תעודה בכתב-יד, אגרת שליחות לשד"ר רבי שלום חמדי לוי, שנשלח לתימן עבור עדת עולי תימן בירושלים, בחתימות ידיהם של 12 מראשי העדה ורבניה, ובראשם: רבי יחיא צארום, רבי שלום יוסף עראקי, רבי יוסף מסעוד, רבי סעדיה צפירה (בעל "כסף צרוף"), ובנו המקובל רבי יוסף צפירה. ירושלים, [תרנ"ד 1894].
דף קלף, כתיבת סת"ם נאה עם עיטורים קליגרפיים. חתימות וחותמות. בראש התעודה שיר מליצי, הפותח "מראש ומקדם נסוכה ירושלים...", עם אקרוסטיכון: מירושלמת"ו. בפינה השמאלית-עליונה נכתבו פסוקים בצורה גרפית, ומעליהם התאריך: "יום א' כו לח' אדר א' דשנת ב"ך יתבר"ך לפ"ק [=תרנ"ד]".
בתעודה שלפנינו מתוארים תלאות עניי הקהילה ויוקר המחיה בירושלים. החותמים מאשרים את מינויו של רבי שלום חמדי לוי כשד"ר ירושלים בערי תימן: "...כי הוא נבחר מקהלתינו איש נאמן וא"ח [ואיש חיל] ברור בענוה ויראת חטא כמע'[לת] החה"ש [החכם השלם] שלום בן כמע' החה"ש שלמה בן הגאון כמוהר"ר הגאון יחיא חמדי לוי הי"ו". בין היתר מתוארת בתעודה העובדה כי שליחותו דרשה את אישור ראשי הכוללים בירושלים: "ועוררנו בשלהבת התחנונים רחמי רבנן קשישאי הכוללים והפקידים היושבים על רום כסאם היקר, להעלות לו רוח נדיבה להחזיק בידו לבוא אל מחנות קדשיכם לעורר רחמיכם להשתדל בנדבת הקודש, נדבה הראויה איש איש לפי מהללו וכל כחו ימציא, ומכיסו יוציא או מפתו יפריש, וצדקתו יזרע וישריש בארץ הקודש תצמח, ופירותיה יאכל וישמח, ובזה נהיה כלולים יחד בקשר הלבבות אחד לאחד...".
חתומים על התעודה רבני וראשי העדה התימנית בירושלים: רבי יחיא ב"ר יוסף צארם (תר"ג-תרע"ז; ראב"ד ומנהיג העדה התימנית בירושלים); רבי שלום יוסף עראקי (תר"ב-תרע"ז; ראב"ד העדה התימנית, יחד עם הרב יחיא צארום); רבי יהודא ב"ר יחיא אפרים; רבי סעדיה ב"ר יוסף מצ'מוני (נשיא קהילת חאפד, מראשוני העולים בשנת תרמ"א, אביו של ר' יוסף מצ'מוני מוכתר כפר השילוח); רבי סעדיה ב"ר יוסף צפירה (מחבר הספר "כסף צרוף"); רבי אברהם ב"ר סעדיא שאב; רבי יוסף ב"ר סלימאן מסעוד (כולל חותמתו; נולד תקצ"ב והיה מדייני צנעא, בשנת תרל"ה נסע בשליחות הקהילה לקושטא, ושליחות זו הביאה את העליה מתימן לירושלים בשנים תרמ"א-תרמ"ב. רבי יוסף עמד בראש הגל השני של העולים מתימן, שהגיעו לירושלים בשלהי שנת תרמ"א, לפני העליה הגדולה בניסן תרמ"ב). חתימה נוספת, דהויה וקשה לקריאה: "הצעיר עמר בן יחיא...".
בהמשך מופיעות חתימות נוספות: רבי סאלם ב"ר יחיא אחמדי (כנראה, דודו של השד"ר רבי שלום ב"ר שלמה "בן כמוהר"ר הגאון יחיא חמדי לוי"); רבי אהרן ב"ר אהרן חוטר (נולד תרי"ב בצנעא, ועלה לירושלים בשנת תרמ"ב); רבי אהרן ב"ר שלום דמתי; ומספר שורות נוספות עם הבטחה כי יתפללו בכותל המערבי בעד התורמים, בחתימת הצדיק המקובל רבי יוסף ב"ר סעיד צפירה (רבי יוסף צפירה מתנעם, חסיד ומקובל מחכמי ישיבת "בית אל", עלה מצנעא לירושלים בשנת תר"ן, והדפיס את ספריו של אביו הישיש בעל "כסף צרוף"). לצד החתימות מופיעה חותמתו של רבי יוסף נדאף (יצא כשד"ר לתימן יחד עם רבי שלום חמדי, בשליחותו הראשונה בשנת תרמ"ג; ראו להלן), ושתי חותמות נוספות (מחוקות).
מסמך מוקדם מראשית התייסדות מוסדות התורה והחסד של קהילת עולי תימן בירושלים. העלייה התימנית לירושלים שהחלה בשנים תרמ"א-תרמ"ב (עליית "אעלה בתמ"ר") לוותה בקשיים רבים, כאשר העולים בני הקהילה התפרנסו בקושי רב ממלאכת כפיים ומשאריות חלוקת הצדקה של מוסדות "כוללות" הספרדים בעיר. רק בשנים תרנ"ב-תרנ"ד, החלו עולי תימן להתארגן באופן עצמאי והקימו ישיבה ותלמוד תורה לבני הקהילה, וחברת "תהילה לדוד" לתפילה ואמירת תהילים בכותל המערבי (ראו: קטלוג "קדם", מכירה 74, פריט 241), ורק בשנת תרס"ט הוקם "כולל" עצמאי לבני העדה התימנית. התמיכות מתימן המשיכו עד ימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה התהפך הגלגל ועולי תימן בארץ ישראל, שהחלו להתבסס כלכלית, נחלצו לעזרת אחיהם בתימן, שמצבם החמיר תחת שלטונו של האימאם יחיא (טובי, אעלה בתמר, עמ' 31).
השליחות הראשונה של שד"רים מקהילת עולי תימן בירושלים אל אחיהם בתימן, היתה בשנת תרמ"ג, אז נשלחו רבי שלום חמדי ורבי יוסף נדאף לתימן (באמצעות כוללות הספרדים, שהיו האחראים הבלעדיים לשיגור שד"רים לארצות שונות. ראו על שליחות זו: א' יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 752-753). "שיגורם של השד"רים חמדי ונדאף לתימן בשנת תרמ"ג, פתח תקופה חדשה בתולדות שלוחי ארץ ישראל לתימן. השלוחים שיצאו עד כה מא"י לתימן, לא מטעם יהודי תימן יצאו, והם עצמם לא מבני תימן היו. עם עלייתם ההמונית של יהודי תימן לארץ-ישראל בשנת תרמ"ב, מצאו הכוללים שאין טובים לשליחות לתימן מהם. כבני תימן הם מכירים את הליכות המדינה ותושביה... ושליחותם עשויה להצליח ולהועיל יותר משליחות יהודים בני קהילות אחרות. צרכי יהודי תימן בירושלים אף הם דחקו וחייבו שיגור שליחים לאחיהם שבתימן, כמנהג עדות אחרות בירושלים שביקשו סיוע ועזרה אצל אחיהם שבגולה. חמדי ונדאף היו איפוא השד"רים התימנים הראשונים, שפקדו את תימן לצרכי קהילתם" (י' רצהבי, שלם, א, ירושלים תשל"ד, עמ' 428). שליחותם של השניים לא עלתה יפה, עקב חוסר תיאום עם מנהיגי הקהילה בתימן, ולאחר כשנתיים, בשנת תרמ"ה, הם חזרו לירושלים בידיים ריקות. כשלון שליחותם הגיע לידי כך שלא היה בידם אפילו כסף להוצאות הדרך לחזרתם, והם פנו בבקשה לגבאי קופות ארץ ישראל בתימן, שיתנו להם מכספי הקופות לצורכי הפלגתם בים חזרה לארץ ישראל, אך אלו סירבו לתת להם בלא הרשאה מפורשת מחכמי ירושלים (ראו: טובי, קורות ומעשים, תשל"ג-תשל"ה, עמ' 25). בשנת תרמ"ז נשלח רבי שלום חמדי בשנית למסע שד"רות בתימן (טובי, שם, עמ' 28-29).
לא ידוע לנו ממקור אחר על שליחות נוספת של רבי שלום חמדי בשנת תרנ"ד, כפי העולה מאגרת השליחות שלפנינו.

[1] דף קלף. 38 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. דהיית דיו ומעט אותיות מחוקות.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.012.003.