מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
- (-) Remove print filter print
- באירופה (35) Apply באירופה filter
- קהילות (35) Apply קהילות filter
- עברי (35) Apply עברי filter
- יהודיות (35) Apply יהודיות filter
- ודפוס (35) Apply ודפוס filter
- and (35) Apply and filter
- communiti (35) Apply communiti filter
- europ (35) Apply europ filter
- hebrew (35) Apply hebrew filter
- in (35) Apply in filter
- jewish (35) Apply jewish filter
- ביבליופיליה (24) Apply ביבליופיליה filter
- ספר, (24) Apply ספר, filter
- ספר (24) Apply ספר filter
- ההדפס (24) Apply ההדפס filter
- ביבליופיליה, (24) Apply ביבליופיליה, filter
- תווי (24) Apply תווי filter
- אמנות (24) Apply אמנות filter
- bibliophil (24) Apply bibliophil filter
- bookplat (24) Apply bookplat filter
- bookplates, (24) Apply bookplates, filter
- edit (24) Apply edit filter
- editions, (24) Apply editions, filter
מאוסף המסמכים שלפנינו עולים פרטים אודות סיפור חייו של הפליט היהודי-ליטאי צבי אילת (Cvi Girsas Chvackinas), דרכו המפותלת מעיר לידתו קובנה, דרך המקלט בשווייץ בימי מלחמת העולם השנייה ועד לארץ ישראל.
בין המסמכים: • עותק רשמי של תעודת הלידה של אילת (קובנה; 1937; ליטאית). • אישור על סיום בית ספר פרטי (קובנה; 1939; מקור בליטאית ותרגום בצרפתית). • תעודת שחרור ממעצר בעיר לנצבורג שבצפון שווייץ (לנצבורג; 1943; גרמנית). "ההתנהגות במהלך המעצר: טובה". • Flüchtlingsausweis – תעודת זהות שווייצרית לפליט (ברן; ספטמבר 1943), ובה אשרות שהייה, רישום בתי המחסה ומקומות המגורים ורישום תלושי קצבאות. • שתי תעודות סטודנט באוניברסיטת לוזאן, עם תמונות, ואישור הרשמה לאוניברסיטה (לוזאן; 1944-1945; צרפתית). • שני מסמכי-עלייה מטעם משרד ארגון "החלוץ" בז'נבה (ז'נבה; יולי-אוגוסט, 1945; גרמנית): הודעה לחבר צבי (המתגורר בלוזאן) על הכנסתו לרשימת "טרנספורט העלייה השלישי" ותוכנית מסע עם הוראות לקראת הפלגה באונייה "לימה", מברצלונה לארץ ישראל. • תעודה מזהה, עם תמונה, ששמשה כמסמך הנסיעה של אילת לארץ ישראל (ברן; אוגוסט 1945). עם ויזת כניסה לפלשתינה (אוגוסט 1945), חותמות גבול צרפתיות (אוגוסט 1945), אישור הגירה קבוע לפלשתינה (ספטמבר 1945), חותמת כניסה ארצה דרך נמל חיפה, ועוד. • ומסמכים נוספים (חלקם מתקופות חיים מאוחרות יותר).
כ-20 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.
17 מכתבים מאת שבויי מלחמה יהודים, ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי, שנשבו במחנה הגרמני סטלאג VIII B \ 344. לאמסדורף, 1941-1944. אנגלית וגרמנית.
המכתבים כתובים בכתב-יד (עפרון) על גבי נייר מכתבים מיוחד לשבויי מלחמה (מתקפל, ללא צורך במעטפה). על כל מכתב, משני הצדדים, מוטבעות חותמות אישור רשמיות של מחנה השבויים (צורת החותמות משתנה ממכתב למכתב; שם המחנה מתחלף במכתבים המאוחרים – ראה להלן), ובמרביתם גם חותמות צנזורה של הצבא האנגלי. בחלק מהמכתבים מצוינת פלוגת העבודה של השבוי (כריית פחם, העמסת ופריקת רכבות, וכו').
מרבית המכתבים חוברו בידי שבוי המלחמה שלמה סלע (סלודש), חייל בחיל החפרים המלכותי שנפל בשבי הגרמני במערכה על יוון (1941). כפי הנראה, שלח סלודש חלק ממכתביו תחת שמות של שבויים אחרים, וחתם את שמו האמיתי רק בעברית, או לחילופין במילה "Your". המכתבים ממוענים לאשתו של סלודש, אלישבע, בתל-אביב (מכתב אחד ממוען לבנם, אילן).
סלודש שולח מילות עידוד ודרישות שלום לאשתו, לבנם, למשפחה ולחברים, מודה לה על המכתבים ששלחה, ומספר מעט על החיים במחנה. לדוגמה, ב-5.8.1943 הוא כותב כי לרשות השבויים עומדים כל העת מים חמים לרחצה ולשתיית תה וקפה, יש די זמן לנוח ולקרוא ספרים ועיתונים, ומתקבלות חבילות מזון מהצלב האדום. במכתב מיום 27.9.1943 מזכיר סלודש שיר שחיבר עבורו בנו: "הופתעתי ללמוד משתי השורות בשירו של אילן שהוא יודע מהי 'גולה', לבו הקטן פועם אל מקום זה, היכן שאביו נמצא [...] אמרי לו שהוא אמיץ. אני גאה בו".
לאחר שחרורו שב סלודש לארץ ישראל, ופרסם ספר בשם "בכבלי השבי: יומנו של חייל עברי בשבי הנאצים 1940-1945" (עם עובד, תש"ו).
השבויים הארצישראליים בסטלאג הגרמני
למעלה מאלף מתנדבים מהישוב היהודי בצבא הבריטי נפלו בשבי הגרמנים בקרבות ביוון ובכרתים, במהלך אביב 1941. תחילה נכלאו ביוון, ועם פלישת הגרמנים לברית המועצות הועברו בתנאים קשים צפון-מזרחה, למחנות זמניים, ובהמשך למחנה "סטלאג VIII B" (קיצור של המונח הגרמני Stammlager"" שמשמעו "מחנה ראשי", העומד במרכז רשת של מחנות קטנים יותר). המחנה שכן בסמוך ללאמסדורף (כיום Łambinowice, דרום פולין), בקרבת מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, ולאורך שנות המלחמה נכלאו בו מאות אלפי שבויים מצבאות בעלות הברית. חרף פיקוח מסוים של הצלב האדום היו התנאים במחנה קשים, אך ככלל, השבויים הארצישראליים לא זכו ליחס רע מזה שקיבלו שאר השבויים.
במהרה החלו השבויים היהודים במחנה לפתח חיי קהילה ותרבות: הם שיתפו זה את זה בחבילות המזון שקיבלו, קיימו אירועי תרבות ושיעורי עברית, חגגו את החגים, ועוד. בכמה הזדמנויות פגשו השבויים בקבוצות העבודה השונות ביהודים מאסירי הגטאות והמחנות – כולל קבוצת אסירים מאושוויץ – מהם למדו מכלי ראשון על רדיפת היהודים ועל השמדתם. הם אף ניסו לשפר את מצבם של האסירים על-ידי הברחת חבילות מזון בעזרתם של שבויים בריטים.
ב-1943 ארגנו הגרמנים מחדש את רשת מחנות השבויים, ושמו של המחנה הראשי שונה ל-Stammlager 344. לאורך שנות המלחמה הצליחו חלק מהאסירים להימלט מהמחנה, וחלקם נשלחו בחזרה ארצה במסגרת עסקאות לחילופי שבויים. עם התקרבותה של החזית המזרחית החלו הגרמנים לפנות את השבויים מערבה, והם נפוצו לכל עבר: חלקם שוחררו בידי הצבא האדום (המחנה שוחרר על ידי הרוסים ב-17 במרץ, 1945), וחלקם שוחררו רק עם תום המלחמה באירופה, במאי 1945.
לקריאה נוספת ראו מאמרו של יואב גלבר, "השבויים הארצישראלים בשבי הגרמני" (אתר יד ושם).
17 מכתבים, 34.5X15 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (פגיעה קלה בטקסט במכתבים אחדים). בשניים מהמכתבים חסרה לשונית נייר לסגירת המכתב.
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה על ניירות רשמיים עם סמלי מוסדות המפלגה הנאצית, עם הערות רבות בכתב-יד, חותמות דיו וחתימות של הפקידים האחראים. הפריטים באוסף מספקים הצצה ל"אחורי הקלעים" של פעולות מנגנוני הבירוקרטיה בגרמניה הנאצית, ובפרט באוסטריה: אריזציה של רכוש יהודי, גביית מס מיוחד מיהודים המבקשים לעזוב את המדינה (Reichsfluchtsteuer) ותהליכי הוצאה לפועל נגד יהודים (לשמותיהם של הגברים והנשים היהודים נוספו במסמכים הרשמיים, על-פי חוק, השמות Israel ו-Sara), וניכר בהם הליך השוד הממוסד של רכוש יהודי – הביורוקרטיזציה של הגזל, והסתרתו תחת אצטלאות חוקיות. חלק הארי של האוסף מורכב מהצהרות מיסים שנתיות ופירוט משכורות וניכויי שכר וקצבאות של פקידים, חיילים, נכי מלחמה, מוזיקאים, ואחרים; מאישורי העסקה במוסדות נאצים שונים; מתכתובות הנוגעות לייצור עבור המאמץ המלחמתי; מבקשות מנהליות שונות של גופים ממשלתיים זה מזה, רבות מהן ממשרדי "חזית העבודה הגרמנית" השונים, ועוד.
פריטים בולטים באוסף:
• מסמך שנשלח ממשרד רשות המיסים ברובע בריגיטנאו (Brigittenau) בווינה, אל משרד רשות המיסים ברובע מריה-הילף (Mariahilf), הנוגע לצו הוצאה לפועל העומד נגד היהודייה Elisabeth Sara Steiner (29.5.1941).
• מסמך שנשלח מהעיירה גנזרנדורף (Gänserndorf) שב"גאו נידרדונאו" (Gau Niederdonau; מחוז הדנובה התחתית), אל משרד רשות המסים במיסטלבאך, ובו אישור על הגשת הצהרת מס של שלושה יהודים:Siegfried , Malvine ו-Julie Peschkes (18.11.1938).
• טופס שנשלח מרובע נויבאו (Neubau) בווינה, אל רשות המסים בלמברג (לבוב), ובו בקשה לסיוע מנהלי בגביית חוב מהיהודיםErwin ו- Irma (Sara) Hopmeier (21.11.1941).
• מסמך שהונפק בידי משרד רשות המיסים ברובע מריה-הילף בווינה, ובו דרישת תשלום אגרה מהיהודי Gustav Israel Holzer, לצורך ביטול צו עיקול (1.12.1941).
• מסמך שנשלח מאחת המחלקות ב- Vermögensverkehrsstelle– המשרד הממונה על אריזציה של רכוש יהודי – בווינה, אל משרד רשות המסים במריה-הילף, ובו אישור על האריזציה של החברה הווינאית B. Wolkenstein (28.1.1941).
• מכתב מטעם המשרד הממונה על אריזציה של רכוש יהודי במשרד הכלכלה והעבודה (Vermögungsverkehrsstelle im Ministerium für Wirtschaft und Arbeit), שנשלח אל משרד רשות המסים בנויבאו, ובו התייחסות למכתב מאת היהודייה Bortcza Herzl (שמה מופיע ברשימת קורבנות אריזציה בספר Das Dreieck meiner Kindheit, וינה, 2008, עמ' 216).
• אישור שהונפק בידי מפקדת חיל האוויר (Flugplatzkommando A 21/XVII) בברון (Brünn; ברנו, הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, כיום בצ'כיה), עבור אלוף משנהRudolf Prochaska : פירוט השכר שהרוויח והמיסים ששילם בשנת 1943. Prochaska היה על-פי הסברה אחד מהמתנקשים הנאציים בקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס בשנת 1934, במהלך "הפוטש של יולי". (7.3.1944).
• חליפת מכתבים ודו"חות בין מהנדסים ואנשי מנהלה ב"חזית העבודה הגרמנית", הנוגעת לפיתוח חלופות שונות לייצור סיבים עבור התעשייה המלחמתית (1940-1941).
• מסמכים רבים נוספים מטעם ארגונים ממשלתיים שונים: משרדי ה-Finanzamt ברבעים שונים בווינה, בברלין, בדיסלדורף, ובערים נוספות; משטרת וינה (Der Polizeipräsident in Wien); ממשל הרייך בווינה, ועוד; עלונים כלכליים שונים, ומסמכים רשמיים נוספים.
כ-120 פריטים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
המכתב מודפס בגרמנית ובהונגרית, על גבי נייר מכתבים רשמי של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית (Schweizerische Gesandtschaft, Abteilung für fremde Interessen), שנוהלה בידי הדיפלומט קרל לוץ, ומאשר כי שמה של המחזיקה בו נכלל בדרכון שוויצרי קולקטיבי.
קרל לוץ (Carl Lutz, 1895-1975), דיפלומט שוויצרי. בשנת 1942 מונה לסגן קונסול שגרירות שוויצריה בהונגריה הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", ופעל לזירוז יציאת היהודים מהונגריה, שגבולותיה עוד היו פתוחים בשלב זה. ערב כיבוש הונגריה בידי הגרמנים הוציא לוץ לפועל את רעיון הנפקת "מכתבי החסות" (Schutzbriefe) – רעיון אותו הגה משה (מיקלוש) קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט – שהעניקו הגנה דיפלומטית ליהודים בעלי אשרות הגירה (לימים אומץ רעיון מכתבי החסות בידי שגרירים אחרים, והיה אחראי להצלתם של יהודים רבים). לוץ גילה מסירות יוצאת דופן להצלת היהודים, גם כאשר התהדק המצור סביב העיר בודפשט סירב לעזוב. רק בשנת 1945, עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום, עזב לוץ לשווייץ. על פועלו להצלת יהודים בשואה הוכר קרל לוץ כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
דף, 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. קרעים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (רצועת נייר דבק לחיזוק בגב).
המכתב מודפס בגרמנית ובהונגרית, על גבי נייר מכתבים רשמי של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית (Schweizerische Gesandtschaft, Abteilung für fremde Interessen), שנוהלה בידי הדיפלומט קרל לוץ, ומאשר כי שמה של המחזיקה בו נכלל בדרכון שוויצרי קולקטיבי.
קרל לוץ (Carl Lutz, 1895-1975), דיפלומט שוויצרי. בשנת 1942 מונה לסגן קונסול שגרירות שוויצריה בהונגריה הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", ופעל לזירוז יציאת היהודים מהונגריה, שגבולותיה עוד היו פתוחים בשלב זה. ערב כיבוש הונגריה בידי הגרמנים הוציא לוץ לפועל את רעיון הנפקת "מכתבי החסות" (Schutzbrief) – רעיון אותו הגה משה (מיקלוש) קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט – שהעניקו הגנה דיפלומטית ליהודים בעלי אשרות הגירה (לימים אומץ רעיון מכתבי החסות בידי שגרירים אחרים, והיה אחראי להצלתם של יהודים רבים). לוץ גילה מסירות יוצאת דופן להצלת היהודים, גם כאשר התהדק המצור סביב העיר בודפשט סירב לעזוב. רק בשנת 1945, עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום, עזב לוץ לשווייץ. על פועלו להצלת יהודים בשואה הוכר קרל לוץ כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
דף, 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. נקב בהצטלבות קווי הקיפול. נקבי תיוק, משוקמים בהדבקת נייר (בצדו האחורי של הדף).
1. תעודת חסות מטעם הצלב האדום בבודפשט (מודפסת בהונגרית, גרמנית, צרפתית ורוסית), המודיעה שהד"ר שמיד, בתור עוד במפעל המים של בודפשט, נתון תחת חסותו של הצלב האדום. חתום בחותמת הדיו האישית (בדמות חתימת-ידו) של נציג הצלב האדום בבודפשט, חסיד אומות העולם פרידריך בורן. 21 בדצמבר 1944.
2-5. ארבעה מסמכי זיהוי שהונפקו בתקופת המלחמה על שם הד"ר שמיד: • תעודת זהות אזרחית (Polgári személyi lap), 1941. • אישור לעובד במתקן צבאי, 1944. • אישור מטעם הצבא האדום עבור עובד חיוני במפעל המים, 1945 (הונגרית ורוסית). • תעודת זהות מטעם מטה המשטרה בבודפשט, 7 במאי 1945 (יום כניעת גרמניה הנאצית).
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני.
![Документи [מסמכים], חוברת בעריכת נתן גרינברג. הוצאת Централната консистория на евреитѣ въ България [הקונסיסטוריה המרכזית של י](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/409.jpg "\"מסמכים\", קובץ בעריכת נתן גרינברג – תיעוד ראשון במסמכים רשמיים של שואת")
Документи [מסמכים], חוברת בעריכת נתן גרינברג. הוצאת Централната консистория на евреитѣ въ България [הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי בולגריה], סופיה, 1945. בולגרית.
תיעוד ראשון במסמכים רשמיים של שואת יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט. עדויות שונות על חיסול שיטתי במחנות ההשמדה באירופה הופיעו עוד בזמן המלחמה, אך מסמכים רשמיים שמקורם במבצעי הפשעים עצמם כמעט ולא פורסמו במהלך המלחמה. חוברת זו היא מראשוני הפרסומים של מסמכים רשמיים המתעדים את השמדת יהדות אירופה.
בחוברת שלפנינו מובאים מסמכים בולגריים רשמיים, המתעדים את גירוש היהודים מהשטחים שהעניקה גרמניה לבולגריה מיוון ויוגוסלביה: תרקיה, מקדוניה והעיר הסרבית פירוט. מובאים בה כ-80 מסמכים, ובהם פקודות והוראות גירוש, דו"חות ביצוע שונים, תוכניות לוגיסטיות, מסמכים הנוגעים למימון הגירוש, ועוד, שמקורם במנגנון המשטר הפשיסטי הבולגרי. בסוף החוברת נדפסו מספר תמונות בשחור לבן, המתעדות את פעולות הגירוש.
את המסמכים אסף הסוחר היהודי נתן גרינברג (1903-1988) שהועסק במהלך המלחמה ב"קומיסריון לענייני יהודים" – מחלקה במשרד הפנים של בולגריה שתפקידה היה לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית". גרינברג פרסם את החוברת בראשית שנת 1945 (ייתכן שהחוברת הוכנה בזריזות לקראת דיוני "בית המשפט העממי" הקומוניסטי הבולגרי, שהעמיד לדין את פושעי המלחמה הפשיסטים סמוך לאחר המלחמה; על עטיפת עותק זה בולים וחותמות המתעדים את שליחתו בדואר בחודש מרץ 1945). לאחר פרסומה לא זכתה החוברת לתשומת לב רבה ולא נדפסה שוב במשך שנים רבות (בין השאר מכיוון שלא שירתה את התדמית שטיפחה בולגריה לאחר המלחמה כמצילת יהודיה, ואף פגמה במאמצי השלטונות להתחמק מתשלום פיצויים לקורבנות). רק בשנת 2015 ראתה אור מהדורה שנייה בדפוס פקסימיליה.
שואת יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט
בראשית 1941 נחקק "החוק להגנת האומה" האנטישמי, שמטרתו לדחוק את היהודים מהחיים הציבוריים ולהתמודד עם ה"בעיה היהודית בבולגריה". חוקי הגזע האנטי-יהודיים כללו נומרוס קלאוזוס באוניברסיטאות, הרחקה מהשירות הציבורי, ענידת טלאי צהוב, קנסות שונים, הגליה מן הערים הגדולות, החרמת רכוש, גיוס לעבודות כפייה ואף כליאה במחנות ריכוז. למרות החקיקה האנטישמית, לא גורשו יהודי בולגריה גופא למחנות ההשמדה.
במרץ 1941 הצטרפה ממלכת בולגריה תחת בוריס השלישי וראש הממשלה המלוכן האנטישמי, בוגדן פילוב, ל"הסכם המשולש" (הברית הצבאית בין מדינות הציר: גרמניה הנאצית, יפן ואיטליה). במסגרת ההסכם תמכה בולגריה במדינות הציר באופנים שונים, אך נמנעה ממעורבות ישירה בלחימה. הכניסה אל ההסכם אפשרה את יצירת "בולגריה הגדולה" על-ידי סיפוח אזורי תראקיה, מקדוניה והעיר הסרבית פירוט, בהם ראו הלאומנים הבולגרים את ערש התרבות הבולגרית.
ליהודי האזורים החדשים לא הוענקה אזרחות בולגרית, והם נותרו חסרי הגנה חוקית כלשהי. בשנת 1943 דרשו הגרמנים מהבולגרים לשלח "מכסה" של 20,000 יהודים למחנות ההשמדה; בפועל גורשו מעל ל-11 אלף יהודים חסרי אזרחות בולגרית מהאזורים הנ"ל, ונרצחו בידי הגרמנים בטרבלינקה. את מבצע הגירוש ניהל "הקומיסריון לענייני יהודים" – מחלקה במשרד הפנים של בולגריה שתפקידה לפקח על יישום "החוק להגנת האומה" ולרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית".
הגירוש בוצע בידי הצבא והמשטרה הבולגריים, ומומן בכסף וברכוש שנשדד מהמגורשים עצמם; על פי התובע במשפט אייכמן, גדעון האוזנר, "בולגריה מתבלטת בכך, שהייתה המדינה היחידה אשר חתמה חוזה כתוב לספק יהודים לגרמניה, התחייבה לשלם על הסעתם והצהירה שלעולם ובשום נסיבות לא תבקש את החזרתם".
לקריאה נוספת: "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים", מאמר מאת נסים יושע, ראה אור בכתב העת "בשביל הזיכרון", מס' 33, 1999, עמ' 20-25 (זמין לקריאה באתר יד ושם).
96 עמ', 96I-VI עמ', 97-200 עמ', 23 ס"מ. עם פתקית מודפסת (תיקוני שגיאות). מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בפינות ובשוליים של העטיפה ושל מספר דפים. עטיפה אחורית מנותקת. קרעים חסרים בשדרה. רישומים בכתב-יד, בולים וחותמות-דיו על גבי העטיפה.
אגרטל פרחים, ציור מאת ארנו נוימן. טרזיינשטאט, 1944.
דיו וצבעי מים על קרטון דק. חתום ומתוארך: "Arno Neumann / Terezin 1944". מצורף לוח קרטון עליו הודבק בעבר הציור; בגב הלוח חותמת דיו: "Jüdische Selbstverwaltung Theresienstadt" [האוטונומיה היהודית, טרזיינשטט], ולולאה לתלייה.
11.5X8.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. מספר נקבים בלוח הקרטון המצורף. רצועות נייר (קרועות) בשוליו.
גטו טרזיינשטט הוקם בעיירה טרזין, בצפון מערב בוהמיה (כיום בצ'כיה), בתוך מבצר מוקף חומה מן המאה ה-18. אל הגטו הצפוף גורשו יהודים ממרכז אירופה ומצפונה, רבים מהם יהודים "מיוחסים" – אמנים, סופרים, מלחינים, אנשי תיאטרון ואנשי רוח בעלי שם; בסך הכול כ-160 אלף יהודים עברו בגטו בימי מלחמת העולם השנייה, עשרות אלפים מהם נספו בו, וכ-88 אלף מהם שולחו להשמדה במזרח. חרף התנאים הקשים, התקיימו בגטו חיי רוח ותרבות ענפים שכללו הופעות תיאטרון, קברטים, קונצרטים, הרצאות, הוראת ילדים (שנאסרה בידי הגרמנים) והוראת מבוגרים, אירועי ספורט, ועוד, ופעלו בו ציירים, סופרים, משוררים וחוקרים.
ככלל, אסירי הגטו הועסקו בעבודות כפייה, מהם במכרות האזור ואחרים בסדנאות בתוך הגטו עצמו, ביניהן סדנאות אומנות שייצרו משחקי ילדים, תכשיטים, סימניות לספרים, פריטי קלף שונים וציורים. כן פעלו בגטו סדנאות דפוס בהן הודפסו, בין השאר, חומרי לימוד, פריטים שונים לצורכי הגטו, ואף פריטי תעמולה נאצית.
גטו טרזינשטט היה לזירה מרכזית במפעל ההטעיה הנאצי, שמטרתו הייתה להסתיר עד כמה שניתן את קיומם של מחנות ההשמדה בפולין. על ידי יצירת מצג שווא של "גטו לדוגמה" בו מתקיימים התושבים היהודים ברווחה ובכבוד ונהנים מחיי חופש ושפע, המנוהלים כביכול על ידי ממשל אוטונומי יהודי, שאפו הנאצים להסתיר את דבר ההשמדה מהקהילייה הבינלאומית ומיהודי אירופה עצמם, ולהקל בכך על מלאכת חיסולם.
21 רישומים בעפרון; רישום אחד בדיו ועפרונות צבעוניים. חתומים ומתוארים בכתב-יד (איטלקית). הרישומים מציגים קרבות גדולים שהתחוללו בין השנים 1942-43 באירופה: קרב סטלינגרד, הפשיטה על דייפ, קרב רז'ב, שחרור קייב, וקרבות נוספים.
חמישה מהרישומים מצוירים על גבי נייר מכתבים לשבויי מלחמה במחנה Notaresco (במחוז אברוצו; פעל עד לשנת 1944), וכפי הנראה צוירו הרישומים בתקופת המלחמה או מעט אחריה. לנוכח הדיוק הרב בפרטים – מספרי רישוי של כלי רכב וטנקים, צורת כלי הנשק, המדים והדרגות – נראה שנעשו על פי תצלומים שהגיעו לידיו של לואיג'י.
מצורף רישום נוסף – שני חיילי SS.
לואיג'י פליישמן 1928-1999, סופר ופרטיזן, יליד פיומה (כיום רייקה שבקרואטיה). בתקופת מלחמת העולם הסתתר עם בני משפחתו בכמה כפרים במחוז אברוצו שבדרום איטליה, ולאחר הקמת המחתרת האנטי פאשיסטית הצטרף לשורותיה ונעשה פרטיזן.
גודל ומצב משתנים (גודל ממוצע: 29X21 ס"מ בקירוב; הרישום הצבעוני: 41X29 ס"מ). כתמים. סימני קיפול וקמטים קלים. קרעים בשוליים ונקבים (ברובם קלים). דף אחד עם קרע חסר גדול בשוליים העליונים (פגיעה ברישום).
![All Germans Surrender: Doenitz Announces Unconditional Capitulation [כל הגרמנים נכנעים: דניץ מכריז על כניעה ללא תנאי], גיליון](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/415.jpg "\"כל הגרמנים נכנעים\" – גיליון מיוחד של ה\"פלסטיין פוסט\" המבשר על כניעת ג")
מהדורה מיוחדת של ה"פלסטיין פוסט" שראתה אור ב-7 במאי 1945, יום חתימת הסכם הכניעה בריימס בין גרמניה הנאצית ובין המעצמות (הסכם הכניעה השני מתוך שלושה שנחתמו בסך הכול). כותרת המשנה לגיליון מביאה דיווח מרדיו פלנסבורג, על-פיו נשיא גרמניה, הגרוס-אדמירל קרל דניץ, הורה על כניעה ללא תנאי של כל הכוחות הלוחמים הגרמניים.
[1] דף (שני עמודים מודפסים), 61.5 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול לרוחב הדף. קרעים בשולי הדף ובקו הקיפול (רובם קלים).
באוסף: • כ-30 "פקודות" על טפסים רשמיים של פלוגת בית"ר בדורפן (עם חתימות המפקד, חותמת דיו וסמל מנורת שבעה קנים). 1947 (יידיש באותיות לטיניות). • מחברת בכתב-יד, ובה רישום של חלק מהפקודות הנ"ל (בעיקר מינויים לתפקידים בפלוגה: מנהל החווה, מסיק, אחראי המטבח, ועוד). 1947 (יידיש ומעט עברית). • תצלום מיום הקמת הפלוגה, עם הקדשה בצדו האחורי: "לזכרון מפתיחה[!] פלוגת הכשרה של שם יעקב ברנד, דורפן, שבת 10.5.46". • שני פנקסי חיסון מטעם ארגון אונרר"א, על שם מנשה רוטברג ורעייתו מינדלה (Mindla). 1947. • כ-20 מכתבים ומסמכים המתעדים ניסיונות לאתר את הרמן רוטברג, דודו של מנשה, לאחר המלחמה (בהם מכתבי תשובה שליליים מהג'וינט, הצלב האדום, הארגון הבלגי HISO, ועוד), וניסיונות לקבל פיצויים לאחר שנודע גורלו (שנות ה-40-90). • למעלה מ-50 מסמכים ומכתבים שהוחלפו בין בני הזוג רוטברג ובין רשויות גרמניות, עורכי דין וארגונים שונים בנושא קבלת פיצויים.
כ-100 פריטים. גודל ומצב משתנים.