מנורת חנוכה. [ברמינגהם, המחצית הראשונה של המאה ה-19, 1815-1829 בקירוב].
כסף יצוק, מנוסר וחקוק; הזהבה; מתכת בהירה; פליז; מראה; אבני-חן. חתום (חותמת יצרן בלבד: ET).
דגם יוצא דופן (וכפי הנראה - יחיד מסוגו) המורכב ממספר חלקים שנוצרו בטכניקות שונות, ושולבו יחדיו לכדי יצירה אחת.
הבסיס מעוצב בצורת פסנתר כנף הניצב על שלוש רגליים כדוריות. בחזית הבסיס ממוקמת שורת הבזיכים, המורכבת מכלי קיבול צר ואלגנטי (נשלף), שבשמונת חריריו שמונה בזיכים עדינים וקטנים בעלי צורה קונית (נשלפים אף הם). על דפנות הפסנתר ועל חלקו העליון חקוקים עיטורים בדגמים צמחיים וכן עיטורים דמויי קשקשים.
אל חלקו העליון של הבסיס מוברג עיטור ובו עלים ופרחים עדינים, בהם משולבות ארבע דמויות בעלות זנבות-דג ארוכים. בחזית משולבת במרכז מראה משולשת שבראשה אבן-חן, ובגב משולב מדליון סגלגל, עליו נחקק הכיתוב "ל-ק תי"ב".
מעל העיטור הנ"ל, על בסיס סגלגל בו משולבת אבן-חן נוספת, ניצבת דמותו של משה רבנו (יצוקה ממתכת בהירה) - בשמאלו אוחז משה בלוחות הברית, ובימינו תלויה שרשרת, שבקצה תלוי השמש (עשוי פליז), המעוצב כנר שמן. על ראשו של משה זורחות שתי קרניים. על דמותו של משה חוֹפֶה עיטור שבראשו כתר וזוג עמודים.
בצדו האחורי של הבסיס מופיעות שתי חותמות זעירות, של הצורף סר אדוארד ת'ומסון (Edward Thomason, c. 1772-1849), אשר פעל בברמינגהם, אנגליה, החל משנת 1793 ועד שנת 1835 בקירוב. בשנת 1832 הוענק לו תואר אבירות מטעם המלך ויליאם הרביעי. לא ידועות עבודות יודאיקה אחרות מעשה ידיו של ת'ומסון.
בחלקו הפנימי של הבסיס מודבקת תוית נייר, עם שמו של הפילנתרופ ואיש העסקים סלימאן דוד ששון (1841-1894), אביו של האספן הנודע דוד סלימאן ששון, שהשאיל את החנוכיה שלפנינו לתערוכה שנערכה בגלריה וייטצא'פל בלונדון בשנת 1906.
גובה: 26 ס"מ, רוחב: 21.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מספר חיבורים רופפים, הלחמות ותיקוני-הלחמה ישנים.
תערוכה: Exhibition of Jewish art and antiquities, Whitechapel Art Gallery, [לונדון, 1906].
ספרות: Whitechapel Art Gallery, Exhibition of Jewish art and antiquities, Catalogue , [לונדון, 1906], פריט מס' 167.
מקור: אוסף משפחת ששון.