מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (61) Apply יד filter
- manuscript (61) Apply manuscript filter
- book (53) Apply book filter
- כתבי (51) Apply כתבי filter
- signatur (43) Apply signatur filter
- חסידות (38) Apply חסידות filter
- חתימות (38) Apply חתימות filter
- יד, (38) Apply יד, filter
- וספרים (38) Apply וספרים filter
- chassidut (38) Apply chassidut filter
- manuscripts, (38) Apply manuscripts, filter
- המזרח (14) Apply המזרח filter
- עתיקים (14) Apply עתיקים filter
- earli (14) Apply earli filter
- orient (14) Apply orient filter
- כתבי-יד (13) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (13) Apply כתבייד filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- ישראל (10) Apply ישראל filter
- חפצים (8) Apply חפצים filter
- חכמי (8) Apply חכמי filter
- ומאוירים (8) Apply ומאוירים filter
- art (8) Apply art filter
- ceremoni (8) Apply ceremoni filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- jewish (8) Apply jewish filter
- scholar (8) Apply scholar filter
- torah (8) Apply torah filter
- ארץ (7) Apply ארץ filter
- palestin (7) Apply palestin filter
- ותפלות (6) Apply ותפלות filter
- הגדות (6) Apply הגדות filter
- דפי (6) Apply דפי filter
- גניזה (6) Apply גניזה filter
- ארצות (6) Apply ארצות filter
- אמריקנה (6) Apply אמריקנה filter
- ותפלות, (6) Apply ותפלות, filter
- סידורים (6) Apply סידורים filter
- americana (6) Apply americana filter
- books, (6) Apply books, filter
- genizah (6) Apply genizah filter
- haggadot (6) Apply haggadot filter
- leav (6) Apply leav filter
- prayer (6) Apply prayer filter
- siddurim (6) Apply siddurim filter
- 16 (5) Apply 16 filter
- 16th-17th (5) Apply 16th-17th filter
- 17 (5) Apply 17 filter
- bibl (5) Apply bibl filter
- centuri (5) Apply centuri filter
הספר כולל ארבעה חיבורים מאת הרמח"ל שנדפסו כאן לראשונה (לכל אחד שער נפרד): דרך חכמה – בירור תכלית חיי האדם, דרך השגתה ודרך הלימוד הרצוי (ערוכים בצורת ויכוח בין רב ותלמיד); מאמר על ההגדות – אודות היחס אל אגדות חז"ל; מאמר העיקרים – ביאור נושאים כלליים בענייני תורה ומצות, נבואה והשגחה, שכר ועונש, ועוד; מאמר החכמה – ביאור תפילת ראש השנה, ענין סדר ליל פסח, ענין הגלגול וכללי חכמת האמת, הספירות, שמות ה' ונשמת האדם.
הספר הובא לדפוס על ידי רבי בצלאל בנימין מעלי הכהן, כארבעים שנה לאחר פטירת המחבר, מתוך כתב-יד שהיה ברשות תלמידו ר' דוד פראנקו-מינדיס. בדף [5/ב] דברי הקדמה ושיר לכבוד המחבר (תחת הכותרת "זמרת האר"ש"), מאת פראנקו-מינדיס, החותם את שירו: "העצב על פרידתו ובאהבת נפשו ישגא תמיד...".
רבינו משה חיים בן רבי יעקב חי לוצאטו – הרמח"ל (תס"ז-תק"ו), מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות, מקובל אלוקי מופלא שהתגלו לו אליהו הנביא ומלאכים-מגידים משמים, מפיהם כתב זוהר תניינא (זוהר שני). מחבר "מסילת ישרים" ועוד חיבורים רבים בחכמת הקבלה והמוסר. על אף הפולמוס שהתעורר נגדו בשעתו, התקבל הרמח"ל בכל תפוצות ישראל. לפי המסופר, אמר הגר"א מווילנא, כי אילו היה הרמח"ל בחיים היה הולך אליו ברגל לאיטליה ללמוד ממנו מוסר ומדות, והמגיד ממעזריטש אמר עליו: "שאין דורו היו כדאי להבין צדקתו ופרישתו..." (הקדמת המו"ל לספר קל"ח פתחי חכמה, קוריץ תקמ"ה). ספרו "מסילת ישרים" הוא ספר המוסר העיקרי בהיכלי התורה והחסידות בדורנו.
עותק נאה, עם כריכת עור מעוטרת.
רישום בראש דף השער הראשון: "1788 סונבאל Sumbel". בדפי הספר סימונים רבים ומספר הגהות (חלקן ארוכות).
[5], ה; [1], ג; [1], ז; [1], י דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי וקמטים בשולי חלק מהדפים. כריכת עור ישנה, מעוטרת בעיטורים מוזהבים, עם שדרת עור חדשה (הכריכה שוקמה והספר נכרך מחדש).
שני שערים.
מהדורה ראשונה של אחד הספרים החשובים אודות מנהגי הגר"א. עם הסכמות רבי חיים מוולוז'ין, רבי אברהם אבלי מווילנא ורבי אברהם דאנציג בעל ה"חיי אדם". בספר מפורטים מנהגיו ופסיקותיו של הגר"א, על פי עדות אישית של תלמידיו. הספר נערך ויצא לאור על ידי רבי יששכר דוב בער מווילנא, שהסתמך על מה שראה בעצמו ועל תיעוד בכתב-ידו של רבי סעדיה, תלמיד הגר"א, שלא מש מתוך אוהל רבו שנים רבות (ראה בהרחבה במכירת קדם – הגר"א ותלמידיו, קטלוג 76, במסגרת ליד פריט 162).
[3], 67 עמ'. 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים בשולי דפי השער ובדפים נוספים, משוקמים במילוי נייר. סימני עש, עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים במילוי נייר. שני דפים מנותקים. חותמות (מחיקת חותמת בדיו בעמ' 21). רישומים. כריכת עור חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 808.
מכתב מ"הגניזה הקהירית", מאת סַלאמה בן יוסף אלהארוּני מרמלה, אל "החבר" שמעיה אבו פַרַג' ב"באב אלמגארה" ("שער המערה") בירושלים. [רמלה, אייר ד'תתי"ד, מאי 1054]. ערבית-יהודית.
מכתב שלם. דיו על נייר. דף כתוב משני צדדיו. כתיבה מזרחית.
נכתב בסוף תקופת "הגאונים" בארץ ישראל, ובראשית תקופת "הראשונים" במרכזים אחרים (לשם ההמחשה, בעת כתיבת המכתב היה רש"י נער כבן 14). במכתב נזכרים שני גאונים ששימשו כראשי "ישיבת ארץ ישראל": הגאון דניאל בן עזריה (מוזכר במכתב בכינוי "הראש") והגאון אליהו הכהן ("ישיבת ארץ ישראל", או "ישיבת גאון יעקב", שימשה מהמאה ה-6 ועד המאה ה-12 כמרכז הסמכות וההנהגה של יהודי ארץ ישראל, סוריה, לבנון ומצרים).
המכתב שלפנינו כולל פרטים רבים. במרכז המכתב מופיעה בקשתו של הכותב, סַלאמה הכהן אבן יוסף (בן יוסף) אלהארוּני מרמלה מאת "החבר" שמעיה אבו פַרַג', לגבות למענו סכום כסף שהלווה לחנווני אבו סַעיד כַלפה "המערבי" ("אלמגרבי"), חתנו של יַחיה אלעַמאני (איש רבת עמון), לאחר שהאחרון התעכב בפרעון ההלוואה. הוא מספר באריכות כיצד התנהלה ההלוואה, שהיתה למעשה שותפות עסקית: הוא פגש את אבו סעיד ברדתו מירושלים לרמלה, בדרכו לאשקלון, ונתן לו חמישה דינרים כדי שיסחר בהם עד סוף אותה שנה ("שנת הגויים"), ויחזיר לו את הקרן בתוספת חלק מהרווחים. הוא מוסיף לספר כי נערך חוזה רשמי ביניהם בנוכחות "הראש", כלומר ראש הישיבה [הגאון דניאל בן עזריה]. אבו סעיד נסע משם לאשקלון, קנה סחורה והעלה אותה לירושלים. משם הגיע לרמלה ומסר לסַלאמה כי הרוויח במשך החודשים שחלפו דינר אחד, אך לא היה בידו כסף לשלם לו. הוא הבטיח לפרוע את הסכום כשיבוא שוב לרמלה למחרת הפסח. בינתיים התעכב אבו סעיד וסַלאמה מבקש משמעיה החבר, הנמצא בירושלים, כי יגבה עבורו את החוב. קודם לבקשתו, מביע סלאמה אבן יוסף את צערו על הייסורים שתקפו את שמעיה (אולי לרגל מחלת בנו) וכותב גם על עניינים שונים, מהם עולה כי לקח חלק פעיל בענייני ראש ישיבת "גאון יעקב", והיה מתווך בינו ובין אנשים שונים ברמלה.
שמו של השולח אינו ידוע מתעודות אחרות, אולם שמו של הנמען – "החבר אבו פרג' שמעיה" – ידוע ממסמכים נוספים שנמצאו בגניזה: אבו פרג' שמעיה החבר אבן פרג' (=בן ישועה) היה נכדו של רבי שמעיה גאון, שחי בתחילת המאה ה-11 ושימש כראש ישיבת "גאון יעקב" בירושלים. שמו של אחד מבניו של הנמען, אברהם ברבי שמעיה החבר, מופיע בתעודה משנת 1116 בפוסטאט שבמצרים, וניתן לשער כי על ידו התגלגל המכתב שלפנינו אל הגניזה הקהירית.
במכתב מוזכרים גם: "הראש" – כשהכוונה לראש ישיבת "גאון יעקב" רבי דניאל בן עזריה; רבי יוסף [הכהן], אב בית דין בישיבת "גאון יעקב" (נפטר בחנוכה ד'תתי"ד, דצמבר 1053); ורבי אליה "השלישי" (רבי אליהו הכהן גאון שירש את ראשות הישיבה מרבי דניאל בן עזריה בשנת ד'תתכ"ג 1063). על רבי יוסף הכהן אב בית דין, על אחיו רבי אליהו הכהן גאון ועל אופן תיארוך המכתב שלפנינו ראה להלן.
עוד נזכרים במכתב: אבן אלחסן עמאר הרופא (מקהילת הקראים ברמלה), אבו עלי אבן אלדבאב, ואישים נוספים.
באשר לכתובתו של הנמען, הדר ב"באב אלמגארה", חלוקים החוקרים בדעותיהם: ייתכן כי השם "שער המערה" מתייחס למערת צדקיהו, השוכנת בקרבת שער שכם, אך לפי דעה אחרת, "המערה" היה כינויו של בית הכנסת המרכזי של העיר ירושלים ומרכז החיים של הרובע היהודי באותה תקופה.
[1] דף. 16X13 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.
מקור המכתב באוסף פרופ' אליעזר דב (ברנרד) שפירא (1880-1967). בשנים 1910-1912 לקח שפירא חלק במשלחות שיצאו למצרים ע"י החברה למדעי היהדות בפריז ומטעם החוקר והאספן ז'אק מוצרי. במסעות-מחקר אלה נתגלו וסודרו אלפי קטעים מהגניזה, שלא אותרו קודם לכן בידי ש"ז שכטר, רובם נמצאים באוסף מוצרי, האוסף הפרטי הגדול בעולם של ממצאי הגניזה, וחלקם נמכרו לספריה הלאומית בירושלים.
המכתב שלפנינו פורסם בידי פרופ' שפירא בשנת 1953 בקובץ "ירושלים, מחקרי ארץ ישראל", במאמרו "מכתב מרמלה לירושלים מאמצעה של המאה האחת-עשרה" (מצורף). במאמרו הופיעו לראשונה תעתיק המכתב בערבית-יהודית, תרגום מלא לעברית ומידע אודות השמות והפרטים הנזכרים במכתב. כשפורסם שנית, בידי ההיסטוריון משה גיל בשנת 1983, כינה גיל את המכתב "MS Chapira 1" וציין כי כתב היד המקורי לא נמצא לעת עתה.
ספרות:
1. מיכאל איש-שלום, מאיר בניהו, עזריאל שוחט (עורכים), ירושלים: מחקרי ארץ ישראל. ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ג [1953]. עמ' קיח-קכב.
2. משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (634-1099), חלק ג', כתבים מגניזת קהיר. תל-אביב, אוניברסיטת תל-אביב ומשרד הבטחון, 1983. עמ' 319-322.
3. יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה המוסלמית הקדומה, 638-1099 (כרך א'). ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1987. עמ' 40, 45-46, 63, 143.
4. Moshe Gil, The Jewish Quarters of Jerusalem (A.D. 638-1099) According to Cairo Geniza Documents and Other Sources. In: Journal of Near Eastern Studies, Vol. 41, No. 4 (October 1982). Chicago: University of Chicago Press. Pp. 265, 271-272.
מכתב מרמלה לירושלים בשנת ד'תתי"ד – תרגום המכתב
"מכתבי אליך, אדוני ורבי החבר הנכבד – ייתן לך אלהים אריכות ימים ויתמיד את גדולתך ואת חסותו לך ואת אושרך ואת שלומך – מן הבית. שלומי טוב ואני בריא. יפגיש אותנו אלהים במיטב השמחות, בחסדו ובנדיבותו. אלהים, יתעלה, הוא היודע את עגמת נפשי מפני טירדת לבך ומפני מצוקת הנפש שעברה עליך בשנה מבורכת זו, והדאגה הרבה. ונוסף על עגמת נפש הרבה גם האסון הזה. אבקש מאלהים, יתברך ויתעלה, כי ישימך במחוז השלום ויחַיה את בנך רב ישועה וכי תהיה האחרית טובה בחייך ובחיי בנך ובחיי בני ביתך, ישמרם האלהים.
אלהים הוא היודע כי לא חסכתי שום מאמץ כדי לדבר עם אבו אלחַסַן עַמאר הרופא וכמו-כן עם אבו אלפַרַג' הארון. אבל לא מצאתי אצל איש מהם רצון למלא את בקשתך. אין יום עובר מבלי שאדבר עם אדוני 'הראש' ש"צ [=שמרהו צורו] בעניין הזה, אבל הוא אומר כי כל אדם בירושלים מפחד מהם ואין דרך לסדר זאת אלא על-ידי משא-ומתן ובקשות, כדי להשיג דבר פעוט, והוא עובר בשתיקה על הנעשה שם מפני הפחד שתבוא הרעה עליו; והלא הייתי חושב שהוא אדם אציל... עכשיו הוא עולה (לירושלים), ייתן אלהים את מיטב ההצלחה. הפגשתי אותו עם אבו עַלי אבן אלדַבּאבּ, והוא יעלה אחרי השבת. דיברתי עם 'הראש' בעניין אבו סַעיד בן נחמן על דבר בגדיו ואמר: הן הבגד הוא אצל בַּרַכּאת כפי שהיה. אמר שהוא לא יחלק (?) והודעתיו זאת.
אבקש ממך, ישמרך אלהים, כי עם בוא פיתק זה שלי תואיל להיפגש עם אבו סַעיד כַלפה המערבי החנווני, בעל בתו של יחיה אלעַמאני, ותמסור לו את מיטב דרישת השלום בשמי ותקבל ממנו בשבילי את חמשת הדינרים החדשים ואת הרווח שהכניסו. והריני מודיעך כיצד היתה השותפות, והוא שירדנו לרמלה ופגשתיו והיה נוסע הלוך ושוב לאשקלון ולירושלים ויורד לרמלה. אמרתי לו: קבל חמישה דינרים ותעשה בהם כפי שיעזור לך אלהים, עד סוף השנה, משמע שנת הגויים. אז הלכנו אל 'הראש' והִקנו משנינו יחדיו. ונסע לאשקלון ועלה לירושלים וירד ואמר לי: 'במשך חודשיים הרווחתי דינר ואין לי. למחרת הפסח ארד לרמלה'. אבל עד עכשיו לא בא, ונאמר לי כי יש בדעתו לנסוע לעמאן. ואני (רק) מתווך בעניינם והמועד כבר הגיע, ובעליהם תובעם ממני. הואילה אפוא אדוני החבר, יתמיד אלהים את גדולתך, גבֵה את הדינרים האלה כדי שלא איאלץ לעלות, כי הלא יש לי כאב... ושלחֵם על-ידי מי שיבוא לקבלם מצויד במכתב ממני על-פי רצון בעליהם, אבל עשה זאת במהירות. אמנם יודע אני את טירדת לבך ואת עגמת הנפש שלך בזמן הזה, אלא שאני לחוץ נחפז; ואם חס ושלום לא תקבל ממנו שום דבר, ענה לי במהירות, כדי שאטריח עצמי ואעלה. אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בזאת. ואם יטען שקיבל אותם בנוכחות ר' יוסף אב בית דין, כי אז ישלם לך אותם לפני ר' אליה השלישי ש"צ.
אם יהיה לך צורך במשהו, כבדני בו. ותנשק בשמי את ר' שלמה, יחייהו אלהים ואת בני הבית, יחיים אלהים ויביאכם, אותך אדוני ואת בנך, אל מחוז השלום ויביא את רבי אהרון בשלום; ואל יגרום עגמת נפש לאותה ישישה; יוסיף לו (שנות חיים) כחיי אדם שעברו עליו חייו בשלום. הריני מוסר להדרתך את מיטב דרישת השלום, ולכל הנתונים לדאגתך מיטב דרישת השלום, ולר' שלמה ולבני הבית דרישת שלום ולעמאר ולבני ביתו דרישת שלום; מסתפק אני באלהים לבדו. ישע יקרב.
[המען:] יגיע אל אדוני ורבי החבר אבו פַרַג' שמעיה, יתן לו אלהים אריכות ימים ויתמיד גדולתו, בן פַרַג' עליו שלום. מִמודה חסדו, סַלאמה בן יוסף אלהרוּני. לירושלים, תיבנה, שער המערה".
(התרגום על פי: משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה [634-1099], חלק ג', כתבים מגניזת קהיר. תל-אביב, אוניברסיטת תל-אביב ומשרד הבטחון, 1983. עמ' 319-322).
אחרוני גאוני ארץ ישראל, ה"אריות יושבי ירושלים" שהתכתבו עם חכמי אשכנז הקדמונים
"ר' אליה השלישי" המוזכר במכתב שלפנינו הוא רבי אליהו הכהן גאון (נפטר ד'תתמ"ד 1083), בנו של רבי שלמה הכהן גאון (הראשון), ואביו של רבי אביתר הכהן גאון בעל "מגילת אביתר"; שלושתם שימשו כראשי ישיבת "גאון יעקב" בארץ ישראל, בני משפחת כהנים שהתייחסה לתנא רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליהו גאון היה מאחרוני הגאונים בארץ ישראל, בתקופת חיי רש"י.
"ר' יוסף אב בית דין" המוזכר במכתב שלפנינו היה אחיו של רבי אליהו הכהן גאון והוא כיהן כאב"ד הישיבה, המשרה השניה בחשיבותה אחרי ראשות הישיבה.
רבי אליהו מכונה במכתב שלפנינו "השלישי" שכן בתקופת כתיבת המכתב היה ה"שלישי" בסדר ההנהגה, אחרי "הראש" – רבי דניאל בן עזריה, ואחרי אחיו רבי יוסף הכהן ה"אב בית דין" ("השני"). רבי יוסף נפטר בחנוכה שנת ד'תתי"ד (דצמבר 1053), ולכן עם פטירת רבי דניאל (בשנת ד'תתכ"ב 1062) ירש רבי אליהו את מקומו בראשות הישיבה (על ארגון הישיבה ותארי העומדים בראשה, ראה: משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה [634-1099], חלק א' – עיונים הסטוריים, תל אביב, 1983, עמ' 417).
החוקרים תיארכו את המכתב שלפנינו על פי אזכור שמו של רבי יוסף אב"ד במכתב, ממנו נראה כי רבי יוסף כבר לא היה בין החיים, ומסיבה זו ביקש הכותב כי הפרעון ייעשה בנוכחותו של רבי אליהו "השלישי".
רבי אליהו ובנו רבי אביתר כונו בפי תלמידי רש"י "אריות יושבי ירושלים עיר הקודש" (ראה למשל מחזור ויטרי, מהדורת גולדשמידט, ח"ג, עמ' תשט), והם השיבו לרבי משולם ב"ר משה ממגנצא על שאלותיו בכמה עניינים, כגון על השאלה מה יש לאכול בערב פסח שחל להיות בשבת (התשובה נדפסה ב-REJ, עג, 1921, עמ' 84-92; וראה: אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, עמ' 391-392).
בשנת ד'תתל"א (1071) נכבשה ארץ ישראל על ידי הסלג'וקים וישיבת "גאון יעקב" נאלצה לעבור לעיר צור, שם עמד רבי אליהו בראשות הישיבה עד פטירתו.
רבי אביתר, בנו של רבי אליהו ויורשו בכהונת ראש הישיבה, היה האחרון לגאוני ארץ ישראל. הוא חיבר את "מגילת אביתר" בה תיאר את תלאותיו ואת קורות ישיבת "גאון יעקב". בין היתר הוא מתאר את הכבוד הגדול שעשו לאביו רבי אליהו בפטירתו:
"ונאסף... לגן עדן בחדש כסליו בשנת א'שצ"ה [לשטרות, שנת ד'תתמ"ד ליצירה] בצור, וישאוהו כל ישראל במשא הכתף ולא על הסוסים מהלך שלשת ימים להר הגליל לדלתון ויקבר בראש ההר אצל ר' יוסי הגלילי וסביביו יונתן בן עוזיאל והלל ושמאי ואלעזר בן ערך ואלעזר בן עזריה זקינו וכל הצדיקים כולם, וכל ישראל הספידוהו ויקרעו בגדיהם כולם ויחגרו שקים וישבו לארץ בכל צבי וסוריא וגולה כי ירד מראשותם עטרת תפארתם".
(פרטים נוספים על רבי דניאל בן עזריה, על הגאונים ממשפחת הכהנים ועל קורות הישיבה באותה תקופה, ראה בהרחבה אצל גיל, שם, עמ' 583-606).
רמלה – ממרכזי התורה בתקופת השלטון הפאטמי בארץ ישראל
בתקופת השלטון הפאטמי בארץ ישראל הפכה העיר רמלה לעיר הבירה של מחוז פלסטין (שגם ירושלים היתה כלולה בו). היא הייתה עיר גדולה וחשובה והתקיים בה ישוב יהודי ומרכז תורה. בהיותה על דרך המלך לירושלים שימשה כמרכז התכנסות לעולי רגל, ובמשך תקופות מסוימות היה היישוב היהודי בה גדול מזה שבירושלים. בשנות העשרים של המאה ה-11 עברה ישיבת "גאון יעקב" לזמן מה מירושלים לרמלה, ובמשך תקופות שונות ישבו ברמלה כמה מחכמי וראשי הישיבה הארצישראלית.
• דף בכתב-יד (שני עמודים), אגדת תפילת שמונה עשרה ברכות. [ארצות המזרח, המאה ה- 12/13 בקירוב]. כתיבה מזרחית מרובעת-למחצה.
קטע מאגדה על תפילת שמונה עשרה, המיוסדת על דרשת הפסוק "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה ישפֹך שיחו" (תהלים קב, א): "...כיון שהציל ה'ק'ב'ה' את אברהם מאור כשדים אמ'[ר] לו ה'ב'ה' אני מגן לך פתחו מלא[כי] השרת ואמ' ב'א'יו' מגן אברהם. וכיון שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח והסכין נפלה על גרונו, פתחו מלאכי הש[רת] בבכיה ובצוה מי שמע כזאת... ופדהו ה'הב'ה' באיל ובעת שניצל אמ' מלא[כי] הש[רת] ב'א'יו' מחיה המתים...". חיבור זה מקורו כנראה בספרות הגאונים. לפנינו נוסח מקביל אך שונה בהשוואה ל"אגדת תפלת שמנה עשרה" שפורסמה אצל א' ילינק, בית המדרש ה', עמ' 54-56.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• שני דפים בכתב-יד (ארבעה עמודים) מחיבור פילוסופי קדום לא-ידוע. [ארצות המזרח, המאה ה-13 בקירוב]. כתיבה מזרחית בינונית.
יתכן ולפנינו קטע מחיבור על מורה נבוכים לרמב"ם. המחבר חולק על התפיסה האריסטוטלית לפיה אין השגחה ב"עולם ההויה וההפסד" שלמטה מגלגל הירח, ומקבל את דעת הרמב"ם שיש השגחה "במין האנושי בלבד" ומאריך לבאר אותה, אך גם מותח עליה ביקורת: "עוד גם אני אומ' ואילו ואילו היתה כונת הרב להוציא אשר אין להם השגחת[!] ולמעטם מההשגחה המון תורתינו תהלה לאל נִצולים מזה, שההמוני הר[י]ק באומתינו אי אפשר שלא יתעסק בת'ר'י'ג' מצות במקצתם... לכן המונינו וחכמינו כל ישראל כאיש אחד חברים בהשגחה תהלה לאל... הנה לך הרב בענין ההשגחה וראיותיו ומופתיו ויתר דבריו וגבורותיו [לחזק] סברתו תמצא בספרו המפורסם מורה הנבוכים...". בהמשך מביא המחבר את "בעל המלמד", כשכוונתו לחיבור מלמד התלמידים לרבינו יעקב ב"ר אבא מרי ב"ר שמעון ב"ר אנטולי (מחכמי פרובנס במאות ה-12 וה-13, חתנו של רבי שמואל אבן תבון).
[2] דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (שני עמודים כתובים), קטע מסדור תפילה קדום, עם פיוטי הושענות, בהם פיוט בלתי-ידוע מאת רבי משה אבן עזרא. כתיבה מזרחית בינונית ומרובעת למחצה. [המאה ה-12/13 בקירוב].
בעמוד א' קטע מפיוט הושענות מאת רבי סעדיה גאון. בעמוד ב' פיוט המתחיל: "למען [אחז] מאכלת לשחוט יחידו...", עם האקרוסטיכון: "[א]ני משה בן עזרא חז[ק]". פיוט זה אינו ידוע ממקור אחר.
[1] דף. 13 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (שני עמודים כתובים), קטע מתוך קצת אסתר (סיפור מעשה אסתר בערבית-יהודית). כתיבה מזרחית בינונית. [המאה ה-13 בקירוב].
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (כתוב מצדו האחד), קטע מדרשה בעניין מעשה בראשית על דרך הסוד. [ארצות המזרח (מצרים?), המאה ה-14/15 בקירוב]. כתיבה מזרחית.
קטע מדרשה מכותב לא ידוע. בתוך הדברים מתייחס הכותב לדברי הרמב"ם בספר מורה נבוכים, ומותח עליו ביקורת כמי שאינו מבין ב"סתרי תורה" (תורת הקבלה): "וה'ר'ם' ב'מ'ז'ל' תמה מאד מזה המאמר... ויראה כי נתעלם מן הרב מה שאמרו ואור לבושו מהיכן נברא מבית המקדש... ומי שלא שמע בסתרי תורה היאך אפשר לחלו[ק] דבר זה...".
[1] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• שני דפים בכתב-יד, קטעים מהלכות הרי"ף. [ספרד, המאה ה-14 בקירוב]. כתיבה ספרדית בינונית, עם הגהות בשוליים (חלקן בכתב ספרדי בינוני וחלקן בכתב רהוט).
קטע אחד ממסכת ברכות פרק ט ("הרואה"), וקטע שני ממסכת חולין פרק ג ("אלו טרופות"). חילופי נוסח בהשוואה לנדפס.
[2] דף. 22 ס"מ ו-15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד, קטע מחיבור הלכתי בערבית-יהודית. [ארצות המזרח, כנראה מצרים, המאה ה-13 בקירוב]. כתיבה מזרחית מרובעת למחצה.
שלמה צוקר, בחוות הדעת המצורפת, משער כי מדובר בחיבור הלכתי קראי, שכן המינוח "שרוט אלדבאחה" (תנאי השחיטה) מוכר כקראי.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. הכתב דהוי וקשה לקריאה בחלקו.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
כתיבה תימנית עתיקה ונאה, חלקה עם ניקוד עליון. הסופר שילב פירושים והלכות בעמודות נפרדות או ב"חלונות" בתוך הטקסט. בשוליים מופיעות הגהות נוספות עם פירושים והלכות, מכותבים נוספים.
כתב היד כולל: תפילות ופיוטים לפני התפילה; תפילות לימות החול; תפילות לשבתות השנה; פרקי אבות (עם פירוש); תפילות ופיוטים למוצאי שבת; תפילות לראש חודש; תפילה ללילי חג הפסח והגדה של פסח (עם פירושים והלכות); תפילה לחג הפסח ולחג השבועות; תפילת התעניות ותפילות לתשעה באב; מגילת איכה וקינות לתשעה באב; תפילות לימים נוראים ולחג הסוכות; הושענות (עם פירוש); פיוטים לשמיני עצרת ושמחת תורה; סדר ימי החנוכה (עם פירוש) ו"מגילת בני חשמונאי"; תפילת פורים (עם פירוש); מספדות; סליחות "אל מלך" ו"מרנות" [פיוטי סליחות לליל ראש השנה ולליל יום כיפור, הפותחים במילים "אל מלך" ו"מרן" – "מרן דבשמיא", "מרן מלך מלכין" וכו']; סדר עבודה ליום הכפורים (לרבי אברהם אבן עזרא); "כתר מלכות – לרבי שמואל[!] ן' גבירול"; סליחות "ללילי אשמורות" [לחודש אלול]; ברכת המזון (עם פירושים); סדר ברכות, ברית מילה ופדיון הבן; דיני המצוות (בערבית-יהודית); סדר "עיבור השנים" ולוחות תקופה.
לוחות התקופה מתחילים במחזור רפ"ה משנת ה'שצ"ז [1636], ומכאן תיארוך כתב היד.
בדף [131/ב] פיוט בכתיבה מאוחרת, חתום בסופו "שמעון צאלח יע"א".
[281] דף. כ-20 ס"מ. חסרים מספר דפים בתחילת הסידור ובסופו. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים (כתמי יין ומזון), בלאי וקרעים. קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש בחלק מהדפים. כריכה חדשה, עם שדרת עור.
כתיבה תימנית עתיקה ונאה, חלקה עם ניקוד עליון וחלקה עם ניקוד תחתון. הסופר שילב פירושים והלכות בעמודות נפרדות או ב"חלונות" בתוך הטקסט. בשוליים מופיעות הגהות נוספות עם פירושים והלכות, מכותבים נוספים. לוחות מולדות לשנים תס"ב-תקכ"ט.
לפנינו סידור שנכתב ע"י שני סופרים. בעמוד האחרון קולופון הסופר השני, רבי שלמה חמאמי, הכותב כי כתיבת הסידור נעשתה בתחילה ע"י רבי שמואל ב"ר דוד חמיץ, והוא השלימו: "נשלם זה הסדור ביופי ובהדור... ביום חמישי דהוא עסרין יומין לחודש טבת שנת תרין אלפין וי"ד שנין לשטרי [=תס"ג], במאתא קאע ביר אלעזב... ונכתב על שם החבר הטוב... מעודד ן' סעדיה הלוי אלנגאר... וזכה המתחיל והמשלים, המתחיל מ"ו שמואל ברבי דוד חמיץ, והמשלים שלמה ב"ר סעדיה ן' דוד ן' יונה הלוי הידוע אלחמאמי...". בשכונת [קאע] בִּיר אֶל-עַזֶבּ במערב העיר צנעא, הסמוכה ל"קאע אל יהוד" [שכונת היהודים], התיישבו יהודים ברשיון המלך לאחר ששבו מגלות מוזע בשנת תל"ח-תל"ט (1677-1678).
כתב-יד זה ונוסחאותיו נחקרו ותוארו באריכות בספרו של משה גברא, "חכמים וסופרים בתימן במאה הי"ח" (בני ברק, תשנ"ו, עמ' 142-146). גברא כותב: "בסידור 215 דפים מנוקדים בניקוד עליון כמקובל בתימן בתקופה זו. הסידור נכתב במימון ר' מעודד בן סעדיה הלוי אלנגאר. הסידור כולל את הפירוש שחיבר ר"י ונה אך הוא אינו רציף וישנן כותרות שונות לפירוש: 'הגה"ה', 'פירוש', 'חדושין', 'השג"ה' ועוד. עפ"י הכותרות ועפ"י מבנה הסידור והמנהגים נראה לי כי הסופרים העתיקו את סידור חידושין לר"י ונה מאחת המהדורות הראשונות, ולא את המהדורה האחרונה... המנהגים המוזכרים בסידור קרובים יותר למבנה ולנוסח שמהרי"ץ אימץ בסידורו עץ חיים, והם מתאימים למהדורות הראשונות של הסידור שכתב ר"י ונה, עוד לפני ההשפעה הגדולה של ר"י ונה מצד סידורי הדפוס וספרי הקבלה".
בראש כתב היד, שטר מכירה פגום משנת ב'ל"ד [לשטרות, תפ"ג 1723].
בדף [42/ב] שטר מכירה של הסידור משנת ב'ס"ד [לשטרות, תקי"ג 1753] לקונה אברהם בן מוסא אלערוסי שקנה את הסידור מידי מוסא בן סעיד אלעזירי, בחתימות העדים הרבנים: "יחיא בן אמ"ו דוד יש"ל", "סאלם אבן אבראהם יצ"ו" ו"סלימאן אבן מצ'מון".
במקומות שונים בכתב היד מופיעים רישומי בעלות וחתימות, וכן רישומי פטירות של בני משפחת קרוואני, משפחת רבנים נודעת מהיישוב אל-טווילה בתימן.
[209] דף. 30 ס"מ. מצב משתנה; רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים (כתמי יין) בחלק מהדפים. בלאי וקרעים בשוליים. במספר דפים קרעים חסרים (חלקם גדולים), עם פגיעה בטקסט. קרעים חסרים בשולי דפים רבים. שיקומים והשלמות נייר. סימני עש בדפים בודדים. נכרך מחדש. כריכת עור עתיקה, עם לולאות עור לסגירה.
גברא מציין כי בכתב-יד זה [215] דף. הדפים הנוספים שהיו לפניו – הוספות מאוחרות מתקופות שונות (לוחות תקופה לשנים תק"ל-תרפ"ב, ועוד) – הוסרו בעת שיקום כתב היד וכריכתו מחדש.
דף כתוב משני צדיו. למעלה מ-70 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך החיבור "עץ הדעת טוב" שכתב מהרח"ו.
בדף שלפנינו מופיעים שני דרושי הספד לחכמים שנפטרו. דרוש אחד קצר ל"פ'[רשת] שלח", בו כותב רבי חיים ויטאל " נחל אשכול, הספד זה בעצבון... על זה הנפטר שהיה כאשכו"ל. אחר כך הספדתי על ארץ הקודש עצמה, משכלת יושביה הצדיקים...". הדרוש השני הוא לפרשת נח, אף הוא "לחכם שנפטר". בדף שלפנינו דרוש זה נקטע לקראת סופו. בסוף העמוד השני שלפנינו כותב רבי חיים ויטאל על הנפטר: " וז"ש [=וזה שאמרתי] שת מהתי בנושא איש צדיק וכו' היה זה הנפטר מובחר שבדור, ואי"ך את האלהי"ם התהלך להמיתו במדת הדין. חזרתי ואמרתי... הוא בעון הדור". לא ידוע מי הם אותם חכמים גדולים שאותם מספיד רבי חיים ויטאל בדרושים אלה.
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש – ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י.
את החיבור "עץ הדעת טוב" התחיל לכתוב רבי חיים ויטאל בצעירותו, קודם שהיה לתלמידו של האר"י, אך המשיך לכתוב אותו, לערוך ולהוסיף עליו, גם לאחר מכן. להבדיל מחיבוריו בתורת האר"י שזכו להעתקות רבות, חיבור זה כמעט נעלם ולא נעשו ממנו העתקות (למעט העתקה אחת של חלק ממנו). החיד"א מעיד עליו בספרו "שם הגדולים" (מערכת ספרים, בערכו): "עץ הדעת טוב כתב יד, חיבר מהרח"ו זצ"ל, דרשות על כל התורה דרך פרד"ס. נחמד מאד וזכיתי לקרותו". החיבור בכתיבת יד קדשו של מהרח"ו התגלגל לספריית מדרש החסידים "בית אל" שהיתה בבעלות משפחת גאגין, ובהמשך התגלגלו חלקים ממנו למקומות שונים (שני "שערים" מתוך החיבור היו באוספו של האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור, ראה בהרחבה על גלגולי כתב היד: הרב משה הלל, אהל רא"ם, עמ' 283-287). החיבור החל לעלות על מזבח הדפוס רק בשנת תרל"א, אז נדפס חלק ממנו בזולקווא. בהמשך נדפסו חלקים נוספים במקומות שונים (בירושלים תרס"ג ותרס"ו; החלק על תהלים נדפס יחד עם חידושי "שפת אמת", פיעטרקוב תרפ"ו). מהדורה מלאה של החיבור על פי כתב היד נדפסה בירושלים תשס"ח, בה גם נדפס הקטע שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות ומספר כתמים כהים עם פגיעה במספר אותיות. דהיית דיו בחלקו העליון של הדף. קרעים וסימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והשלמת נייר. הדף נתון בכריכת עור מהודרת.
בכותרתו של כתב היד שלפנינו כותב המקובל רבי חיים הכהן: " מאמר הועתק מאגרת ששלח איש האלקים קדוש הוא כמהר"ר חיים ויטאל זצ"ל לאיש שלמה ששאל ממנו מאמר ר' יוסי פסיעותיו של אאע"ה [=אברהם אבינו עליו השלום] היו ג' מילין [בראשית רבה, מג, ג] וז"ל". המאמר שלפנינו, מתורתו של רבינו חיים ויטאל, מביא הקדמות חשובות בתורת האר"י, וכולל חידושים רבים של רבי חיים ויטאל על פי יסודות תורת רבו האר"י בעניינים שונים ומגוונים, בהם בין היתר מבאר את המושג "קפיצת הדרך" וכיצד היא מתרחשת.
תוכן המאמר שלפנינו נדפס לראשונה, ובמתכונת מורחבת, בסוף ספר "חסד לאברהם", מאת רבי אברהם אזולאי (אמשטרדם תמ"ה, משם הועתק למהדורת סלאוויטא תקנ"ד), ובשנית ב"שער מאמרי רז"ל", מאת רבי שמואל ויטאל (שאלוניקי תרכ"ב), על פי העתקה משובשת מכתב-יד אביו מהרח"ו, ובשלישית בספר "מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה", בהוצאת מכון "אהבת שלום" (ירושלים תשנ"ח), על פי כתב-יד מהר"ם פאפירש. כפי הנראה, המהדורות הנ"ל נדפסו על פי מהדורה בתרא של המאמר, שבה הוספות רבות שאינן בכתב היד שלפנינו (לא ברור האם נוספו על ידי המחבר רבי חיים ויטאל, או על ידי אחד העורכים המעתיקים). הנוסח בכתב היד שלפנינו הוא כנראה מהדורה קמא, ראשונית ומתומצתת, בה מופיעים בקצרה כל היסודות המופיעים במהדורות הנדפסות.
על חשיבותו הגדולה של תוכן המאמר שלפנינו סיפר הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלאב במכתב, שפעם סיפר לו דודו המפורסם רבי חיים מוולוז'ין כי רבו הגר"א היה סבור במשך זמן מסוים שמהרח"ו לא ירד לעומק הנמשל של תורת האר"י, ובכל כתביו מתבאר רק המשל שבתורתו, אך "אחר כך ראה [הגר"א] במקום אחד ניכר שידע הרח"ו ז"ל הנמשל, אלא שהסתירו מאד. כך אמר לי דודי ז"ל הנ"ל". בהמשך מספר רבי אברהם שמחה: "אמרתי לו [לרבי חיים מוולוז'ין] כנראה שכיון רבינו ז"ל [הגר"א] זה על דברי האגרת של רח"ו ז"ל הנקרא מאמר הפסיעות, נדפס בסוף ספר חסד לאברהם דפוס אמשטרדם [תמ"ה]... השיב לי [מהר"ח מוולוזין] בפנים צהובות: כן הדבר, שכיון [הגר"א] על דברי האגרת הלז" (נדפס לראשונה בסוף ספר "דרך תבונות" לרמח"ל, מהדורת ירושלים תר"מ).
המקובל האלוקי רבי חיים הכהן מארם צובא (שמ"ה?-תט"ו) היה תלמידו המובהק של רבינו חיים ויטאל בשנותיו האחרונות בדמשק. לאחר פטירת רבו מהרח"ו כיהן רבי חיים כאחד מרבני ארם צובא. במשך עשרים שנה שקד על כתיבת חיבורים רבים. בסיום כתיבתם לקח את כל חיבוריו ונסע עמם באוניה לוונציה שבאיטליה כדי להדפיסם, אך במהלך הנסיעה הותקפה האוניה על ידי שודדי ים, ורבי חיים נמלט עם בנו מהאוניה, בהשאירו אחריו את כל חיבוריו. כשהגיע רבי חיים לוונציה התחיל לשחזר מזכרונו חלק מחיבוריו שאבדו. בשנותיו האחרונות הדפיס כמה מחיבוריו, המפורסמים שבהם: "טור ברקת", מקור חיים" ו"תורת חכם". בחיבוריו מבאר רבי חיים את ההלכות שבארבעת חלקי שולחן ערוך על פי קבלה, דרוש ומוסר ודברי התעוררות לעבודת ה' (בסגנון הדומה מעט לספרי ליקוטי הלכות של רבי נתן מברסלב). רבים מחיבוריו עדיין לא נדפסו. בשנתו האחרונה התגורר בליוורנו, לצורך הדפסת חיבוריו, שם הכירו המקובל רבי נתן נטע הנובר, מחבר ספר התפלה הקבלי המפורסם "שערי ציון". בהקדמתו לספרו זה כותב רבי נתן נטע: "ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים, וכל דבריו ככתובין מסיני". החיד"א מרבה להביא בספריו מחיבורי רבי חיים הכהן שנשארו בכתב-יד ואף רכש כמה מכתבי ידו (ראה לדוגמה כת"י NY JTS 1185, אוטוגרף רבי חיים הכהן שהיה ברשותו של החיד"א, והשווה "שם הגדולים" בערך "עטרת זהב"). החיד"א מכנה אותו בתארים: "הרב המקובל עיר וקדיש", "קדישי עליונים", ו"הרב החסיד המקובל האלוקי".
[3] דף (6 עמודים כתובים). 20.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתב היד נכרך בכריכת עור נאה.
דף אחד כתוב משני צדיו ובו כוונות למנחה בערב שבת, לקבלת שבת, לערבית, לשחרית, מוסף ומנחה של שבת. כולל "כונת קריאת ס"ת בשבת" וכוונות לזמן הקידוש ולסעודת שבת. בדף השני מספר שורות עם כוונות התפילות לימי החול.
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף (דף אחד כתוב משני צדיו ודף נוסף כתוב בצדו האחד בחלקו העליון; כ-60 שורות בכתב-יד קדשו של החיד"א). 15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים לאורך שולי הדפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. כריכת עור חדשה מהודרת.
כתב-יד על נייר. כתיבה ספרדית בינונית נאה (עם כותרת ותיבות-פתיחה באותיות מרובעות). בעמוד הראשון חתימתו המסולסלת והנאה של רבינו החיד"א: "חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט".
דפים אלה שרדו מתוך כתב-יד שהיה ברשותו של החיד"א. החיד"א מזכיר כתב-יד זה בחיבורו "שם הגדולים" (ערך הריטב"א), כשהוא נדרש לשאלת זהות המחבר: "ודע שס'[פר] חקות הדיינים נסתפקו מי חיברו והנה נמצא אתי בכ"י [=בכתב-יד] וכתוב שם שחיברו רבינו י"ט אשבילי תלמיד הרשב"א...". נראה מדבריו כי בשעה שהיה ברשותו היה היקף כתב-היד גדול יותר, שכן הקטע שבו מיוחס החיבור לריטב"א אינו מופיע לפנינו [למעשה, נקבע כי מחבר "חקות הדיינים" הוא רבי אברהם ב"ר שלמה ן' טאזארטי, כפי שמעידים רוב כתבי היד של החיבור ועל פי שיקולים נוספים. ראה במבוא לספר חוקות הדיינים, הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תש"ל. כתב היד שלפנינו מוזכר שם בעמ' 11].
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים בשוליים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והדבקת נייר. רישומים. כריכת עור חדשה מהודרת.