מכתב בחתימת רבי ירוחם יהודה ליב אב"ד מינסק ורבי אליהו חיים מייזל אב"ד לודז'. אב תרנ"ד [אוגוסט 1894].
בשולי הדף מכתב נוסף (3 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של רבי מאיר שמחה הכהן אב"ד דווינסק. דווינסק, אלול תרנ"ד [ספטמבר 1894].
קריאה לנדיבי עם לתמוך ולסייע בהקמתה מחדש של ישיבת וולוז'ין, עפ"י "רשיון הממשלה הרוממה". מכתב זה שנכתב כמה חודשים לאחר פתיחת דלתות בית המדרש מחדש ע"י השלטונות (באמתלה של פתיחת "מקום תפילה"), קורא לתמוך ולסייע בהקמת "הישיבה הקדושה" מחדש. בתוך הדברים נכתב: "ומחסד הממשלה הרוממה היה לפתוח את הבית הגדול אשר מגדלין בה תורה, וימצאו לטוב להשיב להבית את קדושתה, כי יהיה שם תורה ותפילה כראוי לבית הקדוש הזה". לפני חתימות הרבנים נוספה השורה: "הבעה"ח [הבאים על החתום] בתנאי מפורש באופן שיהיה על פי רשיון הממשלה על פי חוקי הקיר"ה" [הקיסר ירום הודו].
גם ה"אור שמח" במכתבו שבכתב-ידו, מדגיש כי הכל צריך להיעשות על פי רישיון ממשלתי: "אם על הדבר שעוררו הרבנים שי' ינתן רשיון מהממשלה יר"ה, למותר הוא ללבב לבבן של ישראל ועיני העדה לענין נשגב כזה, ליטע תורה ותעודה במקום ירה אבן פינתה אביר הרועים זי"ע [רבי חיים מולוז'ין], וברוכים יהיו מחזיקי עץ החיים... מוצש"ק ב"ך אלול תרנ"ד לפ"ק. דווינסק. מאיר שמחה כהן".
ישיבת וולוז'ין נסגרה ע"י השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ב [1892] בחיי ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין. פקודת הממשלה כללה אז גם הוראה לסלק את כל לומדי-התורה מן העיר, מלבד עשרת האברכים לומדי "כולל ברודסקי", שקיבלו אישור מיוחד להשאר ללמוד בעיר וולוז'ין. לאחר מספר שנים של שתדלנות רבה (ע"י גבאי הישיבה מווילנא וממינסק), וב"העלמת עין" של השלטונות המקומיים, הצליחו לחזור ולפתוח את דלתות בית המדרש שננעלו בחותמות הממשלה הרוסית, ולהכניס בו את אברכי כולל ברודסקי. שבירת חותמות-השעווה ופתיחת הדלתות נעשתה בחודש ניסן תרנ"ד (אפריל 1894). פתיחת דלתות בית המדרש היתה שלב משמעותי בנסיגה הזוחלת מהאיסור על קיום ישיבה בעיר, כמו שנרמז בפתיחת המכתב שלפנינו, על התכנית למוסס לאט-לאט את האיסור, תוך יצירת מסך ענן וערפל על השינוי: "כך הוא גאולתן של ישראל קימעא קימעא, ולא גאולתן של ישראל לבד גם כל ענין גדול וקדוש אשר הובא בתוך הענן והערפל, ינוצץ לאט לאט, ושב והאיר באור תורה ומצוה". בסופו של דבר הוקמה הישיבה מחדש בשנת תרנ"ט, בראשות רבי רפאל שפירא, ופעלה עד לשנות השואה בראשות בנו רבי יעקב שפירא.
מכתב זה שלפנינו נתפרסם בעתונות האמריקאית של אותם ימים [באופן חלקי, ללא מכתבו הנוסף של ה"אור שמח"], תחת הכותרת "בשורה טובה", המבשרת על הקמת הישיבה מחדש (ראה צילומים מצורפים מעיתון "העברי", ניו יורק, נובמבר 1894י-ינואר 1895. שם נדפס מכתבם של רבי ירוחם ממינסק ורבי אליהו חיים מייזל יחד עם מכתב השד"ר רבי יצחק פערסקי מוולוז'ין. ראה עוד: מ' צינוביץ, ספר עץ חיים לתולדות ישיבת וולוז'ין, עמ' 353-355).
הגאון הגדול רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן (תקצ"ה-תרנ"ו) נודע בכינויו "הגדול ממינסק". תלמידו של הגאון הנודע רבי יעקב מאיר פאדווה. כיהן ברבנות בערים סלץ ופרוז'ני, משנת תרנ"ג כיהן ברבנות במינסק עד לפטירתו. הערותיו וחידושיו על המשניות נדפסו בכרכי המשניות מהדורת ווילנא תרס"ה ונקראו בשם "אור גדול". תשובותיו נדפסו גם כן בשם זה בווילנא תרפ"ד. היה היחיד מגדולי אותו דור שכונה "הגדול", וכפי שנכתב על מצבתו: "ומשמים קזכו לו ויקרא בשם 'הגדול'".
הגאון הנודע רבי אליהו חיים מייזל (תקפ"א-תרע"ב), מילדותו נודע בגאונותו וכבר בגיל שמונה [!] נכנס ללמוד בישיבת וואלוז'ין אצל רבי יצחק מוואלוז'ין. בגיל 19 נתמנה לרבה של הורודוק עיר מולדתו, ובשנת תרי"ג נתמנה לרבה של דרעטשין. לאחר מכן כיהן ברבנות פרוזינא ולומזה, ומשנת תרל"ג כיהן כארבעים שנה ברבנות העיר לודז'. נודע כאחד מגדולי דורו בליטא ובפולין, נודע במעשי חסד מופלגים, בפדיון שבויים ובהצלת משפחות עניות מחרפת רעב. קברו שבלודז' נודע כמקום תפלה ובקשה לישועת הכלל והפרט, והיה מכוסה תמיד ב"פתקאות".
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תר"ג-תרפ"ו), גדול גאוני ליטא הלמדנית. גאון וצדיק מופלג, מגדולי הדור וממנהיגי יהדות מזרח אירופה לפני השואה. כיהן כארבעים שנה כרבה של דווינסק (דננבורג, כיום: דַאוּגַּבְפִּילְס Daugavpils, לטביה), לצדו של הגאון רבי יוסף רוזין - הרוגוצ'ובר (שכיהן כרב לעדת החסידים בעיר). מחבר הספרים "אור שמח" על הרמב"ם ו"משך חכמה" על התורה. כבר בדורו נתקבלו ספריו בבתי המדרש ובישיבות כאחד מספרי היסוד החשובים של הלמדנות התורנית, וההתעמקות בפרשנות המקרא, ונדפסו מאז במהדורות רבות.
[1] דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים ובלאי בשוליים העליונים.

מכתב (15 שורות) בכתב ידו וחתימתו המלאה של רבינו "ישראל מאיר הכהן מראדין, בעה"מ ספר חפץ חיי'" [=בעל המחבר ספר חפץ חיים]. [ראדין], אלול תרמ"ח [1888].
מכתב המלצה עבור בחור-ישיבה שקדן אותו הכיר החפץ חיים בישיבת איישישוק: "הנה זה מכבר ידעתי את הבחור המופלג בתורה וי"א [וירא אלוקים] ובקי נפלא וכו' כמר יוסף נ"י כי זה כמה שנים אשר למד בשקידה רבה באיישישאק הסמוכה לפה, וידעתיו ליקר ערך מאד, יגע ועמל בעמלו של תורה בכל נפשו, ומפורסם הוא בסביבותינו בשקידתו ובקיאותו הנפלאה...".
החפץ חיים ממליץ לקרבו ולתומכו ולתת לו מחיה די סיפוקו בכבוד, כדי שיוכל להמשיך בשקידתו על התורה, ומברך את התומכים: "וע"כ מהראוי לקרבו ולסייעו... בריוח ובדרך כבוד, כי אמנם אנשים כאלו סגולה יקרה היא אף בימים הקודמ'[ים]... ומצוה גדולה להחזיקו ולסעדו, והמחזיקו יבורך מאלוקי השמים כאשר הובטחנו מכבר בזכות החזקת התורה...".
בעיר איישישוק התקיימה ישיבת "קיבוץ" חשובה ומפורסמת. טובי הלומדים נהרו ללמוד שם, בעלי כשרונות מופלגים שנעשו אח"כ גדולי וגאוני הדור. בני העיר היו מכלכלים את הלומדים, ולא הסכימו שישלחו שד"ר לערים נוספות שישתתפו בהחזקת התורה. רבינו החפץ חיים שהיה גר בעיירה ראדין הסמוכה לאיישישוק, היה נוסע לתקופות קצרות וארוכות לעיר זו, והיה שוקד שם על התורה, בצוותא עם גדולי הלומדים ב"קיבוץ". לא ידוע לנו בבירור מיהו הבחור השקדן רבי יוסף, אולם מסתבר שמדובר בבחור ר' יוסף שימשלביץ מקרליץ (תרכ"ד-תרצ"ד), שקדן ובקי נודע, שלמד קרוב לעשר שנים בעיר איישישוק, עד שנת תרמ"ח בערך. לאחר מכן עבר ללמוד בראדין והיה ממקורבי החפץ חיים, ולאחר תקופה קצרה עבר ללמוד אצל "הסבא מקלם" ובכולל הפרושים של רבי יצחק אלחנן בקובנא. עלה לעיה"ק ירושלים עוד בחיי הגר"ש סלנט ושימש כ"בוחן" בישיבת עץ חיים (ראה מאמר לזכרו, "השקדן העולמי", מאת רבי מאיר סטלביץ, שהתפרסם בהמשכים בשבועון "היסוד", תל אביב, כ"ב תמוז/אב תרצ"ד. מאמר זה נדפס לאחרונה במאסף "תבונות", ב, ניסן תשע"ח, עמ' תתא-תתד). רבי מאיר סטלביץ מספר במאמרו הנ"ל כי ר' יוסף הגיע לאיישישוק בגיל צעיר כבן 15 שנה והפליא בשקידתו את כל קבוץ הלומדים, כאשר שקד על למודו לא פחות מי"ח שעות ביממה. ר' יוסף היה חוזר על תלמודו מאות פעמים, בקי בעל-פה בכל הש"ס בבלי וירושלמי, וכן ברמב"ם וטור ושו"ע ונושאי כליהם, והיה מהיחידים שכל דברי הש"ס והפוסקים היו שגורים על פיו כלשונם.
הגאון הצדיק רבן של ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ז-תרצ"ג), שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים", מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. לפנינו מכתב מימי צעירותו, בהם נהג להצטנע ולא לצאת במכתבים לציבור (כאשר בתחילה הוציא לאור באנונימיות את ספרו חפץ חיים, ורק לאחר תקופה גילה ברבים את שם המחבר), אך לכבודו של אותו שקדן, יצא החפץ חיים מגדרו, וכתב לו מכתב המלצה בשמו וחתימתו המלאה: ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל המחבר ספר חפץ חיים.
[1] דף כפול. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. בלאי וקרעים (משוקמים במילוי נייר, עם פגיעות בכמה מקומות בטקסט). כתמים.
מכתב זה לא נדפס ב"מכתבי החפץ חיים".

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, ערב חג הסוכות, תשרי תרצ"א [1930].
נשלח אל ראשי הקהילה בהעלאנגפארס (הלסינגפורט / הלסינקי, בירת פינלנד) בענין קבלת רב לעירם. ר' חיים עוזר כותב כי שמע שהתפנה מקום הרבנות בעירם, ומבקש כי יודיעו לו היכן עומדים הדברים "ומה הם התנאים אשר יבקשו ממנהל רוחני בעירם... להורות להם הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, לנהל עדתם בהשכל ודעת בשלו'[ם] ובמישור". את מכתבו מסיים ר' חיים עוזר בברכות: "וד' יפרוס סכת שלום עליהם ועל כל עמו בית ישראל... מוקירם ומכבדם חיים עוזר גראדזענסקי".
הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא, חתנו של רבי ישראל מסלנט. מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל. היה מעורב בעניני הקהילות בארצו ובארצות אחרות, וגם מן המכתב שלפנינו ניכר כי ראשי הקהילה בפינלנד חיכו למוצא פיו כדי למנות רב בקהילתם.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26.5 ס"מ. כ-7 שורות בכתב-ידו וחתימתו. מצב טוב-בינוני. בלאי וסימני קיפול.

שני מכתבים שנשלחו מברנוביץ לתל אביב, מרבי אלחנן וסרמן ומבנו רבי נפתלי וסרמן, אל רבי דוד פוטאש. חשון תרצ"ז [אוקטובר 1936].
במכתב הראשון מהתאריך "אור ליום ד' לך, ה' בחשון צ"ז", עונה רבי נפתלי וסרמן למכתבו של ר' דוד מהתאריך כ"ה בתשרי, במקום אביו: "...והנה כ' אאמו"ר שליט"א לא שב עצמו מדרכו, ישוב בע"ה בעוד שני שבועות". בחתימתו חותם רבי נפתלי בינוש: "נפתלי בלאאמו"ר הר"א שליט"א".
המכתב השני, בכתב-ידו וחתימתו של רבי אלחנן, נכתב בברנוביץ בתאריך "אור ליום ו עש"ק חיי שרה" [כפי הנראה נכתב גם הוא בחודש חשון שנת תרצ"ז, כשבועיים לאחר המכתב שלעיל], ובו כותב רבי אלחנן: "אתמול שבתי מחו"ל – ליטא – אחרי שהותי שם קרוב לשלשה ירחים, ועלה בידי ב"ה לאסוף איזה סך לטובת הישיבה, אבל במה נחשב הוא לעומת חובותינו המרובים". בהמשך המכתב כותב רבי אלחנן בענין הפצת ספרו "קובץ הערות" על יבמות [נדפס בפיוטרקוב, תרצ"ו]: "ע"ד הספרים כתבתי להרב ר' אליהו וויינר בירושלים... וביקשתיו להשתדל במכירתם לבני תורה, ולפחות לאלו אשר בכוחם להבין בחלק האגדה מהספר".
בחתימת המכתב מברך רבי אלחנן את רבי דוד: "ידידו המוקירו ומכבדו כערכו הרם, מברכו ואת כל הנלוים אליו בחיים של אושר וברכה וכל ט"ס... אלחנן בונם ווסרמן".
הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הקים בשליחות ה"חפץ חיים" ישיבה בעיר סמילוביץ (Smilavichy, פלך מינסק, כיום בלרוס), ורבי דוד פוטאש שהיה אז מעשירי רוסיה, היה מהתומכים הגדולים של הישיבה. לאחר המלחמה הקים רבי אלחנן את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא", בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. בשנות השואה גלה לגטו קובנא, שם נלקח להריגה ב"פורט השביעי", בעת עסקו בתורה בהלכות "קידוש השם", השם יקום דמו. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה.
לאחר פטירת רבו ה"חפץ חיים" היה נוהג רבי אלחנן וסרמן לנסוע מדי שנה לבית התלמוד בעיירה קלם שבליטא, שם שהה בחודש אלול ובתפלות הימים הנוראים. כפי הנראה, לזה מתייחס רבי אלחנן בדבריו: "אתמול שבתי מחו"ל – ליטא – אחרי שהותי שם קרוב לשלשה ירחים" [באותן שנים היה מסובך לעבור את הגבול מברנוביץ שבפולין לקלם שבליטא, מפני שבתקופה שבין שתי מלחמות העולם, עמדה מדינת ליטא במצב מדיני עויין עם מדינת פולין שכבשה ממנה חלקים גדולים].
בנו העילוי הגאון רבי נפתלי ביינוש וסרמן (תרע"ד-נספה בשואה חשון תש"ב), מגדולי הלמדנים בעולם הישיבות בליטא. למד אצל אביו, ואצל הגר"ש שקופ. אח"כ עבר לישיבת מיר והיה אחד מגדולי תלמידי הישיבה, כאשר תורים ארוכים של צורבים צעירים היו נשרכים אחריו לדבר עמו בלימוד. כאשר אביו היה נוסע מן הישיבה לנסיעות ארוכות, היה קורא לבנו הבחור ר' נפתלי בינוש, שימלא את מקומו באמירת השיעורים לבני השיעור הגבוה בישיבה, ובהנהגת הישיבה. נישא בקיץ שנת ת"ש בעיצומם של ימי השואה כאשר גלתה הישיבה למחוזות ליטא. שהה יחד עם אביו בגיטו קובנא, כאשר אביו רבי אלחנן לימד אותו בימים ההם, כיצד מברכין על קידוש השם בנוסח שמובא בספר השל"ה הקדוש, כפי שקיבל בשעתו מפי החפץ חיים (אור אלחנן, ב, עמ' רפ). נרצח בשואה יחד עם רעייתו הצעירה ביום ט' חשון תש"ב. שרידים מחידושי תורתו נדפסו בספרו של אביו הגדול, ובספרי רעו הטוב רבי שמואל רוזובסקי.
שתי גלויות דואר רשמיות של "מתיבתא רבתא 'אהל תורה' ברנוביץ (פולני')". כ-10X14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים. בולי הדואר נתלשו.

גלויית דואר עם מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש", ומכתב נוסף ביידיש. ווילנא, אייר תרצ"ג [מאי 1933].
המכתב נשלח לברנוביץ, אל אחיינו של החזון איש "ב"א [=בן אחותי] הר"ש נ"י" [רבי שמריהו גריינימן, שלמד אז בישיבת ברנוביץ]. המכתב הנוסף ביידיש אינו חתום אך נכתב כנראה ע"י אחות החזון איש הרבנית צביה גריינימן – אמו של רבי שמריהו.
החזון איש מעודד אותו לכתיבת חידושי תורה, ומבקש ממנו לשלוח לו דברים "מהנאמר בבית המדרש". החזון איש משבח את המכתב הקודם שקיבל ממנו וכותב לו: "הסדר שכתבת בשיטות הראשונים ז"ל בכפית בנין כותל, היה בסדר טוב מאד, וכתוב לעתים תכופות על סדר זה. הדוש"ת אי"ש. ב' מ"א למב"י [יום שני מ"א לעומר, כ"ו אייר] תרצ"ג".
במכתבה של האם היא מספרת לבנה על אחיו הקטנים חיים ודוד, שיגדלו בעזרת השם וילכו אף הם לישיבה. וכיום הם כבר לומדים גמרא עם בחור, ומשננים משניות בעל פה ונבחנים על כך [מדובר כאן על אחיו התאומים חיים ודוד גריינימן, שהיו בזמן כתיבת המכתב כבני שש, ונודעו בכשרונותיהם הברוכים].
רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". לאחר מלחמת העולם הראשונה התגורר כמה שנים בווילנא, ממנה יצא בתמוז תרצ"ג (כחדשיים לאחר כתיבת מכתב זה) ועלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו.
גלויית דואר. כ-10X15 ס"מ. מצב טוב. כתובת השולח: רבי שמואל גריינימן, רח' Szopena 3 [בווילנא].