דף בכתב-יד, אגרת שליחות לשד"ר רבי אברהם ריוח, היוצא לשליחות מטעם קהילת ירושלים למרוקו, בחתימות גדולי רבני ירושלים, וביניהם רבי יקר, אחיינו של הבעש"ט – בן גיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב. ירושלים, תקל"א [1771].
אגרת שליחות הממוענת לקהילת פאס שבמרוקו, עליה חתומים רבני העדה הספרדית בירושלים, בהם גדולי תורה מפורסמים, ועמם חתום: "יקר ן' הרב כמ"ו אברהם גרשון" – רבי יקר, בנו של רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו הנודע של הבעש"ט שעלה לארץ ישראל.
במסמך שלפנינו חתומים (לפי סדר החתימות): רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל [תנ"ה-תקל"א. "הראשון לציון" ואב"ד ירושלים, בעל "פרי האדמה", "מזבח אדמה", ועוד. מחברי בית דינו בירושלים היו רבי יצחק זרחיה אזולאי ובנו החיד"א], רבי רפאל משה בולה [נפטר תקל"ג, ראש ישיבת "נוה שלום" בירושלים, שימש בתפקיד "הראשון לציון" כחצי שנה לפני פטירתו. מחבר "גט מקושר" ועוד], רבי מנצור מרזוק [נפטר תקמ"ט, בעל "קרבן אליצור", "צור תעודה" ו"בן פדהצור"], רבי חיים נסים הכהן, רבי אליהו צבי, רבי יעקב בורלא, רבי יקר ב"ר אברהם גרשון מקיטוב, רבי אפרים ב"ר יהודה נבון, רבי שמואל אליהו מיוחס, רבי משה יוסף מיוחס ורבי סעדיה מרזוק.
בגב הדף נרשמה כתובת הנמענים: "לאור באור אחינו אנשי גאולתינו ומעלת הגבירים הרמים והפרנסים ועל ראשיהם הרבנים המובהקים... אשר בעיר תהלה פאס...".
רבי אברהם גרשון מקיטוב (נפטר אדר תקכ"א), גאון ומקובל מגדולי דורו ומחכמי הקלויז הנודע בברודי (מחבריו של ה"נודע ביהודה"). גיסו של הבעש"ט, ומראשוני העולים לארץ ישראל שהשתייכו לתנועת החסידות. יש המייחסים את עלייתו לשליחות גיסו הבעש"ט, שקיווה להפיץ את תורת החסידות גם בארצות המזרח. מפורסמת היא איגרת הבעש"ט ששלח אליו לארץ ישראל, בה הוא סיפר לו על תשובת המשיח: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". תחילה התיישב רבי גרשון מקיטוב בחברון, אך בסביבות שנת תקי"ד עבר לירושלים והיה לאחד מגדולי חכמי העיר. שם נמנה עם חכמי ישיבת המקובלים "בית אל", ולמד בה אצל גדול המקובלים – הרש"ש. לארץ ישראל עלה רבי גרשון מקיטוב יחד עם אשתו ושניים מילדיו הקטנים, ובהמשך הצטרפו אליו בירושלים שני בניו הגדולים – רבי אהרן חיים ורבי יקר. כבר בחיי אביהם תפסו השניים מקום של כבוד בין חכמי ירושלים, והיו פעילים מרכזיים בענייני הקהילות בעיר ופעלו רבות להחזקתן. רבי אהרן חיים היה ממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים, ואילו אחיו רבי יקר היה פעיל מרכזי דווקא בקהילה הספרדית. רבי יקר היה חתנו של המקובל רבי משה אוסטרר מזמושץ', מחכמי הקלויז הנודע בברודי (מחבר הספר "ערוגת הבושם", פירוש על שיר השירים על דרך הנסתר), ומאוהביו של הבעש"ט. לאחרונה גילה הרב יחיאל גולדהבר במחקריו פרטים רבים על מרכזיותו וחשיבותו של רבי יקר כאחד מגדולי ירושלים בכלל, וכאחד מעמודי התווך של הקהילה הספרדית בירושלים בפרט. בין היתר מצא כי רבי יקר היה מחשובי הישיבה "דמשק אליעזר" בירושלים, והוא חתום בראש מייסדי הישיבה. בתעודה שפרסם הרב גולדהבר הוא חותם שני – לאחר ראש הישיבה רבי יהודה נבון (בעל "קרית מלך רב"), בתעודה אחרת – שנחתמה לאחר פטירתו של רבי יהודה נבון – הוא מופיע כראשון החותמים ואחריו חותמים גדולי ירושלים: רבי יהודה ב"ר יעקב כולי, רבי רפאל משה גאליקו, רבי יצחק ב"ר יהודה נבון, רבי אברהם חאיון, ועוד. בשטר נוסף הוא חותם שני לאחר החיד"א.
בשנת תקכ"ו יצא רבי יקר כשד"ר מטעם "כוללות ירושלים", ובשליחות זו שהה בין השנים תקכ"ו-תק"ל. בשנת תקל"ה היה באיטליה בשליחות נוספת יחד עם רבי יעקב בורלא (בליוורנו אירעה כעין "התנגשות" ביניהם לבין זוג שליחים נוסף – רבי יעקב חזן ומהרי"ט אלגאזי, ולשליח נוסף – הגאון חיד"א, אשר הגיעו כולם לליוורנו בתפקידם כשד"רים. הדבר יצר מתיחות מסוימת בין החיד"א ורבי יקר, כפי שתיעד זאת החיד"א ביומנו. ראה: מעגל טוב השלם, עמ' 69), מאיטליה נסע לצרפת ולאחר מכן להולנד וארצות אשכנז. בספר "אוצרות יוסף" לרבי יוסף דמיליו-מוסקאט מקרפינטראץ (שנדפס בליוורנו תקמ"ג), נדפסה הסכמת השד"רים רבי יקר ורבי בורלא בהיותם בקרפינטראץ (דרום צרפת). רבי יקר חותם שם: "יקר גרשון ס"ט". לפני מספר שנים גילה הרב יעקב שלום גפנר את מצבותיהם של רבי גרשון מקיטוב ובניו בהר הזיתים. אז נתגלתה שנת פטירתם המדויקת. במצבתו מכונה "כמה"ר יקר גרשון אשכנזי", ונרשם תאריך פטירתו: יום ו' ח' כסליו תקל"ט.
[1] דף כפול. 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, קרעים וסימני עש, עם פגיעות קלות במספר אותיות.