ספר בן המלך והנזיר, משלים ודברי מוסר, בדרך המליצה, מאת רבי אברהם הלוי אבן חסדאי. קושטא, [דפוס האחים דוד ושמואל ן’ נחמיאש], רע"ח [1518]. מהדורה ראשונה.

מסגרת שער מעוטרת בחיתוך עץ. בראש הספר הקדמה מאת רבי אברהם הלוי אבן חסדאי.

עיקרו של הספר, המורכב משלושים וחמישה שערים, הוא דו-שיח המתנהל בין בנו של מלך הודו לבין נזיר, המלמדו אמיתות חיים חשובות ועצות שונות להתנהגות נכונה בתחומים שונים, בעזרת משלים ופתגמים, סיפורים ושירים.

מקורו של החיבור שלפנינו הוא בסיפור הודי עתיק. סיפור זה התגלגל עם השנים בתרבויות שונות וקבל גם עיבוד נוצרי. נוסחה היווני-נוצרי של היצירה תורגם בין היתר גם לערבית (הספר נודע בשמות "כתאב בלוהאר ויואסף" או "כתאב אבן אלמאלך ואלנאסך"). אבן חסדאי תרגם את הגרסה הערבית לעברית, תוך שהוא מכניס בספר שינויים מהותיים רבים הנוגעים לצורת הספר, ללשונו ולסגנונו, וכמובן גם לתוכן ולמשמעות המסרים העולים מן הטקסט.

קולופון בדף האחרון: "ותשלם המלאכה מלאכת שמים יפה צרופה מזוקקת שבעתים והוא בן המלך והנזיר, והיתה השלמתו יום שני לחדש ניסן, משנת ברוכים אתם בעיר קושטנטינא רבתי...".

[56] דף. 18.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני עד בינוני-טוב. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות כהים, וכתמי שעווה במספר דפים. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. רישומים בכתב-יד בדף השער. כריכת עור עתיקה, מעוטרת, בלויה ופגומה (שדרה משוקמת).

מקור: סות'ביס, Delmonico Collection, ניו יורק, דצמבר 2008, מס' 82.

ספר שערי תשובה, מאת רבינו יונה החסיד מגירונדי. קראקא, דפוס יצחק בן אהרן מפרוסטיץ, שמ"א [1581].

עותק נאה.

ספר "שערי תשובה" עוסק באופן יסודי בענייני תשובה וכפרה על חטאים, והוא מספרי היסוד הנודעים על מצוות התשובה. הספר כולל ארבעה שערים. בשער הראשון מפורטות הפעולות הנדרשות מהחוטא, הבא לשוב בתשובה. השער השני עוסק בגורמים שונים המביאים את האדם לחזור בתשובה. השער השלישי כולל פירוט נרחב על עשרות מצוות ועברות שונות, המסודרות על פי סדר חומרתן, ובשער הרביעי והאחרון מוזכרים סוגי כפרה שונים לעברות שונות. ספר "שערי תשובה", בצורתו המוכרת לנו, היה במקור חלק מחיבור מקיף וגדול יותר, שכלל שערים נוספים (אשר מוזכרים לעתים בפנים הספר), אך שערים אלו לא הגיעו לידינו.

המחבר, רבינו יונה מגירונדי (ד'תתק"ע 1210 בערך – כ"ח בחשוון ה'כ"ד 1263), מגדולי תקופת הראשונים, רב בקטלוניה ודמות מרכזית ורבת השפעה בחיי יהדות ספרד במאה ה-13. נודע בימיו כדרשן גדול וכאחד מחשובי פרשני התלמוד (החידושים שכתב על מספר מסכתות אבדו ברובם). את פרסומו לדורות קנה בעיקר בזכות ספרי המוסר שכתב, בהם "איגרת התשובה", "ספר היראה", ובראשם ספר "שערי תשובה". ספר שערי תשובה השפיע על רבים עוד בזמנו של המחבר, ובדורות הבאים נודעה לו השפעה על מחברים שונים ומגוונים.

ראו עוד על רבי יונה מגירונדי וכתביו: י"מ תא-שמע, "חסידות אשכנז בספרד: רבנו יונה גירונדי – האיש ופועלו", כנסת מחקרים, כרך ב: ספרד, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ד, עמ' 109-148.

בסוף הספר (דפים לח/2-מד), נדפס החיבור "ספר היראה" לרבינו יונה מגירונדי (נדפס לראשונה בתוך ספר "הליכות עולם", לייריאה, רנ"ה בערך).

קולופון מעניין בדף האחרון: "ברוך ה' אלקי ישראל אשר עזרני עד כה, שגמרתי המלאכת שמים שחיבר איש חמודות... רבינו יונה גירונדי, ספר שערי תשוב[ה] עם ספר היראה... ואקוד ואשתחוה שהיו חלומותי לטובה ולברכה, אשר חלם לי בראש השנה להביא אל בית הדפוס הספר הלז... בכן ישמרני השם עם כל ישראל מחלומות רעים ומגזירו[ת] רעות... כויעתר יצחק בהח"ר אהרן פרוסטיץ המחוקק; נגמר ה' ימים בחדש ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב, בשנת לא ירפך [=שמ"א], פרשת תמים תהיה עם ה' אלקיך".

בדף השער חתימות ורישומי בעלות של: "הבח' החתן הר"ר נתן מייסלינג מקאפנהאגן יע"א".

תיקון טעות דפוס בכתב-יד בדף כט/1.

מד דף. ספירת דפים משובשת. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגם בשולי הדף האחרון, על גבול הטקסט, משוקם במילוי נייר. חותמת בדף השער. כריכת עור חדשה.

ספר תהלים, עם באורי זוהר ומצודת ציון. צפת, דפוס רבי ישראל ב"ק, [תקצ"ג 1833].

מהספרים הראשונים שנדפסו בידי רבי ישראל ב"ק בעיר צפת, כשנה לאחר יסוד בית דפוסו בעיר.

המדפיס מברדיטשוב, הרה"ח רבי ישראל בק (תקנ"ז-חשוון תרל"ה), היה תלמידם של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. בגיל צעיר הקים בית דפוס בברדיטשוב ופעל בו כתשע שנים. בשנת תקצ"א עלה לצפת והקים בגליל את בית הדפוס מחדש. לאחר חורבן הגליל ברעידת האדמה בשנת תקצ"ז, הקים רבי ישראל ב"ק את בית הדפוס העברי הראשון בירושלים, שהיה בית הדפוס הבלעדי בעיר יותר מעשרים שנה.

מעבר לדף השער הקדמת המדפיס רבי ישראל ב"ק: "וכל הקונים אשר יקנו ויזולו זהבם וכספם על הספרים אשר יהיו נדפסים פה באה"ק תוב"ב ובפרט ספרי תהלים עם הזוהר אשר יחזיק בחיקו ובתרמילו, השי"ת יצילם מכל צער ונזק ובהלה...". הקדמה נוספת, ארוכה, מהמביא לדפוס, רבי גרשון מרגליות, בה הוא מספר כיצד הפציר ברבי ישראל ב"ק לא להדפיס את הביאור הקבלי "באורי זוהר" לבדו, אלא לצד פסוקי התהלים, כפי שאכן נדפס בסופו של דבר.

בראש כל מזמור נדפסה "כוונת המשורר". כן כולל הכרך תפילות שאומרים לפני ואחרי קריאת תהלים בחול, בשבת, ביום-טוב ולליל הושענה רבה, תפלה בעד החולה וסדר פדיון הנפש.

רישומי בעלות והקדשה בדף המגן והשער, וחותמת בדף המגן של רבי מנחם מנדל דיזנדרוק (תרס"ב-תשל"ד), רבה של הקהילה היהודית הספרדית בליסבון, ורב הקהילה הספרדית בית-יעקב בסאן-פאולו.

[4], קנב דף. 15 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. קרע חסר קטן בדף השער, ללא פגיעה בטקסט. כריכה עתיקה, עם שדרת עור. בלאי ופגמים בכריכה (צדה הקדמי מנותק בחלקו).

דף מודפס (משני צידיו) – "ספר אלות הברית" – כרוז ה"חרם" נגד בתי הספר ולימודי חכמות חיצוניות עם עשרות חתימות (בדפוס) של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק ועוד 275 חתימות, של רבני וחכמי ירושלים ושל ראשי בתי-אבות מכל קהילות האשכנזים בעיר הקודש. [ירושלים, ללא שם מדפיס, י"ב אדר א' תרל"ח 1878].

בראש החותמים: הגאון מבריסק מהרי"ל דיסקין (רבי "משה יהושע יהודא ליב בהגאון מו"ה בנימין זלה"ה אבד"ק בריסק דליטא יע"א"), ואחריו 275 חתימות נוספות, בהם הרבנים: רבי יעקב יהודה לעווי ראב"ד ירושלים ובית דינו; רבי מרדכי אליעזר וועבער הרב מאדא (תלמיד ה"דברי חיים" מצאנז); רבי ברוך מנדלבוים אב"ד טוראוו; רבי יצחק דוד בידרמן מלעלוב, האדמו"ר רבי אלעזר מנחם בידרמן מלעלוב ובנו האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה מלעלוב; המקובל רבי הלל משה גלבשטיין; המקובל רבי יצחק בעהם מקראלע, בנו רבי יעקב יהודה, ונכדו רבי יחיאל בעהם; רבי אורי ב"ר משה אורינשטיין, בנו רבי ישעיה, ונכדו רבי יעקב אורנשטיין; ועוד.

כבר בשנת תרט"ז יצאו רבני ירושלים ב"חרם" כנגד בית הספר "למל", מבתי הספר הראשונים בירושלים בהם שולבו לימודים כלליים (שהוקם בכספם ויזמתם של משפחת למל האמידה מאוסטריה, ובראשו עמד המורה והעיתונאי לודוויג אוגוסט פרנקל). על הכרוז משנת תרט"ז חתמו רבי שמואל סלאנט, חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט, ורבנים רבים נוספים. בהמשך חודש והורחב ה"חרם" בשנים תרכ"ב, תרכ"ו ותרל"ג, ונוספו עליהם חתימות הגאון רבי מאיר אויערבאך אב"ד קאליש וירושלים בעל ה"אמרי בינה", הגאון מקוטנא רבי משה יהודא ליב זילברברג (בעל ה"זית רענן"), רבי נחום בהרמ"א (רבי נחום משאדיק), ועוד.

אחת ממטרותיו העיקריות של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק בבואו אל ארץ הקודש לירושלים בכ"ט בתמוז תרל"ז (1877), הייתה לחזק את בדקי הקדושה והחינוך בירושלים, ולעזור לרבני העיר במלחמתם נגד ה"השכלה". היה זה לאחר שגורמים שונים מחו"ל הקימו מוסדות שונים על מנת לקלקל ולשנות את החינוך היהודי הטהור בעיר הקודש. עם בואו של המהרי"ל דיסקין התחדשה ביתר שאת וביתר עוז, מלחמתם של הרבנים וגדולי ירושלים נגד בתי הספר של ההשכלה.

כרוז החרם "אלות הברית" שלפנינו, הוא הכרוז שעל החתמתו שקד המהרי"ל דיסקין במשך יותר מחצי שנה מעת בואו, להחתים את ראשי המשפחות מכל הקהילות האשכנזיות בירושלים שיקבלו עליהם ועל זרעם את כל דברי האיסורים והגזירות שבו [קהילות הספרדים לא קיבלו על עצמם את ה"חרם", כבר מהחרם של שנת תרט"ז, מלבד מספר רבנים ספרדים בודדים שקראו בהזדמנויות שונות להצטרף לחרם (ראו כרוז משנת תרמ"ב – במכירת "קדם" 98, פריט 179, בו קראו רבי רפאל ידידיה אבועלפיה ורבי אליהו סלימן מני ועוד רבנים, להצטרף לחרם של "חו"ר האשכנזים"), אבל דבריהם לא התקבלו אצל ה"מיינסטרים" של ראשי העדה הספרדית ורבניה הראשיים – ואכן רוב תלמידי בתי הספר המוחרמים, היו מבני משפחות הספרדים בעיר].

ב"חרם" זה של שנת תרל"ח, נוספו סייגים ואיסורים נוספים שלא היו ב"חרמות" הקודמים, בהם רק נאסר הלימוד בבית ספר. בהחלטה זו הורחבו גדרי האיסור, ובכרוז שלפנינו מופיע:

"לאסור איסור ללמוד חכמות חיצוניות – אפילו אותם המותרים עפ"י דין ללמדם, עכ"ז אסור ללמוד אותם מפי מורה המיוחד ומקבל פרס מחו"ל, וכן לאסור למודי כתבים ולשונות זרים, לבלי יתלמדו בכנופיא בכל מקום שיהיה, לא בבית ספר לבדו ולא לספחו לבתי ת"ת, אפילו לעשותן טפל בטפל כלל וכלל, אפילו ע"י משגיח יר"ש".

בהמשך הכרוז החתומים מקבלים עליהם ועל זרעם את כל כללי האיסורים: "...אולם למען לא ימצאו הבאים אחרינו למצוא פתח חרטה באיזה סניף קל לפרש דבריהם כרצונם, לפרוץ בין הגדרות האלו, בכן באנו לקבל עלינו האיסור הנ"ל מחדש ולפרשו באר היטב בכל פרט ופרט. האיסורים הישנים והחדשים רובצים על כל לימודי לשונות נכרים... הגזירות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה ג"כ. הגזירות והחרמות רובצים על כל הבאים ללמוד וללמד... ועל כל המייסדים והמסייעים ואבות הילדים והילדות...".

במספר הזדמנויות שלח המהרי"ל דיסקין את תלמידיו (רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי ליב חפץ, רבי שלמה זלמן פרוש) שילכו להכריז את ה"חרם" ברבים, כמו למשל בעת ביקורם של ראשי האליאנס בבית הכנסת "החורבה" ובהזדמנויות אחרות. המכריזים הנ"ל הכריזו את ה"חרם" במסירות נפש, ואף הוכו מכות רצח ע"י בריונים שנשכרו לכך ע"י יוזמי בתי הספר – והדברים כבר נרשמו בארוכה בספרי ההיסטוריה וכתבי-העת של "העדה החרדית" בירושלים, המתעדים את המלחמות על נפש צאצאיה (ראו: כרוז "תוכחת מגולה", ירושלים תרמ"ז – מכירת קדם 98, פריט 181; וראו עוד: עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קכה-קכו; האיש על החומה, מהדורת תשפ"ג, ב, פרק טז, עמ' 47-82; ועוד).

בית הספר למל שימש כמעין בית מחסה לילדים יתומים ועניים, וכלל בתוכנית הלימודים שלו לימודים כלליים ושפות זרות, תוך שילוב שירה וריקודים, משחקים רבים והפעלות לילדים. הקמת בית הספר נתקלה בהתנגדות רבה, בעיקר מקרב חכמי האשכנזים בירושלים ואנשי היישוב הישן בעיר, שחששו מלימודי ההשכלה הכללית והשפות הזרות בבית הספר, ומשיטת ההוראה החדשה. גדולי הרבנים בירושלים ובראשם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט ובית דינו הכריזו מספר פעמים "חרם" על בית הספר "למל" ועל בתי הספר של האליאנס (כי"ח) שנוסדו בעקבותיו [עד היום הזה רבים ממוסדות החינוך החרדי בירושלים נמנעים מלימודי שפות זרות בכיתות ההוראה, ורק מתירים לימוד יחידני ב"זוגות" – שכן בנוסח חלק מהחרמות נאסרו לימודי הוראת-שפות, רק בפני כיתה המונה לפחות שלוש תלמידים או תלמידות].

בעצם תקופת מלחמתו התקיפה של המהרי"ל דיסקין בבתי הספר בירושלם, שהה בירושלים תייר מחו"ל, וכה הוא מתאר את רשמי ביקורו בבית המהרי"ל דיסקין: "...ראיתי את הרב מבריסק שעה תמימה, והנה אנשים מרי לב ונפש נגועי יסורים ותחלואתם באים אליו אחד אחד לקבל ברכה, לבקשו שיתפלל לקרוע רוע הדינין, והרבי משתתף בצער וכאב כל אחד ואחד, קולו הלחש ערב ועיניו מלאות חמלה, יושב ומאזין לאנחותיהם ופוקדם בברכה ועצתו, ורואים כי חלה הוא את חליים של זרע עם קדש... והנה כאשר קמתי ללכת נגעתי לפי תומי בשאלת ה'שקאלעס' בירושלם, ותוך כדי רגע נשתנה צורתו, הרבי חרד מכסאו ונתמלא קנאה גדולה עד שכל עצמותיו היו מרתתין ולשונו חיתתה גחלי אש והוא כאחד השרפים... פשט צורה ולבש צורה – ומי גבר יבוא בסוד הנהגתו והשראתו שהוא למעלה מתפיסתי..." (עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קיב).

[1] דף, מודפס משני צידיו. 35 ס"מ. מצב בינוני. קרעים וקרעים חסרים, עם מעט פגיעות בטקסט. כתמים ורישומים שונים.

הכרוז שלפנינו נדיר במיוחד. לא נרשם בספרה של ש' הלוי, ולא במפעל הביבליוגרפיה. כמו כן אינו מופיע ברשומות הספרייה הלאומית.

מהדורות חוזרות רבות של העתקת כרוז היסטורי זה, נדפסו בירושלים במהלך השנים (בדרך כלל, עם השמטת רוב שמות החותמים). לפנינו הכרוז המקורי, עם כל מאות החתימות, שנדפס בזמנו בשנת תרל"ח.