דף (2 עמ' כתובים) בכתב-יד קדשו של רבי מרדכי דוב טברסקי האדמו"ר הקדוש מהורוניסטייפול – קטעים מחיבורו "תורי זהב" על הלכות ריבית, שנדפס בירושלים, בשנת תרצ"ג, כשלושים ושלש שנה לאחר פטירתו. כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם תיקונים והוספות בכתב-ידו (ראה צילום מצורף להשוואה).
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי (חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג), בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו, לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" בענייני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[1] דף, כתוב משני צידיו. 21 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בשוליים (עם פגיעה בטקסט ההוספות בגליון).

ספר תשובות מ"ע (מנחם עזריה), מאת רבי מנחם עזריה – הרמ"ע מפאנו. ונציה, [ש"ס 1600]. דפוס דניאל זניטי. מהדורה ראשונה.
בדפי הספר שלוש הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, המזכיר את דבריו בחיבורו שו"ת שאילת יעב"ץ ובסידורו 'עמודי שמים'.
בסוף סימן פה (דף עה/1) מזכיר רבי יעקב עמדין בהגהתו את מה שכתב בשו"ת שאילת יעב"ץ סימן לג: "במ"כ [במחילת כבודו] אשתמיטו מניה דוכתין סגיאין [נשמטו ממנו מקומות רבים] כמ"ש בס"ד בש"י [=כמו שכתבתי בסייעתא דשמיא בשאילת יעב"ץ] ס' ל"ג ---" – הערה זו של היעב"ץ נכתבה באריכות בשו"ת שאילת יעב"ץ, סוף סימן לג, שם הוא מתבטא על גדולת חכמתו של הרמ"ע מפאנו, אך גם מזכיר כמה מקומות שבהם נעלמו ממנו סוגיות מפורשות. בתוך הדברים כותב היעב"ץ (ד"ה "ותוקף גדולת חכמתו"): "...גם בספר תשובותיו, זה ימים רבים שראיתים ובקוראי בהם ואמצא שנים שלשה גרגרים המה נפלאו ממני, ושלא להאריך יותר כעת לא ארשום אותם כאן, כ"א [=כי אם] אחת בלבד...". היעב"ץ מאריך שם לבאר את השגתו על הדברים שכתב הרמ"ע מפאנו לפנינו בסוף סימן פה (ראה חומר מצורף).
מלבד זאת, מופיעות בספר שלפנינו עוד שתי הגהות של היעב"ץ, ויתכן כי הן ה"גרגרים" האחרים הנזכרים בתשובתו: בסימן קיג (דף קיד/2) כותב הרמ"ע לאסור לנענע גופו בעת התפילה, ועל כך כותב היעב"ץ בהגהה בכתב-ידו: "עמ"ש [=עיין מה שכתבתי] בס"ד בהקדמת בית אל", ואכן בהקדמת "סולם בית אל" לסידורו "עמודי שמים" (דף כט, במהדורת אלטונה) כותב היעב"ץ באריכות נגד דברי הרמ"ע הללו: "תנועת הגוף בתפלה. הרמ"ע ז"ל בתשו' סקי"ג אסרה, ולענ"ד אינו מוכרע...". בסוף תשובה לז (דף לז/1) מעיר היעב"ץ בקצרה על דבריו של הרמ"ע: "עדיין צ"ע".
מספר תיקונים בודדים (יתכן ואף הם בכת"י היעב"ץ).
רישום בשער בכתיבה איטלקית: "פ' ב' ה' [=פירש בעל הספר] מלות כללות לגנאי על עכו"ם לא על הנוצרי'[ם] נדפסו" (ראה: בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי וניציאה, עמ' 192, שרישום זה, המופיע במספר ספרים, נכתב על ידי צנזור מומר). לצד רישום זה – רישום נוסף באיטלקית. בשולי השער – חתימת צנזור באיטלקית. חותמות עתיקות של "ר' משה בר"ש פרענקל".
הגאון רבי יעקב ישראל עֶמְדִין – היעב"ץ (תנ"ח-תקל"ו), בנו הגדול של הגאון רבי צבי אשכנזי בעל "חכם צבי". גאון מופלג בכל חלקי התורה, מגדולי דורו דור דעה, אשר נחשב כאחד מגדולי האחרונים. קנאי מפורסם שלחם במסירות נפש נגד השבתאות וה"פרנקיסטים" [כאשר חשד ברבינו יהונתן אייבשיץ, כי נתפס לשבתאות, לא היסס לפתוח ב"מלחמת עולם" נגד גאון מפורסם ומקובל, וקונטרסים בעד ונגד רבינו יהונתן הרעישו את כל העולם היהודי בשעתו]. היעב"ץ חיבר עשרות חיבורים, ועסק בעצמו במלאכת הדפסתם בבית דפוסו הפרטי, שהקים בביתו בעיר אלטונה. חיבוריו בהלכה ספר "מור וקציעה" ושו"ת "שאילת יעב"ץ", פסקיו בסידור "עמודי שמים" וחיבורו "לחם שמים" על המשניות, מוזכרים רבות בספרי הפוסקים. בנוסף, נהג רבי יעקב עמדין לכתוב הגהות בספרים שלמד. הגהותיו על גליונות ספרי התלמוד שלו נדפסו במהדורת ש"ס ווילנא.
[1], ב-[ק]מג דף. 20 ס"מ בקירוב. נייר איכותי ובהיר. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע עם חסרון בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת, משוקם בהדבקת נייר ישן. רישומים, חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 298.

ספר אבן העזר (ראב"ן), פסקי הלכה ופירושים לכמה מסכתות, מאת רבינו אליעזר ב"ר נתן ממגנצא. פראג, ש"ע [1610]. דפוס רבי משה ב"ר בצלאל כ"ץ. מהדורה ראשונה. מסגרת השער מאוירת בתחריטי עץ – איורי דמויות (מלאכים, אנשים וחיות) וסמלים יהודיים (מגן דוד וידי כהונה).
העותק של הגאון בעל ה"ברוך טעם", רבי ברוך פרנקל תאומים אב"ד לייפניק. בעמוד השער חתימת-ידו "הק' ברוך פרענקיל תאומים", ובדפי הספר כשמונה הגהות בכתב-יד קדשו, בהן הגהות שלא נדפסו.
העותק שלפנינו הגיע לאחר מכן לרשותו של רבי משה ווייס אב"ד זבארוב (חתימותיו וחתימות משפחתו מעטרים את הספר). הרב ווייס העתיק חלק מהגהות אלו, ושלחם אל רבי שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שאמלויא שהדפיסם במהדורת ספר ראב"ן עם פירוש "אבן שלֵמָה" (שאמלויא, תרפ"ו). על הגהות אלו כותב הרב עהרנרייך בסוף הקדמתו "אבן הראשה": "וברם זכור לטוב הגאון המנוח מו"ה משה ווייס זלה"ה אבד"ק זבאראב שהי' לו ס'[פר] הראב"ן של הגאון מאור הגולה ר' ברוך פרענקל בעל ברוך טעם זי"ע, והעתיק לי בטובו ההגהות שכ'[תב] הגאון ז"ל בגליון הראב"ן, ואם מצער הוא ותחי נפשי, והבאתי את הדברים במקומם בביאורי אבן שלמה". כאמור, חלק מההגהות בעותק זה לא נדפסו.
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו ובחריפותו. תלמידם של רבי דוד טעבלי מליסא ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק, בה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספדו קרא עליו: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות, וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ). גם חתנו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים", העיד כי ראה בעצמו איך כיוון ה"ברוך טעם" להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה. על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד".
נודע בהגהות הרבות שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה להלן). לימים נדפסו הגהותיו בהוצאות מאוחרות של אותם הספרים; ובהן הגהותיו על הש"ס ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
חתימות נוספות ורישומי בעלות בדף השער ובדפי המגן הקדמיים והאחוריים: "אליקים ווייס"; "חנני בזה אלוקים הק' צבי הירש ווייס"; "הגאון צבי הירש אב"ד בק"ק זבארוב"; "שייך לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החריף ובקי חסיד ועניו כקש"ת מו"ה משה נ"י ווייס אבד"ק זבאראב יע"א"; "הק' מנחם מענדל זולטענרייך".
רבי אליקים וייס היה ראש הקהל בזבארוב, עילוי חריף וגביר מפורסם. חתנו של הגאון רבי יוסל'ע חריף אב"ד זבארוב, וגיסו של בעל ה"כתב סופר" (אחי אשתו). בנו רבי צבי הירש וייס (תקע"ח-תרנ"ז), חתנו של מהר"ם א"ש ותלמיד מובהק של האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז, נהג באדמו"רות וכיהן כאב"ד בכמה מערי הונגריה וגליציה. בנו הגאון רבי משה וייס (תר"י-תרע"ו) כיהן משנת תר"נ כאב"ד זבארוב, והוא זה שהעתיק את ההגהות בספר שלפנינו עבור ספרו של הרב משמלויא (כמסופר לעיל).
קנד דף. 30 ס"מ בקירוב. נייר מעט כהה. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים בדף השער (עם פגיעה במסגרת המעוטרת) וקרעים בדפים הראשונים והאחרונים (ובדף עו), עם פגיעות בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקות נייר. רישומים בדפי הבטנה ובשער. כריכת עור חדשה.

----------------------------------------------- --------------------------

הגהותיו של ה"ברוך טעם"

הגהותיו של ה"ברוך טעם", שנכתבו בשולי הגיליונות של ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל עמקותם והחידושים הרבים הטמונים בהם. רבות מהגהותיו אלו נדפסו במשך השנים ומצוטטות רבות בספרי גדולי האחרונים והפוסקים עד ימינו אלו. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה: החל בספרי יסוד כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד.

נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים מעיד על סביו: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו..." (אהל ברוך, אות לה), וכך כותב גם חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.

שאלות ותשובות על חלק אבן העזר, מאת רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם). שאלוניקי, [שנ"ד 1594]. דפוס אברהם יוסף מגזע בת שבע. מהדורה ראשונה.
בדף נג/2 הגהה למדנית ארוכה בכתב-יד שזוהה על ידינו ככתב ידו של הגאון רבי עקיבא איגר. ההגהה עוסקת בדיני "ספק ספיקא". ההגהה פותחת במילים: "לענ"ד קשה טובא לסמוך על הס"ס כיון דסוף סוף שרש הספק אם כוונתו דלמפרע תהי' מגורשת או לא...", ומסתיימת במילים: "והוי הכל שם א'[חד]".
בעמוד השער, חתימת חתנו של רבי עקיבא איגר – רבי "זאב וואלף שיף מוואלשטיין" [שהיתה לו ספרייה עשירה של ספרים וכתבי-יד, וחותנו רבי עקיבא איגר היה מעיין בהם – ראה להלן].
שו"ת מהרשד"ם היה חביב במיוחד על רבי עקיבא איגר. הדבר עולה מן ההפניות הרבות של רבי עקיבא איגר אל דברי מהרשד"ם בחיבוריו. למיטב בדיקתנו, ההגהה שלפנינו לא נדפסה.
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש". השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
חתנו, החתום בראש הספר, הוא רבי זאב וואלף שיף מהעיר וואלשטיין. ראה תשובה אליו בשו"ת רעק"א, מהדורא קמא, סימן קעח (וראה עוד שם בסימן קס). לאחר פטירת אשתו מרת ראדיש, בברסלוי בשנת תר"ט, עבר לגור בקניגסברג. בעל ה"שואל ומשיב" מספר על כתב-היד של הספר "מעשה תורה" של הגר"א שהיה ברשותו של "הרב המופלג החריף מו"ה וואלף שיף, חתן הגאון מאור הגולה מו"ה ר' עקיבא איגר", ושאותו ראה בעת ביקורו בביתו שבקניגסברג בשנת תרט"ו (הסכמת ה"שואל ומשיב" לספר "מעשה תורה", ווארשא, תרכ"ד). הוא מספר שם בשמו של רבי וואלף, כי "לא יכול היה לעמוד על סוף דעתו [של הגר"א]... ואמר כי גם חותנו הגאון ז"ל כאשר ראה המחברת הלז היה לפלא בעיניו מאוד..." (ראה עוד בקטלוג "קדם", מכירה 62, פריט 241).
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים.
חתימה עתיקה נוספת בראש השער: "לה' הארץ ומלואה הק' קאפל סג"ל[?]".
בדף הבטנה הקדמי – רישומי בעלות של "אלכסנדר סענדר זעלטענרייך". בעמוד שמעבר לשער, רישום בעפרון: "שייך לכ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש נ"י עה"י פה"ח [=עמוד הימיני, פטיש החזק] כקש"ת מו"ה משה שליט"א ווייס ר"מ דפה, תלמידו הק' מנחם יעקב זעלטענרייך[?]"[כנראה, רבי משה ווייס אב"ד זבארוב (תר"י-תרע"ו). ראה אודותיו בפריט 138].
לספר מצורפת פיסת נייר עם עדות בכתב-יד על מציאת הספר ברפת בעיר מונקאטש, לאחר שנזרק לשם עם עוד ספרים בידי השלטון הקומוניסטי: "ספר חשוב ונדיר זה נמצא ע"י [=על ידי] בין אלפי ספרים שהוצאו ונזרקו מב"כ [=מבית כנסת] בק"ק מוּנקַטשׁ‏ (מוּקַצֶ'וווֹ) ע"י שלטון הזדים האדומים ברפת בשנת תרכ"ג/ד [=כנראה צ"ל: תשכ"ג/ד] לפ"ק, הקטן יעקב ב"ר משה הכהן קפלן" (חתימתו מופיעה גם בראש עמוד השער, עם ציון השנה תשכ"ד). יש לציין כי מספר דפים בסוף הספר קרועים וחסרים, וניכר שנקרעו במכוון ובגסות.
טו, [1]; א-קסב דף (במקור: טו, [1]; רד דף). חסרים דפים קסג-רד, שנקרעו מן הספר (כנראה בכוונה, ראה לעיל). 29.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, כתמי רטיבות. סימני עש קלים. כריכה מקורית (עץ מחופה עור), פגומה וקרועה. אבזם מתכת אחד חסר.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 291.

כתב-יד, מהדורא קמא של החיבור פלח הרימון לרבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו, עם הגהות והוספות ארוכות בכתב-יד קדשו של המחבר הרמ"ע מפאנו. כרוך עם שערים א-ח מהחיבור יין הרקח, קיצור ספר פלח הרימון. [איטליה, לפני שמ"א 1581].
כתיבת יד תלמידיו וסופריו של הרמ"ע, עם הגהות והוספות ארוכות בכתב-יד קדשו של המחבר, שערך והגיה שוב את כתב היד של החיבור בעצם כתיבת ידו.
מהדורה מוקדמת של "פלח הרימון", שנכתבה בשלבי עריכת ה"המהדורא קמא" של החיבור, והיא קודמת בזמנה לכתב היד שנכתב בשנת שמ"א (כתב יד ניו יורק, מס' 1586), בו מופיעה העתקת כל החיבור בנוסח ה"מהדורא קמא" - ראה להלן. כתב-היד שלפנינו מכיל את הפרקים יב-כב של החיבור [בספריות שונות בעולם נמצאים כיום פרקים אחרים מן ה"מהדורא קמא" – ראה להלן – אולם לפרקים אלו יב-כב, זהו כנראה כתב-היד המוקדם של החיבור הנמצא כיום].
גוף החיבור נכתב ע"י שני סופרים. פרקים יב-יח נכתבו בכתיבה איטלקית, ופרקים יט-כב נכתבו בכתיבה אשכנזית. בשולי מספר דפים הוסיף הרמ"ע מפאנו בכתב-ידו הוספות ארוכות, וכן ערך, מחק והוסיף תיקונים בין השורות. על כמה מהוספותיו סימן אחר כך הרמ"ע קו למחיקה. [תיקונים והוספות אלה שולבו לאחר מכן בכתב-היד משנת שמ"א, ראה להלן].
בסוף כתב היד, בדפים [81]-[101], מופיע החיבור "יין הרקח" - קיצור של ספר פלח הרימון, שערים א-ח, בכתיבה איטלקית רהוטה, מכותב שלישי (אין להחליף חיבור זה עם "יין הרקח" שהוא ספר "עסיס רימונים" לרבי שמואל גאליקו, שרמ"ע תיקנו בכתב-יד והחליף את שמו ל"יין הרקח").
בחיבורו פלח הרימון קיצר הרמ"ע מפאנו ועיבד מתורת הקבלה של רבי משה קורדובירו - הרמ"ק בספרו "פרדס רימונים". בשנת ש"ס הדפיס הרמ"ע בוונציה את ה"מהדורא בתרא" של חיבור זה. בהקדמתו לספר כתב כי הוא ממהר להדפיס את המהדורא בתרא, מאחר והמהדורא קמא התפשטה בהעתקות רבות, ואף חזרה אליו בהעתקות שהגיעו מעבר לים, והוא חושש כי מאן דהוא יחליט להביאה לדפוס. ההבדלים בין שתי המהדורות משמעותיים: את המהדורא קמא כתב הרמ"ע עוד טרם שלמד את קבלת האר"י, ואילו את המהדורא בתרא חזר וכתב לאחר שלמד את קבלת האר"י מפי רבו רבי ישראל סרוק.
ידועים מספר כתבי-יד מן המהדורא קמא, שקדמו בכתיבתם להדפסת המהדורא בתרא. נפרט בקצרה את החשובים לענייננו: בכת"י ניו יורק, ייוו"א אפשטיין 291, נעתקו ארבעה שערים של החיבור, מן השער הרביעי ועד השער השביעי, בכתיבת סופר. הרמ"ע ערך כתב-יד זה, הוסיף פסקאות, תיקן והגיה. בדף האחרון של כתב-יד זה נכתבה כותרת בלבד של "השער השמיני", אך המעתיק לא השלים את מלאכתו. השער השמיני נמצא בכת"י אוניברסיטת בר אילן 1059 (לשעבר אוסף מוסאיוף מס' 185). כתב-יד זה מכיל את השער השמיני בלבד, וגם בו ישנן הגהות והוספות בכתב-ידו של הרמ"ע (ראה על כך: י' אביב"י, אוהל ש"ם - רשימת כתבי היד אשר באוסף ר' שלמה מוסאיוף, ירושלים תשנ"ב, מס' 59). כעת מתגלה לפנינו כתב-יד ובו המשך העתקת החיבור, השערים יב-כב, שאף הוא היה תחת ידיו של הרמ"ע מפאנו, אשר הוסיף לערוך את החיבור, להוסיף, לתקן ולהגיה בו.
העתקה מלאה של פלח הרמון מופיעה בכת"י ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, מס' 1586, שנכתב בשנת שמ"א. גם התיקונים בכת"י ייוו"א (בשערים ד-ז) וגם התיקונים בכת"י בר אילן (שער ח) שולבו ונעתקו בגוף החיבור. בבדיקה שערכנו מתברר כי גם התיקונים וההוספות בכתב-היד שלפנינו שולבו בהעתקה של כת"י ניו יורק הנ"ל, ומכאן שגם כתב-היד שלפנינו נכתב לפני שנת שמ"א.
יתכן והכותב שלפנינו בכתיבה האשכנזית הוא רבי יצחק בר מרדכי "איש פולניא", תלמידו של הרמ"ע, שהביא לדפוס את תשובות הרמ"ע, בוונציה, בשנת ש"ס (בהקדמתו לספר זה מתאר את בואו לאיטליה ללמוד מפי הרמ"ע מפאנו: "ותשאני רוח ה' בגלילת איטליא ואשמעה אחד קדוש מדבר... הלא הוא הרב המקובל האלהי מרנא ורבנא מנחם עזריה נר"ו והוא מן המשפחות המיוחסות שבישראל הם השרים והסגנים בני פאנו...").
עוד על החיבור וכתבי-היד החשובים שלו - ראה: י' אביב"י, כתבי הרמ"ע מפאנו בחכמת הקבלה, בתוך: ספונות, סדרה חדשה - ספר רביעי (יט), ירושלים תשמ"ט, עמ' 361-362. כתב-יד בר אילן (לשעבר מוסאיוף) נרשם על ידו בקטלוג 'אוהל ש"ם' (שם). כתב-היד שלפנינו לא נרשם על ידו.
רבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו (ש"ח-ש"פ), גדול המקובלים באיטליה ומגדולי הפוסקים. למד תחילה אצל רבי משה פרובינצאלו, ולאחר מכן היה תלמידו של המקובל רבי עזרא מפאנו. על אף שמעולם לא פגש את רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) החזיק עצמו לתלמידו מתוך כתביו, והלך בשיטתו בחכמת הקבלה. בהמשך פגש את המקובל רבי ישראל סרוג (סרוק) מצפת, ממנו קיבל את דרך האר"י. בעקבות זאת הפך הרמ"ע למפיץ הגדול של קבלת האר"י באיטליה, כאשר עמד בראש "מפעל" לעריכת כתבי האר"י, ועסק בעריכה שיטתית של עשרות קונטרסים בקבלת האר"י שהגיעו מארץ ישראל לאיטליה (ראה: י' אביב"י, קבלת האר"י, ב', פרק ט). הרמ"ע נטל אף חלק בהפצת תורת הרמ"ק. הוא הגיה את הספר "אור נערב" שנדפס בוונציה שמ"ז, ורבי גדליה קורדובירו, בן הרמ"ק, כותב עליו בהקדמה לספר: "ומצאתי את החכם השלם הרמ"ע מפאנו... בכל בית אבי נאמן הוא...". ספרו הנודע של הרמ"ק, ספר תומר דבורה, נדפס (בוונציה שמ"ט) מתוך כתב-יד שהיה בגנזיו של הרמ"ע מפאנו, וכנראה נערך על ידו. בשנת של"ד ביקש ממנו רבי יוסף קארו לפקח על הדפסת ספרו "כסף משנה" ולשם כך התיישב לזמן מה בוונציה. עמד בראשות ישיבה חשובה ברג'יו ולאחר מכן במנטובה.
השפעתו של הרמ"ע מפאנו לדורות היתה גדולה, בעשרות חיבוריו שכתב (למעלה משלושים), רובם בחכמת הקבלה, ביניהם "כנפי יונה", "עשרה מאמרות" (הכולל מספר חיבורים), וכן בספר השו"ת שלו שמובא רבות בדברי הפוסקים. בין תלמידיו נמנו המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה בעל "מעבר יבוק" ורבי יעקב לומברוזו. החיד"א מביא בספרו "שם הגדולים" כי לפי עדות תלמידו ר"י לומברוזו נתגלה לרמ"ע מגיד מן השמים.
גדולי הדורות כתבו דברים נפלאים אודות קדושתו של הרמ"ע ואודות גדולת חיבוריו, הן בנגלה והן בנסתר. ה"חתם סופר" כינהו " אבי המקובלים" (שו"ת חתם סופר, חלק א' - אורח חיים, סימן קנט). השל"ה הקדוש כותב באחד ממכתביו: "איעצך ויהי אלוקים עמך, תדבק בספר יונת אלם שחיבר האלוקי מורינו ורבינו הרמ"ע ז"ל, כי זה ספר ישר בעיני אלוקים ואדם..." (מכתב ששלח השל"ה מירושלים לרבי שמואל אב"ד פרעמסלא. נדפס בראש הספר "נובלות חכמה" ליש"ר מקנדיאה). הגאון רבי יעקב עמדין - היעב"ץ, יוצא מגדרו, כשהוא מכביר בהלל ותשבחות על גדולתו וקדושתו של הרמ"ע, ובין היתר כותב עליו: " ברם זכור אותו איש לטוב החכם האלוקי מורינו ורבינו הרמ"ע ז"ל בעל עשרה מאמרות... כי חכמת אלקים בקרבו... כל דבריו יקרים, מפז נבחרים... הלא הוא הרמ"ע ז"ל איש חמודות המולך בחכמת האמת ובכל תושיה לו עשר ידות, ומי בכל בית הזוהר כמוהו נאמן... ודבר ה' בפי הרמ"ע ז"ל אמת מוכרח בלי ספק... שכל דבריו צדקו יחדיו, אין בהם נפתל ועיקש... ותוקף גדולת חכמתו נודעת בספר המאמרות שהם בוודאי אמרות טהורות... אוצר בלום לתורה ולתעודה הרמ"ע ז"ל..." (שו"ת שאילת יעב"ץ, חלק א', סימן לג).
[101] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חריכת דיו במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.