מכתב בחתימת ידו הגאון הצדיק רבי "ישראל מאיר הכהן" בעל ה"חפץ חיים". ראדין, כסלו תרצ"ג [1932].

גוף המכתב בכתב-יד סופר, עם חתימת יד קדשו וחותמתו של ה"חפץ חיים". נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, רב ל"עדת ישראל – מחזיקי הדת" בלונדון.

המכתב עוסק במסע שד"רות עבור הישיבה בראדין, של הרבנים רבי הלל גינזבורג ורבי מנחם מענדיל עהרליך אב"ד פרויענבורג, ש"נוסעים בשליחות ישיבתנו הק'[דושה] למדינת אנגליא – לעורר שם את אחב"י שיבאו לעזרת ישיבתינו הק' בעת דחקנו הנורא".

ה"חפץ חיים" מזכיר במכתב שלפנינו את ביקורו של הרב אברמסקי בישיבת ראדין [הביקור הידוע שנערך בחודש כסלו תרצ"ב, לאחר צאתו של הרב אברמסקי מגלות רוסיה, בדרכו לאנגליה; ראה אודות ביקור זה בספר "מלך ביפיו", עמ' 223-224, ובאגרות הגרח"ע, ב, אגרות תשד-תשה]: "...וכאשר הדר"ג זכה לראות בעיניו את ישיבתנו הק' עם מנהגי' ותלמידי'[ה] גדולי תורה ויראה, אשר חלק גדול הנם מאחב"י שנמלטו על נפשם מגזירת השמד ורדיפת הדת השורר שם [ברוסיה] ל"ע, הנני פונה בזה בבקשתי להדר"ג שיבא לעזרת הרה"ג הנ"ל בעבודתם הקדושה לטובת ישיבתינו הק' בכל אשר יהי ביכלתו... שיהי'[ה] לנו לעזר בצר, להחיות מאות נפשות גדולי תורה ויראה המקריבים חלבם ודמם על מזבח תורה"ק ולקיום מקדש ד' הזה שמרביצים בו תורה יותר מששים שנה...".

ה"חפץ חיים" מברך אותו: "וזכות התורה יעמוד להדר"ג ויתברך מאלקי השמים בחו"ש [בחיים ושלום] וכל טוב, ועיניו תחזינה בישועת ישראל והרמת קרן התורה במהרה. כנפשו הטובה וכנפש המכבדו ומוקירו כע"ה [כערכו הרם], ישראל מאיר הכהן".

הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח בערך-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה חביב מאד אצל רבנו ה"חפץ חיים". הם נפגשו בפעם הראשונה כאשר הרב אברמסקי בא לקבל את ברכתו לאחר אירוסיו. ה"חפץ חיים" התפעל מהאופן בו ביקש את ברכתו להצליח בתורה, וברכו באריכות ואף נשקו על כף ידו (הרב אברמסקי היה משתבח בנשיקה זו כל ימיו, והראה את כף ידו לאנשי שיחו באמרו: "פה נשק לי החפץ חיים", ופעם אחת נשק לתלמיד חביב בחתונתו ואמר לו: "זכור תזכור כל ימיך שקיבלת נשיקה מאדם שזכה לקבל נשיקה מהחפץ חיים". מלך ביפיו, עמ' 74). בהמשך הם נפגשו עוד כמה פעמים, וכשנאסר הרב אברמסקי בשנת תר"צ ע"י שלטונות הרשע ברוסיה, הרעיש ה"חפץ חיים" את העולם במכתבים ובשתדלנות לשחרורו של הרב מסלוצק, ואף היה אומר במנין שבביתו חמשה פרקי תהילים להצלתו ושחרורו. מאורע פלאי היה ביום שחרורו של הרב אברמסקי מן הכלא, בערב יום הכיפורים תרצ"ב. באותו היום שינה החפץ חיים מהרגלו ולא אמר את התהילים להצלת הרב מסלוצק. רבי אלחנן ווסרמן היה באותו יום אצל מורו ורבו ה"חפץ חיים" בביתו בראדין, והוא סיפר שה"חפץ חיים" הפסיק לפתע באמצע דיבוריו עם התלמידים והכריז בחדווה ובתנועות יד: "לא עלתה בידי הבולשביקים מאומה... לא עלתה בידיהם מאומה, כי הנה בעל כרחם נאלצו לשחרר את הרב דסלוצק...", ואכן התברר אח"כ כי באותו הרגע ובאותו היום שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו, כפי שחזה ה"חפץ חיים" ברוח-קדשו (מלך ביפיו, עמ' 218-219).

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, סימני קיפול ובלאי. שני קרעים על פני כל רוחב הדף, מודבקים בנייר-דבק חומצי, עם כתמים מן ההדבקה.

תצלום המכתב שלפנינו נדפס בספר "מלך ביפיו", עמ' 264.