מנורת חנוכה. ורשה, פולין, מפנה המאות ה-20-19. נחושת. קישוטים מובלטים, מודבקים ומוברגים לדופן: עיטורי עלים וצמחים, כתר תורה, מנורת שבעה קנים ומצדיה עצי תמר אחוזים באריות. בצדי המנורה בזיך לנר השמש וכד (נשלפים). גובה מירבי: 30 ס"מ, רוחב: 23 ס"מ. מצב בינוני-טוב, בזיך אחד ללא הברגה. חסר עיטור נשלף (תחת הכתר). חיבורים רופפים. שריטות על הדופן.

מנורת חנוכה גדולה. [כנראה, בוכרה, ראשית המאה ה-20]. אבן סבון (סטאטיט) מסותתת. מנורה גדולה ומאסיבית, בעלת שלוש שורות: בשורה הראשונה גומה בודדת, עם מקום לפתילה; בשורה השניה ארבע גומות (בכל גומה שני חירורים המתחברים לשורה השלישית); בשורה השלישית שמונה גומות, עם מקומות לפתילות. מנורות עשויות אבן תועדו בקהילות יהודיות במקומות שונים בעולם (תימן, מרוקו ואף ירושלים), אך על-פי רוב הן קטנות יותר וכוללות שתי שורות של גומות בלבד. באוסף המוזיאון היהודי של לונדון מופיעה חנוכיה דומה לזו שלפנינו, בעלת שלוש שורות של גומות, שמקורה בבוכרה. ראה: Catalogue of the Permanent and Loan Collections of the Jewish Museum, London, edited by R. D. Barnett, לונדון, 1974, פריט 217, לוח LXXIX (מצולמת). אורך: 24 ס"מ, רוחב: 29 ס"מ, גובה: 8.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. שבר חסר בפינה השמאלית התחתונה. שברים (מודבקים) בדופן הימנית.

מנורת חנוכה. מרוקו, אסואירה (?), [1948-1950 בקירוב]. פח פליז מנוסר וחקוק; פליז יצוק. הדופן האחורית מעוצבת כקשת-פרסה עם קצה מחודד, בראשה עיטור מגן-דוד גזור. מעוטרת בשני לוחות הברית, (עם הכיתוב "שני לחת"), כתר, דגלי ישראל והכיתוב "ליהדלק (!) נר של חנכה". בתחתית שורת קשתות-פרסה מחודדות. שורת בזיכים יצוקה ואגן תחתון עם קצוות צבוטים. עיטורי המנורה שלפנינו דומים מאד לעיטורי צלחת הסדר המופיעה בקטלוג זה (ראה פריט 617 וכן ראה קטלוג "קדם" מס' 28, פריט 129) ואפשר כי נעשו בידי אותו אמן. גובה: 28.5 ס"מ, רוחב: 22 ס"מ. מצב טוב. מעט כיפופים.

מנורת תאורה, [מעשה ידי אמן "בצלאל" אברהם בר אדון?]. [ארץ ישראל, שנות העשרה או ה-20 בקירוב]. פליז יצוק, חקוק, מכופף ומנוסר; חיווט. בסיס מלבני, עליו ניצב גמל. אל דבשת הגמל מחוברים מוטות, אליהם מחוברים בית הנורה והאהיל. באהיל נוסרו דגמים גיאומטריים נאים והכיתוב "וירא האלהים את האור כי טוב". בראשו מגן דוד. גובה: 48 ס"מ, רוחב מירבי: 28 ס"מ. מצב טוב. המנגנון החשמלי תקין.