מכתב ארוך (שלושה עמודים מודפסים במכונת כתיבה) המתעד את השלבים הראשונים של שואת יהודי צרפת ואת הנעשה המחנה הריכוז הצרפתי דראנסי. דראנסי (צרפת), 1941. יידיש.
כפי הנראה, נועד המכתב שלפנינו להיות הראשון מתוך סדרת מכתבים, שתוכננו להישלח בחשאי ולתעד את הנעשה בתוך מחנות הריכוז. בתחילת המכתב מציין הכותב: "לפני שבועיים גמרנו בדעתנו לכתוב מדי שבוע על האירועים שהכו אתנו תדהמה. כבר החלטתי ליטול על עצמי את תיעוד המאורעות מאז יוני 1940, ובינתיים, תיעדתי גם את אירועי השבוע האחרון על גבי פתקאות וכרטיסים. כך, ירכיבו יחד התיעוד הכללי שהתחלתי בכתיבתו והמכתבים השבועיים הללו את 'ספר הזיכרון'". על מנת להבטיח את שמירת המכתבים, מפציר הכותב בנמען להכין שני עותקים נוספים, ולשלוח אותם אל מכרים נוספים – "הבנקאי" ו"עורך הדין".
בפתח הדברים מוסר הכותב סקירה כללית של המצב מחוץ למחנות (מעצרים ברחובות ובתי קפה בפריז, נסיונות ביקור של בני המשפחות), ובהמשך פונה לתיעוד מפורט של תנאי החיים במחנה הריכוז דראנסי: השינה במשך חודשים על רצפת הבטון, קצבאות המזון (פרוסת לחם במשקל 275 גרם ליום), הענישה (גילוח הראש, כליאה בצינוק, כבילה בשלשלאות), ונושאים נוספים. חלק נכבד מהמכתב מוקדש לתיאור מחאה שהקימו הרופאים היהודיים במחנה (שהטיפול באסירים הוטל כולו עליהם, ללא אמצעים ותרופות), שבעקבותיה התקבלה הוראה לשחרור 388 אסירים שמצבם היה קשה במיוחד.
לאורך המכתב נזכר מספר פעמים אדם המכונה "בראדאטי" [פולנית: "המזוקן"], כינוי המיוחס לדוד רפפורט, ראש ארגון הסיוע הצרפתי Comite rue Amelot, ואפשר שהכותב היה חבר בארגון זה.
מחנה הריכוז דראנסי (Drancy) הוקם בחודש אוגוסט 1941 בסמוך לפריז. במחנה עמד מבנה בטון יחיד בן ארבע קומות, ששימש במקור את המשטרה הצרפתית ונועד לתפוסה של 700 נפשות. בתחילה שלחו הגרמנים אל המחנה יהודים זרים בלבד, אולם בהמשך נשלחו אליו גם אזרחים צרפתים, ותפוסת המחנה הגיעה לאלפי בני אדם. מחודש אוגוסט 1942 החלו העצורים במחנה להישלח אל מחנות ההשמדה במזרח.
3 עמ' (מודפסים על גבי דפים נפרדים), 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט קמטים וכתמים. קרעים קלים בשוליים. קרע חסר בפינה הימנית-עליונה של כל אחד מהדפים (ללא נזק לטקסט). מספר תיקונים בכתב-יד.
לתרגום המכתב לאנגלית ולמידע נוסף ראה חומר מצורף.