דף גדול בכתב-יד – כתב הכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, לגאב"ד "העדה החרדית" בירושלים, על מקומו של הרב בענגיס זצ"ל, עם 64 חתימות של חכמי ירושלים, בהם ראשי הישיבות ואדמו"רים, מורי הוראה ומנהיגי הציבור. בשולי הדף מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין, ראב"ד העדה החרדית. ירושלים, סיון תשי"ג [1953].
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת. חלק מהמילים נכתבו בצבעי נחושת וזהב. בראש הדף כותרת, באותיות מוגדלות: "כתר תורה" ופסוקי ברכה. גם שמו של האדמו"ר מופיע באותיות מוגדלות בצבעי זהב ואדום.
" ...בהתאסף יחד ראשי עם אלופי עדתינו וטובי הקהלה, ובסוד שיח גדולי התורה אדירי ישראל בארה"ק ת"ו, כולנו כאיש אחד הסכמנו להגיש לפני כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את נזר הקודש ועטרת הרבנות... ומעתה בשם רב ואב בית דין לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלים ת"ו יקרא... ירעה צאן מרעיתנו... הוא ידין, הוא יורה לנו דרך ה', ובעצתו ינהלנו עד כי יבא שילה... 'ויואל משה' לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא...".
על כתב הרבנות שלפנינו באו חתימות-ידם של גדולי הרבנים בירושלים, ראשי ישיבות, אדמו"רים, חכמי ורבני ירושלים, ואנשים מפורסמים ממנהיגי הציבור החרדי, בהם: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ראש ישיבת "עץ חיים", החתום בפינה הימנית של הדף); רבי מרדכי דוד לוין (בעל ה"דרכי דוד"); רבי ישראל גרוסמן; רבי מנחם מענדל גפנר ("בן דינה"); רבי ישראל טויסיג (הרב ממטרסדורף); רבי מרדכי חיים סלונים (האדמו"ר מסלונים); רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן (מחברי הבד"צ); רבי "משה אריה בן שרה" פריינד (לימים, גאב"ד העדה החרדית); רבי יהודא הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב); רבי דוד הלוי יונגרייז (חבר הבד"צ); רבי ישראל משה דושינסקי (לימים גאב"ד העדה החרדית); רבי שלום הלוי אייזען; רבי אברהם יצחק קאהן (האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי חנוך דוב פדווא (מגדולי המו"צים ירושלים, לימים מרבני לונדון); רבי אלי' זלאטניק (מחברי הבד"צ); רבי נטע פריינד; רבי שלמה זלמן בריזל; רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין; רבי יוסף שיינבערגער; רבי אליהו צבי קרויזר; רבי דוב סוקולובסקי; ועוד.
בראש החותמים, ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר", אנשי ציבור וממוני ה"כוללים"], בהם: רבי אלי' נחום פרוש גליקמן; רבי עמרם ברש"י בלויא (מראשי "נטורי קרתא"); רבי יונה יצחק לעפקוויטש (מראשי "כולל שומרי החומות"); רבי ברוך גרינפעלד; רבי יונה זאב צוועבנער; רבי אברהם יוחנן בלומנטהל; רבי ישעי' שיינבערגער; רבי אברהם כהן ראטה; רבי יעקב מאיר שכטר; ועוד.
בשולי הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב עפשטיין, שכיהן בפועל כראב"ד בית הדין של "העדה החרדית" בירושלים, אשר "מאשר ומסכים לכל הנ"ל בלב שלם" להעניק לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הרבנות של "העדה החרדית", ומברך על המינוי: "לס"ט ומז"ט [לסימן טוב ומזל טוב] ויאריך ימים על כסאו כבוד ירושלם עה"ק ת"ו לחַזֵק בִּדְקה... פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין, ראב"ד פה עה"ק העדה החרדית יכב"ץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר האדמו"ר מסאטמר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס. האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). [ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 70X40 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים (משוקמים) בשוליים.