מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (61) Apply יד filter
- manuscript (61) Apply manuscript filter
- book (53) Apply book filter
- כתבי (51) Apply כתבי filter
- signatur (43) Apply signatur filter
- חסידות (38) Apply חסידות filter
- חתימות (38) Apply חתימות filter
- יד, (38) Apply יד, filter
- וספרים (38) Apply וספרים filter
- chassidut (38) Apply chassidut filter
- manuscripts, (38) Apply manuscripts, filter
- המזרח (14) Apply המזרח filter
- עתיקים (14) Apply עתיקים filter
- earli (14) Apply earli filter
- orient (14) Apply orient filter
- כתבי-יד (13) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (13) Apply כתבייד filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- ישראל (10) Apply ישראל filter
- חפצים (8) Apply חפצים filter
- חכמי (8) Apply חכמי filter
- ומאוירים (8) Apply ומאוירים filter
- art (8) Apply art filter
- ceremoni (8) Apply ceremoni filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- jewish (8) Apply jewish filter
- scholar (8) Apply scholar filter
- torah (8) Apply torah filter
- ארץ (7) Apply ארץ filter
- palestin (7) Apply palestin filter
- ותפלות (6) Apply ותפלות filter
- הגדות (6) Apply הגדות filter
- דפי (6) Apply דפי filter
- גניזה (6) Apply גניזה filter
- ארצות (6) Apply ארצות filter
- אמריקנה (6) Apply אמריקנה filter
- ותפלות, (6) Apply ותפלות, filter
- סידורים (6) Apply סידורים filter
- americana (6) Apply americana filter
- books, (6) Apply books, filter
- genizah (6) Apply genizah filter
- haggadot (6) Apply haggadot filter
- leav (6) Apply leav filter
- prayer (6) Apply prayer filter
- siddurim (6) Apply siddurim filter
- 16 (5) Apply 16 filter
- 16th-17th (5) Apply 16th-17th filter
- 17 (5) Apply 17 filter
- bibl (5) Apply bibl filter
- centuri (5) Apply centuri filter
נוסח המקרא נדפס במרכז העמוד והפירוש סביבו.
המחבר, רבי שמואל לאנייאדו (ר"צ-שס"ה; לקדושים אשר באר"ץ, סימן רעה), מחכמי צפת, ראש הקהילה היהודית בחלב (ארם-צובא) שבסוריה, לשם נשלח ע"י רבו – מרן רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". מכונה "בעל הכלים" על שם חיבוריו: "כלי חמדה", "כלי פז", "כלי גולה" ו"כלי יקר".
בספרי יהושע, שופטים ושמואל נדפסו בשולי העמודים ביאורי מלים. בשני הספרים הראשונים רוב הביאורים בעברית, ובספר שמואל מרביתם בלאדינו.
בדף שאחרי השער רישום וחתימה מסולסלת: "אשר חנן אלקים לעבדו הצעיר אברהם יצחקי" – חתימת הראשון לציון רבי אברהם יצחקי בעל "זרע אברהם". בדפי הספר ארבע הגהות בכתב-ידו (בדפים קצג/1, רי/1, רצג/1). אחת מהן חתומה: "אברהם יצחקי". הגהה נוספת חתומה "אברהם" והגהה אחת מתחילה בראשי התיבות: "א"א" [=אמר אברהם].
בדף ט/1 הגהה ארוכה, חתומה בחתימה מסולסלת (דהויה במקצת): "אני הצעיר שמואל בב"ם[?] ה"י".
הגהה מכותב שלישי בדף קד/2, המתחילה: "ואני אומר...".
בספר יהושע עשרות ציונים למדרשים בכתיבה ספרדית עתיקה. בסוף ספר יהושע נכתב: "נשלם מורה מקום מספר יהושע". ציונים נוספים בכמה מדפי ספר שופטים.
חתימה בדף השער: "זה הספר שלי הצעיר יהודה אברבנאל". חתימה נוספת שלו בדף שאחרי השער; רישום מעבר לשער: "קנתיו אני לעבודת קוני מבטן לעבד אברהם דאנון יצ"ו".
הגאון רבי אברהם יצחקי (תכ"א-תפ"ט), "הראשון לציון" ומגדולי חכמי ירושלים בדורו, בעל שו"ת "זרע אברהם". מצד אמו היה נכד רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". עם סבו זה למד את חכמת הקבלה. היה גם תלמידם של רבי יעקב ישראל חאגיז ושל רבי משה גלנטי (השני). בין גדולי הדור שהיו חבריו ללימודים נמנה רבי חזקיה די סילווה בעל "פרי חדש". נשא לאשה את בתו של רבי אברהם ישראל זאבי, רבה של חברון. בין תלמידיו של רבי אברהם יצחקי בבית המדרש "בית יעקב" בירושלים נמנו רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי משה חגיז ורבי יצחק זרחיה אזולאי, אביו של החיד"א [החיד"א עצמו מספר כי שמע דרשת הספד ממנו (על רבי אליהו הכהן) בהיותו בן חמש: "ונהירנא כד הוינא קטן שלא הגיע לחינוך ושמעתי למורינו הרב מהרא"י (=ר' אברהם יצחקי) כשדרש בהספדו ש' תפ"ט". ראה "שם הגדולים", בערכו, וראה: בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, חלק א, עמ' צא, הערה 52; מספר חודשים לאחר מכן נפטר רבי אברהם יצחקי]. בשנת תס"ח יצא כשד"ר מטעם קהילת ירושלים, בשליחותו זו שהה כעשר שנים. בזמן שליחותו נלחם מלחמת חורמה בהתעוררות התנועה השבתאית ובפרט פעל רבות נגד השבתאי נחמיה חיון. רבי יעקב עמדין שפגשו באמשטרדם כותב עליו: "ובקטנותי ראיתי באמש'[טרדם] שליח ציון חכם יצחקי כמדומה שהיה ארוך גבור גבוה מכל העם משכמו ולמעלה..." (מור וקציעה, חלק ב, "לוח התקון והשמטות", דף צא/2). בשנת תע"ה נבחר לרבה של ירושלים ו"ראשון לציון".
[1], ג-תקסד דף. 29.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. חלק מהדפים באמצע הספר במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקמטים. קרעים בשולי הדפים. בדף השער קרעים גדולים חסרים, עם פגיעות רבות במסגרת השער ובטקסט משני צדי הדף, משוקמים בהדבקות נייר (מסגרת השער והטקסט הושלמו בצילום). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
כרך ראשון חסר מספר דפים. כרך שני שלם.
בכרך הראשון מספר הגהות מכותבים שונים (רובן בכתיבה איטלקית). בדף לו חתימת "הצעיר עזרא עטייא" [מחכמי אר"ץ, ראש ישיבת פורת יוסף].
את דפי הכרך השני מעטרות מאות רבות של הגהות, ארוכות במיוחד, בכתיבה ספרדית [המאה ה-18 בקירוב]. לפנינו חיבור נרחב בדברי אגדה מאת מחבר שלא הצלחנו לזהות. חלק מההגהות עם תוכן קבלי.
באחת מהגהותיו מזכיר הכותב את האריז"ל בברכת הנפטרים: "הרב האלהי כמהר"י לוריא זלה"ה" (הגהה בעמ' שפט). בכמה מקומות מזכיר את חידושיו במקומות אחרים, למשל: "עיין מה שכתבתי במס' פסחים פ' כל שעה" (עמ' קכז); "כבר במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' קסד); "במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' שיו); "במס' ערובין כתבתי על זה ויש עוד להוסיף..." (עמ' שנד).
ספר "עין יעקב", המקבץ את אגדות חז"ל שבתלמוד בבלי (ומעט מתלמוד ירושלמי), עם ליקוטים מפירושי הראשונים, נתחבר על ידי הגאון רבי יעקב ן' חביב, מחכמי ספרד בדור הגירוש. רבי יעקב עזב את ספרד עם המוני הגולים והתיישב בשאלוניקי, שם הרביץ תורה לרבים. הוא הספיק להדפיס את החלק הראשון של החיבור, אך לא זכה להשלימו טרם שנפטר. את החלק השני השלים והדפיס בנו - הגאון מהרלב"ח. "עין יעקב" זכה לתפוצה רחבה, הפך לספר יסוד ונדפס במאות מהדורות. במהלך הדורות הוקמו בקהילות ישראל קבוצות מיוחדות ללימוד הספר (שכונו על פי רוב "חברת עין יעקב"), וחיבורים רבים נכתבו עליו.
שני החלקים נדפסו ללא שערים. בראש הקדמת המחבר שבחלק הראשון נכתב: "ספר מאסף לכל האמונות ואגדות ומדרשים... וקורא לו שם חדש אשר פי יי' יקוב - עין יעקב...". בראש החלק השני נדפסו "דברי המר לוי ן' חביב בן הרב המחבר תנצב"ה", המקונן על פטירת אביו. דברי הקדמה אלו מתחילים במילים "בית יעקב שמעו נא...", ועל פי התחלה זו כונה החלק השני בשם "בית יעקב" (זהו שם הכותר של החלק השני החל מן המהדורה הבאה, ונציה ש"ז, ובמהדורות שאחריה).
שני כרכים. הכרך הראשון חסר מספר דפים ופגום בחלקו. הכרך השני שלם. 28.5-31 ס"מ. כרך ראשון: ז, ט-נז, [2], נח-קלח, קמ-קמד, קמו-קצח דף; שצד-תה, [10] עמ'. חסרים 7 דפים (דף ח מהספירה הראשונה, ועמודים שצב-שצד, שפה-שצ, תא-תג, שמופיעים במקור לאחר דף קצח). [4] דפים אחרונים של כרך זה, עם מפתחות הפסוקים, נכרכו בכרך השני, לפני דפי המפתחות. דף קנב נכרך שלא במקומו, לאחר דף קנד. לו הדפים הראשונים הושלמו מעותק אחר (שוליים קטנים יותר). דפים אלה במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים גדולים הפוגעים בטקסט (הדף הראשון חסר בחציו), משוקמים במילוי נייר עם השלמות בצילום. שאר הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. רצועות נייר לחיזוק בשולי כמה מן הדפים. כרך שני (הדפים אינם כרוכים כסדר): [1], ג-מ, מה-מו, מא-מד, מז-רח, ריא-ריב, רט-רי, ריג-רכח, רלא-רלו, רכט-רל, רלז-רצב, רצה-רצו, רצג-רצד, רצז-תכא, [7] עמ' (העמוד האחרון ריק); [4] דף; [16] דף. העמודים הבאים נכרכו שלא כסדרם: מה-מו, ריא-ריב, רכט-רל, רצה-רצו. לפני [16] דפי המפתחות של כרך זה, נכרכו [4] דפי מפתחות השייכים לחלק הראשון. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים רבים וסימני עש. בחלק מהדפים קרעים חסרים וסימני עש עם פגיעות בטקסט ובטקסט ההגהות בכתב-יד (משוקמים בהדבקות נייר רבות, במיוחד בדפים הראשונים). הדף ראשון והאחרון הודבקו על נייר לחיזוק. רישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות תואמות.
ספר נדיר.
11 שורות בכתב-ידו ובחתימתו (בכתיבה מערבית רהוטה): "...וש"ר [=ושלום רב] יעקב". כתוב בערבית-יהודית המדוברת במרוקו. בראשו נכתב: "...כה"ר יעקב ן' אברהם [מע]"ה חו"מ נס"ע..." [=מעבד ה' חותם מטה נסללאם עליך (אדרוש בשלומך)].
רבי יעקב אבוחצירא – ה"אביר יעקב" (תקס"ו-תר"מ), נודע מצעירותו כגאון וקדוש, גאון מופלג בתורת הנגלה וההלכה, ומקובל אלוקי בחכמת האמת. רב ואב"ד בקהילת תאפילאלת (שהיתה הקהילה המרכזית באזור עמק הזיז בדרום-מרוקו). כבר משנות העשרים לחייו נכנעו למרותו רוב רבני האזור. רבינו יעקב נחשב כאחד מגדולי הפוסקים בדורו ועמד בקשרי שו"ת והלכה עם גדולי הרבנים בכל קצוי ארצות צפון-אפריקה. איש אלוקים קדוש המלומד בניסים, סיפורי מופת רבים נודעו עליו וזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב (מלכי רבנן, דף סו – וראה בספר "מעשה ניסים", ירושלים תשכ"ח, שנכתב עפ"י ידיעות וסיפורים ששמע מפי ה"בבא סאלי" ושאר רבני משפחת אבוחצירא). שמו נודע גם בין תושבי הארץ המוסלמים שהיו קוראים לו בהערצה "אלחזן אל כביר" [=הרב הגדול].
נפטר בדרכו לעלות לארץ ישראל ונקבר בעיר דמנהור שבמצרים. על מצבתו שם נכתב: "מצבת קבורת... גברא רבא דאתי ממערבא, הרב המופלא סבא דמשפטים, מקובל אלוקי, חסידא קדישא בנגלה ובנסתר מו"ר עט"ר וצ"ת כמוהר"ר [מורנו ורבינו עטרת ראשנו וצניף תפארתנו כבוד מורנו ורבינו הרב רבי] יעקב אביחצירה זצוק"ל זיע"א...".
מחיבוריו: גנזי המלך, יגל יעקב, שו"ת יורו משפטיך ליעקב, פתוחי חותם, דורש טוב, בגדי השרד, מחשוף הלבן, ועוד חיבורים רבים.
לכבודו ולזכרו נתחברו עשרות פיוטים, שחלקם נפוצים עד היום בין יוצאי מרוקו. תמונתו הידועה, יושב בשיכול רגלים עם ספר קודש בידיו, נתלתה בבתים רבים במרוקו וברחבי העולם מאז ועד היום.
בניו ונכדיו נודעו בקדושתם ובתורתם. המפורסמים שבהם הנם: רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" ואחיו רבי יצחק ה"בבא חאקי", רבי מאיר אבוחצירא ה"בבא מאיר" ועוד עשרות רבנים מובהקים ואנשי סגולה ומופת.
[1] דף. 13 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעה במספר מילים, משוקמים באופן מקצועי.
מצורף אישור מומחה.
הדף כולל פסוקים שונים לאמירה בשעת סכנה. בכותרת שבראש הדף מוזכר החשש מפני התקפה אוירית (ארץ ישראל הותקפה אז מספר פעמים על ידי חיל האויר של איטליה הפשיסטית): " ואם ח"ו לא יבוא ולא יהיה היתה התקפת אויר יאמרו אותו פעם אחרי פעם בלי הפסק ובעזה"י לא יאונה להם כל רע". יש לשער כי הדף נדפס והופץ אז ביוזמתו של המקובל רבי יהודה פתיה.
הדף שלפנינו היה מונח בספרייתו של רבי יהודה פתיה, והוא הוסיף בשולי הדף הגהה בכתב-יד קדשו (בעפרון). בהגהה זו מבאר רבי יהודה פתיה את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה..." (אחד הפסוקים שנדפס בדף שלפנינו), ומזכיר את אויבי ישראל: "אדום" (הכוונה כנראה לרומא, איטליה, שמטוסיה הפציצו את הארץ) ו"ישמעאל" (הערבים ששיתפו פעולה עם הנאצים): "[כלב] גי'[מטריה] אדום ע"ה [=עם הכולל], למאיש – אותיות ישמעאל חסר עין, כי עיני רשעים תכלינה".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים וחכמי בבל. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות על-פי הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים על-פי הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים. רבי יהודה פתיה נפטר סמוך לאחר הדפסת הדף שלפנינו, עוד בעיצומה של מלחמת העולם השניה.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. הדף מודבק על גבי קרטון וכרוך בכריכה מיוחדת (עם הטבעה מוזהבת; הקרטון מנותק חלקית מן הכריכה).
מצורפת חוות דעת מומחה (מודבקת בפנים הכריכה).
ההגדה כרוכה עם לוח שנה יהודי בשפת המראטהי, בעריכת החכם רבי דוד יהודה אשכנזי. בומביי, [תרי"ד 1854].
איורים מקוריים להגדה זו. שער מאויר, עם דמויות משה ואהרן (בהשראת שער הגדה של פסח, מהדורת אמשטרדם תע"ב). איורים לסימני הסדר וקערת ליל הסדר (בהשראת איורי הגדות ליוורנו).
ההגדה הראשונה שנדפסה בנוסח עדת "בני ישראל" בהודו. בשער מופיעים פרטי העורכים והמו"לים: "סדר הגדה בלשון הקדש ועם פירוש של מראט"י... אשר איזן וחיקר... הרב המובהק כה"ר חיים יוסף חליגואה יצ"ו מעיר קוגי"ן [קוצ'ין], ומשנהו לו מחבר ביאורי של מראט"י שחיבר כה"ר חיים יצחק גלצורכר יצ"ו... וגם הוא הוציא הכלי למעשהו ה"ה כה"ר מחבר המראט"י חיים הי"ו, ושותפו... כה"ר יחזקאל יוסף טלכר... נדפס בפעם הראשון על ידי הכותב כה"ר אברהם בן יהודה גמל...".
[5], לה [צ"ל: לו] דף; [53] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים בכתב-יד. בלאי קל. כריכת עור חדשה, מהודרת.
יערי הגדות 656; אוצר ההגדות 895. יערי, הדפוס העברי בארצות המזרח, בומבי, מס' 92.
מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.
מקור ותרגום עמוד מול עמוד, בספירת-עמודים מקבילה. בתחילת ההגדה תשעה עמודי איורים.
העותק של הגביר, החוקר והאספן דוד סלימאן ששון. על הכריכה הפנימית חתימתו: "D. S. Sassoon".
בראש הכרך נכרך קונטרס מודפס ובו העתקי מכתבי המלצה על אהרן דניאל טלקר, אחד מעורכי ההגדה שלפנינו. אחריו נכרכה תיקית נייר ובתוכה מסמכים שונים בכתב-יד ובדפוס, הקשורים לעורכי ההגדה ולתהליך הדפסתה, עם פרטים אודות מצב היהדות בהודו. אנגלית.
על אחד מדפי המגן הודבקה פיסת נייר, כנראה מתוך מעטפת מודפסת של ההגדה, עם הכותר (בעברית ובמראטהי) ומחיר ההגדה (במראטהי).
2, [9] דף, [1], ה-נ, 5-44, 5 עמ'. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה ישנה, עם שדרה ופינות מעור. פגמים בכריכה. נתון בקופסה תואמת, חדשה.
יערי 1077; אוצר ההגדות 1437.
מקור:
1. אוסף ששון.
2. ספריית קרן ולמדונה.
כתב-עת "דורש טוב לעמו" – "טאלב אל כ'יר לקומו" – כתב-עת יהודי בערבית-יהודית. בומביי, תרט"ז-תרכ"ו 1855-1866. דפוס ליטוגרפי. אחד עשר כרכי גליונות מכל שנות פרסומו של כתב העת.
החל מגליון 11 של השנה הראשונה נוסף לכתב העת שם באנגלית: "The Hebrew Gazette".
כתב העת שלפנינו הוא מקור עשיר ויחידאי לתולדות יהודי בבל שהיגרו להודו. בעמוד הראשון של הגליונות מופיע מידע על לידות, בריתות, חופות ופטירות בקהילה זו. כתב העת כולל חדשות מקומיות על הנעשה בקהילה, ידיעות כלליות ומסחריות, עם מעט ידיעות על הנעשה בעולם היהודי מחוץ לתחומי הודו ומאמרים היסטוריים. ככלל, בשנתיים הראשונות הופיע כתב העת אחת לשבועיים, ומשנת 1858 החל להופיע מדי שבוע. בתקופה בה יצא כתב העת לאור התחולל בהודו "המרד ההודי הגדול", וכתב העת מדווח על מאורעות המרד בגליונותיו.
כתב העת נכתב כולו בכתב-יד, רובו בערבית-יהודית ומיעוטו בעברית, בכתיבה בגדאדית רהוטה, ושוכפל בדפוס ליטוגרפי. שני הגליונות הראשונים משנת תרט"ז, נכתבו בידי ששון בן דוד ששון (ראה להלן). יתר הגליונות נכתבו בידי דוד חיים דוד (אשר חתימתו הליטוגרפית "כאתבהי הצעיר דויד חיים דויד יצ"ו", מופיעה בסוף כל אחד מהגליונות). הגליונות היו בדרך כלל בני 4 עמ', אך לפעמים נדפסו גליונות בני 8 עמ', ובזמנים מיוחדים אף נוסף לגליון "מוסף" בן כמה עמודים (ב"מוסף" לגליון מס' 26 של השנה הרביעית מופיע כרוז ארוך מטעם רבני ונכבדי בגדאד ובו תקנות נגד מותרות, עם למעלה מ-60 סעיפים, אשר הוכרז בבתי הכנסת בטבת תרי"ט – ראה תרגומו המלא אצל: אברהם בן יעקב, מנהגי יהודי בבל בדורות האחרונים, כרך ב', ירושלים תשנ"ג, עמ' 180-193).
עמוד הפתיחה של הגליונות ערוך במבנה קבוע. מתחת לכותרת כתב העת מופיעים פרטים על סדר הקריאה בפרשת השבוע ובהפטרה, בנביאים ובכתובים, המתאימים לשבוע הנוכחי. ברוב הגליונות הופיעו בעמוד הראשון איורים של ספינות מפליגות, עם הכיתובים "לנדן" (לונדון) ו"לג'ין" (לסין), ולצדם מידע על תנועת האניות וזמני הפלגות למקומות אלה (בגליונות אחדים הופיעו פרטי הפלגות לערים נוספות, כגון ליברפול, מרסיי, בצרה, ועוד). במספר גליונות נוספו פרטים (כגון תאריכים, ציונים לפרשיות והפטרות, ועוד) בכתב-יד.
כרכי הגליונות שלפנינו היו ברשותו של הנגיד והאספן דוד סלימאן ששון (בכמה מן הכרכים תווי ספר שלו).
ביום 4 ביולי 1908 פרסם דוד סלימאן ששון מאמר בעיתון "The Jewish Chronicle", תחת השם "A Unique Jewish Newspaper ", ובו סקירה על כתב העת שלפנינו. בעת כתיבת המאמר היו לששון רק שני כרכים של העיתון והוא כותב על המאמצים להשיג גליונות נוספים. בין היתר כותב ששון כי לעיתון היו רק כעשרים וחמישה מנויים, אשר שילמו דמי מנוי חודשיים של שני רופי, ומביא עדות המספרת שהמנויים נהגו להשמיד את גליון העיתון הקודם, טרם יודפס הגליון הבא, "כדי שלא יהיה אוכל לחרקים" (בדף המגן של הכרך השלישי הודבק גזיר עיתון עם המאמר הנ"ל; וכן מצורף עלה הגהה של מאמר זה).
אחד עשר כרכים:
• שנה ראשונה. בומביי, תרט"ז 1855-1856. גליונות מס': 27-1.
• שנה שניה. בומביי, תרי"ז 1856-1857. גליונות מס': 11-4, 26-13. גליונות 1, 2, 3, 12, חסרים ברובם.
• שנה שלישית. בומביי, תרי"ח 1857-1858. גליונות מס': 50-1.
• שנה רביעית. בומביי, תרי"ט 1858-1859. גליונות מס': 51-1.
• שנה חמישית. בומביי, תר"כ 1859-1860. גליונות מס': 48-1 (יתכן וגליונות 5, 11, 15 חסרים בסופם).
• שנה שישית. בומביי, תרכ"א 1860-1861. גליונות מס': 3-2, 18, 42, 48-44.
• שנה שביעית. בומביי, תרכ"ב 1861-1862. גליונות מס': 1, 10, 12, 16, 24-20, 30, 34, 36, 45-44, 48.
• שנה שמינית. בומביי, תרכ"ג 1862-1863. גליונות מס': 6-2, 10-9, 21-14, 27-23, 29, 35, 39-38, 45. גליון 46 מופיע בחלקו.
• שנה תשיעית. בומביי, תרכ"ד 1863-1864. גליונות מס': 1, 9, 15, 21-18, 28-24, 31-30, 35-33, 39-37, 48-46, 51. גליונות מס': 11, 16, 17, 23, 36 מופיעים בחלקם (ומספר דפים נוספים לא מזוהים).
• שנה עשירית. בומביי, תרכ"ה 1864-1865. גליונות מס': 7-4, 9, 11, 13, 15, 17, 20, 26-22, 31-29, 36-33, 38, 42.
• שנה אחת-עשרה. בומביי, תרכ"ו 1865-1866. גליונות מס': 10, 12, 20-15.
11 כרכים. 32-34 ס"מ בקירוב. חלק מהגליונות על נייר כחול. מצב משתנה בין הגליונות. רוב הגליונות במצב טוב – כתמים, קרעים ובלאי. מספר גליונות במצב בינוני ומספר גליונות במצב גרוע – קרעים חסרים וסימני עש גדולים, עם פגיעות רבות בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקות נייר ובנייר דבק. כריכות מקוריות מאוסף ששון, כרך ראשון בכריכת עור נאה, עם הטבעות מוזהבות. תווי ספר של דוד סלימאן ששון במספר כרכים. אל הכרכים צורפו דפים עם רשימות בכתב-יד וגזרי עיתונים (חלקם בכתב-ידו של דוד ששון).
כתב עת נדיר במיוחד (כאמור, לפי ששון נדפס בעשרות עותקים בודדים). בקטלוג הספריה הלאומית מופיעים רק ארבעה כרכים: א, ב, ד, ה. נרשם אצל יערי (הדפוס העברי בארצות המזרח, ב, ירושלים ת"ש, עמ' 95) על פי עותקי ששון שלפנינו. בספרייה הבריטית נמצאים כרכים א, ג, ד, ה ושני גליונות של כרך יא. מלבד זאת לא ידוע לנו על עותקים נוספים בעולם.
מקור:
1. אוסף ששון.
2. אוסף ספריית קרן ולמדונה.
קטעים בעברית בגליונות "דורש טוב לעמו"
רובו של כתב העת נכתב בערבית-יהודית, אך פורסמו בו גם מספר קטעים בעברית, חלקם מעניינים ולא ידועים ממקור אחר.
להלן מבחר דוגמאות:
בגליון 12 של השנה השלישית נדפס נוסח ההקדשה שעל אבן היסוד שהניח דוד ששון לבית הכנסת הראשון של הקהילה הבגדאדית בבומביי – שנבנה ע"י דוד ששון.
בגליון 38 של השנה הרביעית מופיע העתק "פסק" – תשובה הלכתית בענין הוצאת המת בבומביי.
בגליון 43 של השנה הרביעית נדפס שיר תפלה לכבוד המלכה הבריטית ויקטוריה (עם אקרוסטיכון על שמה: "המלכה ויכתורייא"), לרגל דיכוי "המרד ההודי הגדול".
בגליון 5 של השנה העשירית מופיע שיר קינה על מות דוד ששון – ו' במרחשון תרכ"ה.
"חברת בית דוד" של משפחת ששון
"דורש טוב לעמו" יצא לאור ע"י "חברת בית דוד" שייסדו יהודי בבל בהודו ונקראה על שמו של דוד ששון. בראש החברה עמדו דוד ששון ובניו. העיתון היה אחד מפעולותיה החשובות של החברה. הוא נוסד ע"י ששון, בנו של דוד ששון, שכתב בעצמו את שני הגליונות הראשונים (נדפסו בדפוס ליטוגרפי על נייר כחול). בראש הגליון הראשון מופיע מאמר ראשי מאת ששון בן דוד ששון, בו כתב כי הקמתו של העיתון נועדה לצרכיה של העדה הבגדאדית הקטנה בבומביי – שחבריה לא היו בקיאים באנגלית, ומטרתו להרבות דעת וחינוך בעם ולהודיע חדשות מועילות.
בסוף הכרך הראשון שלפנינו נכרכו שני עלונים בדפוס ליטוגרפי (על נייר כחול). בעלון הראשון, מיום ז' אדר תרט"ו, תקנות "חברת בית דוד" – 22 סעיפים בהם צוינו מטרות החברה: עזרה לעניים, לשליחי ארץ ישראל ולתלמודי תורה, שמירה על ענייני הדת ודרך-ארץ, טיפול בכל מקרה המופנה לאומות העולם ויש בו משום "קידוש השם". על התקנות חתומים (בליטוגרפיה) 11 ראשי החברה, בראשם דוד ששון.
בעלון השני, מיום כ"א אדר תרט"ו, פורסמה החלטת החברה בעניין ניקור הבשר בעיר בומביי. גם על עלון זה חתומים 11 ראשי החברה (חלק מהחתימות בליטוגרפיה וחלקן בכתב-יד).
על "חברת בית דוד" ועל תוכן העלונים הנ"ל, ראה: אברהם בן דוד, יהודי בבל בתפוצות, ירושלים תשמ"ה, עמ' 60-63.
כרך ובו חמשה גליונות שהיו באוסף ששון, ועל פיהם רשם יערי את העיתון בספרו "הדפוס העברי בארצות המזרח": שנה ה, גליון יז (ט"ו כסליו תרכ"ח); שנה ראשונה להדובר ברשות, גליון ב (כ"ו ניסן תר"ל), גליון ח (כ"א תמוז תר"ל), גליון ט (ד' אב תר"ל), גליון טז (ערב ר"ח כסליו תרל"א).
גליונות העיתון נדירים מאד. זהו קובץ הגליונות הגדול והשלם ביותר הידוע לנו.
עיתון "הדובר", או "דובר מישרים", יצא לאור בבגדאד על ידי העורך ברוך בן משה מזרחי והוא מקור היסטורי חשוב לתולדות יהודי בבל. העיתון נכתב כולו בכתב-יד, בעברית, בכתיבה בגדאדית בינונית ("כתב רש"י"), ושוכפל בדפוס ליטוגרפי. הוא החל להופיע בשנת תרכ"ג, בתחילה ללא רשיון הממשלה – דבר שגרם להפסקת פעילותו מספר פעמים. באמצע שנת תר"ל חודשה הופעתו, הפעם ברשיון מושל בגדאד, ומאז החל להופיע בתוספת הכיתוב "הדובר ברשות", בסדרה חדשה (עם מספור חדש של שנות ההופעה). העיתון חדל להופיע בסוף שנת תרל"א.
לרשות יהודי בגדאד עמדו כמה עיתונים בערבית-יהודית שנדפסו בבומביי ובכלכתה, על ידי יהודים יוצאי בבל שהיגרו להודו. "הדובר" היה העיתון היחיד שיצא בבגדאד עצמה, והיחיד שהיה כתוב כולו בעברית. למעשה, "הדובר" היה העיתון הראשון שהופיע בכלל בעיראק.
ב"הדובר" התפרסמו חדשות וידיעות מהנעשה בקהילת בגדאד, ידיעות שונות מהעולם, מאמרי דעה ודברי תורה, ומודעות שונות. כך לדוגמה (מתוך הגליונות שלפנינו):
בגליון מיום ט"ו כסליו תרכ"ח, מופיעים בין היתר: כתבה המתארת את בית הכנסת המפואר שנבנה על ידי משפחת ששון בעיר בומביי; ידיעה על "צבאות ברטינא [!] הנצבאים להלחם עם מלך כוש...", וידיעות נוספות על הנעשה בבגדאד; חידושים על התורה; "ידיעות המסחר", עם מדדים שונים ("שער המאכל", "שער המלבוש", "שער המטבע", "שער היקרות", "שער השכירה"); הכרזות בית דין בבגדאד; תיאור הגעתו של השר סהאמי פאשא מקושטא לבגדאד; תפילה מיוחדת לכבוד משה מונטיפיורי מאת רבי שלמה בכור חוצין, ועוד.
בגליון מיום כ"ו ניסן תר"ל, מתוארת בין היתר דרשתו של ה"בן איש חי" בשבת הגדול: " אשר ראיתי מעשה... ביום שבת הגדול... נתקבצו כל הקהל בביה"כ הגדולה היא נקרית ושם עמד הרב הדרשן המפורסם הוא הרב המובהק כמהר"ר יוסף חיים ח"ר אליאו ח"ר משה חיים הי"ו ודרש את דרשותיו והכל ע"ד משל ונמשל לשכך את אוזן ההמונים וגם דיני הגעלה וביעור חמץ...".
בגליון מערב ר"ח כסליו תרל"א, מתואר ביקורו של מלך פרס בבגדאד והכבוד שנעשה לו על ידי הקהילה היהודית: "...אשר גם ספר תורה הוציאו לכבודו... גם תלמידי בתי ספר עמדו על הסדר וכולם עמדו צפופים במלבוש תוגרמית אשר תקנו לצורך שעה...".
בגליונות האחרים מופיעות ידיעות שונות על פטירות אישים, מצב הנהרות חדקל ופרת, ביקורים של אישים רמי דרג בעיר, גניבות ומעשי שוד, מלחמות בין מדינות בעולם, ועוד.
העיתון הופץ אף מחוץ לבגדאד ונמכר גם בהודו ובפרס, והגיע למקומות נוספים.
5 גליונות (2 דפים לגליון). גודל משתנה, הגליון משנת תרכ"ח: 26 ס"מ; הגליונות האחרים: 30 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי דיו. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. חלק מהקרעים משוקמים בנייר דבק. רישומים באחד הגליונות. כריכה ישנה.
נדיר מאד.
מקור:
1. אוסף ששון (יערי, הדפוס העברי בארצות המזרח, רשימת הספרים שנדפסו בבגדאד, מס' 1. יערי רשם את העיתון על פי הגליונות שלפנינו מאוסף ששון).
2. אוסף ספריית קרן ולמדונה.
מכתב מעניין המתאר מסע לארץ ישראל דרך איטליה, ובו תיעוד של ביקור במצרים, מפגש עם הפאשה מוחמד עלי, ההגעה ארצה ופגישה עם הסוכן הקונסולרי האמריקאי הראשון, דוד דארמון.
המכתב שלפנינו נשלח מאת נוסע באחת מהאניות האמריקאיות הראשונות שהגיעו לחופי הארץ – USS Delaware. מסע האניה נערך בשנת 1834, ארבע שנים בלבד לאחר שחתמו ארצות הברית והאימפריה העות'מאנית הסכם לייסוד קשרי שיט ומסחר, והמכתב כולל תיעוד חשוב של המזרח התיכון בתקופה היסטורית זו.
בין היתר, מופיע במכתב תיאור מעניין של הפאשה מוחמד עלי (1769-1849), מייסדה של מצרים המודרנית, שאירח את הנוסעים בארמונו: "הוא לא התרומם לקראתנו, אלא נותר ישוב ברגליים משוכלות... והחווה לנו להתיישב... קפה הוגש בגביעי חרסינה בעלי מעמד מזהב... הפאשה הוא אחד האנשים המעניינים ביותר, במובנים רבים, של זמננו... השיפורים שחולל ועודו מחולל במצרים, הנם כבירים. הוא כרה תעלה שאורכה 40 מייל... המובילה מים מהנילוס אל העיר... השלמתה ארכה רק מספר שבועות, שכן 120,000 ידיים הועסקו בבנייתה... על פי השמועה נספו 30,000 במהלך העבודות על התעלה הזו!".
בהמשך המכתב מתוארת הגעת האנייה לחופי ארץ ישראל והמפגש עם הסוכן הקונסולרי הראשון של ארה"ב בארץ, דוד דארמון: "בבוקרו של ה-12 [באוגוסט] נגלתה לעינינו הארץ. 'ארץ הקודש!' פלשתינה!... ביקשנו לברר על מצב הדרכים ממקום זה לירושלים. הקונסול עלה לסיפון ומהדיווח שמסר לנו אודות מצבה ההפכפך של הארץ, הדרכים הגרועות... סכנת השודדים והגנבים שבצד הדרך, כמו גם קיומן של מגפות וקדחות בירושלים עצמה, נראה ששָׁלַל את האפשרות לעלות-לרגל ל'עיר הקודש' – כמה חבל! לאחר שהגענו רחוק כל כך והיינו קרובים כל כך – כמו משה, אנו מורשים רק לראות את 'הארץ המובטחת', אבל לא להיכנס אליה" [ב-15 באוגוסט, הגיעו חלק מנוסעי האנייה לירושלים, בהם, כפי הנראה, גם כותב המכתב. בהערה שהוסיף הכותב בשולי העמוד הראשון, בחודש אוקטובר, הוא מציין שלא עלה בידו לכתוב על המשך המסע בגלל מגפת הכולרה].
דוד דארמון (David Darmon) היה נציגה הדיפלומטי הראשון של ארה"ב בארץ ישראל (תוארו הרשמי היה "סוכן קונסולרי", משום שהתמנה לתפקיד עוד לפני פתיחתה של קונסוליה אמריקאית בירושלים, ופעל בכפוף לקונסוליה בקונסטנטינופול). דארמון, יהודי נתין צרפת ודמות בלתי מוכרת בארה"ב, נבחר לתפקידו בשנת 1832 בהמלצת הקולונל והנוסע האמריקאי היהודי מנדז כהן (Mendes Cohen, מגיבורי מלחמת 1812 ששהה שנים ארוכות במזרח התיכון). כפי הנראה, פעילותו של דארמון כדיפלומט לא השביעה את רצונם של האמריקאים, בין היתר בשל היחס הלקוי שהעניק למשלחות אמריקאיות שהגיעו ארצה במסעות אנייה. בשנת 1835, לאחר כהונה בת כשלוש שנים בלבד, הודח מתפקידו.
בשל כהונתו הקצרה והשנים המוקדמות בהן פעל, העדויות אודות דארמון אינן מצויות.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים כתובים), 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וכתמים. קרעים (חלקם חסרים) בשוליים ובקווי הקיפול, עם פגיעות קלות בטקסט. לצד כתובת הנמען, בעמוד האחרון, חותמת דואר מניו יורק (עם הכתובת "New-York / Ship / Jan 20").
ספר תהלים בעברית, עם תרגום והערות בלטינית – הספר הראשון מספרי התנ"ך שדפס בעברית בארצות הברית (ולמעשה ספר התהלים העברי הראשון שנדפס בארה"ב).
ספרי התנ"ך הראשונים שראו אור בארה"ב נדפסו באנגלית, למען קהילת הנוצרים הפוריטנים. בראשית המאה ה-19 התעוררו הצורך והעניין בהדפסת התנ"ך בשפה העברית. הדפסת ספר התהלים שלפנינו היתה הפעם הראשונה בה נדפס בארצות הברית חלק כלשהו מתוך התנ"ך בעברית. זמן לא רב לאחר צאתו לאור כבר היו שהחלו לתכנן את הדפסת התנ"ך בשלמותו, ובשנת 1814 יצא לאור התנ"ך העברי הראשון בארה"ב (ראה פריט הבא).
העותק שלפנינו היה בבעלות משפחת אוסגוד (Osgood) במשך כמה דורות. במקור היה שייך לחנה פ. אוסגוד, ועם מותה עבר בירושה לג'ייקוב אוסגוד. בדפי הבטנה שבראש הכרך, רישום בעלות בכתב-יד (אנגלית), וחתימתו של פיטר אוסגוד (Peter Osgood).
[1], 495 עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי דיו. קמטים קלים ומספר קרעים. כריכת עור מקורית, נאה (הטבעה מוזהבת של שם הספר בשדרה). פגמים ושיקומים בכריכה. נתון בקופסה נאה (חדשה).
גולדמן 1. אינו מתועד אצל סינגרמן; אינו מופיע ב"מפעל הביבליוגרפיה" ובקטלוג הספריה הלאומית.
התנ"ך השלם הראשון שנדפס בעברית בארצות הברית.
תנ"ך בשני כרכים, אינו מנוקד. עם הקדמה בלטינית מאת Everardo Van Der Hooght והערות בלטינית בשולי הדפים. הטקסט מבוסס על מהדורת Everardo Van Der Hooght שנדפסה באמשטרדם (בשערי נביאים ראשונים ונביאים אחרונים נדפס: "הוגה בעיון נמרץ באמשטרדם"; גולדמן מציין שישנם עותקים בהם הושמטה הערה זו).
בשנת 1812 הציע ג'ונתן הורוויץ (Jonathan Horwitz) להדפיס מהדורה עברית של התנ"ך, תוך שימוש באותיות הדפוס אשר הביא עמו מאמשטרדם לארצות הברית. במהרה למד כי אינו היחיד המתכנן את הוצאת המהדורה, וב-1813, לאור התחרות בה נתקל, מכר את אותיות הדפוס, את רישיון ההדפסה ואת רשימת המנויים שלו לתומס דובסון (Thomas Dobson) וויליאם פריי (William Fry) והם אשר הדפיסו והוציאו לאור את המהדורה שלפנינו.
כרך א: [6], 296 דף. כרך ב': [4], 3-312 דף (דפים 145-148 כרוכים בין דפים 140-141. דפים 305-308 כרוכים במהופך). 21.5 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים ופגמים קלים בשולי כמה מהדפים, משוקמים שיקום מקצועי. קרעים ארוכים וקרע אחד חסר, עם פגיעות קלות בטקסט בדפים 32-33 בכרך השני, משוקמים בשיקום מקצועי. כריכות עור נאות, חדשות. הכרכים נתונים בקופסה נאה, חדשה.
סינגרמן 236, גולדמן 4.
מגילת אסתר ומגילת רות בשפה האנגלית. הספר, שנועד לקוראים עיוורים, מודפס באותיות מובלטות. שיטת דפוס זו, המכונה Boston Line Type, הייתה נהוגה לפני שכתב הברייל שהומצא בצרפת אומץ בארה"ב.
הספר ראה אור על-ידי יוליוס ריינהולד פרידלנדר (1803-1838), מייסד ומנהל "המוסד להוראת עיוורים בפנסילבניה" (The Pennsylvania Institution for the Instruction of the Blind) שהוקם בשנת 1832.
בדף הראשון הקדשה, מודפסת גם היא באותיות מובלטות (אנגלית): "מוגש לתומאס ס. קירקברייד על-ידי המוסד להוראת עיוורים בפנסילבניה... פילדלפיה, מאי 1838". תומאס סטורי קירקברייד (Thomas Story Kirkbride, 1809-1883), רופא ופסיכיאטר, יליד פנסילבניה; חלוץ בתחום בריאות הנפש.
פרידלנדר, מחנך גרמני ממוצא יהודי, יליד פרוסיה, רכש השכלה בתחום החינוך לעיוורים באירופה, ועם הגירתו לפילדלפיה הביא עמו שיטות הוראה חדשניות. במהלך כהונתו כמנהל "המוסד להוראת עיוורים בפנסילבניה", הצליח להרחיב את מעגל התלמידים, והוציא לאור את הספר הראשון שנדפס באותיות מובלטות בארצות הברית (הבשורה על-פי מרקוס), ואת המגזין הראשון בצפון אמריקה המיועד לעיוורים, Lux ex Tenebris ("אור מתוך האפילה").
פרידלנדר נפטר זמן קצר אחרי פרסום הספר שלפנינו, והוא בן 35 בלבד, לאחר ששימש כמנהל המוסד במשך כשש שנים. המוסד שהקים פועל עד היום בשם Overbrook School for the Blind.
[4], 3-14, 32 עמ'. 30 ס"מ. מודפס לרוחב. מצב טוב. כתמים קלים. קמטים ומספר קרעים קלים בשוליים. כריכה מעט בלויה, עם שפשופים וקרעים קלים. קרע חסר בשדרה.
נדיר. עותק אחד בלבד ב-OCLC.