מכתב הדרכה בענייני מוסדות החינוך של "אגודת ישראל" בארץ ישראל, מאת האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, אל הרב מנחם פרוש מירושלים. [ויליאמסבורג], אלול תשי"ב [1952].
נכתב במכונת כתיבה, וחתום בחתימת יד קדשו של האדמו"ר.
בתחילת מכתבו מחזק האדמו"ר את ההחלטה להעמיד מוסדות "בלשון המורגל לנו מאבות אבותינו" ומוחה על המגמה לשנות ממסורת האבות ולהחליף את מבטא ילדי האשכנזים למבטא ספרדי: "וח"ו לשנות למבטא ספרדית...". הוא כותב כיצד יש להתייחס ל"גזירת המושל" ללמד עברית בבתי הספר, וכי יש לעשות זאת "כדרך שלומדים לימודי חול, איזה שעה ביום...", ומוסיף: "כל איש מאמין בתורת השם המסורה לנו מהר סיני ימסור נפשו לחנך בניו...". בהמשך מכתבו מצטט האדמו"ר את דברי דודו ה"דברי יחזקאל" משינאווא שכתב: "קבלה לנו מאבותינו, כל זמן שלא יתבטלו הפורצים, לא יתבטלו הגודרים". בחלקו האחרון של המכתב כותב האדמו"ר שאין באפשרות מוסדות "וועד שארית הפליטה" שבארה"ב לתמוך גם במוסדות שבארץ ישראל, כי בקושי הם מצליחים להחזיק את המוסדות בארה"ב שתחת אחריותם. בסיום המכתב מחמיא האדמו"ר לר' מנחם פרוש, וכותב לו: "היות שכבוד מעלתם פקיע שמייהו, ואגודתם [אגודת-ישראל]... כדאים המה לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק כזה... [כלומר, איש נמרץ כמוך יכול להצליח בגיוס כספים אף בלא עזרתי]".
המכתב נדפס ב"ליקוטי שפע חיים", ניו יורק תשנ"ד, חינוך, א, עמ' יט-כ, אך בהשמטת שם הנמען, ומספר מילים נוספות.
האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ד-תשנ"ד), מגדולי האדמו"רים, איש קדוש, גאון וצדיק מפורסם, מרביץ תורה ורב-פעלים. ממקימי עולם התורה ועולם החסידות בחמישים השנים שלאחר השואה. בן רבי צבי הלברשטאם אב"ד רודניק (בן רבי ברוך מגורליץ בן ה"דברי חיים" מצאנז). בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" רבי חיים צבי טייטלבוים אב"ד סיגט. לאחר השואה, בה נספו אשתו וכל צאצאיו, נשא בזיווג שני את בתו של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא. מצעירותו נודע כאיש קדוש מופלג ביראת שמים, גאון מופלג, בקי בכל הש"ס ודברי הפוסקים. בימי השואה שמר בכל מאודו את צלם האלוקים שלו, ובעודו עובד במחנות הצוררים, המשיך את עבודתו בקודש במסירות נפש על-אנושית עם כל דקדוקי ההלכה. לאחר השואה התנער מעפר והלהיב מחדש את שלהבת היהדות במחנות העקורים בגרמניה. הקים במחנות את מוסדות הרבנות, בתי כנסיות, מטבחים כשרים וחינוך תורני, והיה נוסע ממחנה למחנה לחזק את עניני הדת ולעודד את הלבבות השבורים של "שארית הפליטה" ניצולי השואה. לאחר מכן נסע לארה"ב, ובשנת תש"כ עלה לארץ ישראל והתיישב בנתניה. הקים את הקהילות הגדולות של חסידות צאנז בארה"ב, ירושלים ונתניה, ובהם ישיבות ומוסדות תורה וחסד. בקרית-צאנז בנתניה הוקם על ידו בית החולים "לניאדו", המתנהל עד היום על-פי הוראותיו. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" העולמי, לעריכת מבחנים חודשיים ללימוד הש"ס על-ידי אלפי לומדי-תורה בכל העולם.
מתורתו בהלכה ובדברי תורה וחסידות, נדפסו סדרות הספרים "שפע חיים", "דברי תורה" ושו"ת "דברי יציב" שבעה כרכים. בניו ממשיכי דרכו, הם האדמו"רים מקלויזנבורג שליט"א בנתניה ובארה"ב.
[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. רישומים. נקבי תיוק (אחד מהם פוגע באות אחת).