מכתב ברכה ל"שנה טובה ומבורכת", בחתימתו וחותמתו של האדמו"ר רבי חיים הגר אב"ד קוסוב. [קוסוב, תרצ"ו 1936].
נשלח אל רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב. במכתבו מברך האדמו"ר: "הנני בזה לברכו בברכת שנה טובה ומבורכת, בשנת גאולה וישועה. יכתב ויחתם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים נעימים ומאושרים, ויתברך ממקור הברכות לשנת ברכה והצלחה ורוב נחת עם כל יוצ"ח ועם כב"ב שיחי', והשי"ת יעזור לו שיוכל ללמוד תורת ד' תמימה מתוך הרחבת הדעת והזמן, כאשר עם נפשו לטובה...".
האדמו"ר רבי חיים הגר אב"ד קוסוב (תר"ס?-תש"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' תקלט-תקמ; אנצ' לחכמי גליציה, ב', עמ' 34-36), בן האדמו"ר רבי משה מקוסוב – בעל "לקט עני" ו"אזור האמונה". הוסמך לרבנות על ידי רבי אברהם מנחם שטיינברג אב"ד ברודי – בעל "מחזה אברהם". לאחר פטירת אביו, בשנת תרפ"ה, הוכתר לאדמו"ר ואב"ד בקוסוב. היה אדמו"ר לאלפי חסידים, שהמפורסם שבהם היה הגאון רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב (מקבל המכתב). בשנת תרצ"ה ביקר בארץ יחד עם רבי דוד שפרבר. חיבר שלשה ספרים בהלכה ואגדה, ולא הספיק להדפיסם. נספה בשואה.
מקבל המכתב: הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-ויז'ניץ. תלמיד מובהק של הגאון רבי מאיר אריק, תלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה הגר מקוסוב בעל "אזור האמונה" – אביו של רבי חיים כותב המכתב שלפנינו. הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ-ישראל. בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" ועוד ספרים.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי פנחס הגר. [בורשא], [כ"ה אייר] תרצ"ד [1934].
נשלח אל רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב. מכתב תודה על קבלת כסף למתנת חתונה. המכתב נכתב סמוך לחג השבועות והאדמו"ר מברך: "ונזכה לקבלת תוה"ק ולקיימה ברב טוב ונחת... ידידו הדוש"ט... ומעתיר בעדו לטובה וחפץ ברוב טובו והצלחתו... הק' פינחס בהרב הצדיק [---] זצלה"ה".
האדמו"ר רבי פנחס הגר מבורשא (נפטר תש"א), בן האדמו"ר רבי ברוך הגר מוויז'ניץ. בשנת תרנ"ג התיישב בבורשא שבחבל מארמארוש, שם הקים את חצרו שמנתה מאות חסידים. נודע כלמדן מופלג ובקי בחכמת הקבלה, כפועל ישועות ובעל צדקה גדול. בנו רבי יצחק מאיר מילא את מקום אביו באדמו"רות בעיר סיגעט, עד שנספה בשואה עם משפחתו.
מקבל המכתב: הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-ויז'ניץ. תלמיד מובהק של הגאון רבי מאיר אריק, תלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה הגר מקוסוב בעל "אזור האמונה". הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ-ישראל. בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" ועוד ספרים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול וקמטים. קרעים קלים בשולי הדף.

דף גדול מודפס, תעודת "צורבא מרבנן" לתלמיד ישיבת חכמי לובלין ("יח"ל"), עם חתימות ידם של שבעת גדולי גאוני פולין וגליציה, חברי ה"שלטון הרוחני ביח"ל", לאחר פטירת המהר"ם שפירא. לובלין, ז' אדר תרצ"ד [1934].
תעודה מודפסת, עם מסגרת צבעונית, בחתימות ידם של: ה"נשיא רוחני" הגאון הקדוש רבי "משה בן מ' שלום יוסף זצ"ל" האדמו"ר מבויאן-קראקא; ה"נשיא" האדמו"ר רבי שלמה איגר מלובלין; הגאון רבי דוב בעריש ווידענפעלד אב"ד טשעבין; ראש הישיבה, הגאון רבי אריה צבי פרומר הרב מקוזיגלוב; ה"מזכיר" הגאון רבי משה חיים לאו אב"ד פרעשוב; הגאון רבי זאב וואלף ניסנבוים מדרוהוביטש והגאון רבי שמואל פיהרר מקרוסנו.
ה"שלטון הרוחני" ב"ישיבת חכמי לובלין" הוקם כדי להנהיג את הישיבה לאחר פטירת ראש הישיבה רבי מאיר שפירא, שנפטר בז' בחשון תרצ"ד (1933). בתאריך ז' אדר תרצ"ד הופיעו חברי ה"שלטון הרוחני" בישיבה, בחנו את התלמידים, והעניקו למצטיינים תעודות "צורבא מרבנן". הנהגה זו שהייתה מורכבת מגדולי גאוני פולין וגליציה הנהיגה את הישיבה עד עלות הכורת על יהדות פולין במלחמת העולם השניה.
בראש ה"שלטון הרוחני" עמד הגאון הקדוש רבי משה'ניו פרידמן – האדמו"ר מבויאן-קראקא, שהנהיג את הישיבה במטרה להעלות ולהפיח הלאה את הלהט והרוח הגבוהה של הצטייינות מופלגת ועמל התורה.
הגאון הקדוש רבי משה פרידמן – האדמו"ר ר' משה'ניו מקראקא בעל "דעת משה" (תרמ"א-תש"ג; נספה בשואה). גאון מופלג, מראשי "מועצת גדולי התורה" העולמית. בנו של רבי שלום יוסף מהוסיאטין וחתן דודו רבי מנחם נחום מבויאן.
ראש הישיבה – הגאון מקוז'יגלוב – רבי אריה צבי פרומר (תרמ"ד-תש"ג; נספה בשואה), מגאוני פולין הנודעים. גדול בנגלה ובנסתר. נכד האדמו"ר רבי דובריש מאושפיצין ותלמיד מובהק של בעל ה"אבני נזר" מסוכטשוב. אב"ד זאווירטשע, קוז'יגלוב וסוסנוביץ. ראש ישיבת סוכטשוב ולאחר פטירת רבי מאיר שפירא בשנת תרצ"ד (1933), נתמנה למלא את מקומו בראשות "ישיבת חכמי לובלין". פעל רבות להפצת וחיזוק תקנת לימוד "הדף היומי" שייסד רבי מאיר שפירא. בעל שו"ת "ארץ צבי" ו"שיח השדה".
הגאון מטשעבין – רבי דוב בעריש וויידנפלד (תרמ"א-תשכ"ו), בנו של הגאון רבי יעקב אב"ד הרימלוב בעל "כוכב מיעקב", מגדולי גאוני גליציה. משנת תרפ"ג כיהן כאב"ד העיר טשעבין בגליציה, וכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי הגאונים ופוסקי הדור, וכידען בעל שליטה מוחלטת במרחבי ים התלמוד וספרי הפוסקים. בתקופת כהונתו בטשעבין הקים בה ישיבה חשובה, אליה נהרו טובי הבחורים החריפים בגליציה. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, קיבל על עצמו את האחריות כחבר ההנהלה הרוחנית של ישיבת "חכמי לובלין", יחד עם הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר והאדמו"ר רבי משה'ניו פרידמן מקראקא. חסיד מקושר לאדמו"רי בעלז ולאדמו"רי בית רוז'ין. בשנות השואה נדד דרך סיביר ובוכרה, והגיע בשנת תש"ו לירושלים, בה הקים את ישיבת "כוכב מיעקב – טשעבין". הרב מטשעבין נערץ ע"י כל גדולי הדור, אדמו"רים וראשי הישיבות, בהם הגרא"ז מלצר, החזון איש והגרי"ז מבריסק. רבו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז היה מפנה אליו את כל השאלות ההלכתיות החמורות. בחג השבועות הראשון לבואו לירושלים סר להתפלל בבית מדרשו של האדמו"ר הזקן מגור בעל "אמרי אמת", ומשראהו הרבי אמר: "היום נכבד בעשרת הדברות את התורה בעצמה".
הגאון הקדוש רבי שלמה איגר – האדמו"ר מלובלין (תרל"א-ת"ש, אלה אזכרה, ב, עמ' 228-231), בנו של האדמו"ר רבי אברהם איגר מלובלין. לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ז החל לכהן כאדמו"ר בלובלין בבית מדרשם שברחוב לוברטובסקה בעיר. אחיו רבי עזריאל מאיר כיהן אף הוא באדמו"רות בעיר פילוב הסמוכה ללובלין. גאון מופלג ותלמיד חכם, שנודע גם בעושרו הרב ובספרייתו הגדולה, שהיתה אחת הספריות החשובות של רבני פולין. היה לעזר רב להקמת "ישיבת חכמי לובלין", והיה האיש מאחורי הקלעים בניהולה הרוחני והגשמי. עם פטירת רבי מאיר שפירא, הקים את הועד הרוחני לניהול הישיבה, בראשות הגאון מקוזיגלוב, הגאון מטשעבין והאדמו"ר רבי משה'ניו מקראקא, ואת הועד האדמיניסטרטיבי לניהולה הכלכלי של הישיבה.
הגאון רבי משה חיים לאו (תרנ"ב-תש"ג; נספה בשואה). אב"ד שאץ, פרעשוב ופיוטרקוב. מראשי "אגודת ישראל" ו"מועצת גדולי התורה". אחד מבניו ששרד את השואה וניצל הוא רבי ישראל מאיר לאו – הרב הראשי לישראל – המכהן כיום כרב הראשי לתל אביב.
[1] דף, 52 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי ודהיית הטקסט. קרעים חסרים – עם פגיעות בטקסט – בשוליים ובקפלי הנייר (משוקמים במילוי נייר ובהדבקת נייר לשימור מאחור).

מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב. אוטבוצק, תרצ"ח [1938].
כתוב במכונת כתיבה וחתום בחתימת יד קדשו. נשלח לתל אביב, אל החסיד רבי חנוך זילברברג. בתחילת המכתב כותב האדמו"ר על ענייני שידוכים [כנראה של בנו רבי חיים יצחק]. בהמשך המכתב מתעניין האדמו"ר בשלום אחד מחסידיו ומברך אותו: "כי ישלח לו ד' עזרתו מקודש ברפואה שלימה במהרה".
בצדה השני של הגלויה מכתב קצר בכתב יד וחתימת בן האדמו"ר, רבי "חיים יצחק טאב".
האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ (תרמ"ז-תש"ח), בנו של האדמו"ר רבי ישראל ממודזיץ בעל ה"דברי ישראל". גאון ולמדן. נודע בכוחו הגדול בניגון, הלחין למעלה מאלף וחמש-מאות ניגונים ורבים מניגוניו התפרסמו בכל תפוצות הגולה. שימש ברבנות ראקוב וקארטשוב, ובשנת תרפ"ט עבר לאוטווצק שם הקים ישיבה גדולה. ניצל מהשואה בבריחתו לווילנא, ומשם לניו יורק. בתקופת שהותו בווילנא הצליח לפעול ולהשפיע על השלטונות הרוסיים לתת לבני הישיבות שהתקבצו שם רשיון לצאת מווילנא (ה"חזון איש" הזכיר לאחר פטירתו את הזכות שהתגלגלה על ידו, להציל מכלייה את בני הישיבות בווילנא). נפטר בירושלים בט"ז כסלו תש"ח, והיה האחרון שנטמן בהר הזיתים באותם ימי מלחמה. דברי תורתו נדפסו בספריו "אמרי שאול" ו"ישא ברכה".
גלויית דואר רשמית. כ-10X14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. נקבי תיוק. בולים וחותמות דואר.

אגרת אויר עם הזמנה מודפסת לנישואי בת האדמו"ר מטשרנוביל עם החתן רבי ישראל הגר, בנו של האדמו"ר רבי משה יהושע מויזניץ. בצדה השני של האגרת: מכתב (8 שורות) בכתב ידו וחתימתו של אבי הכלה, האדמו"ר רבי משולם זוסיא טברסקי. בני ברק, תשכ"ג [1963].
האגרת נשלחה לארה"ב אל קרוב משפחתו, האדמו"ר מצעשינוב, רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטאם.
האדמו"ר רבי משולם זוסיא טברסקי מלאיעוו-טשרנוביל (תר"ע-תשמ"ח), נצר לשושלת מפוארת של גדולי הצדיקים: מצד אביו התייחס לשושלת אדמו"רי טשרנוביל, ומצד אמו התייחס לשושלות צאנז ובעלז. אמו הייתה בתו של האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב – בנו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ונינה של האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא. בשנת תרצ"ד עלה לארץ, ולמד שנתיים בירושלים בישיבת "מרכז הרב". בשנת תרצ"ו נסע לשלוש שנים לפולין כדי לשהות במחיצת זקנו רבי ישעיה מטשחיוב. בתרצ"ט חזר לירושלים, ונישא לבתו של האדמו"ר מסטרטין. לאחר השואה הוכתר לאדמו"ר מטשרנוביל. בהנהגתו שילב מנוסח ומנהגי צאנז שקיבל מסבו הגדול, ורבים מחסידי צאנז-טשחויב קיבלו את מרותו. בשנת תשי"ט עבר לגור בבני-ברק, שם פתח את בית המדרש של חסידות צאנז. לאחר בואו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, בעל ה"שפע חיים", לארץ, מסר לו רבי משולם זוסיא בענוותנותו את בית המדרש שייסד, והעבירו לנשיאותו והנהגתו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. בניו הם האדמו"רים מטשרנוביל שליט"א, וחתנו המפורסם הוא האדמו"ר מוויז'ניץ רבי ישראל הגר שליט"א.
אגרת דואר אוויר. כ-28.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול. חותמת דואר.