Документи [מסמכים], חוברת בעריכת נתן גרינברג. הוצאת Централната консистория на евреитѣ въ България [הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי בולגריה], סופיה, 1945. בולגרית.

תיעוד ראשון במסמכים רשמיים של שואת יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט. עדויות שונות על חיסול שיטתי במחנות ההשמדה באירופה הופיעו עוד בזמן המלחמה, אך מסמכים רשמיים שמקורם במבצעי הפשעים עצמם כמעט ולא פורסמו במהלך המלחמה. חוברת זו היא מראשוני הפרסומים של מסמכים רשמיים המתעדים את השמדת יהדות אירופה.

בחוברת שלפנינו מובאים מסמכים בולגריים רשמיים, המתעדים את גירוש היהודים מהשטחים שהעניקה גרמניה לבולגריה מיוון ויוגוסלביה: תרקיה, מקדוניה והעיר הסרבית פירוט. מובאים בה כ-80 מסמכים, ובהם פקודות והוראות גירוש, דו"חות ביצוע שונים, תוכניות לוגיסטיות, מסמכים הנוגעים למימון הגירוש, ועוד, שמקורם במנגנון המשטר הפשיסטי הבולגרי. בסוף החוברת נדפסו מספר תמונות בשחור לבן, המתעדות את פעולות הגירוש.
את המסמכים אסף הסוחר היהודי נתן גרינברג (1903-1988) שהועסק במהלך המלחמה ב"קומיסריון לענייני יהודים" – מחלקה במשרד הפנים של בולגריה שתפקידה היה לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית". גרינברג פרסם את החוברת בראשית שנת 1945 (ייתכן שהחוברת הוכנה בזריזות לקראת דיוני "בית המשפט העממי" הקומוניסטי הבולגרי, שהעמיד לדין את פושעי המלחמה הפשיסטים סמוך לאחר המלחמה; על עטיפת עותק זה בולים וחותמות המתעדים את שליחתו בדואר בחודש מרץ 1945). לאחר פרסומה לא זכתה החוברת לתשומת לב רבה ולא נדפסה שוב במשך שנים רבות (בין השאר מכיוון שלא שירתה את התדמית שטיפחה בולגריה לאחר המלחמה כמצילת יהודיה, ואף פגמה במאמצי השלטונות להתחמק מתשלום פיצויים לקורבנות). רק בשנת 2015 ראתה אור מהדורה שנייה בדפוס פקסימיליה.

שואת יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט
בראשית 1941 נחקק "החוק להגנת האומה" האנטישמי, שמטרתו לדחוק את היהודים מהחיים הציבוריים ולהתמודד עם ה"בעיה היהודית בבולגריה". חוקי הגזע האנטי-יהודיים כללו נומרוס קלאוזוס באוניברסיטאות, הרחקה מהשירות הציבורי, ענידת טלאי צהוב, קנסות שונים, הגליה מן הערים הגדולות, החרמת רכוש, גיוס לעבודות כפייה ואף כליאה במחנות ריכוז. למרות החקיקה האנטישמית, לא גורשו יהודי בולגריה גופא למחנות ההשמדה.
במרץ 1941 הצטרפה ממלכת בולגריה תחת בוריס השלישי וראש הממשלה המלוכן האנטישמי, בוגדן פילוב, ל"הסכם המשולש" (הברית הצבאית בין מדינות הציר: גרמניה הנאצית, יפן ואיטליה). במסגרת ההסכם תמכה בולגריה במדינות הציר באופנים שונים, אך נמנעה ממעורבות ישירה בלחימה. הכניסה אל ההסכם אפשרה את יצירת "בולגריה הגדולה" על-ידי סיפוח אזורי תראקיה, מקדוניה והעיר הסרבית פירוט, בהם ראו הלאומנים הבולגרים את ערש התרבות הבולגרית.
ליהודי האזורים החדשים לא הוענקה אזרחות בולגרית, והם נותרו חסרי הגנה חוקית כלשהי. בשנת 1943 דרשו הגרמנים מהבולגרים לשלח "מכסה" של 20,000 יהודים למחנות ההשמדה; בפועל גורשו מעל ל-11 אלף יהודים חסרי אזרחות בולגרית מהאזורים הנ"ל, ונרצחו בידי הגרמנים בטרבלינקה. את מבצע הגירוש ניהל "הקומיסריון לענייני יהודים" – מחלקה במשרד הפנים של בולגריה שתפקידה לפקח על יישום "החוק להגנת האומה" ולרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית".
הגירוש בוצע בידי הצבא והמשטרה הבולגריים, ומומן בכסף וברכוש שנשדד מהמגורשים עצמם; על פי התובע במשפט אייכמן, גדעון האוזנר, "בולגריה מתבלטת בכך, שהייתה המדינה היחידה אשר חתמה חוזה כתוב לספק יהודים לגרמניה, התחייבה לשלם על הסעתם והצהירה שלעולם ובשום נסיבות לא תבקש את החזרתם".
לקריאה נוספת: "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים", מאמר מאת נסים יושע, ראה אור בכתב העת "בשביל הזיכרון", מס' 33, 1999, עמ' 20-25 (זמין לקריאה באתר יד ושם).

96 עמ', 96I-VI עמ', 97-200 עמ',   23 ס"מ. עם פתקית מודפסת (תיקוני שגיאות). מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בפינות ובשוליים של העטיפה ושל מספר דפים. עטיפה אחורית מנותקת. קרעים חסרים בשדרה. רישומים בכתב-יד, בולים וחותמות-דיו על גבי העטיפה.