מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק, אל הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. [בריסק], תמוז תרס"ב [1902].
דברי המלצה אודות רבי משה אהרן מדייני בריסק, בנוגע לקבלתו לרבנות העיר יפו [במקומו של הגאון רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו, שנפטר באותה שנה בחודש סיון]. רבי חיים כותב כי קיבל מכתב מקהילת יפו, ובו נשאל על "הרב הגאון המפורסם מו"ה משה אהרן נ"י, אם טוב הוא לפניהם לרב ואב"ד הקהלה שמה", ובתשובה הוא מרבה לשבח את גדלותו של רבי משה אהרן, וכותב: "...ובידעי אותו כי גדול האיש בתורה ויראה, וממולא בכל יקר וסגולה, נעלה בכל, חכם לבב ונפש עדינה, רב גדול ומובהק, וטוב הוא לפניהם בכל הפרטים". הגר"ח מוסיף כי אנשי יפו ביקשו ממנו להעביר את חוות דעתו אל רבי שמואל סלנט ועל כן הוא מפנה את המכתב אליו, וחוזר שוב בתשבחות על רבי משה אהרן: "יען שהוא ת"ח גדול וחשוב... בטח ישבעו עונג ונחת ממנו מתורתו ויקרתו בכל הדברים". רבי חיים מסיים את דבריו בדברי ברכה לאריכות ימיו של רבי שמואל סלנט: "וד' שנותיו יאריך ויזכה לראות כבוא לציון גואל ונעלה ציון ברננה. נאם חיים הלוי סאלאווייציק".
הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרי"ג-תרע"ח), מגדולי גאוני ליטא וממנהיגי דורו. אבי שיטת ההבנה והלמדנות של עולם הישיבות בליטא. בנו של הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" וחתן רבי רפאל שפירא ראש ישיבת וואלוז'ין חתן הנצי"ב. לאחר נישואיו החל לכהן כראש ישיבה שלישי בישיבת וואלוז'ין. עם סגירת הישיבה עבר לכהן כרב בבריסק על מקום אביו שנפטר בשנת תרנ"ד, והמשיך בהרבצת תורה לקבוצה קטנה של תלמידים מובחרים שהתקבצו לקבל תורה מפיו. עם כל פעילותו הרבה בעניני חסד ועניני ציבור, לא פסקה מחשבתו מללמוד ולחדש בדברי תורה, ועסק בתורה בעיון רב עד כלות כל הכוחות. מתורתו נדפס ספר "חידושי רבנו חיים הלוי" על הרמב"ם (בריסק, תרצ"ו), וספרים רבים שנכתבו עפ"י חידושים ידועים מפי השמועה, ומהעתקות שונות של מחברותיו האישיות. ממקימי "אגודת ישראל". נודע במלחמתו הבלתי-מתפשרת בתנועת הציונות [הגר"ח היה רגיל לומר כי מטרתה העיקרית של תנועת הציונות, היא עקירת האמונה וקיום התורה מעם ישראל], אך היה מעורב רבות בעניני ישוב ארץ ישראל. ניהל מגביות לטובת היישוב הישן, ורבים מתלמידיו עלו לארץ ישראל. גם במכתב שלפנינו מופיעים בחתימה דברי ייחוליו לגאולת ישראל בביאת הגואל "...ונעלה ציון ברננה".
נשוא המכתב: הגאון רבי משה אהרן ווייצבלום. כיהן כדיין בבריסק שנים רבות, בתקופת רבנותם בעיר של המהרי"ל דיסקין, הבית הלוי ובנו הגר"ח. לעת זקנותו עלה לארץ ישראל. בשנת תרס"ב מונה לרב העדה האשכנזית בעיר יפו, אך לאחר תקופה פרש מן הרבנות. בשנת תרס"ד נתקבל במקומו לרבנות יפו רבי אברהם יצחק הכהן קוק, שהיה חתנו של האדר"ת (אודות התקופה הקצרה של רבנות רבי משה אהרן וייצבלום מבריסק בעיר יפו, ראה: י' אלפסי, "חקרי ארץ ישראל", ירושלים תשס"ו, תולדות קהילת תל אביב-יפו, עמ' 339; אגרות האדר"ת, שבסוף ספר "אדר היקר ויקר תפארת", ירושלים תשכ"ז, עמ' פח-פט). רבי משה אהרן וייצבלום היה אחי-סבתו של הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן, ובכתבי תלמידיו של הגראי"ל מופיעים סיפורים רבים על רבי משה אהרן שנשמעו מפי הגראי"ל [אחד הסיפורים שסיפר הגראי"ל: בזמן המהרי"ל דיסקין כיהן ר' משה אהרן כרב ביישוב קטלנא, עיירה בפרברי בריסק, מעבר לנהר, וכאשר פשטו שוטרים על ביתו של הרב בבריסק (בעלילה הידועה), הבריח המהרי"ל דיסקין את תלמידו הבחור העילוי ר' יוסף מרוגוטשוב, לביתו של הרב וייצבלום בקטלנא].
[1] דף. כ-27.5 ס"מ. כ-10 שורות בכתב-ידו וחתימתו. מצב טוב. סימני קיפול.