כתב-יד, "ליקוטי... מהרר"י" – מאמרי חסידות על התורה, מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. [גליציה, המאה ה-19].
כתב-יד מעוטר. תיבות פתיחה מעוטרות בראשי החומשים ועיטורים בסיום כל חומש. כתיבה אשכנזית רהוטה, עם כותרות בכתיבה מרובעת.
כתב-היד מתחיל מפרשת נח, ונקטע באמצע פרשת שופטים (בספר דברים). בראשי העמודים: "ליקוטי נח מהרר"י", "ליקוטי לך מהרר"י", "ליקוטי וירא מהרר"י", וכן הלאה. בפרשת לך לך: "מה שאמר שנת תר"ד". בפרשת בחוקותי: "מה שאמר תקפ"ד".
רוב התוכן בכתב-היד שלפנינו נדפס, לעתים בנוסח שונה, בספרי הליקוטים "עירין קדישין", "נחלת ישראל" ו"פאר לישרים". מספר קטעים לא נמצאו על ידינו.
דברי התורה שהיה אומר רבי ישראל מרוז'ין לקהל החסידים לא נדפסו במשך עשרות שנים מטעמים עקרוניים (ראו מסגרת). רבי ישראל מרוז'ין היה נוהג לומר על עצמו: "כולם עושים חיבורים, ואני עושה בנים – ונראה למי היתרון..." (נכדו רלוי"צ מונזון, בך יברך ישראל, פרשת נח). הרשימות שנרשמו ע"י גדולי החסידים היו נשמרות בין החסידים כ"מגילת סתרים" בכתב-יד, והקפידו שלא לתת להעתיקם אלא למי שראוי לקבל את הדברים. גם כשנדפס הספר "עירין קדישין" בשנת תרמ"ה, עורר הדבר פולמוס רב בין חסידי רוז'ין, והמו"ל הוסיף דף נוסף לספר בו פרסם את שמותיהם של אדמו"רי בית רוז'ין שהסכימו עמו כי הפרסום של הספר ראוי וטוב.

א-נח דף (חסר בסופו). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים וסימני עש קלים במספר דפים. הדבקת נייר לחיזוק ושיקום בשוליים הפנימיים של מספר דפים. כריכה ישנה, עם פגמים קלים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.008.

"מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים" – " ליחידי סגולה לשלומי העדה... בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חברים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש"

הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין נהג לומר מאמרי חסידות בשולחנות הקודש ("טישים") בשבתות ובמועדים. כשהיה אומר "תורה" הרגישו העומדים שם איך ש"השכינה מדברת מתוך גרונו". פעמים אפילו הוא היה אומר זאת במפורש, והיה פותח את דבריו במילים: "אוֹמַר לכם תורה משמים". פעם אחת בערב יום כיפור נדחקו החסידים לשמוע את אמרי קדשו, אמר להם רבי ישראל מרוז'ין: "אם הנכם מאמינים ששכינה מדברת מתוך גרוני, אזי בכל מקום שתעמדו תשמעו, אפילו בצדו השני של השולחן, ואם אינכם מאמינים, אזי אפילו אם תטו אזנכם אצל פי, לא תשמעו כלום..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, מבוא עמ' 24-25).

רוב הדברים שנאמרו על ידי רבי ישראל מרוז'ין לא נשמרו לדורות. מקובל כי כל אחד מהשומעים קיבל כפי השגתו: "...כשהיה אומר דברי תורה לא היה השמיעה אצל כולם בשווה, שכל אחד שמע דבר אחר ממש" (אור פני יצחק, עמ' קטז, בשם האדמו"ר רבי אלימלך מגרוז'יסק). זו היתה הסיבה להקפדה לא לפרסם את הדברים בדפוס, כפי שכותב רבי ראובן ז"ק מאוסטילא בשם הרה"ק מטשורטקוב "כי יש שבעים פנים לתורה, ופן אחד מהם הוא סייג לחכמה שתיקה....". רבי ראובן ז"ק מוסיף: "...ואף גם זאת לא יצא חוץ ממחנה ישראל להיות 'חכמה בחוץ תרונה'... נמסרו הדברים בע"פ ליחידי סגולה לשלומי העדה, ורק בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חבירים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש, כל אחד מאשר קיבל... או שמועה שמע ובא ויספר לאחיו מדברים העומדים ברומו של עולם" (כנסת ישראל, וורשא תרס"ו, בהקדמה).

אחד מזקני חסידות רוז'ין, הרה"ח ר' יוסף הורנשטיין, כתב מכתב לידידו הרה"ח ר' שלמה טלינגטור (בעל "אבן ישראל"), לזרז אותו לרשום לעצמו כל מה ששמע מחסידי קדמאי, כדי שלא ישתכחו הדברים, ויהיה לתועלת לכל המשתוקקים לדעת אותם להחיות את נפשם. עם זאת, הוא מסתייג מהדפסת הדברים: "הדפסה הוא ענין אחר, כפי שקבלנו מחסידים קדמונים שרגזו על זה האיש שהדפיס בראשונה את מאמרי הס"ק מרוז'ין זי"ע, כי הדפסה הוא ענין של מגלה נסתרות... ולא דומה לזה הענין של מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, במבוא עמ' 41).