מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- and (99) Apply and filter
- book (65) Apply book filter
- חסידות (52) Apply חסידות filter
- letter (35) Apply letter filter
- מיוחסים (33) Apply מיוחסים filter
- ספרי (33) Apply ספרי filter
- signatur (33) Apply signatur filter
- חתימות (30) Apply חתימות filter
- עותקים (30) Apply עותקים filter
- gloss (30) Apply gloss filter
- יד (29) Apply יד filter
- כתבי (29) Apply כתבי filter
- manuscript (29) Apply manuscript filter
- chassidut (25) Apply chassidut filter
- chassid (24) Apply chassid filter
- ומכתבים (21) Apply ומכתבים filter
- of (21) Apply of filter
- art (19) Apply art filter
- והגהות (18) Apply והגהות filter
- מיוחסים, (18) Apply מיוחסים, filter
- מכתבים (14) Apply מכתבים filter
- the (14) Apply the filter
- הגהות (12) Apply הגהות filter
- חפצים (12) Apply חפצים filter
- חכמי (12) Apply חכמי filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- הגהות, (12) Apply הגהות, filter
- אשכנז (12) Apply אשכנז filter
- ashkenazi (12) Apply ashkenazi filter
- ceremoni (12) Apply ceremoni filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- glosses, (12) Apply glosses, filter
- import (12) Apply import filter
- jewish (12) Apply jewish filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- rabbi (12) Apply rabbi filter
- ארץ (9) Apply ארץ filter
- פסח (9) Apply פסח filter
- ישראל (9) Apply ישראל filter
- ודפי (9) Apply ודפי filter
- הגדות (9) Apply הגדות filter
- דפוסי (9) Apply דפוסי filter
- ציונות (9) Apply ציונות filter
- haggadot (9) Apply haggadot filter
- israel (9) Apply israel filter
- land (9) Apply land filter
- prayer (9) Apply prayer filter
- print (9) Apply print filter
- zionism (9) Apply zionism filter
- zionism, (9) Apply zionism, filter
כתיבת יד סופר, עם חתימת יד קדשו של רבינו החפץ חיים בימי זקנותו המופלגת (בהיותו למעלה מגיל 90. הדבר ניכר בחתימתו בכתב רועד): " ישראל מאיר הכהן"; ועם חותמתו: " ישראל מאיר הכהן מראדין – בעהמ"ח ס' חפץ חיים ומשנה ברורה"
נשלח ל"הרב הגאון המפורסם לתהלה" רבי מאיר ברלין (מאיר בר-אילן; ממנהיגי "המזרחי" בפולין), בבקשת עזרה להוצאות רפואה של רבי יעקב שפירא ראש ישיבת וולוז'ין, אחיינו של ר' מאיר בר-אילן (בן אחותו דרייזל, אשת רבי רפאל שפירא ובתו של הנצי"ב מוולוז'ין). רבי יעקב שימש בתקופה זו כרב העיר וולוז'ין וראש הישיבה. ה"חפץ חיים" מתאר את הצורך בניתוח דחוף עקב ההחמרה במחלתו של רבי יעקב. על ההוצאות המרובות הכרוכות בכך, ועל מצבו הכלכלי הקשה של רבי יעקב ובני ביתו. ה"חפץ חיים" מבקש מר' מאיר ברלין, כי יירתם לעזרתם – "הן משלו והן להשתדל אצל ידידים ומכירים עבורו".
המכתב מסתיים בדרישה: "ותקותי חזקה כי בטח ישים כתר"ה לבו לזאת, וידחה כל טרדה ממנו ויפנה להענין הזה בכל לבו ונפשו, בדבר הנוגע לקיום ופקוח נפשות של נפש יקרה כזאת, ובזכות זה יתברך מהשי"ת בחו"ש [בחיים ושלום] וכל טוב ויזכה לראות בישועת ישראל והרמת קרן התורה במהרה... המכבדו ומוקירו כע"ה [כערכו הרם] ישראל מאיר הכהן".
הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ. 19 שורות בכתיבת יד סופר, ולאחר מכן חתימת יד קדשו. מצב טוב. נקבי תיוק. קרעים קלים. קרעים חסרים בשוליים, בסמוך לנקבי התיוק, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול. רישומים.
הכרך כולל מאמרים מסודרים לדפוס, "במושגים נעלים ונשגבים", בקבלה ופילוסופיה יהודית, מאת רבי גדליה נחמן ברודר. מאמרים אלו נדפסו בספריו: "גן ירושלם – שבעה מאמרים", שנדפס בירושלים בשנת תרנ"ט, וספר "רוח הגן – שמונה מאמרים" שנדפס בירושלים בשנת תרפ"ג (על שדרת הכריכה הטבעה מוזהבת: "גן ירושלים").
אל הכרך מצורפים קונטרסים בכתב-יד, עם טיוטות נוספות למאמרים הנ"ל שבספר "גן ירושלם" הנדפס, ודפים עם רשימות של הוספות והערות לספרו, וטיוטות מכתבים (יתכן שחלקם לא נדפסו).
בראש הכרך מודבקים מכתבי ההסכמות המקוריים שקיבל המחבר מגדולי רבני ארץ ישראל, לספרו גן ירושלם. רוב ההסכמות נדפסו בראש הספר (שנדפס בשנת תרנ"ט):
• מכתב רבי שאול חיים הלוי הורביץ – הרב מדוברובנא (חתן ה"נחלת דוד" ומייסד ישיבת "מאה שערים"). ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי נפתלי הירץ הלוי – רבה של יפו (מגדולי המקובלים, מחבר "סידור הגר"א בנגלה ובנסתר"). יפו, אלול, תרנ"ח [1898].
• מכתב רבי יוסף חיים זוננפלד. ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי יצחק וינוגרד – ראש ישיבת תורת חיים. ירושלים, סיון תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי יוסף אליהו וינוגרד – מראשי ישיבת תורת חיים. ירושלים, אייר תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי דוד מאזיוועצקי "הרב מארגנטינה". ירושלים, ניסן תרנ"ט [1899].
• מכתב רבי חיים חזקיהו מדיני – בעל ה"שדי חמד". חברון, שבט, תרס"א [1901].
• מכתב ארוך (2 עמ' גדולים) מרבי אברהם יצחק הכהן קוק – רבה של יפו והמושבות. יפו, אייר תרס"ז [1906].
• מכתב רבי חיים ברלין – הרב ממוסקבה. ירושלים, אייר [תרס"ז 1907].
• מצורף: דף מודפס עם שלשת המכתבים האחרונים (של ה"שדי חמד", הרב קוק ורבי חיים ברלין). דף זה נדפס בנפרד וצורף לחלק מהעותקים של ספר "גן ירושלם".
• בין דפי הכרך מודבק מכתב נוסף בכתב ידו וחתימתו של רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו, בענייני קבלה. בתוך הדברים הוא מזכיר את ספרו הקבלי "כסף משנה" על ה"משנת חסידים". [יפו, שנות התר"ס].
רבי גדליה נחמן ברודר (תרי"ז-ת"ש), מחבר הספרים "גן ירושלם" ו"רוח הגן". תלמיד חכם איש-אשכולות ועסקן ציבורי, מממוני "כולל הורודנא" בירושלים ומראשי ה"ועד הכללי". נולד בוואשילקובה הסמוכה לביאליסטוק, וקיבל בילדותו תורה ודעת מפי סבו הישיש רב העיר, הגאון המקובל רבי שמואל מוֹעֵד (תקמ"ד-תרל"ה; איש קדוש ובעל מופת, מתלמידי רבי מנדל משקלוב תלמיד הגר"א מווילנא. בעל "בית שמואל הקטן" על "ספר המרדכי" – ראה אודותיו פריט 31). לאחר נישואיו, בשנת תרמ"ה, עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. בתחילת דרכו בארץ, שימש כמורה פרטי לילדי משפחה יהודית בחווה חקלאית באזור יפו. עם השנים התמחה במדעי הטבע ובוטניקה, והיה מהמומחים הגדולים לזיהוי עצי אתרוגים בלתי-מורכבים ומורכבים בפרדסי ארץ ישראל. בהמשך עלה לירושלים, עסק בבניינה הרוחני והגשמי במשך שנים רבות. לרגל יובל השמונים שלו נדפס הספר "איש ירושלים" (ירושלים, תרצ"ז), עם מאמרי הערכה על פעילותו הציבורית בירושלים במשך כחמישים שנה. חתנו הוא הרב משה המאירי-אוסטרובסקי – רבה של מזכרת-בתיה (בתקופת מלחמת העולם הראשונה), מראשי תנועת "המזרחי" וממנהיגי היישוב בארץ ישראל בתקופה המנדטורית.
כרך, כ-420 דף כתובים + קונטרסים ודפים בודדים + 10 מכתבי רבנים (מודבקים בתוך הכרך). סה"כ למעלה מ-500 דף כתובים. 28 ס"מ. מצב כללי טוב. דפים וקונטרסים מנותקים. מספר דפים עם כתמים ועקבות רטיבות. כריכה מקורית, מנותקת ופגומה, עם שדרת עור.
כתיבה נאה ומסודרת, בשני טורים. בשולי העמודים, מדור ציונים "מקור נאמן", בו נרשמו מראי מקומות למקורות הפירוש. בראש הכרך הקדמה בת ט"ו פרקים על כללי ודיני טומאה וטומאת כלים (תחילת ההקדמה חסרה, והיא מתחילה באמצע סימן ב'). לאחר ההקדמה מופיע הפירוש המפורט על סדר המשניות, עד אמצע פרק כ"ד. כתיבת החיבור נקטעה באמצע הפרק (באמצע משפט) ונשארו דפים ריקים בסופו [כפי הנראה, המחבר לא הספיק להעתיק את המשך החיבור מהטיוטות אל חיבורו המסודר].
כרך זה שלפנינו לא נדפס ונחשב מהכרכים האבודים של חיבורו המקיף של רבי אריה לוין על כל ששה סדרי משנה. אצל צאצאיו בני המשפחה (ממשפחת יעקובוביץ) נותרו רק כתבי היד של הפירוש לארבעה הסדרים האחרים: מועד, נשים, נזיקין וקדשים. הכרך על סדר זרעים, נאבד כנראה עוד בימי חייו של רבי אריה (ראה במבוא לספר "משנת אריה", ירושלים תשע"א, עמ' 10). בחיבורו על מסכת מגילה (משנת אריה, מועד ב, עמ' שצז) כותב רבי אריה, שהוא עתיד לפרש גם את סדר טהרות, והנה לפנינו מתגלה הכרך על משניות מסכת כלים, שהיא המסכת הראשונה מסדר טהרות.
בשנים תשע"א-תשע"ג נדפסו חמשה כרכים מהספר "משנת אריה", על סדרי מועד, נשים ונזיקין, על ידי "הועד להוצאת כתבי רבי אריה לוין" בראשות בנו הגאון רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל. קטעים מהפירוש על מסכת אבות כבר נדפסו קודם לכן בספר "ר' אריה היה אומר" (ירושלים-מבשרת ציון, תשנ"ז).
חיבור זה נתחבר ע"י רבי אריה, בסוף שנות התר"ע בקירוב. בסוף הפירוש לאבות ציין המחבר את התאריך "עש"ק לס'[דר] ויהי רעב בארץ שנת תרע"ו". היה זה בעיצומן של שנות הרעב הקשות בימי מלחמת העולם הראשונה. המצב בירושלים היה חמור ואלפי אנשים נספו ברעב באותה עת, ביניהם גם שתי בנותיו של רבי אריה שלא שרדו את הרעב הקשה ר"ל, ובה בעת הוא היה יושב ושוקד על כתיבת הפירוש הענק הזה ואורג את מחברתו הנאדרת הזו (על פי ההקדמה לספר "משנת אריה", ירושלים, תשע"א).
החיבור נכתב בשיטתיות על כל משנה ומשנה. המחבר מתייחס לכל קטע הטעון בירור להבנת לשון המשנה ודיניה, ועוסק בכל השאלות העולות בפשט המשנה. הוא מברר גם את הדרך בה מעמידה הגמרא את ה"אוקימתות" בדברי כל משנה. דגש מיוחד ניתן בפירוש להבנת לשון המשנה מדוע נכתבה בלשון זו ולא באחרת? מה טעם ייתורי הלשון לכאורה? וכעין זה רבות. לצורך כך הירבה המחבר להביא ממפרשי המשנה כולם, וכן ממהלך הגמרא דרך פירושי רש"י ותוספות, דברי הראשונים ועד פירושי האחרונים. בדבריו משולבים דבריהם של חיבורים רבים בתוספת נופך משלו. לעיתים מתמצת הוא את דברי המחברים בלשונו הוא (על פי ההקדמה הנ"ל).
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל.
רבי אריה ה"צדיק הנסתר" הסתיר את גדלותו בידיעת המשנה ובלימודה, ולמרות חיבורו הענק על ששה סדרי משנה, כתב בצוואתו בענוותנותו המופלגת: "...שאינני בקי אפילו פרק במשניות כראוי...". איש מתלמידיו ומקורביו לא ידע על חיבור מקיף זה מפרי עטו. רק בערוב ימיו הוא מסר לנכדו הגאון רבי אלחנן יעקובוביץ (מחסידי חב"ד) את מחברות כתבי היד על ארבעת הסדרים. לאחר פטירת ר' אריה החל נכדו הנ"ל (בעצת רבו האדמו"ר מליובאוויטש) לערוך את הפירוש החשוב הזה, אך הוצאתו לאור התעכבה שנים רבות, ורק בשנים תשע"א-תשע"ג נדפסו שלושה חלקים מן החיבור. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, בהסכמה לספר "משנת אריה", כותב על חמיו המחבר: "חמי הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, אשר לרוב ענותנותו הצניע והסתיר גדלותו בתורה...".
78-3 דף כתובים (חסרים 2 דפים בתחילת החיבור). 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים והדבקות נייר דבק במספר דפים. קרעים קלים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט. דף [3] עם קרעים חסרים (משוקם בהדבקת נייר). כריכה חדשה.
פנקס בפורמט קטן, הכולל רשימות וראשי פרקים לדרשות. בפנקס שתי רשימות ארוכות – טיוטות (שונות אחת מהשניה) לדרשה במסיבת הודאה ל"אסירי ציון", לוחמי המחתרות שישבו בתי הכלא של ממשלת המנדט הבריטי. רבי אריה כותב כי אמנם דין ההודאה לאסיר המשתחרר, שאמרו חז"ל "ארבעה צריכין להודות", הוא "דוקא בעת שהוא יוצא, אבל אח"כ אין דין כזה. בכל זאת אנחנו מוצאים כמה שציוו אפילו לדורות אחריהם, לעשות מסיבת מרעים ביום השנה שקרה להם איזה נס, כמו התוי"ט...".
באחת הרשימות מספר רבי אריה ברגש רב על ביקורו הראשון בבית האסורים, עם ספר תורה בידו: "זכרון קודש אשר יישאר בלבי כל ימי, אף אם אלף שנים אחי'[ה], בפעם הראשונה אשר הלכתי אליכם וס"ת בזרועי דבוק ללבי, שמתי לב אל המסילה אשר הלכתי... רָטַבְתִּי את המעיל בדמעות, והרגשתי בכל רמ"ח אברי, אשר קב"ה ואורי' [קודשא בריך הוא ואורייתא] עמכם בצרה, כי צערכם זה צער הכלל... חיל[ו]ל כבוד ישראל... כשהגעתי שמה אל השער, בידי הימין חבקתי הס"ת ללבי ובידי השמאלית געוויסט [=ניגבתי] הדמעות, והנה עו"ד קריצמן רץ לקראתי לקבל ממני הס"ת, אמנם אחזתיה ולא אַרְפֶּנָה, וּבְהַגָשָׁתִּי אליכם סִפַּרתי לכם בהתרגשות... מה שאמר בעל התניא בשעה שישב בפ"ג [בפטרוגרד, בבית האסורים], גם כי אלך... כי אתה עמדי – עמו אנכי בצרה, ועתה ב"ה אני משתתף עמכם במסיבת הודאה... לא רק ממעצר לחירות, רק משיעבוד לגאולה אחרי כל המאורעות, אשר ב"ה פעמי הגאולה נראית בעליל בכל תקפה, אם כי יש עוד הרבה מה לקוות, עיר אלוקים מושפלת עד היסוד... והר הבית מְשׁוֹמָם... ואני בהיותי בחומ"פ בהר ציון ראיתי שוקלין [שועלין?] יוצאים מהב"י [מהר בית יי'?], בטח תתקיים נבואתו של זכרי'[ה] לבנין עי"ק [עיר קדשנו] בקיבוץ בנ"י [בני ישראל] לשמחה ובבנין בית מקדשנו, ומלאה הארץ דעה".
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.
חותמות "תלמוד תורה הכללית – עץ חיים – בעה"ק ירושלם תובב"א – נוסד בשנת תר"א" [הת"ת בו עבד רבי אריה כמפקח ראשי]. בדף 2 אישור בכתב ידו של רבי אריה, ובחתימת אחד המלמדים בת"ת, על קבלת משכורתו בחודש אב תש"ט.
פנקס, [9] דף (למעלה מ-12 עמ' כתובים). 10 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. בלאי רב. כתמי רטיבות ועובש וכתמי חלודה. אחד הדפים מנותק. דף נוסף רופף. ללא מעטפת.
שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין, כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי:
• מכתב מהנהלת בית הכלא המרכזי בירושלים, בחתימת אחד הקצינים הבכירים בשירות בתי הסוהר. הקצין מודה לו על מכתבו, ומאשר את קבלת ארון הקודש לספר תורה, אשר הובא ע"י רבי אריה לשימוש באי בית הכלא. ירושלים, 5 במאי 1939 [תרצ"ט]. אנגלית. כיתוב בעברית (בעיפרון) בכתב ידו של רבי אריה: "קבלה על ארון הקודש".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ועקבות רטיבות ועובש. סימני קיפול, קרעים ונקבי תיוק.
• מכתב מוקלד במכונת כתיבה, מכתבו של לוחם הלח"י "מתתיהו בן חיים צבי ש[מואלביץ']" אל רבי אריה לוין, בו הוא מתאר את תגובתו לחנינתו ממוות בתליה בשנת 1944; וכך הוא כותב בראש דבריו: "רבי! כאשר באו הללו לצינוק התליה שהייתי שרוי בו והודיעו לי כי חוננתי, רגזו מאד על שלא אמרתי להם 'תודה רבה', ואני – לא קללתי אותם בדינם אותי למות, ולא ברכתים בחננם אותי, כי חושב אני שלא חסדם הוא זה, ולא בידם הפקדתי את רוחי...".
[1] דף. כ-25 ס"מ. מצב גרוע. כתמי עובש. בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט.
מקבל המכתבים: "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. בתקופת המנדט הבריטי, נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". נודע במיוחד בביקוריו המנחמים והמעודדים אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום – ראה פריט קודם.
מתתיהו שמואלביץ' (1921-1995). יליד לודז' (פולין). עלה לארץ ישראל בשנת 1938, במסגרת עליית "אף על פי" (תנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית). עם הגעתו לארץ, הצטרף לפלוגת בית"ר, ומאוחר יותר, בעקבות הפילוג באצ"ל, הצטרף ללח"י. בשנת 1941 נעצר לראשונה ונשלח ללא משפט למחנה המעצר מזרעה. בשנת 1942 הועבר, יחד עם אחרים מעצורי הלח"י, למחנה המעצר בלטרון, וכשנה לאחר מכן היה בין עשרים חברי לח"י שהצליחו להימלט מן המחנה דרך מנהרה שחפרו. לאחר הבריחה שב לפעילות במחתרת, אולם באפריל 1944 נעצר בשנית, לאחר שנקלע לחילופי אש עם שוטרים בריטים ופצע את אחד השוטרים. שמואלביץ' ישב במאסר בכלא המרכזי בירושלים, ומשפטו, אשר זכה לפרסום תקשורתי נרחב, שימש אותו כבמה להצגת טיעוניו כנגד השלטון הבריטי. בסיום המשפט נידון למוות-בתליה, אולם בעקבות לחץ ציבורי, הומר עונשו למאסר עולם, המכתב שלפנינו הוא מתקופה זו, לאחר מתן החנינה (מכתבים קודמים ששלח מתתיהו לר' אריה בתקופת המשפט, הופיעו בקטלוג "קדם", מאי 2017, מכירה 55, חלק א, פריט 102).
מתתיהו שמואלביץ היה אחר כך ממנהיגי אסירי-ציון שישבו בכלא המנדטורי. במהלך מאסרו הועבר לכלא עכו ובשנת 1947 ניסה להימלט בפריצת כוחות האצ"ל לכלא, אולם נתפס. מאוחר יותר הועבר לכלא ירושלים, משם נמלט בשנת 1948, יחד עם אסירים נוספים. שמואלביץ' נעצר בידי הבריטים בשלישית בעקבות רצח מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948 (יחד עם נתן ילין מור). השניים נשפטו באשמת ניהול ארגון טרור ונדונו למספר שנות מאסר, אך קיבלו חנינה ימים ספורים לאחר פרסום גזר דינם, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1972 הצטרף שמואלביץ' לתנועת החרות, ולימים שימש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין.
המחברת כוללת תשובה הלכתית ארוכה, שנכתבה לבקשת "מרכז ברית השבת", ובה דיון מפורט בהלכות שבת – בעניין שידורי רדיו בשבת, הן בשידור חי והן בהשמעה חוזרת (באמצעות מנגנון אוטומטי, שמשמיע הקלטה מתוך "לוחות גרמופון"). התשובה שלפנינו כוללת בירור דינים שונים, כגון דיני דיבור במיקרופון ובטלפון בשבת, האם מותר להשאיר מקלט רדיו פתוח ולשמוע ממנו שידורים בשבת, ועוד; בתוך דבריו מתאר הגרש"ז באופן מפורט את דרך פעולת המנגנונים המכניים והחשמליים, כגון אופן פעולת המיקרופון, קליטה ושידור גלי רדיו ועוד. באותה תקופה פעלה בירושלים תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", והתשובה שלפנינו נכתבה בהתייחס אליה.
תשובה זו פורסמה בשעתו בהדפסת סטנסיל ע"י "מרכז ברית השבת" בשנת תש"ו. בשנת תש"ח פרסם הגרש"ז מאמר בנושאים אלו בכתב העת "סיני" (שנה כב, תשרי-אדר ב' תש"ח, עמ' קלט-קנד), וחזר ופרסמם בספרו "מנחת שלמה" (קמא, סימן ט). רוב הדברים שבפרסומים המאוחרים נדפסו כפי נוסחם בפרסום הראשון, אלא שהגרש"ז חזר בו בכמה דברים, הן מבירור נוסף של המציאות המכנית, והן מבירור מחודש של הסוגיות ההלכתיות. כמו כן בפרסומים המאוחרים הוא לא מתייחס לשאלות המקוריות שהופנו אליו ע"י "מרכז ברית השבת" בדבר שידור מתחנת "קול ירושלים" (ראה עוד אודות תשובה זו, בהערה לספר מאורי אש השלם, ירושלים תש"ע, חלק ב, עמ' תקעו-תקעז; ספר שולחן שלמה – הלכות שבת, ירושלים תשנ"ט, חלק א, עמ' נד-נז).
הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך – ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 24 בלבד, הוציא את ספרו הראשון – "מאורי אש" – על השימוש בחשמל בשבת, וזכה להסכמותיהם של גדולי הדור, ביניהם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי [שהתפעל מאד מכוחו של הגאון הצעיר מירושלים, לברר סוגיה הלכתית של מציאות חדשה, שלא נידונה בספרי הפוסקים], רבו – רבי איסר זלמן מלצר והרב קוק. בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו עם הגאון רבי זליג ראובן בנגיס שכיהן כאב"ד העדה החרדית בירושלים, שלמרות היותו מזקני גאוני ליטא, החשיב ביותר את הצורב הצעיר. בביתו של הרב בענגיס הכיר הגרש"ז את רעו הגרי"ש אלישיב, ורבנים מזקני ירושלים כדוגמת רבי גרשון לפידות והרב מטעפליק. ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוקסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.
[16] דף (16 עמ' כתובים) + 5 עמ' כתובים של הערות והוספות לתשובה. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. מעטפת בריסטול מקורית, מעט קרועה.
האוסף כולל:
• למעלה מ-150 מכתבים וטיוטות מכתבים, רובם מאת גב' פרחה ששון, אל בני משפחתה ואישים שונים. חלקם נשלחו אליה מאישים שונים ומבני משפחתה, בהם גם מכתבים מאביה ר' דוד סלימאן ששון, אליה ואל אחיה ר' סלימאן דוד.
• 6 מחברות של גב' פרחה ששון, ובהם דברי תורה, וכן כמה עשרות דפים עם רשימות בדברי תורה. על אחת המחברות נכתב: "זה הספר שייך לצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו ראש חודש אדר ב' התרפ"א", על מחברת אחרת: "פרחה דוד ששון יצ"ו כ"א שבט שנת התרפ"ח – לשון הקודש, דרושים וכו'". במחברת נוספת (טבת תרפ"ח): "ספר חדושים על יד הצעירה פרחה דוד ששון יצ"ו".
• טיוטות מכתבים שכתבה גב' פרחה אל רבה הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר.
גב' פרחה (פלורה) ששון, בתו של הנגיד, החוקר והאספן הנודע ר' דוד סלימאן ששון. גדלה יחד עם אחיה היחיד, ר' סלימאן דוד ששון, באחוזת משפחת ששון בלונדון. לימים נישאה להרב אשר פויכטוונגר (רב בלשטוורת, אנגליה, מחבר הספר "אשר למלך"). פרחה ואחיה סלימאן זכו ללמוד בנערותם אצל הרב דסלר, ומאז שמרו איתו על קשר מיוחד לאורך השנים.
הרב דסלר הגיע מליטא ללונדון בסוף שנות העשרים. מספר חודשים לאחר הגיעו, קיבל משרת רב בית כנסת ברובע איסט-אנד, ומספר חודשים מאוחר יותר החל ללמד את ילדי משפחת ששון. היה זה לאור המלצתו של אב"ד לונדון – רבי שמואל יצחק הילמן – בפני מר דוד ששון, שחיפש מלמד מתאים לשני ילדיו. באותה עת היתה פרחה בת חמש עשרה וסלימאן דוד בן ארבע עשרה. הרב דסלר הפך למורה פרטי שלהם לצד משרתו כרב בית הכנסת, והיה נוסע שלוש פעמים בשבוע לבית משפחת ששון, ששכן באזור היוקרתי מייפר שבלונדון. בטיוטות המכתבים שלפנינו מתגלה היחס הקרוב שחשו ילדי משפחת ששון להרב דסלר. במכתביה משתפת פרחה את הרב דסלר בכל הקורות אותם וכותבת לו בנושאים שונים ומגוונים. היא מכנה אותו "מורי ורבי" (לדוגמה: "לקראת הד' ומע' מורי ורבי הח' הש' כמוהר"ר דעסלער נ"י"). באחד המכתבים היא מספרת לו על כך שהיא משתדלת לשמור את סדר הלימוד: "...בכל בוקר ב' שעות, למדתי בע"פ כעת עד פרק ה' משנה ג' במשניות ברכות, וגם כן אני לומדת ב' דפים קש"ע וג' משניות חזרה ביומא בכל יום".
כ-200 פריטי נייר. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
מחברת תווים בכתב ידו של החזן יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט. [ארצות הברית, ראשית שנות ה-30]. עברית, יידיש ואנגלית.
מחברת תווים כתובה בכתב ידו של גדול החזנים במאה ה-20, "מלך החזנים" יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט, אשר שימשה אותו בהופעותיו. במחברת שלפנינו תווים ל-69 יצירות – תפילות וזמירות יהודיות בעברית וביידיש, מעט שירים פופולריים ואריה אופראית, חלקם הולחנו בידי רוזנבלט וחלקם בידי יוצרים אחרים – כתובים בכתב-יד על דפי חַמְשָׁה. חלק מהקטעים שבמחברת לא ראו אור מעולם.
בין היצירות במחברת: "ביים כותל מערבי", "לאמיר זיך איבער בעטען", "רצה עתירתם", "כבקרת", "ואני תפלתי", "רחם נא", "השיר שהלוים", "השם נפשנו בחיים", "המבדיל", ועוד. מתחת לתווי "שושנת יעקב" (עמ' 53) נכתבו מילות השיר "הנרות הללו". נראה שללחן הקיים ל"שושנת יעקב" הותאם טקסט אחר לכבוד חג החנוכה. היצירה לא ראתה אור בימי חייו של רוזנבלט ולא הוקלטה על ידו (לאחרונה הוקלטה בפעם הראשונה על ידי החזן מוטי בויאר).
לצד כמה מהיצירות, הוסיף רוזנבלט רישומים קצרים בכתב-ידו, חלקם אודות המקום והזמן שבו הולחנו. בסוף הלחן לתפילה "לעולם יהא אדם" (עמ' 15): "געענדיגט אין באהן פאן אינדיאנאפאליס נאך נויארק זאנטאג יאנואר 16. 1927" [הושלם ברכבת מאינדיאנפוליס לניו יורק, יום ראשון, 16 בינואר 1927]. השיר "לעולם יהא אדם" הוקלט לראשונה ימים ספורים לאחר מכן, ב-20 בינואר (ראו רשומות אתר האינטרנט Discography of American Historical Recordings), אבל כפי הנראה לא יצא לאור בחייו.
בסוף הלחן לקטע "רבי ישמעאל" (עמ' 19): "התחלתי ביום 17 דעצ. 1926 בסיאטל. וואש. וגמרתי בדרך מנויארק לשיקאגא ביום 10 March 1927". השיר הוקלט ב-18 באוקטובר 1928.
בסוף הלחן לניגון "דיא תפילין" (עמ' 75): "קאמפאנירט פאן הערמאן וואהל, בעגלייטונג פיר פיאנא ביא חזן יוסף ראזענבלאטט ש"ץ בנויארק" [הולחן בידי הרמן וואהל, ליווי לפסנתר בידי החזן יוסף רוזנבלט שליח ציבור בניו יורק] – המלחין והמנצח הרמן וואהל (1877-1936) ניצח במשך שנים רבות על המקהלה שליוותה את רוזנבלט בהופעותיו.
בסוף הלחן לשיר "מנחל בדרך" (עמ' 104): "Composed by Josef Rosenblatt" [הולחן בידי יוסף רוזנבלט]. ייתכן שהשיר לא נדפס ולא הוקלט על ידי רוזנבלט.
כן מופיעים בכתב-ידו של רוזנבלט שמות המלחינים והמעבדים של מרבית היצירות, הערות שונות, הנחיות לביצוע ותיקונים שונים. לחלק מהתווים שבמחברת נוספו המילים בכתב-יד שונה, בעט או בעפרון, מתחת החמשה, ובחלקם מצוינת השנה בה הולחנו. העמודים ממוספרים בכתב יד.
בפתח המחברת תוכן עניינים מודפס במכונת כתיבה על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף, ובו רשומות מרבית היצירות המופיעות במחברת. רישומים בעפרון ליד רוב הקטעים מציינים באיזה מועד יש לבצעם. על דף הבטנה הקדמי רישום בעלות של הנרי רוזנבלט (אנגלית).
[210] עמודים כתובים (ועוד עמודים ריקים) + ([1] דף תוכן עניינים מודפס על נייר המכתבים האישי של הנרי רוזנבלט), 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים קלים. נייר שביר. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט או בתווים. תיקונים בנייר דבק בחלק מהדפים. השוליים העליונים של כמה מהדפים קצוצים, עם פגיעות קלות בטקסט ובמספור העמודים. דפים מנותקים ומנותקים חלקית. כריכת עור עם הטבעה מוזהבת. בלאי ופגמים בכריכה. שדרה מנותקת וקרועה (עם חוסרים).
מקור:
1. הנרי רוזנבלט, בנו של יוסף (רישום בעלות שלו מופיע על דף הבטנה הקדמי).
2. אוסף ג. אטלס, תלמידו וידידו הקרוב של הנרי רוזנבלט.
החזן והמלחין יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882-1933) נחשב לגדול החזנים שקמו לעם היהודי במאה ה-20; זמר בעל יכולות שירה וירטואוזיות שהותיר חותם בל יימחה על עולם החזנות. גון הצליל הייחודי של הטנור רוזנבלט זכה להכרה בקרב קהילות ישראל ובקרב הציבור הרחב – באירופה, בארצות הברית ובארץ ישראל.
רוזנבלט נולד בבילה צרקווה ("שדה לבן" שבדרום רוסיה, כיום באוקראינה), לאביו החזן רפאל שלום. בילדותו עקרה המשפחה אל סדיגורה שבבוקובינה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, שם נחשף לניגון החסידי המיוחד שתרם רבות לעיצוב אמנותו. כבר בגיל תשע החל להופיע, והפך לחזן פופולרי ומבוקש, בגיל 17 השתלם בזימרה בווינה, ויצא לסיבוב הופעות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר נישואיו קיבל משרת חזן במונקאטש, וב-1901 עבר לברטיסלבה (פרשבורג), אז יצא שמו בכל רחבי אירופה כחזן בעל קול נדיר ביופיו. לאחר מכן התקבל למשרת החזן הראשי בקהילת המבורג האמידה. בשנת 1912 היגר לארצות הברית, והיה לחזן קהילת יוצאי הונגריה "אוהב צדק" בניו יורק. במהרה החל לתור את ארצות הברית לארכה ולרוחבה, ולהופיע בפני קהל גדול.
בראשית הקריירה המוזיקלית הענפה שלו נהג רוזנבלט לאלתר לחנים בזמן התפילה בציבור. בחלוף הזמן רשם בתווים את לחניו, והם היו ליצירות מוזיקליות שביצע בנוסח קבוע בהופעות. על-פי ההערכות הלחין מעל ל-600 יצירות. רוזנבלט אף פרסם ספרים עם לחניו, בהם "זמירות יוסף" (1906) ו"תפילות יוסף" (1927), והפיק הקלטות רבות עם ביצועיו לשירים בלחנים מקוריים פרי עטו, לזמירות יהודיות עממיות וליצירות של מלחינים שונים. הוא אף תרם את קולו לסרט "זמר הג'אז" (1927), סרט הקולנוע הראשון באורך מלא ששילב פסקול מוזיקלי מוקלט וקטעי דיבור ושירה מסונכרנים לתמונה. הסרט, שזכה להצלחה גדולה, סימן את תום עידן הסרט האילם ועלייתו של הסרט המדבר, והקנה לרוזנבלט שם עולם בתולדות הקולנוע.
בראשית 1933 נסע לארץ ישראל, שם ערך סיבוב הופעות, בלוויית בנו הנרי, לצד המלחין והפסנתרן נחום נרדי, והשתתף בצילומי סרט נוסף – "חלום פון מיין פאלק" ("חלום עמי"). בסרט מתועד רוזנבלט כשהוא שר באתרים ברחבי הארץ – בהר הצופים, במערת המכפלה, בים המלח ועוד. במהלך צילומי הסרט שבתה ארץ ישראל את ליבו של רוזנבלט והוא החליט להשתקע בה, אולם חי בה לזמן קצר בלבד: ביום 19 ביוני 1933, במהלך צילומי הסרט, חש ברע, הובהל לבית החולים ונפטר כעבור זמן קצר; הוא נטמן בהר הזיתים. לאחר מותו עסק בנו הנרי בעיבוד מוזיקלי מחודש של כתביו.
מכתב שנכתב ל"מחותני ה"ה הרב החסיד המפורסם.... מוהר"ר יהושע שליט"א... ולגיסו היקר וכל אנ"ש המסתופפים בצילו הקודש לברכה שלימה, א"ס [אמן סלה]". עיקרו של המכתב (4 עמודים מתוכו) הוא מאמר חסידי-קבלי עמוק ועיוני, על ענייני קדושת שבת ו"התגלות האמונה" אצל "עם מקדשי שביעי". רוב תוכן המכתב נדפס, בשינויים קלים, בספרו "יסוד העבודה" (במדור "מכתבי קודש", מכתב לג) ובספרו "באר אברהם" (פרשת בהר). העמוד הראשון ובו פתיחת המכתב וקטעים מסיומו לא נדפסו שם, וכפי הנראה לא נדפסו עדיין.
בסיום המכתב, לפני חתימתו, מבקש האדמו"ר מידידו: " ...להיות הדיבור רגיל בינינו, אבקשהו נא ונא שלא לבוא עוד בריבוי שבחים... ידידו ואוהבו אברהם" (גם קטע זה לא נדפס).
נוסף על חמשת עמודי המכתב, מופיעים בעמוד נוסף רישומי טיוטה לפתיחת המכתב (כפי הנראה אף הם, או חלק מהם, בכתב-ידו של האדמו"ר).
האדמו"ר הראשון מסלונים – רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. היה לומד כ-18 שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק מַשְֹבִּיעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם" – ספר עמוק וקשה להבנה בקבלה ופילוסופיה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה". מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
האדמו"ר עמד עם חסידיו (בעיקר עם אלו שעלו לארץ ישראל, לטבריה) בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף גדול מקופל לארבע (6 עמ' כתובים). 21.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי, עם מעט פגיעות בטקסט. דהיית דיו. סימני קיפול (קרעים ובלאי בסימני הקיפול משוקמים בהדבקה).
• מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל", אל אנשי שלומו בטבריה, ואל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. מיר, [שנות התר"נ בקירוב].
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם וינברג בנו של האדמו"ר מסלונים [לימים, האדמו"ר בעל "בית אברהם" ברנוביץ], אל החסיד הנודע רבי אליעזר הכהן. בצדו השני של הדף תוספת (כשבע שורות), בכתב ידו וחתימתו של אחיו – רבי ישכר ליב וינברג. [סלונים, שנות התר"ס בקירוב].
המכתב מהאדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" נכתב בעיירה מיר, בעת מסעו לליטא לגיוס כספים עבור "כולל רייסין" שבטבריה.
המכתב מהאדמו"רים רבי אברהם ורבי ישכר ליב נכתב עוד בחיי אביהם האדמו"ר בעל "דברי שמואל", והוא עוסק בענייני שידוכים, רכישת בית [כנראה, בטבריה], ובענייני כספי "כולל רייסין". בתוך הדברים מברך רבי אברהם את הישיש הזקן מקבל המכתב, כי יזכה לאריכות ימים ויזכה להשיא את בן-זקוניו ולראות ממנו דור ישרים: "...ומצפים אנו להשי"ת שיאריך ימיו ושנותיו, ויזכה אי"ה להשיאו בעצמו להזווג הנכון והנרצה לפניו ית', ויזכה לראות ממנו עוד דור ישרים יבורך, ולהיות עוד סנדק אצל בנו הנולד לו מבנו היקר שיחי'...".
האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
בנו האדמו"ר רבי אברהם ויינברג מסלונים (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא. החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ.
נמען המכתבים הוא החסיד המפורסם רבי אליעזר הכהן רוזובסקי (ר' לייז'א יאלובקער) מחסידי סלונים בטבריה (תקפ"ב-תרע"ה) עובד ה' מופלג, מהאריות שבחבורת תלמידי אדמו"רי קוברין וסלונים. נודע בתפילותיו הבוערות והמעוררות. רבו ה"יסוד העבודה" הגדירו כעובד ה' בשמחה. הרמ"ח מסלונים הפליג בשבחו ואמר שמאחל לעצמו שיזכה פעם אחת בחייו להתפלל כמו תפילת "השכיבנו" של ר' לייז'א בתפילת מעריב ביום רגיל (ראה אודותיו: א' סורסקי, יסוד המעלה, חלק א', בני ברק תש"ס, עמ' רסג-רסד).
שני מכתבים. מכתב ראשון: דף כפול, שני עמודים כתובים. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע חסר בשולי הדף הראשון, עם הדבקה של נייר להסתרת הקרע [יתכן שקרע זה נעשה במכוון, אולי על ידי המקבל, כדי להשמיט עניין פרטי]. מכתב שני: [1] דף, כתוב משני צדיו, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, עקבות רטיבות ובלאי.
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת. חלק מהמילים נכתבו בצבעי נחושת וזהב. בראש הדף כותרת, באותיות מוגדלות: "כתר תורה" ופסוקי ברכה. גם שמו של האדמו"ר מופיע באותיות מוגדלות בצבעי זהב ואדום.
" ...בהתאסף יחד ראשי עם אלופי עדתינו וטובי הקהלה, ובסוד שיח גדולי התורה אדירי ישראל בארה"ק ת"ו, כולנו כאיש אחד הסכמנו להגיש לפני כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את נזר הקודש ועטרת הרבנות... ומעתה בשם רב ואב בית דין לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלים ת"ו יקרא... ירעה צאן מרעיתנו... הוא ידין, הוא יורה לנו דרך ה', ובעצתו ינהלנו עד כי יבא שילה... 'ויואל משה' לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא...".
על כתב הרבנות שלפנינו באו חתימות-ידם של גדולי הרבנים בירושלים, ראשי ישיבות, אדמו"רים, חכמי ורבני ירושלים, ואנשים מפורסמים ממנהיגי הציבור החרדי, בהם: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ראש ישיבת "עץ חיים", החתום בפינה הימנית של הדף); רבי מרדכי דוד לוין (בעל ה"דרכי דוד"); רבי ישראל גרוסמן; רבי מנחם מענדל גפנר ("בן דינה"); רבי ישראל טויסיג (הרב ממטרסדורף); רבי מרדכי חיים סלונים (האדמו"ר מסלונים); רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן (מחברי הבד"צ); רבי "משה אריה בן שרה" פריינד (לימים, גאב"ד העדה החרדית); רבי יהודא הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב); רבי דוד הלוי יונגרייז (חבר הבד"צ); רבי ישראל משה דושינסקי (לימים גאב"ד העדה החרדית); רבי שלום הלוי אייזען; רבי אברהם יצחק קאהן (האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי חנוך דוב פדווא (מגדולי המו"צים ירושלים, לימים מרבני לונדון); רבי אלי' זלאטניק (מחברי הבד"צ); רבי נטע פריינד; רבי שלמה זלמן בריזל; רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין; רבי יוסף שיינבערגער; רבי אליהו צבי קרויזר; רבי דוב סוקולובסקי; ועוד.
בראש החותמים, ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר", אנשי ציבור וממוני ה"כוללים"], בהם: רבי אלי' נחום פרוש גליקמן; רבי עמרם ברש"י בלויא (מראשי "נטורי קרתא"); רבי יונה יצחק לעפקוויטש (מראשי "כולל שומרי החומות"); רבי ברוך גרינפעלד; רבי יונה זאב צוועבנער; רבי אברהם יוחנן בלומנטהל; רבי ישעי' שיינבערגער; רבי אברהם כהן ראטה; רבי יעקב מאיר שכטר; ועוד.
בשולי הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב עפשטיין, שכיהן בפועל כראב"ד בית הדין של "העדה החרדית" בירושלים, אשר "מאשר ומסכים לכל הנ"ל בלב שלם" להעניק לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הרבנות של "העדה החרדית", ומברך על המינוי: "לס"ט ומז"ט [לסימן טוב ומזל טוב] ויאריך ימים על כסאו כבוד ירושלם עה"ק ת"ו לחַזֵק בִּדְקה... פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין, ראב"ד פה עה"ק העדה החרדית יכב"ץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר האדמו"ר מסאטמר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס. האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). [ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 70X40 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים (משוקמים) בשוליים.
נכתב אל הנגיד רבי פישל פלדמן, בעניין עזרה לקרוב משפחתו של האדמו"ר – הרב אב"ד לִימֶנוֹב. האדמו"ר כותב לו: "כי זו'[גתי] הרבנית תחי'[ה] תדבר עמו כעת לטובת ש"ב הרב המאוה"ג בנש"ק [שאר בשרי הרב המאור הגדול, בנם של קדושים] אילים ותרשישים האבדק"ק לימנאוו שליט"א, כאשר תספר עמו פא"פ [פנים אל פנים], ואקוה כי בטח ימלא המבוקש".
בחתימת המכתב מברך האדמו"ר: "...והשי"ת ירומם קרנו ומזלו למעלה למעלה בכל עניני'[ו] כאשר עם לבבו וכלו"נ ידידו דו"ש באה"ר [וכלב ונפש ידידו דורש שלומו באהבה רבה] הק' יואל טייטלבוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.
בכותרת המודפסת בראש המכתב שלפנינו נכתב: "אבדק"ק סאטמר והגלילות – בעיה"ק ירושלים ת"ו – ת. ד. 5105". כנראה שהמכתב נכתב בשנת תש"ו בקירוב, אז התגורר רבי יואל בירושלים [האניה עם קבוצת ניצולי "רכבת קסטנר", הגיעה לחיפה בשבוע שלפני ראש השנה תש"ו, ואילו בראש השנה תש"ז כבר הגיע רבי יואל לארה"ב].
הרב הנזכר במכתב הוא כנראה הרה"צ רבי יחזקאל שרגא טייטלבוים-הלברשטאם אב"ד לימנוב (תר"ס בערך-נפטר טבת תשמ"ד 1983), שאיבד את משפחתו בשואה, והגיע בהמשך לארה"ב. בנם של קדושים – נינו של האדמו"ר מסיגט בעל ה"ייטב לב", ובן-בתו של האדמו"ר מבובוב רבי שלמה הלברשטאם (הראשון). אביו רבי חיים יעקב טייטלבוים אב"ד לִימֶנוֹב (תרל"ח-חשון תרצ"ד) היה חתן האדמו"ר רבי שלמה מבובוב, ובנו של רבי משה יוסף טייטלבוים אב"ד אוהעל (דודו של רבי יואל טייטלבוים מסאטמר). רבי יחזקאל שרגא נשא בשנת תרפ"ב את בתו של הרה"צ רבי מנחם אונגר מדומברובה, ובחתונה שנערכה בדומברובה השתתף דודו האדמו"ר בעל ה"קדושת ציון" מבובוב. בסוף ימיו התגורר בירושלים ומנוחתו כבוד בהר הזיתים (ראה חומר מצורף).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי. סימני קיפול. הדבקת נייר דבק לחיזוק מצדו האחורי של הדף. נקבי תיוק.