מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אלחנן בונם ווסרמן. [ברנוביץ, תרצ"ו בקירוב].
נכתב כמענה לתלמידו האהוב רבי משה שמואל שפירא [לימים ראש ישיבת באר יעקב], בעת שעבר ללמוד בישיבת מיר ופנה אל רבו בשאלות על דרך הלימוד הרצויה. בפתיחת המכתב כותב הרב לתלמידו הצעיר תארי ידידות ורעות: "שלום וברכה לרעי היקר ומאד נעלה, שלשלת היוחסין מר משה שמואל יחי' שפירא".
בהמשך המכתב המאלף כותב לו רבי אלחנן הדרכה מפורטת על דרכי הלימוד הרצויות:
ללמוד כל הראשונים הוא דבר קשה, וראוי ללמוד חידושי רמב"ן ורשב"א, ואם ג"ז [גם זה] יקשה לו ילמוד רשב"א לבד, והלימוד הזה יהי כמו לימוד תוס'.
חזרה כמדומה שצריך לפחות ד' פעמים כדי לזכור, ובפחות מזה ישכח במהרה, וטוב ללמוד מעט בכמות שיזכרם, מללמוד כמות הרבה ולשכחה מיד.
ראוי לקבוע איזה זמן לחזור על מה שלמד ב'זמן' העבר.
אם ירצה לעיין ברמב"ם טוב יותר בהלכה שהוא עסוק בה על אתר.
במס' שיש ר"ן באלפס צריך ללומדו, ובמס' יבמות אין ר"ן רק נ"י [נימוקי יוסף] ולשונו קצר מאד, וכמדומני כי רובו לקוח מריטב"א.
אם ירצה לפלפל עם בחורים מופלגים, ראוי שלא להרבות מחצי שעה ביום.
מספרי האחרונים טוב לעיין בדברי הגרעק"א [הגאון רבי עקיבא איגר].
מ"ש 'ומתרבה העצבון' – אם ילמוד כפי כחו אין לו להתעצב כלל.
הכתוב 'והגית בו' פירושו 'טראכטען' [=לחשוב ולהעמיק, להיות שקוע בעומק המחשבה בלי היסח דעת], והמחשבה התמידית בתורה היא העצה להתעלות.
הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים רבי אלחנן את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה.
מקבל המכתב: הגאון רבי משה שמואל שפירא (תרע"ז-תשס"ו), ראש ישיבת באר יעקב ומגדולי התורה הנודעים בדור האחרון. נולד בביאליסטוק לאביו רבי אריה שפירא (מרבני ביאליסטוק ותל אביב. בן רבי רפאל שפירא מוולוז'ין ונכד הנצי"ב). למד בישיבות ברנוביץ, קמניץ ומיר, אח"כ עלה לארץ ישראל ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקוה. נודע בלימודו בעמל העיון ובהתמדה רבה, כשהוא שש בחדוות התורה מתוך אושר ושמחה [כפי הנראה, עפ"י הדרכתו של רבו, שכתב לו במכתב שלפנינו: "אם ילמוד כפי כחו אין לו להתעצב כלל"]. לאחר עלייתו של הרב מבריסק – הגרי"ז סולובייציק (שהיה בן-דודו) נסע ללמוד תקופה במחיצתו בירושלים. בשנת תש"ט הקים את הישיבה בבאר יעקב, יחד עם רעו המשגיח רבי שלמה וולבה. בשנים הראשונות להקמת הישיבה, כיהן גם בתפקיד רב ואב"ד המושבה באר יעקב [עד שהעביר את התפקיד לרעו רבי משה יעקובזון אב"ד באר יעקב]. העמיד תלמידים רבים, בהם ראשי ישיבות וגדולי תורה נודעים. מלבד זאת נשא בעול הציבור שנים רבות, והיה מראשי "מועצת גדולי התורה", "החינוך העצמאי" ו"ועד הישיבות" - כשהוא מנהיג ביד רמה את מערכת הישיבות והחינוך החרדי בארץ ישראל, יחד עם מרן הגרא"מ שך. מספריו: "קונטרס הביאורים", "שערי שמועות", ועוד.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-14.5X21.5 ס"מ. כ-12 שורות בכתב-ידו וחתימתו של רבי אלחנן וסרמן. מצב טוב. בלאי בקפלי הנייר, עם קרעים קלים.
מכתב זה שלפנינו פורסם במאסף ישורון (כרך יח, כסלו תשס"ז, מדור לזכרו של הגרמ"ש שפירא, עמ' שג) ובבמות נוספות.