מכירה 72 - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (108) Apply book filter
- חסידות (85) Apply חסידות filter
- ספרי (62) Apply ספרי filter
- chassid (52) Apply chassid filter
- יד (31) Apply יד filter
- chassidut (27) Apply chassidut filter
- חתימות (26) Apply חתימות filter
- עותקים (26) Apply עותקים filter
- מיוחסים (26) Apply מיוחסים filter
- מיוחסים, (26) Apply מיוחסים, filter
- והקדשות (26) Apply והקדשות filter
- dedic (26) Apply dedic filter
- import (26) Apply import filter
- signatur (26) Apply signatur filter
- jewish (25) Apply jewish filter
- letter (25) Apply letter filter
- כתבי (24) Apply כתבי filter
- manuscript (24) Apply manuscript filter
- copi (20) Apply copi filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- art (16) Apply art filter
- כתבי-יד (14) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (14) Apply כתבייד filter
- copies, (14) Apply copies, filter
- gloss (14) Apply gloss filter
- ומכתבים (13) Apply ומכתבים filter
- יהודית (13) Apply יהודית filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- קודש, (12) Apply קודש, filter
- קודש (12) Apply קודש filter
- סגולה (12) Apply סגולה filter
- וחפצי (12) Apply וחפצי filter
- שמירות (12) Apply שמירות filter
- art, (12) Apply art, filter
- ceremoni (12) Apply ceremoni filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- ownership, (12) Apply ownership, filter
- protect (12) Apply protect filter
- segulah (12) Apply segulah filter
- יהדות (10) Apply יהדות filter
- דפוס (10) Apply דפוס filter
- jewri (10) Apply jewri filter
- דפוסי (9) Apply דפוסי filter
- histori (9) Apply histori filter
- history, (9) Apply history, filter
- palestin (9) Apply palestin filter
- print (9) Apply print filter
- slavita (9) Apply slavita filter
- zhitomir (9) Apply zhitomir filter
- zionism (9) Apply zionism filter
אגרת שליחות הממוענת לקהילת פאס שבמרוקו, עליה חתומים רבני העדה הספרדית בירושלים, בהם גדולי תורה מפורסמים, ועמם חתום: "יקר ן' הרב כמ"ו אברהם גרשון" – רבי יקר, בנו של רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו הנודע של הבעש"ט שעלה לארץ ישראל.
במסמך שלפנינו חתומים (לפי סדר החתימות): רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל [תנ"ה-תקל"א. "הראשון לציון" ואב"ד ירושלים, בעל "פרי האדמה", "מזבח אדמה", ועוד. מחברי בית דינו בירושלים היו רבי יצחק זרחיה אזולאי ובנו החיד"א], רבי רפאל משה בולה [נפטר תקל"ג, ראש ישיבת "נוה שלום" בירושלים, שימש בתפקיד "הראשון לציון" כחצי שנה לפני פטירתו. מחבר "גט מקושר" ועוד], רבי מנצור מרזוק [נפטר תקמ"ט, בעל "קרבן אליצור", "צור תעודה" ו"בן פדהצור"], רבי חיים נסים הכהן, רבי אליהו צבי, רבי יעקב בורלא, רבי יקר ב"ר אברהם גרשון מקיטוב, רבי אפרים ב"ר יהודה נבון, רבי שמואל אליהו מיוחס, רבי משה יוסף מיוחס ורבי סעדיה מרזוק.
בגב הדף נרשמה כתובת הנמענים: "לאור באור אחינו אנשי גאולתינו ומעלת הגבירים הרמים והפרנסים ועל ראשיהם הרבנים המובהקים... אשר בעיר תהלה פאס...".
רבי אברהם גרשון מקיטוב (נפטר אדר תקכ"א), גאון ומקובל מגדולי דורו ומחכמי הקלויז הנודע בברודי (מחבריו של ה"נודע ביהודה"). גיסו של הבעש"ט, ומראשוני העולים לארץ ישראל שהשתייכו לתנועת החסידות. יש המייחסים את עלייתו לשליחות גיסו הבעש"ט, שקיווה להפיץ את תורת החסידות גם בארצות המזרח. מפורסמת היא איגרת הבעש"ט ששלח אליו לארץ ישראל, בה הוא סיפר לו על תשובת המשיח: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". תחילה התיישב רבי גרשון מקיטוב בחברון, אך בסביבות שנת תקי"ד עבר לירושלים והיה לאחד מגדולי חכמי העיר. שם נמנה עם חכמי ישיבת המקובלים "בית אל", ולמד בה אצל גדול המקובלים – הרש"ש. לארץ ישראל עלה רבי גרשון מקיטוב יחד עם אשתו ושניים מילדיו הקטנים, ובהמשך הצטרפו אליו בירושלים שני בניו הגדולים – רבי אהרן חיים ורבי יקר. כבר בחיי אביהם תפסו השניים מקום של כבוד בין חכמי ירושלים, והיו פעילים מרכזיים בענייני הקהילות בעיר ופעלו רבות להחזקתן. רבי אהרן חיים היה ממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים, ואילו אחיו רבי יקר היה פעיל מרכזי דווקא בקהילה הספרדית. רבי יקר היה חתנו של המקובל רבי משה אוסטרר מזמושץ', מחכמי הקלויז הנודע בברודי (מחבר הספר "ערוגת הבושם", פירוש על שיר השירים על דרך הנסתר), ומאוהביו של הבעש"ט. לאחרונה גילה הרב יחיאל גולדהבר במחקריו פרטים רבים על מרכזיותו וחשיבותו של רבי יקר כאחד מגדולי ירושלים בכלל, וכאחד מעמודי התווך של הקהילה הספרדית בירושלים בפרט. בין היתר מצא כי רבי יקר היה מחשובי הישיבה "דמשק אליעזר" בירושלים, והוא חתום בראש מייסדי הישיבה. בתעודה שפרסם הרב גולדהבר הוא חותם שני – לאחר ראש הישיבה רבי יהודה נבון (בעל "קרית מלך רב"), בתעודה אחרת – שנחתמה לאחר פטירתו של רבי יהודה נבון – הוא מופיע כראשון החותמים ואחריו חותמים גדולי ירושלים: רבי יהודה ב"ר יעקב כולי, רבי רפאל משה גאליקו, רבי יצחק ב"ר יהודה נבון, רבי אברהם חאיון, ועוד. בשטר נוסף הוא חותם שני לאחר החיד"א.
בשנת תקכ"ו יצא רבי יקר כשד"ר מטעם "כוללות ירושלים", ובשליחות זו שהה בין השנים תקכ"ו-תק"ל. בשנת תקל"ה היה באיטליה בשליחות נוספת יחד עם רבי יעקב בורלא (בליוורנו אירעה כעין "התנגשות" ביניהם לבין זוג שליחים נוסף – רבי יעקב חזן ומהרי"ט אלגאזי, ולשליח נוסף – הגאון חיד"א, אשר הגיעו כולם לליוורנו בתפקידם כשד"רים. הדבר יצר מתיחות מסוימת בין החיד"א ורבי יקר, כפי שתיעד זאת החיד"א ביומנו. ראה: מעגל טוב השלם, עמ' 69), מאיטליה נסע לצרפת ולאחר מכן להולנד וארצות אשכנז. בספר "אוצרות יוסף" לרבי יוסף דמיליו-מוסקאט מקרפינטראץ (שנדפס בליוורנו תקמ"ג), נדפסה הסכמת השד"רים רבי יקר ורבי בורלא בהיותם בקרפינטראץ (דרום צרפת). רבי יקר חותם שם: "יקר גרשון ס"ט". לפני מספר שנים גילה הרב יעקב שלום גפנר את מצבותיהם של רבי גרשון מקיטוב ובניו בהר הזיתים. אז נתגלתה שנת פטירתם המדויקת. במצבתו מכונה "כמה"ר יקר גרשון אשכנזי", ונרשם תאריך פטירתו: יום ו' ח' כסליו תקל"ט.
[1] דף כפול. 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, קרעים וסימני עש, עם פגיעות קלות במספר אותיות.
שני שטרות מכירה, העברת בעלות של דירה בעיר בוטושאן (שהייתה בעבר בבעלותו של הגה"ק רבי חיים טירר אב"ד טשרנוביץ בעל ה"באר מים חיים", קודם לעלייתו לארץ ישראל). חתומים בידי בני משפחת ה"באר מים חיים": בנו רבי יעקב יוסף ואשתו שפרה רייזא (נכדת ה"דגל מחנה אפרים"), בנו ר' קלמן, ושלושה מנכדיו (בניה של בתו דבורה, אלמנת רבי יצחק אייזיק מבוטושאן). קאלוש (Kałusz, מזרח-גליציה) ובוטושאן (Botoşani, מולדובה), אב תקע"ה וניסן תקע"ח [1815-1818].
בשטרות אלו נחשף מידע חדש על שנת פטירתו של ה"באר מים חיים" (ראה להלן), ופרטים לא ידועים על משפחתו.
• שטר מכר, העברת בעלות הדירה בבוטושאן של הרה"ק רבי יעקב יוסף יוסקא, בנו של ה"באר מים חיים", לרשות גיסו רבי יצחק אייזיק ב"ר דוד, חתנו של ה"באר מים חיים" (הדירה הייתה בעבר בבעלות ה"באר מים חיים", ובסיון תקע"ג נתנה במתנה לבנו זה שהתגורר בקאלוש – ראה להלן). בחתימת ידו: "יעקב יוסף באאמ"ו הרב מוה' חיים זללה"ה", וחתימת אשתו "שופרה[!] רייזא בת הרב מו' יצחק נר"ו" (בתו של רבי יצחק מקאלוש, בנו של ה"דגל מחנה אפרים"), בחתימת אחיו, בן ה"באר מים חיים", ר' קלמן: "קלמן טיראר בהרב המנוח זללה"ה ממאהליב", ובחתימת ארבעה עדים. קאלוש, ד' מנחם אב תקע"ה [1815].
גוף השטר נכתב בד' מנחם אב בקאלוש, מקום מגוריו של רבי יעקב יוסף, ואילו חתימת האח ר' קלמן היא מט"ז מנחם אב בבוטושאן, עיר מגוריו. לפני חתימתו של ר' קלמן נכתב כך: "וליתר שאת ולתוקף עוז באו ג"כ האחים של הרבני המופ' מו"ה יעקב יוסף הנ"ל עה"ח [=על החתום] יום ג' ט"ז מנחם תקע"ה ל'[פ"ק]". בפועל, מבין האחים חתום על השטר ר' קלמן בלבד.
[1] דף (שני עמודים כתובים). נייר כחלחל. 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
• שטר מכר, העברת בעלות של הדירה הנ"ל של רבי יצחק אייזיק ב"ר דוד (חתנו של ה"באר מים חיים") לרשותו של רבי אלישע ב"ר אלכסנדר זוסמן. בחתימת שלושת היורשים, בניו של רבי יצחק אייזיק: רבי משה יהודה ליב, רבי אהרן ורבי משולם פייבל צבי הירש; בחתימת הקונה רבי אלישע זוסמן; ובחתימת ארבעה עדים ושלושה מדייני בוטושאן. בוטושאן, ב' אדר ב' תקע"ח [1818].
בשטר המכר כותבים היורשים כי המכירה נעשתה לאחר "שסלקנו ליד אמנו הרבנית מרת דבורה תחי' כתובתה משלם". בעמוד האחורי כותבים דייני בוטושאן, שמכיוון שלאחים המוכרים יש אחים קטנים אשר עדיין לא הגיעו לגיל 13, חלק מכסף המכירה יישמר "תחת יד איש בטוח", ולכשיגדלו היתומים יקבל כל אחד מהם את חלקו בירושת אביו.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 54.5 ס"מ. נייר עבה איכותי. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.
הדירה הנמכרת בשטרות אלו הייתה בעבר בבעלותו של ה"באר מים חיים". בסיון תקע"ג, טרם עלותו לארץ הקודש, הוא כתב שטר מתנה לבניו רבי יעקב יוסף ור' קלמן, ובו הוא מעניק להם במתנה גמורה את נכסיו שבבוטושאן (שטר המתנה פורסם לראשונה במכירת "קדם", קטלוג 63 פריט 81).
שני השטרות מפרטים את גבולות הנכס מכל ארבעת רוחותיו ואת שמות השכנים היהודים והגויים הגובלים עמו. בשטר הראשון משנת תקע"ה נכתב כי הדירה הנמכרת לרבי יצחק אייזיק גובלת בדירת גיסו קלמן, ושלכל אחד מהם היתר לעבור דרך חצרו של השני: "...מצד מזרח הבית של אחי מוהר"ר קאלמן שמואל... ובפירוש הותנה שיש דריסת הרגל למוה"ר קאלמן בהרב מוהר"ר חיים בהחצר הנ"ל, ומוהרי"א יש [לו] דריסת הרגל בהחצר של מוהר"ר קלמן". בשטר השני משנת תקע"ח ישנו פירוט רב של התנאים וההגבלות החלים על הנכס הנמכר (ששכן בתוך מתחם שכלל גם את בית מדרשו של ה"באר מים חיים", וכן סוכות ומבנים נוספים). גם בשטר זה כבקודמו ישנם כמה אזכורים של "...דודינו הרבני מוהר"ר קלונימס קלמן נ"י".
רבי יעקב יוסף יוסקא טירר (נפטר בשנת תרכ"ו, אנצ' לחסידות, ב', עמ' רעב), חתנו של רבי יצחק מקאלוש (בנו של ה"דגל מחנה אפרים"). לפי המובא באנצ' לחסידות (שם), לאחר עליית ה"באר מים חיים" לארץ ישראל בשנת תקע"ג, מילא את מקום אביו כמנהיג החסידים בטשרנוביץ; אך כפי שרואים מהשטר הראשון שלפנינו, בשנת תקע"ה ר' יעקב יוסף התגורר עדיין בקאלוש, מקום מגורי חותנו.
ר' קלונימוס קלמן שמואל טירר נישא בצעירותו (בסוף שנות התק"נ בערך) ליוכבד – בתו של זקן האדמו"רים רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בעל ה"אוהב ישראל". אך בעקבות יציאתו לתרבות רעה התגרש מאשתו (היא נישאה בשנית לאדמו"ר רבי דן מראדוויל). אף על פי כן, לא זז אביו בעל ה"באר מים חיים" מאהבתו אליו. הוא היה שולח לו מתנות, משכים בבוקר להכין לו מאכל ומשתה, וכל אשר שאל לא מנע ממנו.
בספר "בית קומרנא" מסופר כי קלמן הנ"ל שהה מספר שנים בעיר קומרנא והתחבר שם עם פוחזים וקלי דעת. "בשנת תקס"א בא ר' חיים בעצמו לקומרנא לבקר את בנו, וכשמצא אותו יושב בבית מרזח מהביל מבישול מאכלות אסורות, משחק בקלפים וזיעתו ניגרת לו על פניו, ניגב אביו ר' חיים את הזיעה בממחטתו מפניו, נשק לו על מצחו, ואז גם פעל אצלו שיעזוב את קומרנא ויחזור אתו לצ'רנוביץ". בשעה שעזבו האב ובנו את קומרנא, "אנשי העיר זרקו אבנים אחריהם... ואז יצאה כשגגה היוצאת מפי השליט, קללה מפיו, שהעיר תישרף. ובעודו עוזב גבול העיר, יצאה אש ותאכל כל בתי העיר...". עוד מסופר שם, כי אמרו בשם רבי חיים טירר, שהידרדרותו של בנו היא ניסיון מן השמים עבורו אם ימשיך לאהוב אותו, "מכיון שתמיד היה ממליץ טוב על ישראל והיה טוען: רבונו של עולם ואם בניך חטאו, האם לא תרחם עליהם? סוף סוף אף על פי שחטאו בניך הם! ואז ניסו אותו מן השמים לראות אם הוא בעצמו כשבנו ילך בדרכים נלוזות, יוסיף לאהוב את הבן ולרחם עליו" (בית קומרנא, מאת רבי ברוך ישר שליכטר, ירושלים תשכ"ה, עמ' 16-17). האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב אמר על פישרה של הנהגה זאת של רבי חיים: "...למען יוכל להמליץ לפני הקב"ה, ראה כי אני בשר ודם ואוהב את בני ומקרבו בטרם הולך בדרך הישר, כן גם אתה תרחם על בניך, כי בין כך ובין כך קרויים בנים" (ענף עץ אבות, ירושלים תשל"ב, עמ' רד).
בשטר המתנה שהתפרסם בקטלוג 63 אנו רואים שרבי חיים ורעייתו אכן קירבו באהבה את בנם קלמן הנ"ל והקנו לו במתנה מחצית מנכסיהם בעיר, שווה בשווה עם אחיו רבי יעקב יוסף. מהשטרות שלפנינו רואים, שלא רק אביו הקדוש התייחס אליו באהבה ובכבוד, אלא גם אחיו ואחייניו מזכירים את שמו כמה פעמים בדרך מכבדת ומכובדת, זאת על אף שמדובר במסמכים פורמליים בלבד (יתכן שהמסמך משנת תקע"ח אף לא היה למראה עיניו של ר' קלמן, מכיוון והוא לא חתום עליו).
----------------------------------------------- ----------------------------------------
תגלית: שנת פטירתו של ה"באר מים חיים"
מהשטר הראשון שלפנינו עולה לראשונה באופן ברור, שבחודש אב תקע"ה לא היה בעל ה"באר מים חיים" כבר בין החיים, שכן הן בחתימות בניו והן בגוף השטר הוא נזכר בברכת המתים: "זללה"ה". זאת בניגוד למקובל, שתאריך פטירתו הינו בכ"ז כסלו תקע"ח (כנראה על פי הכיתוב המטושטש במצבה המונחת על ציונו הקדוש בבית-החיים בצפת). יתירה מכך, בנו הרה"ק רבי יעקב יוסף אף לא חותם "הכ"מ" [הריני כפרת משכבו] כנהוג וכמקובל לכתוב בתוך השנה לפטירת אב. מכך אנו למדים, שבד' מנחם אב תקע"ה (תאריך החתימה על השטר הראשון) כבר חלפה למעלה משנה מאז פטירת אביו.
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, שהיה ידידו ומעריצו של ה"באר מים חיים", כותב בהסכמתו מחודש שבט תקע"ז לספר "באר מים חיים" (מאהלוב-סדילקוב תק"פ): "...ולעת זקנתו הטה את לבבו הטהור להתהלך לפני ה' בארצות החיים. וקודם הפרשה זה פרישותו לקדושה סידר מערכה גדולה, סדורא נקט ואתי בהלכתא רבתא לשבתא [כלומר, קודם נסיעתו אל ארץ הקודש, הדפיס המחבר את ספרו "סידורו של שבת" (מאהלוב תקע"ג), שהסתיימה כתיבתו בי"ז סיון תקע"ג, כמפורש בסוף הספר]... ושף מדוכתיה ויתיב ביני רבנן דקיימי גוואי [=ועקר ממקומו שבחו"ל, והתיישב בין החכמים העומדים בפנים, בארץ הקודש] בשעשוע יום יום בדברי אלקים חיים, אמליך וכתב שופרא ושבחא [=וכתב שם חיבורים טובים ומשובחים, את ספרו "שער התפלה", וחלק מספרו "ארץ החיים"]... ובמלאת ימי טהרתו, זה שנה שפירש מלאו לו שנות חיים, ונחל חלקו על אדמת הקודש". כלומר, שהוא נפטר ונקבר באדמת הקודש של ארץ ישראל, באותה שנה שעלה לארץ. גם בספר זכרון צדיקים (מהדורת קלויזנבורג תרצ"ו, רשומת כ"ז כסלו) מאת רבי פנחס זליג הכהן שווארץ אב"ד אפאהידא מופיע במפורש ששנת פטירת ה"באר מים חיים" היא תקע"ד!
מכל זאת עולה כי ה"באר מים חיים" נפטר בשנת תקע"ד [או תקע"ה], ולא בשנת תקע"ח, כפי שמופיע כיום בנוסח מצבתו הנוכחית (לא ידוע מי כתבה ומתי הונחה).
(טעות דומה נפלה במצבת ידידו הגה"ק רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה"ערבי נחל", שנפטר בצפת בשנת תקע"ד [באותה שנה פרצה מגפה בצפת, בה נספו רבים. על כך מספר ה"פאת השולחן" בהקדמתו לספרו, ובמקומות נוספים]. בשנת תקצ"ז התחוללה רעידת אדמה חזקה בצפת, ומצבות רבות נעקרו ונעלמו. השד"ר הירושלמי רבי משה ריישר, מספר בספרו "שערי ירושלים" (לבוב תרכ"ו, שער ח), שבשנת תר"ב הוא מצא "בעומק הארץ" את המצבה העתיקה של ה"ערבי נחל" עם "אותיות מטושטשות", והעמיד מצבה חדשה על קברו של ה"ערבי נחל" על פי הפענוח של המצבה הישנה. ברבות הימים התברר שנוסח המצבה שהעמיד ר' משה ריישר היה מוטעה; הן בתאריך שנת פטירתו של ה"ערבי נחל" [שנפטר בשנת תקע"ד, ולא בשנת תק"ע], והן בשם אביו [ר' ירחמיאל, ולא ר' אביגדור]. יתכן וכך ארע גם עם מצבתו של בעל ה"באר מים חיים").
נשלח אל בנו רבי יחיאל אפרים פישל הכהן מלודז', שהיה באמצע נסיעה אל אביו בווארשא. רבי חנוך העניך מתנצל בפני בנו כי היה צריך לנסוע באופן דחוף לעיירה גור, לקבל עצה מרעו ורבו האדמו"ר בעל חידושי הרי"מ: "... לכן הנני נוסע היום לשלום לגור, לשמוע עצה. .. ואחר ש"ק אשובה אי"ה לשלום הנה, ואייחל לשמוח אתך כאשר תבוא לשלום... לדבר אתך פא"פ אי"ה [פנים-אל-פנים אם-ירצה-השם]...".
נכתב על דף שקופל לשנים. בגב הדף רישום בכתב-יד קדשו של רבי חנוך העניך: "ליד בני אהו'[בי]... מו"ה יחיאל אפרים פישל הכהן נ"י". בעמוד שמול המכתב – חותמתו האישית של רבי חנוך העניך: " חנוך העניך במ' פנחס הכהן".
האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך – שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד – "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "ניע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד – "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדזש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף כפול. 16.5 ס"מ. כתיבה בכתב זעיר וצפוף. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול. מודבק על נייר דק ושקוף לשימור (המטשטש מעט את הרישום שבגב המכתב).
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-ידו "מכתב נומר 87".
מכתב זה וצילומו נדפסו בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו יורק, תשס"ג, עמ' 36-37 (ראה חומר מצורף).
נשלח אל רבי "אלי' יוסף האב"ד ראדזענאווי", בבקשה להשתדל בעיר וורקא, עבור קרובו רבי יחיאל בונם מקהילת בזון [כנראה: בייז'ון (Bieżuń), הסמוכה לעיר ראדזאנוב (Radzanów), פולין].
האדמו"ר הראשון מאמשינוב – רבי יעקב דוד קאליש (תקע"ד-תרל"ח, אנצ' לחסידות, ב', עמ' רסב-רסג), המכונה בחסידות אמשינוב "האדמו"ר הזקן". בנו הגדול של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא. בצעירותו התקבל לרב בגוברצ'וב. לאחר מכן נתמנה לרב בפשיסחא, ואחר כך עבר לכהן כרבה של גור – לפני שנתקבל בה רבי יצחק מאיר אלטר בעל חידושי הרי"ם. לאחר מכן עבר לאמשינוב ובה קבע את חצרו, ועל שמה נקבע שם השושלת. מגדולי האדמו"רים בפולין. פעל יחד עם ידידו האדמו"ר בעל "חידושי הרי"ם" בענייני הכלל. קשר חם זה עבר לנכדו בעל ה"שפת אמת" מגור, אשר לאות ידידות כיבדו להיות סנדק בברית המילה של בנו הרה"צ רבי נחמיה אלתר הי"ד. רבי יעקב דוד היה מהחסידים המקורבים ביותר לאדמו"ר רבי מנדלי "השרף" מקוצק, והיה בין היחידים שהצליחו לשכנעו לצאת מן ה"הסגר" בחדרו, ולהסב עם קהל החסידים בקוצק.
מקבל המכתב: הגאון החסיד רבי אלי' יוסף אב"ד ראדזאנוב (Radzanów), מזקני חסידיו של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא (אביו של רבי יעקב דוד), שלקחו כרב ומורה דרך לבניו ולחתניו. בצעירותו היה מתלמידיו של רבי בונים מפשיסחא, ובעקבות הוראתו נשתדך רבי אלי' יוסף עם בת החסיד רבי יעקב משעפס.
[1] דף. 14.5 ס"מ בקירוב. כ-14 שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים, עם חסרון ופגיעות בטקסט. הודבק על נייר ישן לחיזוק.
מכתב ברכות לחולה, על גבי גלויה, בכתיבת ידי סופר וחתימת יד קדשו. בצדה השני של הגלויה: מכתב קצר נוסף בכתב-ידו וחתימתו של כותב מכתביו של ר' ישעיה'לה, החותם: "אלימלך ----". בולים וחותמות דואר, וחותמתו האישית של הצדיק: "Saje Steiner, Bodrogkeresztur".
ברכות ואיחולים לרפואה שלמה ולהצלחה: "... הפד"נ [הפדיון נפש] של האשה... ואני תפלה, השי"ת ישלח דברו וירפאה ברפו"ש [ברפואה שלמה] במהרה, ואך טוב וחסד ירדפה עם כל הנלוים אלי', וישכיל ויצליח בכל אשר יעשה...".
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלוש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם בחותמתו ובמכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, בהם האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
גלויית דואר. 9X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ומעט קמטים.
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת בצורת שער, עם ווילונות. בראש השער כתר "עטרת פז", ואיורי המקומות הקדושים - ה"כתל מערבי" ו"קבר רחל".
" נזר ועטרה... לראש גבר... גאון ישראל והדרה, לוחם מלחמת ה' במס"נ... כ"ק אדונינו מורנו ורבנו יואל טייטלבוים נרו יאיר ויזרח... לחיים ארוכים טובים ולשלום... בהתאסף יחד טובי וראשי העדה החרדית... גמרנו אומר להגיש לפני כ"ק כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את... נזר הקודש ועטרת הנשיאות... ובשם נשיא העדה החרדית בקרתא קדישא ירושלם יקרא... למרנא ורבנא די בגלותא, ואת בנציבין ומצודתך פרושה בירושלים...".
חתימות שבעת ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר"]: רבי ברוך גרינפעלד, רבי מאיר שרגא כ"ץ קליין, רבי אלי' נחום פרוש גליקמן, רבי אברהם כהן ראטה, רבי עמרם ברש"י בלויא, רבי יעקב מאיר שכטר ורבי אברהם יוחנן בלומנטהל.
בהמשך הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב בענגיס, רבה של "העדה החרדית", המסכים לתת לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הנשיאות של "העדה החרדית", וכותב בתוך דבריו: " הנני מצטרף לטובה לבקשת ראשי עדתנו היקרים ולברך את מעכ"ת נ"י וכל החוסים בצלו והחונים על דגלו... ומיני'[ה] ומינאי יתקליס עילאי...".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, "נשיא העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס [האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 54.5X42 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים (משוקמים) בשוליים.
פריט 91 מכתב סמיכה בחתימת יד קדשו של ה"נודע ביהודה", עם חתימות חברי בית דינו, גדולי חכמי פראג – תק"כ
"שיר המעלות לדו"ד..." – מכתב סמיכה שניתן לרבי דוד ב"ר רבי יצחק אייזק בינדלש מפראג, "לישרי לב סמכה בסמוכין... מהיום ומעלה, לקרותו בשם מורינו הרב ר' דוד לס"ת ולכל דבר...".
כתיבת סופר, המסתיימת במילים: "כ"ד [=כה דברי] הטרוד על התורה ועל העבודה בצירוף הרבני'[ם] ב"ד מו"ש [=מורה שוה] פה פראג בא' בשבת תלתא ימים לירח תליתאי דורש"י ה' לא יחסרו כל טוב לפ"ק", ולאחר מכן מופיעה שורת חתימה בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה": " המדבר לכבוד התורה ולומדי' הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
אחרי חתימת ה"נודע ביהודה" חתמו חברי בית דינו – גדולי חכמי פראג: " יהודא ליב קאסוויץ מפראג" – רבי ליב קאסוויץ (ראשוויץ; נפטר תקמ"ג), כיהן כראש בית הדין בתקופת ה"נודע ביהודה"; " יצחק וואלף במוהר"ר אהרן אויסטרליץ סג"ל זלה"ה" – רבי יצחק בנימין וואלף אויסטרליץ (נפטר תקכ"ב), תלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ, ראש ישיבה בפראג ורב בית הכנסת "חצר הגדול" בפראג, מראשוני החותמים על כתב הרבנות של ה"נודע ביהודה"; " מאיר בהרר"פ בומסלא זצלה"ה" – רבי מאיר ב"ר פישל (פישל'ס) בומסלא (נפטר תק"ל), תלמידו ומקורבו של רבי יהונתן אייבשיץ, כיהן כראש בית הדין בפראג בתקופת ה"נודע ביהודה", שימש כארבעים שנה כראש ישיבה בפראג ורוב חכמי פראג היו מתלמידיו; "ה ק' אשר אנשל במה"ו ברוך עוזרש ז"ל" – רבי אשר אנשיל עוזר'ש (נפטר תקכ"ה), מחכמי פראג ומדייני בית דינו של ה"נודע ביהודה", " הק' שלמה זלמן בהר"ר גומפל עמריך ז"ל" – רבי שלמה זלמן עמריך (נפטר תקנ"ד), תלמיד רבי נתנאל ווייל בעל "קרבן נתנאל", רב בית הכנסת מייזל בפראג, החל משנת תקכ"ב דיין בבית הדין בפראג, ובשנת תקנ"ג נתמנה לראב"ד, בעל "ששה זרעוני ערוגה" (פראג תקמ"ט).
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על אחת מתשובותיו של ה"נודע ביהודה", כותב ה"חתם סופר" (שו"ת חתם סופר ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו אמת".
[1] דף כפול. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.
כתיבת סופר נאה (דומה לכתיבת ידו של החיד"א). חתימות מסולסלות של שמונה מגדולי ירושלים. בראש החותמים: הראשון-לציון רבי "אליעזר נחום" – בעל "חזון נחום" [תכ"ב-תק"ה, רב וראש ישיבה נודע בתורכיה, עלה לארץ ישראל ונתמנה לרבה של ירושלים לאחר פטירת רבי בנימין הכהן מעלי]. יחד עמו חותמים חברי בית דינו – גדולי החכמים בירושלים: רבי "נסים חיים משה מזרחי" – בעל "אדמת קודש" [ת"נ בערך-תק"ט, מילא את מקום רבי אליעזר נחום כ"הראשון לציון"], רבי "יאודה בכ"ר עמרם דיוואן" – בעל "חוט המשולש" [נפטר בסביבות שנת תקי"ב], רבי "ישראל מאיר בכמה"ר יוסף מזרחי" – בעל "פרי הארץ" [נפטר אחרי תק"ט. אחיו של רבי נסים חיים משה מזרחי. ראש ישיבת "בית יעקב"], רבי "דוד יקותיאל הכהן", רבי "יצחק ערוך", רבי "יעקב אשכנזי" ורבי "מיוחס בכר שמואל" בעל "פרי האדמה" ו"מזבח אדמה" [תנ"ה-תקל"א. כיהן בתפקיד "הראשון לציון" לאחר פטירת רבי יעקב ישראל אלגאזי].
המכתב מופנה אל "אחינו אנשי גאולתינו אשר בעיר אנקונה יע"א...", ומתאר בהרחבה את התלאות והיסורים שחווה קהילת ירושלים, "בני ציון היקרים אוכלי לחם העצבי"ם ממכות פרוצים שרים צוררים ובגד בוגדים... כל השערים ננעלו, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, וחימה שפוכה, ונשב בעמק הבכא...". חכמי ירושלים ממנים את רבי אברהם ן' אשר ורבי יצחק זרחיה אזולאי לגבות עבורם את כספי הצדקה והנדבה של יהודי אנקונה להחזקת היישוב היהודי בירושלים.
מעבר לדף רישום כתובת "לקראת חמדת עדת אבירים אחינו אנשי גאולתינו אשר בעיר אנקונה יע"א...".
הגאון רבי יצחק זרחיה אזולאי (תס"ב-תקכ"ה), שכתב השד"רות שלפנינו נכתב לצורך שליחותו, היה מראשי החכמים והמקובלים בירושלים בדורו. חבר בית המדרש "בית יעקב", וראש ישיבת הגביר מרדכי טאלוק (שנקראה "גדולת מרדכי") לצד גיסו רבי יונה נבון. שימש כדיין בבתי דינם של גדולי ירושלים וחתום עמם על תקנות העיר. בנו הבכור היה החיד"א – המרבה להביא דברים בשמו בחיבוריו. רבי יצחק זרחיה היה הראשון בשושלת מפוארת של ארבעה דורות שיצאו לחו"ל כשלוחי ארץ ישראל. בנו החיד"א היה שליח מפורסם, גם נכדיו רבי אברהם אזולאי ורבי רפאל ישעיה אזולאי (בני החיד"א) יצאו לשליחות מטעם ארץ ישראל, ובהמשך עשה זאת נכדו של רבי רפאל ישעיה (בן בנו רבי משה) – רבי יהודה זרחיה אזולאי.
חברו למסע השליחות, רבי אברהם ן' אשר (נפטר תקל"ב), ראב"ד ירושלים, ראש ישיבת "יפאר ענוים". בשנת תקל"א (לאחר פטירת רבי מיוחס בכ"ר שמואל, החתום לפנינו) התמנה לכהונת "הראשון לציון" ורבה של ירושלים, אך נפטר כעבור כשנה ממגיפה. יצא בשליחות ירושלים כבר בשנת תצ"ד ואז הדפיס בקושטא את הספר "שערי קדושה" לרבי חיים ויטאל, על פי כתב יד שהעתיק במצרים. את השליחות המתועדת לפנינו המשיך לבדו לאחר שרבי יצחק זרחיה אזולאי חלה בהגיעם לקושטא ונאלץ לחזור לארץ ישראל.
על מסע שליחותם ראה: א. יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 389-391. יערי פרסם שם אגרת שליחות אחרת של השניים.
[1] דף כפול. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים מעטים. סימני קיפול.
מכתב (גליון מקופל לשניים) עם דברי חיזוק וידידות שנשלחו ל"רבי שמואל ליב מפראג" [ככל הנראה, תלמידו רבי שמואל ליב קוידער מפראג, בעל "עולת שמואל"].
בראש המכתב רבי אלעזר מעטיר את תלמידו בתארים: "...ידידי התורני המופלא האברך מורג חרוץ ושנון, מ"ה שמואל ליב נ"י", וכותב לו שהוא מצרף למכתבו במתנה את ספרו "אור חדש" על מסכת פסחים (פרנקפורט דאודר תקל"ו):
"להיותי טרוד מאד באתי בקצרה, והנני מקיי'[ם] הבטחתי, ויקבל למנחה דו"ד [=דורון דרשה] ספרי הנחמד א"ח ח"ב [=אור חדש חלק ב]. וגם דבריו הנעימים באו לידי, והשקפתי, והנה אמריו אמרי נועם ודברי טעם. ולישא וליתן בדקדוקי'[ם] לדקדק אחריו, למה. חדא, כי מה בצע, והלא שערי תירוצי'[ם] לא ננעלו, ושנית, כי באמת יפה דיבר, ודבריו נעימי'[ם]". בסוף מכתבו הוא כותב דברי חיזוק לתלמידו: " אל יעזוב תורת ה', והשלך על ה' יהבך, וסוף הכבוד לבוא".
שם הנמען וכתובתו נכתבו בצדו השני של המכתב: "לק' פראג, לה"ה התורני המופ' מורג חרוץ ושנון כמ"ה שמואל ליב נ"י". כפי הנראה, המכתב לא נדפס.
הגאון רבי אלעזר קאליר (תצ"ח-חשון תקס"ב), מגדולי דורו המפורסמים, כיהן כאב"ד ור"מ בערים זבלדובה, רעכניץ (תקכ"ח-תקמ"א) וקעלין (תקמ"א-תקס"ב). בכל מקום בו ישב כיהן גם כראש ישיבה. העמיד תלמידים הרבה, ורבים מבעלי ההוראה שבדורו היו מתלמידיו המובהקים. התכתב רבות עם בעל ה"נודע ביהודה", ועשרות תשובות שנדפסו בשו"ת "נודע ביהודה" ממוענות אליו. ה"נודע ביהודה" העריכו עד מאוד, על אף שרבי אלעזר היה צעיר ממנו בעשרות שנים, ובאחת מתשובותיו הוא מכנהו: "הגאון המופלא ומופלג, תנא ופליג, נר ישראל פטיש החזק עמוד הימני, כבוד קדושת שמו". בהסכמת ה"נודע ביהודה" לספר "אור חדש" על פסחים, הוא כותב על חידושיו של רבי אלעזר שהם "דברים הראויים לאחד מן הראשונים". רבי ברוך ייטליס, מחכמי פראג, כותב בהקדמה לספרו "טעם המלך" על מעמדו של רבי אלעזר במדינות מרכז-אירופה לאחר פטירת רבי יחזקאל לנדא: "ואחרי מות הגאון 'נודע ביהודה' היה הרב אלעזר בעל ספרי 'אור חדש', ראש לישראל, האחד הנשאר לנו במדינתנו אשר עינינו עליו, ולהרבה מלומדי פראג נחשב כמרא דאתרא אשר מאורו אור לנו".
חיבר את הספרים: אור חדש על התורה (פיורדא, תקכ"ו), אור חדש על מסכת פסחים (פרנקפורט דאודר, תקל"ו), אור חדש על מסכת קידושין (וינה, תקכ"ט), חות יאיר החדש (פראג, תקנ"ב) ושו"ת חקר הלכה (וינה, תקצ"ח).
הגאון רבי שמואל ליב קוידער (תקכ"ו-תקצ"ח), מגדולי רבני פראג. ידידו הקרוב של רבי בצלאל רנשבורג וחבר בבית דינו בפראג. היה תלמידו המובהק של רבי מיכאל בכרך אב"ד פראג ולאחר מכן תלמידו של רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש". רבי שמואל מספר על כך בהקדמתו לספרו "עולת שמואל": "ואחריו [אחרי שלמדתי אצל רבי מיכאל בכרך] שמשתי את הגאון המפורסם מוהר"א בעל א"ח [=אור חדש] זצ"ל". ובמקום אחר בספרו הוא מכנה את רבו: "רבן של בני הגולה". התגורר בכפר קאלדי, ומשנת תקע"ב אב"ד של קהילות טאבור ובודוויז שבבוהמיה. בשנת תקצ"ה נתקבל לראב"ד קהילת פראג, שם הרביץ תורה לתלמידים ונודע כפוסק חשוב. מכתביו הרבים נדפסו רק שו"ת "עולת שמואל" (על חלק או"ח), ספר "אהבת אמת" (דרשות) וספר "זכרון בספר" (על מסכת מגילה).
[1] דף כפול. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
חוזה בן 16 סעיפים עם דברי פתיחה וסיום. נכתב בכתיבה קליגרפית ורהוטה. על החוזה חתמו כמה מראשי הקהילה היהודית במחוז לאדנבורג, ולצדם חתם הרב החדש – הגאון בעל ה"ערוך לנר": " יוקב בלאאמ"ו מ"ה אהרן עטלינגען נר"ו, ח"פ בגליל לאדענבורג".
הקונטרס נכרך במעטפת נייר, ועליה נכתב: "רבנות בריעף [=כתב רבנות] – תקפ"ח לפ"ק".
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב 1798-1871), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר (עטלינגען) בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה לרב אזורי בגליל לאדענבורג [Ladenburg], והתיישב בעיר מנהיים הסמוכה, בה נתמנה כראש ישיבה ורב ה"קלויז" בעיר [באותה תקופה למד אצלו תלמידו הרש"ר הירש מהמבורג] – מסמך זה שלפנינו הוא תיעוד על קבלת הרבנות המחוזית בגליל לאדענבורג.
בשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים.
כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רטז; ח"ג, פז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
[4] דף (כולל המעטפת). 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים. סימני קיפול.
מכתב המלצה לתלמיד הישיבה מר אליהו צארקעס, העומד לעלות לארץ הקודש: "... שלמד בישיבתנו הק' משך שתי שנים, ולמד בשקידה נכונה ועלה מעלה בחריפות ובקיאות ובהבנה ישרה... וכבר הוא מפורסם בין בחורי חמד להגדיל תורה ללון בעומקה של הלכה...".
הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (תרל"ה-תרצ"ו), מגדולי המחנכים וחכמי המוסר בדורו. תלמיד "בית התלמוד" בקלם, ומורו ורבו של רבי יחזקאל לווינשטיין. כיהן כמנהל רוחני בישיבות ליטא, ישיבת ראדין ועוד. עיקר שדה פעולתו היה בשמשו עשרות שנים כמנהל רוחני בישיבת מיר, אותה ניווט בנדודי הישיבה לפולטובה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר חזרת הישיבה לעיר מיר, היה הוא החוט המרכזי בכינון הישיבה מחדש, ובהעמדת תלמידים מובהקים מגדולי הדור. רבים מגדולי ראשי הישיבות בדורנו היו מתלמידיו המובהקים, והיו נוהגים לכנותו בשם "אדמו"ר" [אדוננו מורנו ורבינו], מהם: הגאון רבי חיים שמואלביץ, הגאון רבי אריה ליב מאלין (שהיה מעורכי ספרי שיחותיו "חבר מאמרים", "דעת חכמה ומוסר") ועוד.
קירב במיוחד את הבאים מארצות מרכז-אירופה אל הישיבה, ומסר להם "וועדים" מיוחדים, בהם השריש את יסודות האמונה והחשיבה התורנית העמוקה של ישיבות ליטא (משיחות אלו נדפסו חמשת חלקי "דעת תורה").
הרב וולבה שהיה מצעירי תלמידיו כותב עליו בהקדמת ספרו הנודע "עלי שור": "...מחיצה עבה מבדלת בין עולם התורה לעולם אשר בחוץ. העומד בחוץ, אף אם הוא שומר תורה ומצוות, אין לו ציור ומושג מהפלא המתחולל בפנים... וכיצד נראה אדם התורה כשהוא נהפך לאיש אחר? בוא נא אתי – ידידי הקורא, נצעדה 'עלי שור' על החומה 'להסתכל ביפיו של בן פורת עלי עין'... מחבר ספר זה – בהיותו צעיר לימים, רוח סערה הביאתו לתוך מחיצת האדם הגדול בענקים, אדמו"ר מאור עינינו, מחיה מתים במאמריו, מרן ר' ירוחם הלוי... בישיבת מיר... ומבשרו חזה מהו טל התחיה של תורת האדם וחיי האדם הגדול למי שזכה להסתופף בצלו...".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי של ישיבת מיר. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים בקפלי הנייר, עם הדבקת נייר דבק מעבר לדף.
במכתב זה – שנכתב בחצי-השנה האחרונה לחייו של ה"סטייפלר" [נפטר בחודש אב תשמ"ה, ובכתב ידו שלפנינו, ניכרים סימני חולשה וזקנה] – הוא כותב אל ראש העיר הרב משה אירנשטיין: "... לכבוד ראש העיר שליא"ט[!], אני לא מקבל שום עזרה חוץ ממסים שפטרה אותי תורה, כי תלי"ת [=תודה לאל יתברך] אני לא עני ב"ה [=ברוך ה']. דו"ש [=דורש שלומו] ומכבדו כרום ערכו הנעלה – יעקב ישראל קניבסקי".
הגאון הסטייפלר סירב בנקיות-כפיו לקבל את התמיכה שנשלחה אז בהחלטת העירייה לרבני העיר, לקראת חג הפסח, והחזיר את השיק אל ראש העיר.
הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), מגדולי הדור האחרון. ידוע בכינויו "דער סטייפלער" [הסטייפלר] על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה. מגדולי תלמידי ישיבות נובהרדוק באוקראינה ובפולין, ונודע כאחד מגדולי השקדנים והלמדנים בעולם הישיבות. בבחרותו הוציא את הספר "שערי תבונה", והחזון איש שראה את הספר בחר בו לחתן לאחותו הצעירה מרת פעשא מרים. לאחר נישואיו כיהן כראש ישיבה בישיבת נובהרדוק בפינסק, ובשנת תרצ"ד עלה לארץ לכהן כראש ישיבת "בית יוסף – נובהרדוק" בבני ברק. במשך שנים התגורר בבני ברק בבית אחד יחד עם גיסו מרן החזון איש. לאחר סגירת הישיבה המשיך ללמוד בכולל האברכים של מרן החזון איש ("כולל חזון איש") ובביתו, וחיבר את סדרת ספרי קהילות יעקב על רוב סוגיות ומסכתות הש"ס. נודע כאיש מופת בעל רוח הקודש, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי של "ראש העיר בני ברק", 23.5 ס"מ + שיק בנקאי + המעטפה. מצב טוב-בינוני. קמטים וסימני קיפול.