Anschriften- und Branchen-Verzeichnis der Angehörigen des jüdischen Volke in Wiesbaden und seiner Vororte [רשימת כתובות ובתי עסק של בני העם היהודי בויסבאדן וסביבותיה]. הוצאת Dr. Wilhelm Schmidt, ויסבאדן, 1935. גרמנית.
ספר-כיס שנדפס לשימושם של חברי המפלגה הנאצית בעיר ויסבאדן (דרום מערב גרמניה), עם שמותיהם ופרטיהם האישיים של למעלה מ-2500 יהודים. מחולק לשלושה חלקים (ערוכים על פי סדר האלף-בית): רשימת שמות (עם ציון המצב המשפחתי, המקצוע והכתובת של כל אחד מהיהודים); רשימת בתי עסק ומקצועות (עם שמות הבעלים והכתובות); וכן רשימה של הארגונים היהודיים בעיר (עם פירוט שמות החברים, תפקידיהם, ומידע כללי על כל ארגון ופעילותו). בשוליים התחתונים של כל אחד מהעמודים נדפס "מטבע לשון" אנטישמי, מנאומי בכירי המפלגה הנאצית או מן המסורת הגרמנית.
העיר ויסבאדן (Wiesbaden), בירת מדינת הסן, היתה ביתה של אחת מקהילות היהודים העתיקות בגרמניה. ראשוני היהודים הגיעו לעיר עוד במאה ה-14, ובראשית המאה העשרים התקיימו בה שלוש קהילות במקביל: אורתודוקסית, רפורמית וקהילת מהגרים ממזרח אירופה ("אוסטיודן"). לאחר מאורעות "ליל הבדולח" נהרסו בתי הכנסת של שלוש הקהילות, מאות מיהודי העיר נכלאו ועשרות נספו. מרבית יהודי ויסבאדן גורשו אל מחנות ההשמדה בפולין עד חודש יוני 1942.
לאורך שנים ארוכות, התקשו הארכיונים בגרמניה להרכיב רשימה מלאה של שמות יהודי העיר שנספו בשואה, והמקורות שעמדו לרשותם הספיקו להרכבת רשימות חלקיות בלבד. ב-2001 גילה צוות ארכיון העיר ויסבאדן בספר זה כ-470 שמות שלא תועדו במקורות אחרים.
265 עמ', ללא עמודים 127-128 (דף חלק, נועד לרישום הערות בכתב-יד). 14 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, מעט קמטים וקרעים קלים בשוליים. קרעים מחוזקים בנייר דבק בדף הבטנה הקדמי. רישומים בכתב-יד בעמודים האחרונים ועל גבי העטיפה האחורית. פגמים וקרעים חסרים בעטיפה ובשדרה. העטיפה כולה נעטפה בנייר דבק, לשיקום ולשימור.
אינו מופיע ב-OCLC.
למידע נוסף על הספר, ראה:
Personen- und bevölkerungsgeschichtliche Quellen in Kommunalarchiven, בעריכת Marcus Stumpf ו-Katharina Tiemann. הוצאתLWL- Archivamt für Westfalen, מונסטר, 2015. עמ' 117-124. גרמנית.

כ-45 מכתבים שהוחלפו בין ראשי הקהילה היהודית בווינה ובין הרשויות בגרמניה הנאצית, חברת הנסיעות הימית וארגוני סיוע יהודיים, במהלך הפלגתן של אניות הפליטים "קריבייה" ו"קוניגשטיין" לאיים הקריביים, נדידתן בין הנמלים השונים ולבסוף – הגעתן לחוף מבטחים בוונצואלה. המכתבים מתעדים את תחנות המסע, העברות כספים ושמות של עשרות נוסעים. וינה, פריז, המבורג ומקומות נוספים, ינואר-יוני 1939. גרמנית (מכתב אחד באנגלית).
בסוף שנות ה-30 דגלה המפלגה הנאצית במדיניות של הגירת יהודים כפויה החוצה משטחי הרייך. "הלשכה המרכזית להגירת יהודים", שבראשה עמד אדולף אייכמן, ארגנה מספר "טרנספורטים" למדינות זרות, והללו מומנו באמצעות כספי הנוסעים וכספי ארגוני סיוע יהודיים. הקהילה היהודית בווינה, שראשיה עמדו על הסכנה הנשקפת ליהודים בגרמניה ואוסטריה, תיווכה בין הארגונים היהודים ובין הרשויות בגרמניה, ועשתה ככל יכולתה להביא את אניות המגורשים לארצות אחרות בשלום.
האניות "קריבייה" (Caribia) ו"קוניגשטיין" (Königstein) יצאו מנמל המבורג בחודשים ינואר ופברואר 1939; על סיפון האחת היו כ-85 יהודים ועל סיפון האחרת – כ-165. יעדיהן המקוריים היו האי טרינידד וגיאנה הבריטית, אולם במהלך ההפלגה התבשרו הנוסעים שהכניסה ליעדים אלה נאסרה. בעקבות זאת, נאלצו האניות לנדוד במשך שבועות מנמל לנמל, כאשר הן נדחות בידי הרשויות פעם אחר פעם, והצוותים סוחטים את כספי הנוסעים בכל תחנה ותחנה.
במאמץ למנוע בכל מחיר את החזרת האניות לגרמניה, ניסתה הקהילה היהודית בווינה להשיג מימון להמשך המסע (שמחיריו האמירו מיום ליום), לאתר ארץ שתואיל לקלוט את הפליטים ולקבץ דמי ירידה לחוף עבור כל נוסע ונוסע. למרות זעמם של ארגוני הסיוע על העלויות הכבדות, ולמרות הוראה שניתנה מגרמניה להשיב את האניות לאירופה, עלה בידי הקהילה היהודית להביא את "קריבייה" ו"קוניגשטיין", בסופו של דבר, לארץ שתואיל לקבלן – מדינת ונצואלה.
לפנינו כ-45 מכתבים והעתקי-מכתבים, מודפסים במכונת כתיבה או משוכפלים, המתעדים את פעילות ראשי הקהילה בווינה במהלך שבועות ההפלגה. בין המכתבים: • מכתב מיום 24.1, אל "הלשכה המרכזית להגירת יהודים" – דיווח על התנאים שסוכמו עם חברת הנסיעות "הכוכב האדום" (Red Star Line), ועל שינוי היעד מטרינידד לברבדוס. למכתב מצורפת רשימת נוסעים, עם 77 שמות (בשני עותקים). • מכתב מיום 24.2, מאת נציגי ארגון הג'וינט אל הנהלת הקהילה היהודית בווינה – עדכון על מצבן של שתי האניות: קריבייה גורשה מטרינידד וקבלה אישור לשהות בוונצואלה, ואילו קוניגשטיין גורשה מברבדוס והיא משייטת בלב ים. • מכתב מיום 6.3, מארגון הסיוע היהודי היצ'ם (HICEM) לקהילה – עדכון על מצבן של האניות: נוסעי הקריבייה הורשו לרדת מהאנייה בוונצואלה, אולם הקוניגשטיין עודה בלב ים, וייתכן שתוכל להיכנס לאקוודור. בסוף המכתב הודעה: לא יועברו כספים נוספים מאף ארגון יהודי גם אם יוחזרו הנוסעים לגרמניה. • העתק של מברק בהול מיום 6.3, מאת הקהילה אל ארגון היצ'ם – מתריע מפני סכנה מיידית הנשקפת לשלום הנוסעים אם יוחזרו לגרמניה. • מכתב מיום 13.3, מארגון היצ'ם לקהילה, מודיע, בעקבות המברק, על אישר עגינה זמני שהושג לקוניגשטיין בוונצואלה, ועל נציג שנשלח למנוע ממפקד האנייה להשיבה לגרמניה. • שני מכתבים מיום 15.3, שנשלחו מאת נוסעי האנייה קוניגשטיין אחרי ירידתם מהאנייה לוונצואלה: מכתב תלונה אל חברת "הכוכב האדום", המפרט את גביית הכספים המופקעת, הפרת ההסכמים והיחס הקשה שקבלו הנוסעים מהצוות (אנגלית); מכתב תודה אל ראשי הקהילה היהודית בווינה, עם דיווח על מצבם של הנוסעים והטיפול הניתן להם. • ועוד.
חלק מהמכתבים שבאוסף נשלחו לאחר הגעת הנוסעים לוונצואלה, והם מתעדים את נסיונות חברת הנסיעות "הכוכב האדום" לסחוט כספים נוספים מן הארגונים היהודיים (בחלקם מפורטים החשבונות והתעריפים המופקעים) וכן את קשרי העבודה שבין הקהילה היהודית לבין "הלשכה המרכזית להגירת יהודים" בתקופה זו (אחד המכתבים אף פונה ישירות אל ראש הלשכה – אדולף אייכמן).
מקצת המכתבים חתומים ומתוארכים בחותמת דיו של הקהילה היהודית בווינה, ובמכתבים ספורים מסומנות שורות או פסקאות בכתב-יד. חלק מהמכתבים חתומים בדפוס או ממוענים אל ראש הקהילה היהודית בווינה, יוזף לוונהרץ (Josef Löwenherz), ואפשר שהתכתובת כולה נוהלה בידיו. כמה מכתבים מופיעים במספר עותקים.
כ-45 מכתבים והעתקי מכתבים ומברק אחד. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים וקמטים. קרעים קלים בשוליים. קרעים חסרים בחלק מהמכתבים (ברובם קלים, בשוליים וללא נזק לטקסט). מכתב אחד עם קרע ארוך לרוחבו. מתויקים בתיקיית קרטון (ישנה, עם כתמים, קמטים וקרעים חסרים בפינות).

מכתב ארוך (שלושה עמודים מודפסים במכונת כתיבה) המתעד את השלבים הראשונים של שואת יהודי צרפת ואת הנעשה המחנה הריכוז הצרפתי דראנסי. דראנסי (צרפת), 1941. יידיש.
כפי הנראה, נועד המכתב שלפנינו להיות הראשון מתוך סדרת מכתבים, שתוכננו להישלח בחשאי ולתעד את הנעשה בתוך מחנות הריכוז. בתחילת המכתב מציין הכותב: "לפני שבועיים גמרנו בדעתנו לכתוב מדי שבוע על האירועים שהכו אתנו תדהמה. כבר החלטתי ליטול על עצמי את תיעוד המאורעות מאז יוני 1940, ובינתיים, תיעדתי גם את אירועי השבוע האחרון על גבי פתקאות וכרטיסים. כך, ירכיבו יחד התיעוד הכללי שהתחלתי בכתיבתו והמכתבים השבועיים הללו את 'ספר הזיכרון'". על מנת להבטיח את שמירת המכתבים, מפציר הכותב בנמען להכין שני עותקים נוספים, ולשלוח אותם אל מכרים נוספים – "הבנקאי" ו"עורך הדין".
בפתח הדברים מוסר הכותב סקירה כללית של המצב מחוץ למחנות (מעצרים ברחובות ובתי קפה בפריז, נסיונות ביקור של בני המשפחות), ובהמשך פונה לתיעוד מפורט של תנאי החיים במחנה הריכוז דראנסי: השינה במשך חודשים על רצפת הבטון, קצבאות המזון (פרוסת לחם במשקל 275 גרם ליום), הענישה (גילוח הראש, כליאה בצינוק, כבילה בשלשלאות), ונושאים נוספים. חלק נכבד מהמכתב מוקדש לתיאור מחאה שהקימו הרופאים היהודיים במחנה (שהטיפול באסירים הוטל כולו עליהם, ללא אמצעים ותרופות), שבעקבותיה התקבלה הוראה לשחרור 388 אסירים שמצבם היה קשה במיוחד.
לאורך המכתב נזכר מספר פעמים אדם המכונה "בראדאטי" [פולנית: "המזוקן"], כינוי המיוחס לדוד רפפורט, ראש ארגון הסיוע הצרפתי Comite rue Amelot, ואפשר שהכותב היה חבר בארגון זה.
מחנה הריכוז דראנסי (Drancy) הוקם בחודש אוגוסט 1941 בסמוך לפריז. במחנה עמד מבנה בטון יחיד בן ארבע קומות, ששימש במקור את המשטרה הצרפתית ונועד לתפוסה של 700 נפשות. בתחילה שלחו הגרמנים אל המחנה יהודים זרים בלבד, אולם בהמשך נשלחו אליו גם אזרחים צרפתים, ותפוסת המחנה הגיעה לאלפי בני אדם. מחודש אוגוסט 1942 החלו העצורים במחנה להישלח אל מחנות ההשמדה במזרח.
3 עמ' (מודפסים על גבי דפים נפרדים), 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט קמטים וכתמים. קרעים קלים בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית-עליונה של כל אחד מהדפים (ללא נזק לטקסט). מספר תיקונים בכתב-יד.
לתרגום המכתב לאנגלית ולמידע נוסף ראה חומר מצורף.

שלושה גיליונות ודף שער של העיתון "ארבעטער-צייטונג", שנדפסו מטעם מפלגת "פועלי ציון" בתקופת השואה. כוללים ידיעות על מרד גטו ורשה, קריאה להצטרף למאבק בגרמנים, דיווחים מסניפי הארגון באירופה ובארץ ישראל, ועוד. [גרנובל, (צרפת)], 1943-1944. יידיש.
העיתונים שלפנינו נדפסו בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, מטעם אחד הארגונים הבולטים ביותר במחתרת היהודית – מפלגת "פועלי ציון". בין היתר, פעלו חברי הארגון בפולין, בבלגיה, בהולנד ובשוויץ, ונטלו חלק בלוחמה פרטיזנית, בזיוף מסמכים ובהברחת אמצעי סיוע. אחד מערוצי הפעילות החשובים ביותר של הארגון היה הדפוס המחתרתי, שהגרמנים עשו ככל יכולתם למנוע את הפצתו. דפוסים אלה, שנעשו באמצעים דלים ביותר ולא פעם תוך סיכון חיים, שימשו להפצת ידיעות על המרידות היהודיות, תבוסות גרמניה בחזיתות השונות, מעשי הגרמנים במחנות במזרח וקריאה גלויה להתקוממות יהודית.
לפנינו ארבעה עיתונים שנדפסו בשלבים שונים של המלחמה בצרפת: שני עיתונים נדפסו תחת הכיבוש הגרמני, עיתון אחד במהלך המערכה על שחרור צרפת והעיתון האחרון – בצרפת החופשית. בין היתר, מופיעים בגיליונות כתבות על מרד גטו ורשה, קריאות להצטרף למאבק בכובש הגרמני, ידיעות מסניפי "פועלי ציון" ברחבי אירופה ותיעוד של הקשר בין המחתרת וארץ ישראל.
1. עמוד השער של גיליון מס' 1, מחודש ספטמבר 1943 (מודפס במכונת כתיבה), ובו כתבה ארוכה על מרד גטו ורשה: התנאים שקדמו למרד, יחסי הכוחות בין הצדדים, הנזקים שהצליחו המורדים להסב לגרמנים, ועוד. כתבה זו היא מן העדויות הראשונות על מרד גטו ורשה (נדפסה כ-4 חודשים לאחר המרד).
בתחתית העמוד מברק שנשלח מוורשה לארץ ישראל: ברכת שלום מהמורדים לארץ, בקשה לסיוע ותחמושת והודעה על חבר נוסף שנפל. ממוען לידי "זרובבל" (יעקב זרובבל?). [1] דף (עמוד אחד מודפס), 27 ס"מ בקירוב.
2. גיליון חגיגי לכבוד ה-1 במאי, מחודש אפריל 1944 (מודפס במכונת כתיבה). תחת שם העיתון נדפסו סיסמאות וקריאות מחאה אנטי פאשיסטיות: "מוות לפאשיזם ולברבאריות ההיטלריסטית", "הלאה האימפריאליזם והדיכוי", "תחי החירות הלאומית והסוציאליסטית של העם היהודי", ועוד. בהמשך נדפס "מניפסט" קצר עבור הנוער היהודי באירופה הקורא להצטרף למאבק, ודיווחים על סניפי המפלגה באירופה ובארץ ישראל. [4] עמ', 27 ס"מ בקירוב.
3. גיליון מחודש אוגוסט 1944 (מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל). כולל מאמר אחד ארוך, הסוקר את פעילות מפלגת מפא"י ותנועת הפועלים בארץ ישראל. חתום "זרובבל" (יעקב זרובבל?). 4 עמ', 27 ס"מ בקירוב.
4. גיליון מחודש אוקטובר 1944 (מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל). כולל מספר כתבות, בהן כתבות על שבויי המלחמה ושארית הפליטה (מאת "ה. בינדער"), שנאת ציונים בתנועת ה"בונד" (מאת "ש. לייפער"), הקמת חזית סוציאליסטית בארץ ישראל (מאת "א. ליטוואק"), שחרור מחנה דרנסי; וכתבות נוספות. [8] עמ', 30.5 ס"מ בקירוב.
מקום ההדפסה אינו מצויין על גבי העיתונים, אולם בגיליון מחודש אוקטובר, מצויינת כתובתה של המערכת בעיר גרנובל (Grenoble, דרום צרפת), וכפי הנראה פעל העיתון מעיר זו לאורך כל המלחמה.
מצב משתנה. מצב כללי טוב. פגמים קלים. קרעים בשוליים (ברובם קלים). קרע באחד הדפים, משוקם בצדו האחורי. רישומים בכתב-יד על גבי דפים של שניים מהגיליונות. הגיליון מחודש אוקטובר 1944 במצב טוב-בינוני, עם קרעים וקרעים חסרים בשוליים (קטנים, ללא נזק לטקסט), שני דפים מנותקים ודף אחד עם רצועות של נייר דבק לאורך השוליים בצדו האחורי. הדף האחרון מחובר במהופך.
לתרגום העיתונים לאנגלית ולמידע נוסף על מפלגת פועלי ציון בצרפת הכבושה, ראה חומר מצורף.

חופה שהוכנה בידי ארגון הג'וינט עבור ניצולי השואה במחנות העקורים. תוצרת ארץ ישראל, [אמצע-סוף שנות ה-40].
החופה עשויה בד כחול שבמרכזו רקום מגן דוד עם המילה "ציון", וסביבו הפסוק: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" (ירמיהו לג, יא). בפינה השמאלית-תחתונה רקום באותיות זהובות הכיתוב "ג'וינט A. J. D. C., תוצרת ארץ ישראל", ולכל אחת מארבע הפינות מחובר חישוק מתכת, לפרישת החופה על גבי מוטות.
בין השנים 1945-1949, ייצר ארגון הג'וינט כ-100 חופות עבור דיירי מחנות העקורים. הצורך הדוחק במזון, ביגוד ותרופות, הותיר לארגון משאבים מועטים בלבד להכנת תשמישי קדושה, והללו יוצרו בכמות מצומצמת בלבד. החופות המעטות שהוכנו נדדו בין המחנות השונים באוסטריה, גרמניה, צ'כוסלובקיה ויוון, ותחתן נערכו מאות חתונות לזוגות יהודיים ששרדו את המלחמה ובקשו לפתוח בחיים חדשים.
ארגון הצדקה האמריקני הג'וינט (Joint), הוקם בשנת 1914 במטרה להעניק סיוע ליהודים הנתונים תחת איום ברחבי העולם. עם תום מלחמת העולם השנייה, היה הג'וינט לאחד הארגונים הראשונים שהושיטו עזרה לניצולי השואה (למעשה, הגיעו נציגיו של הג'וינט לאדמת אירופה עוד בשנת 1944, לפני תום המלחמה), ופעילותו נחשבת לאחת התרומות החשובות ביותר לשיקום יהדות אירופה לאחר המלחמה.
142X140 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים.
חופה זהה מוצגת ב"מוזיאון לתולדות השואה" של "יד ושם" בירושלים.
ראה חומר מצורף.