כ-250 מכתבים, כתבי-יד ופריטי נייר מעזבונו של הסופר והעורך יעקב הורוביץ. ארץ ישראל ואירופה, שנות ה-20-70. גרמנית, עברית ומעט יידיש.

ארכיון מגוון המתעד את עבודתו של הסופר והעורך הספרותי יעקב הורוביץ (1901-1975), חברם הקרוב של המשוררים נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, אשר ייסד, ערך והשתתף דרך-קבע ברבות מקבוצות הספרות שפעלו בארץ ישראל - "כתובים", "טורים", "יחדיו", "סדן", ואחרות.

בארכיון שלפנינו מכתבים, סיפורים ומאמרים שונים - חלקם בצורת כתבי-יד, חלקם בשלבי עריכה שונים, וחלקם מותקנים לקראת הופעתם הראשונה בדפוס. בין הפריטים:

• שני מכתבים בחתימת-ידו של הסופר שטפן צווייג, אל יעקב הורוביץ - באחד מהם התייחסות מעניינת לעליית חוגי הימין בברלין, להעלאת מחזהו של צווייג "ירמיהו" בארץ ישראל, ולתרגום של יצירות צווייג לעברית. זלצבורג, יוני וספטמבר 1930 (גרמנית).

• כתב-היד לספרו של אברהם שלונסקי "אני וטלי, או ספר מארץ-הלמה" - חמישים ותשעה דפים בכתב-ידו של שלונסקי, ובהם שירי הספר עם שורות ובתים שנמחקו והוחלפו, סימונים, תיקונים והערות שונות. באחד הדפים מופיע איור קטן ("דוד עצוב"). כתב-היד חתום בחתימת-ידו של שלונסקי בדף האחרון.

• שיר, מודפס במכונת כתיבה ומנוקד בכתב-יד, מאת נתן אלתרמן ליעקב הורוביץ (כפי הנראה, נוסח שהותקן לקראת ההדפסה; 1940 בקירוב).

• כ-20 מכתבים מאת אנשי החבורה הספרותית "כתובים" – אברהם שלונסקי, ישראל זמורה, אליעזר שטיינמן, מרדכי אבי שאול, יצחק נורמן, ואחרים. מרבית המכתבים כתובים בידי יותר מכותב אחד (לעיתים ארבעה או חמישה), והם מנוסחים בצורה בלתי פורמאלית, פרועה והומוריסטית – "עוד בריה חדשה: 'החרטם', ראשי תיבות: 'חיקוי רע טיאטרון[!] מטאטא'"; "שלונסקי שכח לחתום את שמו ולכן אני חותם בעדו, א. שלונסקי" (בכתב-ידו של שלונסקי); "אם נפגש בחוץ לארץ בוודאי תהיה זו פגישה מעניינת למדי: כמעט כמו שתי ספינות בים או שני גמלים במדבר"; ועוד. אחד המכתבים כתוב כולו בצורת שיר מחורז ומנוקד (מאת שלונסקי).

• קטלוג הוצאת "מחברות לספרות" לשנת 1958, ובו פתקאות עם זיכרונות והערות בכתב-ידו של מייסד ההוצאה ישראל זמורה: קבלת שירו הראשון של נתן אלתרמן וההחלטה להדפיסו ("בשטף עיר"), ביקור בביתו של אשר ברש, מחשבות על שירת אברהם שלונסקי ואורי צבי גריניברג, ועוד.

• עשרות מכתבים מאת בני משפחה ומכרים, בהם ארנולד צווייג, נחום גוטמן, משה שפיצר, חנה ריבקין בריק, ואחרים (מרבית המכתבים נשלחו מאת בני משפחה).

• כ-40 כתבי-יד והעתקים של סיפורים ומאמרים מאת יעקוב הורוביץ (מרביתם ביותר מעותק אחד): "על ספל פקוע של תה", "הסרט הכתום שבמצח", "הנסיך הירוק", "יעקבובסקי והמפקד" (כתב-יד מלא לתרגום מחזה מאת פרנץ ורפל), ועוד.

• וכן תדפיסים, דפי הגהה, תצלומים, גליונות של כתב העת "כתובים", ניירות מכתבים רשמיים של קבוצות ספרות ואמנות ("סדן", "התיאטרון האמנותי", "כתובים"), תצלומים, ועוד.

גודל ומצב משתנים.

מצורפים גיליונות וגזרי עיתונים רבים.

חמשת ספרי הילדים שראו אור בסדרת "ספורים-ציורים לתינוקות", בעריכת יחיאל היילפרין. הוצאת "הַגִּנָּה", ירושלים, תרפ"ה-תר"ץ 1925-1930.

אוסף שלם; חמישה ספרי-תמונות, מודפסים בדפוס ליטוגרפי-צבעוני וממוספרים 1-5, שראו אור בסדרה מיוחדת לילדי-גן – ביוזמתו ועריכתו של הסופר יחיאל היילפרין (מייסדו של גן הילדים העברי הראשון בגולה); כל ספר מאויר בידי אמן אחר, בסגנונו הייחודי - זאב רבן, מאיר גור אריה, משה מוצלמכר, אהרן קרבצוב ונחום גוטמן (על חשיבותה של הסדרה בתולדות ספרות הילדים העברית ראו להלן). חמשת הספרים:

1. יש לי צמד פרים. מסופר לפי פזמון עממי ע"פ פ.[פאלק] היילפרין, צייר מ.[משה] מוצלמכר. [תרפ"ה 1925].

[20] עמ'. מצב טוב. כתמים. נקב זעיר בעמוד האחרון. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

2. האוזה ואפרוחיה. ספר יחיאל היילפרין, צייר א.[אהרן] קרבצוב, עם מנגינה מאת יואל אנגל, תרפ"ה (1925).

[16] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים וקרעים חסרים קלים, משוקמים שיקום מקצועי. שרוך הכריכה חסר. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

3. מעשה העז. ספר לילדים ש"י עגנון, צייר ז.[זאב] רבן, תרפ"ה (1925).

[14] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

4. אליהו הנביא. ספר לתינוקות יחיאל היילפרין, צייר מ. [מאיר] גור-אריה, מוסיקה מאת יואל אנגל, תרפ"ה (1925).

[14] עמ'. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. פגעי רטיבות קלים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

5. נתני פטפטני. ספר יחיאל היילפרין, ציר נחום גוטמן, [1930?]. על גבי העטיפה הפנימית הקדשה בחתימת המחבר ומייסד ההוצאה, יחיאל היילפרין, למייסדת הוצאת "אמנות" שושנה פרסיץ (מתוארכת תרצ"א).

[16] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים קטנים ונקבי תילוע, מרביתם משוקמים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

חמשת הספרים נתונים בקופסאות נפרדות ותואמות (בכל קופסא "חלון" שדרכו נראית העטיפה), עם מארז תואם לכל הקופסאות יחדיו.

על חמשת ספרי "הגינה" (מתוך "איורים עבריים" מאת אילה גורדון):

"ספרי הילדים המאוירים היפים ביותר שראו אור בפרק הזמן שאנו דנים בו נוצרו על-ידי שלושה יזמים: שושנה פרסיץ, שבהוצאת 'אמנות' שלה יצאה סדרת ספרי 'גמליאל', תום זיידמן פרויד, שיצרה את ספרי 'אופיר', ויחיאל היילפרין, שהוציא לאור בירושלים את חמשת ספרי 'הגנה' ... סדרה זו, שנדפסה בירושלים, היתה המהודרת ביותר שראתה אור בארץ בימים ההם ... 'אליהו הנביא' הוא אחד הספרים היפים שראו אור בעברית, המביע בשיר מופלא את כל החלום הציוני ... עוד ספר על החלום הציוני במתכונת של מעשייה עממית הוא סיפורו הנפלא של ש"י עגנון, 'מעשה העז'.... שני ספרים אלה מאוירים עדיין ברוח האר-נובו של סוף המאה ה-19, סגנון שהתאפיין כאמור בקווי-מתאר מודגשים, בכתמי צבע שטוחים ובשילוב של אלמנטים מזרחיים ומערביים, שהתאים מאוד לאידיאולוגיה של 'בצלאל'.... אני רואה בשני ספרים אלה את גולת הכותרת של הספרות העברית במיטבה, והיא ראויה למקום של כבוד באוצר נכסי תרבותנו.

"גם הספרים האחרים בהוצאת 'הגנה' מעניינים. 'יש לי צמד פרים' הוא שיר בעל אופי עממי שנכתב בידי פ' היילפרין ואויר בידי משה מוצלמכר... ספר נוסף בהוצאת 'הגנה', 'האווזה ואפרוחיה', נכתב בידי יחיאל היילפרין, הולחן בידי יואל אנגל וקרבצוב אייר אותו... בניגוד לעדינות המעוצבת של מוצלמכר, הדמויות של קרבצוב כולן גדולות וחזקות, הצבעוניות זוהרת בשלל צבעים עזים והדקורטיביות חוגגת.

"הספר האחרון בסדרת ספרי 'הגנה' אינו נושא תאריך... אולם הוא מבטא עידן חדש לחלוטין... כאן לפנינו לראשונה סיפור על ילד בשר ודם, 'נתני פטפטני', שכתב יחיאל היילפרין ואייר נחום גוטמן. הילד נתני נהנה ליצור בלשונו משחקי צלילים ולדמיין מצבים מוזרים שעליהם הוא מבקש לשמוע סיפורים, והאב מנסה להחזירו מעולם הדמיון הפרוע למציאות האפורה ומסרב לספר לו סיפורים על דברים מופרכים... אנו שומעים כאן לראשונה קשקושי מלים טבעיים ואמתיים של ילד קטן בעל חוש לשפה ודמיון פורה, שעברית היא באמת שפת אמו. כיום אנו יודעים גם יודעים שהסיפור מתאר את פטפוטיו של ילד אמתי, אשר כשגדל היה לבלשן עוזי אורנן [בנו של היילפרין ואחיו של המשורר יונתן רטוש]. זהו אפוא סיפור מרתק על ילדותו של פילולוג-לעתיד, אך גם על התמודדותו של כל ילד בעולם שיש בו מלים נתונות ומלים מומצאות. "כמכלול, חמשת ספרי 'הגנה' שונים במהותם מן הספרים מסדרת 'גמליאל'. בניגוד לספרי 'אמנות', שהיו ברובם תרגומים מספרות העולם ורק מקצתם ספרים עבריים מקוריים... ספרי 'הגנה' לעומת זה היו כולם עבריים מקוריים, ולא רק הסיפור אלא אף המוזיקה והאיורים. יש לכן לראות בהם תרומה חשובה מאוד לספרות הילדים העברית. יתרה מזאת, כל ספרי 'הגנה' נדפסו בדפוס 'בצלאל' בירושלים ולא ברוסיה או בגרמניה. מבין המאיירים, שניים היו עדיין אמני אודסה, אך שלושה כבר היו אמנים מקומיים - רבן, גור-אריה וגוטמן, הקשורים שלושתם לאסכולת 'בצלאל' - והם מייצגים מהות ארץ-ישראלית חדשה. שנת 1925 אכן היתה שנת המפנה שבה עברה נקודת הכובד של המו"לות העברית לארץ". (ראו: "איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים" מאת אילה גורדון, תל-אביב, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, תשס"ה 2005, עמ' 143-153).

דיוקן הרב עקיבא ורטהיימר. אמן לא ידוע. [אלטונה, גרמניה, 1835-1880 בקירוב]. שמן על בד. אינו חתום.

הציור מתואר בפינה הימנית התחתונה: "הג' מוה' עקיבא ווערטהיימר / אלטאנא"; מתואר גם בצדו האחורי, בכתב-יד מהתקופה: "E. Wertheimer, Oberrabiner Altona, נפטר יום ד' כ"א אייר תקצ"ה Ao 1835" ונושא כתובת הקדשה: "Geschenck von M. Lichtenheim-Rée Ao 1880, קהל אלטונא" ("מתנת מ. ליכטנהיים-רי, שנת 1880").

רבי עקיבא ישראל ורטהיימר-ברעסלא (תקל"ח-תקצ"ה, 1778-1835), מגדולי חכמי גרמניה, היה תלמידו של ר' עקיבא אייגר. כיהן כאב"ד ליבק-מויסלינג (Lübeck-Moisling). בשנת 1823 התמנה לרבה הראשי של מדינת שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) והתמנה תחת רבי מנדל הירש-פרנקפורטר (זקנו של רש"ר הירש) לרבנות אלטונה (בכך היה לרב הראשון שנתמנה לראב"ד אלטונה בלבד אחרי היפרדות קהילות אה"ו).

הדיוקן שלפנינו אינו מן הדיוקנאות המוכרים של ר' עקיבא ורטהיימר, וכפי הנראה מדובר בעותק יחיד, אשר לא נעשו ממנו רפרודוקציות או הדפסים. הדיוקן מתועד בספר Jews of Hamburg: Memoirs by William Aron (הוצאת American Jewish Committee of Hamburg Jews), ניו יורק, 1967, עמ' 95-96; שם נכתב כי היה תלוי בחדר-הישיבות (Sitzungssaal) בבית הקהילה היהודית (Gemeindhaus) באלטונה. עוד נכתב שם, כי הדיוקן צויר בידי פיוס ורבורג (Pius Warburg), אם כי נראה כי מידע זה אינו מדויק, שכן ורבורג (1816-1900) נודע כבנקאי, כאספן אמנות חשוב וכפטרונם של אמנים, אך לא ידוע לנו על יצירות שצייר בעצמו.

משה אברהם ליכטנהיים-רי – אשר שמו מופיע בצדו האחורי של הבד כמי שתרם את הציור – קבור בבית העלמין היהודי באלטונה (נפטר בשנת 1893).

ציור: 40.5X45.3 ס"מ. מסגרת (מאוחרת יותר): 50.7X54.8 ס"מ. מצב כללי טוב. קילופים בצבע, סדקים ופגמים – בעיקר בשוליים – חלקם מתוקנים בתיקוני-צבע ישנים. כתמים בצדו האחורי של הבד.