מכירה פומבית 92 חלק ב' כתבי יד ופריטים מיוחדים ויקרי ערך מאוסף משפחת גרוס
- יד (51) Apply יד filter
- manuscript (51) Apply manuscript filter
- כתבי (39) Apply כתבי filter
- כתבי-יד (32) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (32) Apply כתבייד filter
- art (18) Apply art filter
- דפים (14) Apply דפים filter
- קבלה (14) Apply קבלה filter
- על (14) Apply על filter
- חפצים (14) Apply חפצים filter
- וכתבייד (14) Apply וכתבייד filter
- וכתבי-יד (14) Apply וכתבי-יד filter
- וכתבי (14) Apply וכתבי filter
- קלף (14) Apply קלף filter
- בודדים, (14) Apply בודדים, filter
- בודדים (14) Apply בודדים filter
- art, (14) Apply art, filter
- broadsid (14) Apply broadsid filter
- broadsides, (14) Apply broadsides, filter
- ceremoni (14) Apply ceremoni filter
- jewish (14) Apply jewish filter
- kabbalah (14) Apply kabbalah filter
- parchment (14) Apply parchment filter
- כוונות (13) Apply כוונות filter
- kavanot (13) Apply kavanot filter
- siddur (13) Apply siddur filter
- אירופה (10) Apply אירופה filter
- europ (10) Apply europ filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- מאוירים (8) Apply מאוירים filter
- ומעוטרים (8) Apply ומעוטרים filter
- ארצות (8) Apply ארצות filter
- decor (8) Apply decor filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- land (8) Apply land filter
- sepharad (8) Apply sepharad filter
- הרשש (7) Apply הרשש filter
- סידורי (7) Apply סידורי filter
- ירושלים (7) Apply ירושלים filter
- חברות (7) Apply חברות filter
- וחברות (7) Apply וחברות filter
- פנקסים (7) Apply פנקסים filter
- הרש (7) Apply הרש filter
- הרש"ש (7) Apply הרש"ש filter
- ו"חברות (7) Apply ו"חברות filter
- communiti (7) Apply communiti filter
- harashash (7) Apply harashash filter
- jerusalem (7) Apply jerusalem filter
- pinkasim (7) Apply pinkasim filter
- societi (7) Apply societi filter
כתב-יד מרשים ונדיר, חיבור אנציקלופדי בהיקף ענק, של ענייני קבלה מעשית – רפואות, סגולות, שמירות, קמיעות, השבעות וגורלות; כולל אלפי סעיפים, רבים מהם אינם ידועים ממקורות אחרים, מסודרים לפי סדר האלף-בית, עם תרשימים ואיורים רבים. [מזרח אירופה, מחצית ראשונה של המאה ה-18 בקירוב].
לפנינו כתב-היד החשוב ביותר הידוע כיום בענייני רפואות וסגולות וקבלה מעשית מארצות אשכנז, העולה בהיקפו ובאיכותו על כל הקבצים בכתב-יד והחיבורים בדפוס בעניינים אלו. הוא כולל חומרים נדירים, בהם כאלה שאינם מופיעים במקורות אחרים. בכך מספק כתב-היד מבט מקיף ורחב ביותר של מכלול הידיעות הרפואיות, הסגולות, נוסחי הקמיעות, הלחשים וההשבעות, ששימשו את הצדיקים "בעלי השם" באותה תקופה – תקופתו של הבעל שם טוב הקדוש.
מלבד זאת, חשיבותו של כתב-היד יוצאת מן הכלל בכך שיש בו אזכורים מוקדמים של הבעש"ט, בהם עדות מפורשת על סודות שקיבל הבעש"ט מרבי אדם בעל שם – עדות שלא תועדה עד היום בספרות המחקר (ראו להלן).
עיקרו של כתב-היד נמצא בדפים א-רמ. הוא נכתב על ידי סופר מומחה, שקיבץ את אלפי המרשמים והנוסחאות ממקורות שונים, וסידר אותם בפרקים לפי סדר אלף-בית. כתיבה אשכנזית נאה ומסודרת, עם תרשימים ואיורים רבים, מדויקים ונאים, עשוים ביד אמן. מאוחר יותר נוספו, במקומות שונים בכתב-היד וכן בדפים הריקים שנותרו בכתב-היד, תוספות מכותבים שונים, שהשלימו על פי מיטב ידיעותיהם את הנושאים השונים בכתב-היד. בנוסף, נכרכו עם כתב-היד דפים מאוחרים נוספים. ניכר שכתב-היד שימש במשך דורות מספר רב של מרפאים עממיים ו"בעלי שם", והוא עבר מיד ליד לצורך עבודה מעשית.
כתב-היד כולל אלפי סעיפים, בהם נושאים רבים ומגוונים. נרשום להלן ראשי פרקים לדוגמה: נוסחי קמיעות, השבעות ולחשים לנושאים שונים – שמירות לבית, נגד גנבים, שריפה, מזיקים ושדים; שמירות לדרך, משונאים, חיות רעות, שודדים ומכשפים; השבעות ל"קפיצת הדרך"; קמיעות וסגולות להריון, ללידה קלה, לשמירה על היולדת והתינוק; רפואות וסגולות למגוון רחב של מחלות, בעיות רפואיות וכאבים; הנחיות לפעולות שונות של ידיעת נסתרות ועתידות, "להביא אדם מרחוק", "להביא איש או אשה על ידי מעשה שדים", להיות "רואה ואינו נראה", ועוד; ביטול כשפים, רוחות רעות ועין הרע; קמיעות והשבעות ל"דיבוק"; השבעות מלאכים ושדים; פעולות מלכי השדים; גורלות; סגולות לפרנסה ולעושר; ועוד נושאים רבים.
בין היתר מופיעה כאן הנחיה מפורטת ונדירה כיצד לברוא "גולם", בקטע המופיע בדף רלז1, עם הכותרת: "לעשות אדם גולם...". בסיום קטע זה נכתב: "...ולא יעשה זה כי אם לצורך גדול, וסתום וחתום הדבר עתיקין אלו".
במקומות רבים מסיים הכותב במילים "בדוק ומנוסה" (בדף לט1: "בדוק מנוסה במדינת אשכנז או ב"פ" [=במדינת פולין]).
מקורותיו של הכותב
הכותב מזכיר פעמים אחדות את מקורותיו, נביא את הבולטים שבהם. הוא מצטט מספר פעמים את המקובל רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים" (שנפטר בשנת תע"ט; לדוגמה: "בשם הגאון המפורסם ר' נפתלי כ"ץ ז"ל" – דף קעג2). הספר המאוחר ביותר שמצוטט כאן (דף מא1) הוא ספר אמתחת בנימין, לרבי בנימין בינוש ב"ר יהודה ליב הכהן (נדפס בווילהרמסדורף תע"ו).
בדף כב1 הוא מזכיר דברים בשם רבי אליהו בעל שם: "ומהור"ר אליהו ב"ש הוגד שביעור אחורי ארץ מצרים כשרצו הגזלנים לגזול אותו... ומיד מתו הגזלנים...". גם בדף פח2 הוא מזכיר: "מעשה היה בימי הרב המקובל מהור"ר אליהו ז"ל שהיה אב"ד דק"ק חעלים...".
בדף קנח2: "שריפה, לכוויה מהרופא מומחה ר' דניאל דאקטור ע"ה".
בדף לד2 מוזכר "לנסות האשה אם היא הרה שמעתי מהרופא מומחה המפורסים מהור"ר יצחק חזק מריש"א נר"ו..." – ר' יצחק חזק, המוזכר כאן בברכת החיים, הוא ר' אברהם יצחק חזק רופא, המכונה Fortis, פרנס "ועד ארבע ארצות" וממנהיגי קהילת רישא במחצית הראשונה של המאה ה-18. הוא חתום על החלטות ועד ארבע ארצות, בשנים תע"ח-ת"צ. הוא ישב תחילה בלבוב וירוסלב, ואחר כך השתקע ברישא כרופא ביתם של הנסיך לובומירסקי ברישא והגרף פוטוצקי בליז'נסק. רבי יעקב עמדין מזכירו בספרו "עדות ביעקב", אלטונה תקט"ז, דף סו, א, בכינוי "השר הנגיד המפורסם הרופא מומחה לרבים מהור"ר יצחק הנקרא פארטוס..." (ראו: פנקס ועד ארבע ארצות, מהדורת ישראל היילפרין, לפי המפתחות).
אך המקור החשוב ביותר המובא בכתב-היד שלפנינו הוא הבעש"ט. ראו על כך סעיף הבא.
סודות שקיבל הבעל שם טוב מרבי אדם בעל שם – תיעוד היסטורי חשוב ולא-ידוע
באות צ', דפים קיח2י-קיט2, מופיע קטע ארוך עם סדרה ארוכה של פעולות, השבעות ואמירות, שנועדו לרפא חולה מחוליו. קטע זה מסתיים בציון מקור הדברים: "מכתבי ריב"ש שמסר לו רבינו אדם בעל שם שקיבל מגור אריה". לפנינו תיעוד יוצא דופן בחשיבותו. ריב"ש הוא כינויו של רבי ישראל בעל שם טוב, וכאן מתועדת העברה של סודות בקבלה מעשית שהגיעו אל הבעש"ט מר' אדם בעל שם. לתיעוד זה חשיבות גדולה מאד בחקר תולדות חייו של הבעש"ט, וכפי שנסביר בקצרה להלן:
שמו של ר' אדם בעל שם ידוע לנו מהספר "שבחי הבעש"ט" (נדפס לראשונה בקאפוסט תקע"ה), שם נכתב כי הבעש"ט קיבל סודות מבנו של ר' אדם בעל שם. חוקרים והיסטוריונים ניסו להתחקות אחר זהותו של ר' אדם בעל שם, נכתבו על כך מאמרים רבים, ונחלקו הדעות בעניין. הורודצקי פקפק במציאותו ההיסטורית של ר' אדם בעל שם. פרופ' שלום זיהה אותו עם ר' העשל צורף, וטען כי מחברי "שבחי הבעש"ט" הסתירו את זהותו של ר' העשל צורף בשל קרבתו לשבתאות. מאוחר יותר גילה פרופ' שמרוק כי ישנו מקור קדום יותר ל"שבחי הבעש"ט", בו נזכר ר' אדם בעל שם. הוא גילה קונטרס ביידיש הכולל סיפורי נפלאות על ר' אדם בעל שם. לפי שמרוק, נדפס קונטרס זה בפראג במאה ה-17. שם מוזכרת עובדת מגוריו של ר' אדם בעל שם בפראג, ומסופר גם על פגישתו עם הקיסר מקסמיליאן השני. קיסר זה פעל בשנים 1564-1576, בשנים שבהן היה המהר"ל רבה של פראג. בכך סתר פרופ' שמרוק את קביעתו של פרופ' שלום, וטען כי מחברי "שבחי הבעש"ט" הכירו את ר' אדם בעל שם מתוך הספר שנדפס במאה ה-17 ומשם נטלו את שמו וקשרו אותו אל הבעש"ט (על הדעות השונות בעניין ראו: דוד אסף ואסתר ליבס [עורכים], השלב האחרון – מחקרי החסידות של גרשם שלום, ירושלים 2008, עמ' 41-47, ובנספחים שם, עמ' 56-63).
כל הדיונים עד כה התבססו על מקור אחד בלבד, והוא הזכרת שמו של ר' אדם בעל שם ב"שבחי הבעש"ט". אולם לפנינו מקור חדש, בן התקופה, שלא היה ידוע לאיש, הכותב מפורשות על הקשר בין הבעש"ט לר' אדם בעל שם, ולא זו בלבד – אלא שגם מוסר תוכן ארוך ומפורט של הדברים שקיבל ממנו הבעש"ט.
מקור זה, שלא היה ידוע לחוקרים, חשוב מאין כמוהו לחקר תולדות הבעש"ט ובמיוחד לעניין הקשר שלו עם ר' אדם בעל שם. כתב-היד שלפנינו ראוי גם בהקשר הזה למחקר מפורט ומעמיק.
נציין רק כי בהנחה ומדובר על אותו ר' אדם בעל שם מפראג, המוזכר בספר הנ"ל מן המאה ה-17, ניתן להעלות השערה כי "גור אריה" המוזכר לפנינו הוא המהר"ל מפראג, ואם כן יש כאן שושלת מסירה מעניינת של ענייני קבלה מעשית: "מכתבי ריב"ש [=רבי ישראל בעל שם] שמסר לו רבינו אדם בעל שם שקיבל מגור אריה [=המהר"ל מפראג]".
בספר "שבחי הבעש"ט" מסופר כי כתביו של הבעש"ט נגנזו על ידו: "ואותן הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחד בהר, כי השביע את האבן... ואמר הרב דקהלתינו ששמע מן המוכיח דקהילה קדושה פולנאי שאמר לעת זקנתו: יש לי כח ליקח הכתבים משם כי ידעתי מקומו, אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם, ואמר שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי להבעש"ט ואמר שהיו הכתבים ביד אברהם אבינו עליו השלום וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי" (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, עמ' 59). התיעוד שלפנינו משמש בין השאר גם כתיעוד קדום לקיומם של אותם "כתבי ריב"ש".
אזכור נוסף של הבעל שם טוב ("שמירה לבית מר' ישראל בש"ט ז"ל") – מקור הקמיע של רבי ישעיה מקרסטיר – כתב-היד בחוגי תלמידי הבעש"ט
בדף [18] מהדפים המאוחרים יותר הכרוכים בראש כתב-היד, מופיעות הנחיות מפורטות לעשיית "שמירה לבית", על ידי קמיעות ופעולות נוספות. בראש העמוד נכתב: "שמירה לבית מר' ישראל בש"ט ז"ל". רישום זה מעיד על הימצאותו של כתב-היד שלפנינו בחוגי החסידים הראשונים של הבעש"ט.
נקודה מעניינת לציון המתגלה כאן לראשונה היא שהקמיע הידוע המיוחס לצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, ואשר נהגו לתת אותו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" ועוד מצדיקי החסידות, מקורו למעשה בבעש"ט עצמו. בנוסף, בשונה מהמקורות הידועים עד כה, לפנינו מופיע פירוט ארוך על אופן השימוש בקמיע זה, עם הוראות כיצד לכותבו, אופן הנחתו בפינות הבית, ועוד [על הקמיע של רבי ישעיה מקרסטיר, ראו בקטלוג מכירה זו, חלק א', פריט 68].
רישום נוסף המעיד כי כתב-היד שלפנינו היה בשימוש בחוגי תלמידי הבעש"ט, נכתב בכתיבה מאוחרת בדף (לא ממוספר) שכרוך לפני דף רא: "קמיע מהרב הצדיק מראדיוועל לחולי נכפה" – הוא כנראה רבי יצחק מראדוויל, בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ומגדולי צדיקי החסידות סמוך לזמנו של הבעש"ט.
האיורים בכתב-היד
כתב-היד גדוש באיורים קבליים נדירים ומרשימים, עשויים ביד אמן, בפירוט ודיוק רב. בין היתר מופיעים בכתב-היד איורי קמיעות גדולים, בהם כאלה המתפרסים על פני עמודים שלמים. ראויים לציון במיוחד: הקמיע המאויר בדף קפה1, קמיע נגד שדים, עם "צורת אדם" במרכזו; קמיע מאויר נוסף מרשים במיוחד בדפים ריד2י-רטו1 – קמיע זה מתפרס על כפולת עמודים, ובו דמות אדם, והוא נועד להגנה ושמירה על אשה מפני דמיונות ורוחות רעות. איורים נוספים כוללים סמלי מגן דוד, "ידים", מנורות, וצורות נוספות. בדפים קצג-קצו אוסף גדול של "כתב מלאכים". בראש העמוד הראשון: "אלפא ביתות של שכינה". בהמשך: "קולמוס של גבריאל", "א"ב של מטטרון שר הפנים", ועוד. בדף עא, איורי חותמות של הממונים על המזלות. בדפים קעו-קעז, קפו-קפז, איורי חותמות שדים, בהן: חותם אשמדאי מלך השדים, "חותם אשתו של אשמדאי", ועוד.
[18], רמז, [1] דף. 19 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, טוב עד בינוני. רוב כתב-היד נכתב על נייר תכלכל. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים במספר מקומות. קרעים חסרים בדפים אחדים עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר והדבקה. כריכת עור מקורית, עם הטבעה מוזהבת בחזיתה: "שייך להקצין ה' ליב בהר"ר אלכסנדר יצ"ו". פגמים בכריכה. השדרה חדשה.
מצורפים: שני קמיעות שנמצאו בין דפי כתב-היד, אחד על קלף ואחד על נייר.
כתב-היד מופיע בקטלוג התערוכה: שמע ישראל – על קמעות, סגולות ומאגיה, בעריכת ננסי בנוביץ ודודי מבורך, מוזיאון ישראל, ירושלים 2021, עמ' 78.
מקור:
1. אוסף שלמה מוסאיוף.
2. סות'ביס ניו יורק, דצמבר 2016, פריט 143.
3. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.039.
כתב-יד, "ספר קבלה מעשייות", קמיעות, השבעות, סגולות ורפואות. [אירופה], תקס"ה [1805].
קובץ מקיף של "קבלה מעשית", הכולל מאות סעיפים עם נוסחי קמיעות, השבעות מלאכים, סגולות ורפואות לעניינים שונים, עם איורים קבליים שונים ומרשימים. כתב-יד שלם, בכתיבה נאה ובסידור טיפוגרפי נאה.
בראש כתב-היד שער מאויר (דגמים פרחוניים, עופות וחיות). במרכזו נכתב: "ספר קבלה מעשייות שנתקבל איש מפי איש מקדושים אשר בארץ... המפורסמים מהר"ר ר' יואל בעש"ט והרב מהר"ר נפתלי כ"ץ בעש"ט ומה"ר ר' אלי' בעש"ט... איש מפי איש... והם מן הנביאים והן מן האבות... והן קבלו מן מלאכי עליון... בשנת תקס"ה לפ"ק". קישוטים מאוירים מעבר לדף השער ובדף האחרון (דגמים פרחוניים, אריות).
בדף השער מכונה החיבור "קבלה מעשייות", אך בכותרות העמודים נכתב: "קבלה מעשיית".
בדף י1 שולב שם בתוך אחד מנוסחי הקמיעות, כפי הנראה שמו של הכותב: "...יה"ר שתלבשני בגדי ישע ומעיל צדקה ליעקב בן גיטל...".
בדף ל1 הוראות מפורטות לעשיית גולם: "לעשות אדם גולם קח חומר בחצות ליל ד'...", בהמשך נכתב: "...ואח"כ שיעמוד האיש הנ"ל ורוצה שימש לו יאמר דווקא בטעם גדול, דהיינו לך אל פ' למקום פ' וקח דבר פ' ותבא אלי בלי איחור...". בסיום נכתב: "ולא יעשה זה כי אם לצורך גדול".
בדף מא2 קמיע מאויר לשמירה – דמות אוחזת חרב בידה, עם שמות קודש שונים. במרכזה נכתב: "שמירה לפב"פ הנקז"ע [לפלוני בן פלוני הנושא קמיע זה עליו]".
בדף כד2 – "פעולה לעבור בנהר ביבשה", על ידי חקיקת שמות קדושים על מקל, "והכה בו המים ומיד יחצה עצמו לחצאין ותעבור ביבשה". הכותב מציין: "ואין לעשות אלא לצורך גדול".
כתב-היד כולל בין היתר: פירוט שמות מלאכים ("ממונים"), "חותמות מלאכים" ואותיות "כתב מלאכים" (בהן: "א"ב של מלכי חבלה"), ביאורי שמות קודש והשבעות, סגולות וקמיעות רבים לעקרות, להריון, לשמירה על העובר, ללידה קלה; למצבים מיוחדים: "להפיל חרב מיד הגזלן", "לחן לפני המלך", "לעשות לחיצון שישמש לך", "למצוא מציאה", "להבין שיחות שדים ומעשיהם", "להפיל שונא", "להבין לשון עופות", "להבריח שד מבית", "לידע מה בלב אדם", "השבעת הכתב", "להנצל מתפיסה כל ימיו", "לראות בחלום מה שבמקום אחר", ועוד רבים.
כולל תרשימים ואיורי קמיעות, בהם: "קמיע למי שאינו יכול לישן" (דף יג1), "למקשה לילד" (דף טו2), "קמיע לקדחת רביעית מהרמב"ן ז"ל" (דף יז1), "קמיע ממרעין" (דף יז2), "קמיע קדושה להצלחה" (דף יח2), "קמיע לנכפה" (דף כג1), "ליולדות" (דף כד1), "השבעת עמוד אש" (דף כח2), "שמירה ממרעין בישין שבעולם" (דף מב1), "קמיע מנוסה הן לעקרה הן להרה שלא תפיל" (דף מד1), ועוד.
ס דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים (פגיעה קלה בטקסט במספר מקומות). קרעים ופגמים במספר דפים (פגיעה קלה בטקסט במספר מקומות). סימני עש במספר דפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור ישנה, משוקמת.
מהדורה מוערת, בתוספת פקסימיליה, של כתב-היד יצאה תחת השם "ספר קבלה מעשיות" ע"י הרב חיים פוקס, בני-ברק, תשע"ה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.026.
שני כרכי כתב-יד, שני חלקים של חיבור בקבלה מעשית – הכוללים קמיעות, השבעות וסגולות. [אירופה, מפנה המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה אשכנזית רהוטה (באותיות גדולות), עם תרשימים, טבלאות, כתב מלאכים ואיורים קבליים, בכתיבה נאה ומסודרת.
שני הכרכים כוללים ליקוט מקיף של סגולות, הוראות להכנת קמיעות, עם נוסחאות קמיעות, שמות קודש, שמות מלאכים, ועוד. בשני הכרכים מופיעים איורי קמיעות מפורטים, המתפרסים על פני כפולות עמודים. בהם קמיעות עם איורי דמות המורכבים משמות וקטעי טקסט (אחד מהם מכונה על ידי הכותב "אדם עליון"), עיגולים וצורות גיאומטריות שונות, מגיני דוד, ועוד.
בראש כל כרך שער מעוטר. בשער הכרך הראשון נכתב: "ספר חלק שני מספר חכמת קבלה מעשיות[!] אשר קבלנו איש מפי איש חכמי התלמוד ז"ל קבלו מפי הנביאים והנב' קבלו ממשה רבינו ע"ה והוא למד וקבל מפי הגבורה שנ' פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". בשער הכרך השני נכתב: "זהו החלק השלישי מספר חכמת קבלה מעשיות אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ויודע מה שצריך לזה לעסוק בו בקדושה ובטהרה אז כל דבר לא יבצר ממנו ויצליח וישכיל בכל דרכיו". מנוסח השערים עולה כי כתב-היד כלל במקור שלושה חלקים, אך הראשון חסר.
הכותב מרבה להזכיר ולציין שוב ושוב את הזהירות שיש לנקוט בכתיבת הקמיעות ועשיית ההשבעות, ואת העיסוק בהם בקדושה ובטהרה. הוא מזכיר בין השאר: "שם לוז הוא השם הנכבד אשר נמצא בגנזי אוצר היכל ה' אוצר קדושה ששימש בו איש קדוש הגאון מהור"ר נטע מקראקא..." ("חלק שני", עמ' טו); "והרפואה הזאת בחנה אותה ר' יוסף רופא אחיו של ר' חסדא מברצלוני הוא היה חכם גדול ורופא מומחה ועשה זאת לאשה אחת ונתעברה מהרה וזה סוד גדול" ("חלק שלישי", עמ' נד).
כתב-היד כולל בין היתר קמיעות לשמירה מעניינים שונים: ממגיפה, ממחלות, מפחד, מפגעים רעים, ממזיקים ומעין הרע; "לעקרה"; שמירות להריון וללידה קלה; שמירות ליולדת ולתינוק; קמיעות נגד כשפים; "לשריפה"; "להוציא יין מן הכותל"; קמיעות נגד גנבים; "להחיות אדם הגוסס"; "לאהבה", "לפתיחת הלב"; "להביא המגיד"; ועוד.
כרך א ("חלק שני"): [1], צה עמ'. כרך ב ("חלק שלישי"): [1], קלד עמ' (חלק מהעמודים בשני הכרכים ריקים). 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. מספר דפים מנותקים. בדפי הבטנה של שני הכרכים תוויות של יצרן הנייר Dupré, Au Griffon בפריז. כריכות ישנות, עם פגמים.
תערוכות:
•Jews and Medicine – Religion, Culture, Science, מוזיאון בית התפוצות, תל אביב 1995. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 127.
• לכל השדים והרוחות, לחשים וקמיעות במסורת היהודית, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים 2010. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 142-143.
מקור:
1. "בית המדרש אשכנזים באמשטרדם עץ חיים" (חותמות של בית המדרש בשני הכרכים).
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.041; EE.011.042.
כתב-יד, סגולות ורפואות. ברדיטשוב, תקצ"ב [1832].
שער מעוטר. כל העמודים תחומים במסגרת. כתיבה אשכנזית רהוטה נאה, עם כותרות בכתיבה מרובעת.
ליקוט מקיף של רפואות וסגולות, המסודר לפי פרקים וכולל מאות סעיפים, עם רפואות עממיות, מרשמים וסגולות לעניינים שונים. הכותב מזכיר בין היתר: "מר' משה בעש"ט מק' וויניציע" (דף מו1), "מר' יהודא חסיד" (שם), "מר' טובי' הרופא ז"ל" (דף נז2), "בדוק ומנוסה מדאקטור גדול" (דף נו1).
בדף השער נכתב בין היתר: "ספר סגולות ורפואות, מלוקט מספרי חכמי הרופאים... לחלאים פנימים וחצונים; לכל פצע וחבורה חולי, ראש; עינים; אזנים; ושאר כאב האברים; וסגולות נפלאות למקשה לילד; להצילה מכל פגע...". בתחתית השער: "נעתיק[!] בבראדיטשוב יצ"ו בשנת תקצ"ב לפ"ק".
בדפים האחרונים: "מפתח למצוא כל תרופה ותרופה במקומה".
[1], עג דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. קרעים כתוצאה מחריכת דיו במקומות בודדים, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.002.
כתב-יד, "ליקוטי... מהרר"י" – מאמרי חסידות על התורה, מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. [גליציה, המאה ה-19].
כתב-יד מעוטר. תיבות פתיחה מעוטרות בראשי החומשים ועיטורים בסיום כל חומש. כתיבה אשכנזית רהוטה, עם כותרות בכתיבה מרובעת.
כתב-היד מתחיל מפרשת נח, ונקטע באמצע פרשת שופטים (בספר דברים). בראשי העמודים: "ליקוטי נח מהרר"י", "ליקוטי לך מהרר"י", "ליקוטי וירא מהרר"י", וכן הלאה. בפרשת לך לך: "מה שאמר שנת תר"ד". בפרשת בחוקותי: "מה שאמר תקפ"ד".
רוב התוכן בכתב-היד שלפנינו נדפס, לעתים בנוסח שונה, בספרי הליקוטים "עירין קדישין", "נחלת ישראל" ו"פאר לישרים". מספר קטעים לא נמצאו על ידינו.
דברי התורה שהיה אומר רבי ישראל מרוז'ין לקהל החסידים לא נדפסו במשך עשרות שנים מטעמים עקרוניים (ראו מסגרת). רבי ישראל מרוז'ין היה נוהג לומר על עצמו: "כולם עושים חיבורים, ואני עושה בנים – ונראה למי היתרון..." (נכדו רלוי"צ מונזון, בך יברך ישראל, פרשת נח). הרשימות שנרשמו ע"י גדולי החסידים היו נשמרות בין החסידים כ"מגילת סתרים" בכתב-יד, והקפידו שלא לתת להעתיקם אלא למי שראוי לקבל את הדברים. גם כשנדפס הספר "עירין קדישין" בשנת תרמ"ה, עורר הדבר פולמוס רב בין חסידי רוז'ין, והמו"ל הוסיף דף נוסף לספר בו פרסם את שמותיהם של אדמו"רי בית רוז'ין שהסכימו עמו כי הפרסום של הספר ראוי וטוב.
א-נח דף (חסר בסופו). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים וסימני עש קלים במספר דפים. הדבקת נייר לחיזוק ושיקום בשוליים הפנימיים של מספר דפים. כריכה ישנה, עם פגמים קלים.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.008.
"מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים" – " ליחידי סגולה לשלומי העדה... בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חברים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש"
הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין נהג לומר מאמרי חסידות בשולחנות הקודש ("טישים") בשבתות ובמועדים. כשהיה אומר "תורה" הרגישו העומדים שם איך ש"השכינה מדברת מתוך גרונו". פעמים אפילו הוא היה אומר זאת במפורש, והיה פותח את דבריו במילים: "אוֹמַר לכם תורה משמים". פעם אחת בערב יום כיפור נדחקו החסידים לשמוע את אמרי קדשו, אמר להם רבי ישראל מרוז'ין: "אם הנכם מאמינים ששכינה מדברת מתוך גרוני, אזי בכל מקום שתעמדו תשמעו, אפילו בצדו השני של השולחן, ואם אינכם מאמינים, אזי אפילו אם תטו אזנכם אצל פי, לא תשמעו כלום..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, מבוא עמ' 24-25).
רוב הדברים שנאמרו על ידי רבי ישראל מרוז'ין לא נשמרו לדורות. מקובל כי כל אחד מהשומעים קיבל כפי השגתו: "...כשהיה אומר דברי תורה לא היה השמיעה אצל כולם בשווה, שכל אחד שמע דבר אחר ממש" (אור פני יצחק, עמ' קטז, בשם האדמו"ר רבי אלימלך מגרוז'יסק). זו היתה הסיבה להקפדה לא לפרסם את הדברים בדפוס, כפי שכותב רבי ראובן ז"ק מאוסטילא בשם הרה"ק מטשורטקוב "כי יש שבעים פנים לתורה, ופן אחד מהם הוא סייג לחכמה שתיקה....". רבי ראובן ז"ק מוסיף: "...ואף גם זאת לא יצא חוץ ממחנה ישראל להיות 'חכמה בחוץ תרונה'... נמסרו הדברים בע"פ ליחידי סגולה לשלומי העדה, ורק בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חבירים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש, כל אחד מאשר קיבל... או שמועה שמע ובא ויספר לאחיו מדברים העומדים ברומו של עולם" (כנסת ישראל, וורשא תרס"ו, בהקדמה).
אחד מזקני חסידות רוז'ין, הרה"ח ר' יוסף הורנשטיין, כתב מכתב לידידו הרה"ח ר' שלמה טלינגטור (בעל "אבן ישראל"), לזרז אותו לרשום לעצמו כל מה ששמע מחסידי קדמאי, כדי שלא ישתכחו הדברים, ויהיה לתועלת לכל המשתוקקים לדעת אותם להחיות את נפשם. עם זאת, הוא מסתייג מהדפסת הדברים: "הדפסה הוא ענין אחר, כפי שקבלנו מחסידים קדמונים שרגזו על זה האיש שהדפיס בראשונה את מאמרי הס"ק מרוז'ין זי"ע, כי הדפסה הוא ענין של מגלה נסתרות... ולא דומה לזה הענין של מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, במבוא עמ' 41).
כתב-יד, "דברי תורה מהרב... מוהר"ר זאב וואלף ז"ל מזאבריש [זאבריז] בהרב המגיד... מוהר"ר יחיאל מיכל [מזלאטשוב] זלה"ה" – מאמרי חסידות לפי סדר הפרשיות. [סדיגורה, תרכ"ז 1867].
כתב-יד שניתן במתנה לאדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף המגן הקדמי חתימת ידו: "זה הספר שייך לנחום דובער פרידמאן". בדף השער, שתיים מחותמותיו: חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "מנחת שי".
שער מאויר בפרטים רבים (בדיו חומה ואדומה): בראש השער כתר תורה, מדליון ושתי חיות מיתולוגיות (גריפונים). משני צדי השער דמויות אהרן ומשה. בתחתית השער נוף עירוני – בתים, מבנים ומגדלים עם צריחים מחודדים וגשר.
פרט השנה נמחק בחלקו, וכפי הנראה נכתב בו "בשנת התרז"ך לפ"ק". מתחת לפרט השנה: "נכתב פה סאדאגורא יע"א" (נראה כי נכתב על גבי מחק, ונראה כי קודם לכן נכתב שם מקום אחר).
כתב-היד נכתב ב"כתב רש"י" נאה. בעמוד האחרון שורות סיום: "סליקו ותמו החידושי תורה של הרב הצדיק... מורני הרב ר' זאב וואלף זלה"ה בן הרב הקדוש איש אלקי... ר' יחיאל מיכל המגיד זלה"ה...". לאחר מכן מופיע קישוט סיום צבעוני (עץ עם ענפים ופרחים בתוך מסגרת).
רבי זאב וואלף (הרבי ר' וועלוועל) מזאבריז (תקצ"ב-תרכ"ב), אחד מחמשת בניו הקדושים של הרה"ק המגיד רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, שאביהם העיד עליהם כי הם כנגד חמשה חומשי תורה. על בנו רבי זאב וואלף אמר המגיד מזלאטשוב כי בשל היותו קודש קודשים הוא כנגד ספר תורת כהנים – ויקרא, העוסק בעבודת בית המקדש, וכי הוא צדיק תמים כקרבן עולה.
תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס מאוחר יותר (עם מעט שינויים) בספר רזין דאורייתא, וורשא תרס"ג. קודם לכן, נדפסו קטעים בודדים מכתב-היד שלפנינו, בספר תפארת צבי זאב, לבוב תרנ"ו.
האדמו"ר רבי נחום דובער (בער'ניו) פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג), נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן דודו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. רבי נחום דובער נודע כאספן חשוב של כתבי-יד וספרים עתיקים והחזיק ספרייה גדולה (ראו: דוד אסף, דרך המלכות, עמ' 454, הע' 34; הרב זושא דינקלס, 'בית עקד הספרים' של הרה"ק רבי נחום בער'ניו זצוק"ל, בתוך קובץ מביני עמודי, ביתר תשע"ז, עמ' תיט-תלט). בספרייתו היו כמה סוגי חותמות: ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי" (כמו בכתב-היד שלפנינו).
טו דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. נקב עש בודד בדף השער. פגמים קלים בדפי המגן. סימני עש בבטנת הכריכה. כריכת עור עתיקה, עם פגמים, משוקמת בשדרתה.
ספרות: Hasidic Art and the Kabbalah, מאת בת שבע גולדמן אידה, הוצאת Brill, ליידן-בוסטון, 2018. תמונת כתב-היד שלפנינו מופיעה בעמ' 69.
מקור:
כתב-היד הוצע למכירה בשנת תרפ"ז, במכירה מיוחדת של ספרים וכתבי-יד מספרייתו של רבי נחום דובער, והוא נרשם בחוברת שנדפסה לצורך המכירה (נדפסה במכונת כתיבה ושוכפלה בסטנסיל): "רשימת כתבי-יד (נומר 9) של בית עקד הספרים של הרב הצדיק המפורסם ר' נחום דוב פריעדמאן ז"ל מסאדאגורא". שם הוא מופיע במס' 15.
לפנים כתב-יד מוסד הרב קוק 372 – משם תואר על ידי נפתלי בן מנחם ברשימתו 'כתבי-יד מספרייתו של רבי נחום דובער פרידמאן מסאדיגורה', ארשת א (תשי"ט), עמ' 404, מס' 10.
אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.020.
כתב-יד מאויר, "ספר לקוטים נחמדים" – מאמרי חסידות לפי סדר הפרשיות, מאת הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק, מעשה ידי "הכותב ישעיהו מרדכי בן יוסף". סדיגורה, תרכ"ט [1869].
כתב-יד מרשים ביופיו, שהוכן בסדיגורה, וניתן במתנה לאדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (ויש לשער כי אף הוכן במיוחד עבורו). בדף המגן הקדמי חתימת ידו: "זה הספר שייך לנחום דובער פרידמאן". בדף השני, שתיים מחותמותיו: חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "מנחת שי". בבטנת הכריכה הקדמית תו-ספר, עם הכיתוב: "אוצר הספרים של מו"ה נחום דוב פרידמאן בסאדאגורא".
שני דפים מאוירים בצבע בראש כתב-היד: הראשון, דף שער עם מסגרת פרחונית, שבתוכה שני עמודים ארכיטקטוניים, ומעליהם כותרת – מדליון עם זוג טווסים. בתחתית העמודים פרט השנה תרכ"ט, וביניהם שם הכותב. נוסח השער: "ספר לקוטים נחמדים מכבוד אדמ"ו גאון תפאר' ישראל... מהורר מנחם מענדיל בהרב מהורר משה זצוק"ל אשר מקום ישובתו היה בעיר הקו' טבריה תוב"ב... הכותב ישעיהו מרדכי בן יוסף בסאדאגורא תרכט לפ"ק".
בדף השני נכתב: "זה הספר לקוטים נחמדים שייך... שנת תרכ"ט סאדאגורא לפ"ק" – שם הספר מופיע במסגרת מקושטת ותחתיה אגרטל עם פרחים שבמרכזו מדליון ריק, שיועד כנראה לרישום שם הבעלים (בפועל נחתמה בו החותמת "מנחת שי").
כל דפי כתב-היד נכתבו ב"כתב רש"י" בכתיבה אמנותית מסודרת. בעמוד סז קישוט סיום מאויר בצבע.
בעמוד שלפני האחרון טבלה עם "סדר שבעה כוכבי הלכת לדעת מה ששולט בכל שעה ושעה". בעמוד האחרון מסגרת בצבע, ובתוכה "שיר המעתיק" (עם אקרוסטיכון שמו), חתום: "ישעיהו מרדכי בן פרימא לישועה בנו"ג ולהרמת קרן בקרב אכי"ר".
בכתב-היד שלפנינו מופיעים מאמרים מאת הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שלא נכללו בספרו פרי הארץ (קאפוסט, תקע"ד). תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס מאוחר יותר בז'יטומיר, בשנת תרל"ד, תחת השם "פרי עץ", מתוך העתקה שהיתה בידי האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל (בשער שם נכתב: "והעותק[!] אות באות מכ"י הנמצא ת"י הרב הקדוש... מה"ו אהרן מטשורנאביל[!].... אשר היה מנחה שלוחה לו מעה"ק ירושלים").
בראש כתב-היד שלפנינו, לאחר שני הדפים המאוירים, נכרך דף מודפס, ובו צוואת רבי מנחם מנדל מוויטבסק, מתוך מהדורת ז'יטומיר הנ"ל.
האדמו"ר רבי נחום דובער (בער'ניו) פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג), נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן דודו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. רבי נחום דובער נודע כאספן חשוב של כתבי יד וספרים עתיקים והחזיק ספרייה גדולה (ראו: דוד אסף, דרך המלכות, עמ' 454, הע' 34; הרב זושא דינקלס, 'בית עקד הספרים' של הרה"ק רבי נחום בער'ניו זצוק"ל, בתוך קובץ מביני עמודי, ביתר תשע"ז, עמ' תיט-תלט). בספרייתו היו כמה סוגי חותמות: ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי" (כמו בכתב-היד שלפנינו).
[3] דף; ב-סז, [2] עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע קטן בשולי אחד הדפים, משוקם בהדבקת נייר דבק חומצי (מספר קרעים קטנים בדפי המגן). חותמות "ספרי דענט". כריכה מקורית, קטיפה אדומה עם הטבעות מוזהבות (הכריכה מנותקת חלקית; בלאי ופגמים בכריכה).
כתב-היד הוצג בקטלוג "בעקבות הבעש"ט" – תערוכה מאוצרות הספרייה הלאומית לרגל מאתיים וחמישים שנה לפטירת הבעש"ט ומאתים שנה לפטירת רבי נחמן מברסלב, ירושלים, תש"ע-תשע"א, עמ' 79, מס' 74.
ספרות: Hasidic Art and the Kabbalah, מאת בת שבע גולדמן אידה, הוצאת Brill, ליידן-בוסטון, 2018. תמונת כתב-היד שלפנינו מופיעה בעמ' 70.
מקור:
כתב-היד הוצע למכירה בשנת תרפ"ז, במכירה מיוחדת של ספרים וכתבי-יד מספרייתו של רבי נחום דובער, והוא נרשם בחוברת שנדפסה לצורך המכירה (נדפסה במכונת כתיבה ושוכפלה בסטנסיל): "רשימת כתבי-יד (נומר 9) של בית עקד הספרים של הרב הצדיק המפורסם ר' נחום דוב פריעדמאן ז"ל מסאדאגורא". שם הוא מופיע במס' 48, ומתואר: "כת"י רש"י יפה מאד מאד כלילת יופי, נעתק בסאדאגורא מן ישעי' מרדכי בן יוסף עבור המאסף ספרים הנודע הה"צ המפורסם ר' נחום דוב פריעדמאן ז"ל".
לפנים כתב-יד מוסד הרב קוק 137 (מספר ישן 215) – משם תואר על ידי נפתלי בן מנחם ברשימתו 'כתבי-יד מספרייתו של רבי נחום דובער פרידמאן מסאדיגורה', ארשת א (תשי"ט), עמ' 403-404, מס' 9.
אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.019.
מכתב שד"רות לשליח רבי ישראל הלוי היוצא כשליח מטעם קהילת חברון, בחתימת חכמי העיר. חברון, תקע"א [1811].
על כתב השד"רות חתומים (בחתימות מסולסלות) חכמי חברון: רבי יאודה בכר שמואל, רבי חיים הלוי, רבי חיים ישועה באג'אייו, רבי יוסף הלוי, רבי יעקב תורג'ימאן, רבי יאודה רוסו, ורבי אליעזר ן' ארחא.
בראש כתב-היד הותיר הסופר מקום ריק לרישום שמו של הגביר אליו מיועד מכתב השד"רות.
בתוך הדברים כותבים חכמי חברון על מצבה הקשה של קהילתם, הסובלת בין היתר גם מעול של חובות כבדים: "...כי נהפכו עליה ציריה מהקורות אותנו יושבי קרית ארבע שתינו כוס התרעלה ומים הזדונים שעברו על ראשינו... שבר רעבון ודאבון... ונוסף גם הוא צרת החובות שחל להיות בחשבונינו יעבור בסך מאת אלף גרושו' לגויים אכזרים...".
רבי ישראל הלוי יצא בשנת תקע"א לשליחות מטעם קהילות חברון בערי איטליה. בשנת תקע"ד עבר בפיזרו וכתב שם ב"פנקס השלוחים" (ראו: דסלר, שנות דור ודור, ב, עמ' רצד). בשנת תקפ"ז חתום עם חכמי ישיבת מגן דוד בירושלים (ראו: אנציקלופדיה לחכמי ארץ ישראל, ב, עמ' רכט).
[1] דף מקופל. 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרע קטן במקום הקיפול.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.017.
תעודה בכתב-יד, אגרת שליחות לשד"ר רבי שלום חמדי לוי, שנשלח לתימן עבור עדת עולי תימן בירושלים, בחתימות ידיהם של 12 מראשי העדה ורבניה, ובראשם: רבי יחיא צארום, רבי שלום יוסף עראקי, רבי יוסף מסעוד, רבי סעדיה צפירה (בעל "כסף צרוף"), ובנו המקובל רבי יוסף צפירה. ירושלים, [תרנ"ד 1894].
דף קלף, כתיבת סת"ם נאה עם עיטורים קליגרפיים. חתימות וחותמות. בראש התעודה שיר מליצי, הפותח "מראש ומקדם נסוכה ירושלים...", עם אקרוסטיכון: מירושלמת"ו. בפינה השמאלית-עליונה נכתבו פסוקים בצורה גרפית, ומעליהם התאריך: "יום א' כו לח' אדר א' דשנת ב"ך יתבר"ך לפ"ק [=תרנ"ד]".
בתעודה שלפנינו מתוארים תלאות עניי הקהילה ויוקר המחיה בירושלים. החותמים מאשרים את מינויו של רבי שלום חמדי לוי כשד"ר ירושלים בערי תימן: "...כי הוא נבחר מקהלתינו איש נאמן וא"ח [ואיש חיל] ברור בענוה ויראת חטא כמע'[לת] החה"ש [החכם השלם] שלום בן כמע' החה"ש שלמה בן הגאון כמוהר"ר הגאון יחיא חמדי לוי הי"ו". בין היתר מתוארת בתעודה העובדה כי שליחותו דרשה את אישור ראשי הכוללים בירושלים: "ועוררנו בשלהבת התחנונים רחמי רבנן קשישאי הכוללים והפקידים היושבים על רום כסאם היקר, להעלות לו רוח נדיבה להחזיק בידו לבוא אל מחנות קדשיכם לעורר רחמיכם להשתדל בנדבת הקודש, נדבה הראויה איש איש לפי מהללו וכל כחו ימציא, ומכיסו יוציא או מפתו יפריש, וצדקתו יזרע וישריש בארץ הקודש תצמח, ופירותיה יאכל וישמח, ובזה נהיה כלולים יחד בקשר הלבבות אחד לאחד...".
חתומים על התעודה רבני וראשי העדה התימנית בירושלים: רבי יחיא ב"ר יוסף צארם (תר"ג-תרע"ז; ראב"ד ומנהיג העדה התימנית בירושלים); רבי שלום יוסף עראקי (תר"ב-תרע"ז; ראב"ד העדה התימנית, יחד עם הרב יחיא צארום); רבי יהודא ב"ר יחיא אפרים; רבי סעדיה ב"ר יוסף מצ'מוני (נשיא קהילת חאפד, מראשוני העולים בשנת תרמ"א, אביו של ר' יוסף מצ'מוני מוכתר כפר השילוח); רבי סעדיה ב"ר יוסף צפירה (מחבר הספר "כסף צרוף"); רבי אברהם ב"ר סעדיא שאב; רבי יוסף ב"ר סלימאן מסעוד (כולל חותמתו; נולד תקצ"ב והיה מדייני צנעא, בשנת תרל"ה נסע בשליחות הקהילה לקושטא, ושליחות זו הביאה את העליה מתימן לירושלים בשנים תרמ"א-תרמ"ב. רבי יוסף עמד בראש הגל השני של העולים מתימן, שהגיעו לירושלים בשלהי שנת תרמ"א, לפני העליה הגדולה בניסן תרמ"ב). חתימה נוספת, דהויה וקשה לקריאה: "הצעיר עמר בן יחיא...".
בהמשך מופיעות חתימות נוספות: רבי סאלם ב"ר יחיא אחמדי (כנראה, דודו של השד"ר רבי שלום ב"ר שלמה "בן כמוהר"ר הגאון יחיא חמדי לוי"); רבי אהרן ב"ר אהרן חוטר (נולד תרי"ב בצנעא, ועלה לירושלים בשנת תרמ"ב); רבי אהרן ב"ר שלום דמתי; ומספר שורות נוספות עם הבטחה כי יתפללו בכותל המערבי בעד התורמים, בחתימת הצדיק המקובל רבי יוסף ב"ר סעיד צפירה (רבי יוסף צפירה מתנעם, חסיד ומקובל מחכמי ישיבת "בית אל", עלה מצנעא לירושלים בשנת תר"ן, והדפיס את ספריו של אביו הישיש בעל "כסף צרוף"). לצד החתימות מופיעה חותמתו של רבי יוסף נדאף (יצא כשד"ר לתימן יחד עם רבי שלום חמדי, בשליחותו הראשונה בשנת תרמ"ג; ראו להלן), ושתי חותמות נוספות (מחוקות).
מסמך מוקדם מראשית התייסדות מוסדות התורה והחסד של קהילת עולי תימן בירושלים. העלייה התימנית לירושלים שהחלה בשנים תרמ"א-תרמ"ב (עליית "אעלה בתמ"ר") לוותה בקשיים רבים, כאשר העולים בני הקהילה התפרנסו בקושי רב ממלאכת כפיים ומשאריות חלוקת הצדקה של מוסדות "כוללות" הספרדים בעיר. רק בשנים תרנ"ב-תרנ"ד, החלו עולי תימן להתארגן באופן עצמאי והקימו ישיבה ותלמוד תורה לבני הקהילה, וחברת "תהילה לדוד" לתפילה ואמירת תהילים בכותל המערבי (ראו: קטלוג "קדם", מכירה 74, פריט 241), ורק בשנת תרס"ט הוקם "כולל" עצמאי לבני העדה התימנית. התמיכות מתימן המשיכו עד ימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה התהפך הגלגל ועולי תימן בארץ ישראל, שהחלו להתבסס כלכלית, נחלצו לעזרת אחיהם בתימן, שמצבם החמיר תחת שלטונו של האימאם יחיא (טובי, אעלה בתמר, עמ' 31).
השליחות הראשונה של שד"רים מקהילת עולי תימן בירושלים אל אחיהם בתימן, היתה בשנת תרמ"ג, אז נשלחו רבי שלום חמדי ורבי יוסף נדאף לתימן (באמצעות כוללות הספרדים, שהיו האחראים הבלעדיים לשיגור שד"רים לארצות שונות. ראו על שליחות זו: א' יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 752-753). "שיגורם של השד"רים חמדי ונדאף לתימן בשנת תרמ"ג, פתח תקופה חדשה בתולדות שלוחי ארץ ישראל לתימן. השלוחים שיצאו עד כה מא"י לתימן, לא מטעם יהודי תימן יצאו, והם עצמם לא מבני תימן היו. עם עלייתם ההמונית של יהודי תימן לארץ-ישראל בשנת תרמ"ב, מצאו הכוללים שאין טובים לשליחות לתימן מהם. כבני תימן הם מכירים את הליכות המדינה ותושביה... ושליחותם עשויה להצליח ולהועיל יותר משליחות יהודים בני קהילות אחרות. צרכי יהודי תימן בירושלים אף הם דחקו וחייבו שיגור שליחים לאחיהם שבתימן, כמנהג עדות אחרות בירושלים שביקשו סיוע ועזרה אצל אחיהם שבגולה. חמדי ונדאף היו איפוא השד"רים התימנים הראשונים, שפקדו את תימן לצרכי קהילתם" (י' רצהבי, שלם, א, ירושלים תשל"ד, עמ' 428). שליחותם של השניים לא עלתה יפה, עקב חוסר תיאום עם מנהיגי הקהילה בתימן, ולאחר כשנתיים, בשנת תרמ"ה, הם חזרו לירושלים בידיים ריקות. כשלון שליחותם הגיע לידי כך שלא היה בידם אפילו כסף להוצאות הדרך לחזרתם, והם פנו בבקשה לגבאי קופות ארץ ישראל בתימן, שיתנו להם מכספי הקופות לצורכי הפלגתם בים חזרה לארץ ישראל, אך אלו סירבו לתת להם בלא הרשאה מפורשת מחכמי ירושלים (ראו: טובי, קורות ומעשים, תשל"ג-תשל"ה, עמ' 25). בשנת תרמ"ז נשלח רבי שלום חמדי בשנית למסע שד"רות בתימן (טובי, שם, עמ' 28-29).
לא ידוע לנו ממקור אחר על שליחות נוספת של רבי שלום חמדי בשנת תרנ"ד, כפי העולה מאגרת השליחות שלפנינו.
[1] דף קלף. 38 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. דהיית דיו ומעט אותיות מחוקות.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.012.003.
כתב-יד, "ספר הברית", כולל סדר הקריאה לליל הברית, עם ליקוט בענייני מצוות המילה מחיבורי הלכה והגות, מאת המוהל רבי משה דוד גאליקו. [סיינה (איטליה), ת"ק 1740].
כריכת עור מפוארת, בצבע אדמדם, עם הטבעות מוזהבות. במרכז הכריכה (משני צדיה) – סמל משפחת גאליקו, עם הכיתוב: "ספר הברית שלי משה דוד בכמ"ר אברהם גאליקו ז"ל הת"ק; Moise David Gallichi 1740".
כתיבה איטלקית על נייר איכותי. בראש כתב-היד סדר פסוקים לאמירה בליל הברית, כמנהג סיינה שבאיטליה, ואחריו ליקוט מקורות על ענייני מילה. בראש כתב-היד נמצאת פיסת נייר ועליה פירוט תוכן הפסוקים שנרשם בגוף כתב-היד, עם הכותרת: "ב"ה, סדר מקראי קדש שנוהגים לקרות בליל קודם המילה בק"ק סיינה חברים מקשיבים עם מעלת המוהל וב"ב ומשתדלים במצוה יצ"ו".
בחלקו הראשון של כתב-היד (דפים א-יא) מופיעים הפסוקים הנ"ל בכתיבה מרובעת, מנוקדת. מכאן ואילך, מופיע ליקוט המקורות, רובו בכתיבה איטלקית רהוטה. הליקוט כולל מקורות מדברי חז"ל, פוסקים ופרשנים על ענייני מילה: קטעי משניות, תלמוד, מדרשים וזוהר העוסקים בענייני מילה; "פרקי ספר מנורת המאור"; "פירוש נפש יהודה על הפרקים הנז'[כרים (של מנורת המאור)]"; "הלכות מילה משלחן ערוך י"ד ובסוף כל סימן יבוא בס"ד פירו' הרבנים זצ"ל בעלי ט"ז [=טורי זהב] וש"ך [=שפתי כהן]"; "תשובת הגאון הרדב"ז זלה"ה סי' רפ"ב" (עם קטעים מ"מגן אברהם", "מנחת כהן" ו"כנסת הגדולה" בעניין זה); "תשובות מהר"ש אבוהב ז"ל לענין מילה"; "לקט הקמח הלכות מילה"; "פנים חדשות הל' מילה"; "פירוש כמהר"ר גור אריה הלוי ז"ל על הלכות מילה".
ידוע כי כמה מבני המשפחה היו מוהלים בסיינה (ראו פנקס מוהלים של בני משפחת גאליקו, בכתב-יד JTS מס' 3830). על רבי משה דוד ב"ר אברהם גאליקו, בעל כתב-היד שלפנינו, אין בידינו מידע (מלבד העובדה שחתימתו מופיעה על כתובה לנישואין, שנחתמה בחודש ניסן בסיינה, בשנת תצ"ט; ארכיון המדינה בסיינה, מס' 11). הכריכה המפוארת שלפנינו משקפת את עושרה ומעמדה של משפחת גאליקי בסיינה. בין היתר, מימנה משפחת גאליקו את בניית בית הכנסת החדש בסיינה שהחלה בשנת 1756; בית הכנסת נחנך ב-1786 (ראו: קטלוג קדם, מכירה 16, פריט 352).
צב דף כתובים (ועוד דפים ריקים רבים) + [1] דף מקופל. 22 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים בשולי שני דפים, אחד מהם משוקם בנייר דבק. חיתוך דפים מוזהב ומעוטר. כריכת עור מקורית מפוארת, עם הטבעות מוזהבות רבות. אבזמי מתכת מעוטרים (פגמים קלים בכריכה). נתון בקופסה.
ראו: Index of Jewish Art, Gross Family Collection, Jerusalem, Centre of Jewish Art, 1985, Part One: Objects, pp. 283-285.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, IT.011.004.
כתב-יד מאויר, פנקס חברת "נר תמיד" של בית הכנסת לסנדלרים. [מזרח אירופה, תק"ץ 1829/1830].
דיו וצבע על נייר עבה ואיכותי, עם איורים רבים.
בשער: "זה הפנקס שייך להחבורה דנר תמיד מבית הכנסת דסנדלירים, לפרט בשכר זה יזכו להדלקת נרות בבית המקדש במהרה בימינו אמן סלה לפ"ק" (האותיות המסומנות יוצרות את פרט השנה תק"ץ).
דפים 2-3 הוכנו לרישום שמות אנשי החברה, עם הכותרת: "ואלה שמות אלופי החבורה הנקובים בשמותם...". בשני העמודים הראשונים מילוי שמות בכתב-יד (בכתיבה שונה מכתיבת הסופר).
בדפים שאחריהם מופיעות תקנות החברה, בכתיבה מליצית, מחורזת בחלקה. רוב עמודי הפנקס הנותרים – ריקים.
כתב-היד כולל איורים ומסגרות מעוטרות – חלקן צבועות בצבעי אדום, ירוק, חום וצהוב – כאשר ארבעה מעמודיו מעוטרים במסגרות שער ארכיטקטוניות (דפים 1, 6), עמוד אחד עם מדליון במסגרת מלבנית מעוטרת (דף 2א) ועוד שבעה עמודים המעוטרים במסגרות מלבניות בדגמים משתנים (דפים 2ב-5ב). עיטורי המסגרות הארכיטקטוניות כוללים קשת הניצבת על זוג עמודים, מעליה צמד אריות חורצי-לשון (בשני השערים הראשונים) או צמד חדי-קרן (בשני השערים האחרונים) וסביבם עיטורי עלים ופרחים. תחת הקשת שבדף 1ב מופיע כד-שמן גדול, ממנו עולה מנורה בעלת שבעה קנים, המעוטרת כפתורים ופרחים.
תפקידה של חברת "נר תמיד" היה לדאוג לשמן למאור בבית הכנסת. בין מנהגיה היה לערוך סעודה מיוחדת בכל שנה לאנשי החברה. בארבע שבתות בשנה, שבהן מוזכר עניין הנרות (שבת חנוכה ופרשיות תצוה, אמור ובהעלותך), עמדו לרשות החברה הכיבודים לעליה לתורה. חברות מסוג זה קמו בקהילות שונות באירופה, וכפי שנכתב בדף האחרון: "מצינו שהמצוה של נר תמיד היא מצוה רבה עד למאוד... מהמצוה שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ועפ"ז נתיסד בכמה קהילות קדושות בישראל חבורה דנר תמיד...".
6 דף (12 עמודים כתובים ומעוטרים), ועוד כ-45 דפים ריקים. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור מקורית, מעוטרת בהטבעה, עם פגמים.
תערוכה: La Menorà, culto, storia e mito (אוצרים: A. Di Castro, F. Leone, A. Nesselrath), מוזיאון הוותיקן, 2017. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 274.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.029.
כתב-יד מאויר, פנקס חברא קדישא של קהילת גערמנד (קורמנד Körmend, הונגריה), תקס"ז-תרע"ב (1807-1912) בקירוב.
כרך גדול ועבה בכתב-יד, עם איורים ועיטורים צבעוניים, כרוך בכריכה מפוארת עם עיטור עשוי כסף. בשער מופיע תאריך סיום הכנת הפנקס – "נכתב ונגמר שנת תקע"ב" [1812]. בדפים שלאחר מכן מופיעים שיר עם פרט השנה תקס"ז [1807] וכן תקנות החברה משנת תקס"ז. הפנקס שימש את קהילת גערמנד עד שנת תרע"ב [1912] בקירוב, והוא כולל רישומים שונים בעברית, ביידיש, בגרמנית ובהונגרית.
חמשת העמודים הראשונים של הפנקס כתובים בכתיבה קליגרפית, מאוירים ומעוטרים בצבע. בעמוד הראשון – עמוד השער – איור של משה ואהרן ומעליהם לוחות הברית. במרכז נכתב: "שייך להחברה קדישא גמילות חסדים דק"ק גערמנד, נכתב ונגמר שנת תקע"ב לפ"ק". בשולי העמוד נכתב הפסוק "הוא משה ואהרן אשר אמר יי להם...", ובחלקו התחתון של העמוד מופיעים פסוקים וסוף הפיוט לשמחת תורה "אשר בגלל אבות", אודות פטירת אהרן ומשה.
במרכז העמוד השני מופיעה מיקרוגרפיה נאה – ציור המורכב ממילות שיר השירים והמציג את שלמה המלך אוחז בשרביט, יושב לצד שולחן ועליו מגילת קהלת. סביב המיקרוגרפיה מצויר אפיריון מפואר. בחלקו התחתון של העמוד, שיר עם האקרוסטיכון "ליב סופר": "לאנשים הנקובים בזה ספר בשמותם... שבחם ותהלתם, באלה הנוסעים ושבים אל מקום מחצבתם...", המסתיים בפרט השנה "ועל אמתך" לפ"ק [=תקס"ז]. סביב השיר, פסוקי משלי וקהלת העוסקים במוות.
במרכז העמוד השלישי מופיעים דברי הסופר: "ידעתי גם ידעתי כי אנכי עפר ואפר... והיינו טעמא דסופ"ר למען תהיה לי לפדיון וכופר... בזה ספר שבט מוסר... כה דברי צעיר הצעירים הקטן יהודה המכונה ליב ב"ה משה ז"ל סופר סתו"ם", וסביבם מסגרות-טקסט – פסוקים ומימרות אודות ההכנה למיתה.
בעמוד הרביעי, בתוך שישה מדליונים על רקע עיטורים פרחוניים בצבע, נכתבו ציטוטים על "עת ללדת", "עת הנערות", "עת הבחרות", "עת השחרות", "עת הזקנה" ו-"עת למות", מתוך הגמרא, חובות הלבבות וספר הברית.
בעמוד החמישי מופיע טקסט הנצחה על "המנוח הב"ח יוסף ב"ה פייש ז"ל... בן תשע עשרה שנה היה רועה את אחיו הארבעה, והוא נער את בני אביו הלך בדרך אשר בית אל עולה... הלך לעולמו... כ"ז אלול שנת תקס"ו [1806]", ותחתיו ציור צבעוני של ארבעה עצים ולצדם עץ שנשבר ונפל על הקרקע.
לאחר הדפים המעוטרים מופיעה רשימה של 50 תקנות מהתאריך "יום ג' ט"ז אדר ראשון שנת תקס"ז לפ"ק פה ק"ק גערמענד". רשימה זו הועתקה בעת הכנת הפנקס; מאוחר יותר נוספו לה שתי תקנות נוספות. בדפים הקודמים לרשימה נוספה רשימת "בעשלוס פאססונג" [=קבלת החלטות; יידיש] משנת תרל"ד [1874]. לאחר דפי התקנות מופיע מסמך בגרמנית משנת תרי"ג (אוקטובר 1852), חתום בידי פרנסי הקהילה, עם חותם שעווה של "ק"ק קערמענד".
בהמשך הפנקס מופיעים רישומים שונים ביידיש, בגרמנית ובהונגרית – החלטות שונות של אסיפת החברה קדישא, מרביתן מתעדות תרומות שהתקבלו לידי החברה משאריהם של נפטרי הקהילה. הרישומים כוללים את שמות התורמים ואת הסכומים שתרמו, לרוב תוך התחייבות ששמם של הנפטרים יוזכר בתפילת "הזכרת נשמות" (שמות חלק מן התורמים רשומים בעברית ברשימת שמות האנשים והנשים המופיעה בפנקס בעמודים 68-76; ראו להלן). רישומים נוספים מכילים פרוטוקולים, סיכומי פגישות, והחלטות שונות של הנהלת החברה קדישא.
בעמ' 68-76, רשימת "שמות האנשים והנשים אשר נקראים בשמות בהזכרת נשמות..."; בראשה שער מעוטר במסגרת ארכיטקטונית.
לאחר הרשימה, עמוד כתוב ומעוטר בצבע: "זיינע דורכלויכט פירשט פיליפ באטהיאני, עהרענמיטגליעד דעם הייליגען פעראיינס" ["הוד מעלת הנסיך פיליפ באטהיאני, חבר כבוד של הקהילה הקדושה"; יידיש]; בראשו מצויר כתר. הנסיך פיליפ באטהאני (Fülöp Batthyány) הוכרז כחבר כבוד של החברא קדישא של קהילת גערמנד בשנת 1869, לאחר שהעניק לקהילה חלקת אדמה גדולה להקמת בית עלמין חדש (ראו פנקס הקהילות, הונגריה, עמ' 494).
בהמשך מופיעים למעלה ממאתיים דפים עם שמות החברים בעברית (על כל דף נרשם שם אחד, לרוב ללא פרטים נוספים).
הפנקס כרוך בכריכה מפוארת, מחופה עור, מעוטרת בהזהבה. לכריכה פינות מתכת נאות. במרכזה לוחית כסף בצורת לב עליה חרוטה הכתובת "ע'בדו' א'ת ה' ב'ח'ס'ד' ו'א'מ'ת' לפ"ק" [=תקצ"ח 1838].
[272] דף (בהם מספר דפים ריקים). מרבית העמודים ממוספרים (ספירות משתנות, חלקן נוספו במקור, וחלקן נוספו מאוחר יותר בעפרון). 44.5 ס"מ. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים, לרוב ללא פגיעה בטקסט. בדפים ספורים קרעים ארוכים; שני דפים קרועים לאורכם (כמחצית מכל דף חסרה). מספר דפים נתלשו מהפנקס והם חסרים. שפשופים ופגמים בכריכה. שרידי אבזמים לסגירה.
מקור:
1. Perry's, יודאיקה: ספרים, אומנות ואמנות, תל אביב, 22.1.1986, פריט 282.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, HU.011.002.