מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת "עץ חיים". ירושלים, תרצ"ז [1937].
נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. מכתב המלצה לתלמידו הנוסע ללונדון, האברך רבי חיים יעקב לוין (בנו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין, וחתן רבי יהודה ליב הלוי לוין מאנגליה): "הנה נוסע בזה למחנו אהובי וחביבי הרב הגאון הנעלה מו"ה חיים יעקב לעווין נ"י, אשר הוא עילוי עצום עוד מימי בחרותו, והוא תלמידי מימי בחרותו בישיבתינו, ואח"כ גרסה נפשו להיות גולה למקום תורה, ונסע לפולין ע"פ עצתי לשארו הגאון הגדול צי"ע [צדיק יסוד עולם] מוהרב"ד שליט"א, ושם עינו לטובה עליו ביחוד ע"פ בקשתי ולמד עמו ביחיד והיה שם שתי שנים, וב"ה שהצליח באופן נפלא וספרו המצויין חיל המקדש יעיד על כוחותיו הגדולים בהעמקה ובסברא ישרה, ונוסף לזה יש לו בקיאות גדולה בש"ס...".
בשולי המכתב מוסיף רבי איסר זלמן כמה שורות, לספר עוד בשבחו של רבי חיים יעקב לוין ואביו הצדיק רבי אריה לוין: "הנני להוסיף שמעת שבא מבית רבו הגאון מוהרב"ד שי' לא זזה ידו ממני, וכל החידושים שהדפיס התיישב עמדי, והוא חביב אצלי כבני, וגם אביו הגאון המצויין בתורתו וצדקתו מוהרא"ל שליט"א הוא אהוב נפשי, ולכן תהי' נא בקשתי זו, לא כמו בקשה בעד אחרים אלא כמבקש בעצמו והנני בטוח שימלא בקשתי".

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. תלמידם של הנצי"ב והגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. אב"ד וראש ישיבת סלוצק. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

נשוא המכתב, הגאון רבי חיים יעקב לוין (תרע"א-תשנ"ז), מרבני ארה"ב וארץ ישראל. אב"ד סיאטל, גרז'י סיטי ופרדס חנה. גאון מופלג וצנוע, שהסתיר דרכיו למרות שהיה מגדולי התורה בדורו. עוד מילדותו התבלט בחריפותו וכשרונותיו הנעלים, בעל תפיסה חדה ומהירה ובעל זכרון מופלא, והיה "ילד השעשועים" של גדולי ירושלים. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים והיה נחשב למובחר שבתלמידי הישיבה. בשנת תרצ"א נסע לחו"ל, ללמוד בישיבת קמניץ אצל הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ (שהיה מורו ורבו של אביו הגה"צ רבי אריה לוין, בעת לימודיו בישיבת הלוסק). בישיבת קמניץ למד יותר משנתיים, שם זכה לחיבה יתירה מראש הישיבה, אשר היה לומד עמו שעות רבות בחברותא ומכין עמו את השיעור היומי. באותה תקופה היה שולח רח"י לאביו מכתבים עם רשימות השיעורים ששמע מרבו הגרב"ד, ובפרט חידושים ששמע "מדברי אדמו"ר רשכבה"ג הגר"ח זצ"ל סולוויצ'יק". עוד בתקופת לימודיו בישיבה בקמניץ החל לכתוב את ספרו הראשון "חיל המקדש" על עניני קדשים, המוזכר במכתב שלפנינו. כשחזר רח"י לארץ ישראל כתב רבו הגאון רבי איסר זלמן מכתב לידידו הגאון רבי ברוך בער ובו הוא מביע התפעלותו מהתעלותו "במשך שנות חסותו תחת כנפיו". בין היתר כתב אז הגרא"ז להגרב"ד: "...נעשה תלמידו המובהק וקבל דרך הלימוד הישר והעמוק. מה אומר לידידי הנני מביע לו מאד רחשי תודתי בעד חנוכו והשפעתו עליו, אשר הרבה מצאתי בו יותר מאשר פללתי. הוא נשתנה לגמרי אשר מקודם היה הצטיינותו רק במהירות וישרות וזכרון, אבל אצל הדר"ג קבל הרבה מדרך העמקה, וראיתי בפנקסו חדושים בסדר קדשים בהעמקה גדולה, וכשדברתי עמו ראיתי כי הוא מלא וגדוש ביסודות של הדר"ג, הנובעים מקודש הקדשים מאדמו"ר גאון ישראל זצוק"ל, וב"ה כי הוא כבר גדול באמת בין בידיעתו הרבה בין בהבנה והעמקה וחידושיו המצויינים, ובעז"ה יהי' לגאון מפורסם..." (ישורון, כרך ל, עמ' תעח).
לאחר נישואיו עם הרבנית שולמית בת הגאון רבי יהודה ליב הלוי לוין מרבני לונדון, התיישב בירושלים ומסר שיעורים בישיבת "עץ חיים" בשנים תרצ"ה-תרצ"ז. בשנת תרצ"ז נסע ללונדון ולאחר תקופה היגר לארה"ב, בה כיהן ברבנות והרבצת תורה בערים סיאטל וגרז'י סיטי. כשנפטר דודו הגרצ"פ פראנק הוצע לו לכהן כרבה של ירושלים, אך הוא סירב בצניעותו. רק בשנת תש"ל חזר לארץ ישראל ונתמנה לרבה של המושבה פרדס חנה. ראה תולדותיו באריכות, במדור הזיכרון לשמו, שנדפס במאסף "ישורון" (כרך ל, ירושלים, תשע"ד, מדור "ויחי יעקב", עמ' קצא-תקלו).

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים וקרעים בשולי הדף, עם פגיעה בטקסט.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יהושע צימבליסט מהוראדנא, שהיה רב וראש ישיבה במינסק. בהמשך הדף מכתב נוסף, בכתב יד וחתימת בנו הגאון רבי שלמה צימבליסט מראשי ישיבת "תפארת צבי". ירושלים, אלול תש"ז [1947].

נשלח ללונדון, אל הבחור ר' מנחם עזרא אברמסקי, בנו הצעיר של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק ולונדון. רבי יהושע עמד בקשר עם משפחת הרב אברמסקי, עוד מתקופת רוסיה הסובייטית, מימי כהונתו כראש הישיבה המחתרתית בביהמ"ד "שואבי מים" במינסק. בניו הגדולים של הרב אברמסקי נשלחו מסלוצק למינסק ללמוד בישיבה זו, והרב אברמסקי אף היה מגיע לפרקים למסור שיעורים בישיבות המחתרתיות במינסק, שעמדו בראשותו של רבי יהושע.
הרב צימבליסט פותח ומסיים את מכתבו בברכת "כתיבה וחתימה טובה". בגוף המכתב הוא מבקש לעזור לו בסיוע כספי "למען כבוד התורה", לטובת רבנים פליטי מינסק והסביבה, שהתיישבו בירושלים. רבי יהושע מוסיף כי קשה עליו הכתיבה, ולכן בנו רבי שלמה ישלים את דבריו, והוא חותם: "המצפה לרחמי שמים וישועתו, ולרפואה שלמה בתוך כח"י [כל חולי ישראל], יהושע מהוראדנא מפליטי מינסק". המכתב שלפנינו נכתב מתוך חולשה גדולה, כחודש ימים לפני פטירתו של רבי יהושע בעשרת ימי תשובה תש"ח.
אחר חתימתו מופיע מכתב השלמת דברי בקשתו מבנו רבי שלמה צימבליסט המתאר את מצבו הבריאותי הרעוע של אביו הישיש, וכי למרות שהרופאים אסרו עליו להתעסק בעניינים ציבוריים, איננו יכול להימנע מלדאוג על כך: "אולם הוא לא ימצא מנוח ולא ישקוט בגלל מצבם החמור של הרבנים הפליטים שהם חיים כאן במצוקה גדולה... ביחוד עגמה נפשו לראות בצרת נפשם של הרבנים הפליטים מעיר מינסק והסביבה, שהם פונים אליו כרגיל כאל אב מסור... ומה מאושר הוא כשיש לו מעט תמיכה לתת להם... אולם מה אומלל הוא ח"ו כשהוא צריך להשיב פניהם ריקם...".

רבי יהושע צימבליסט, הנודע בשם "ר' יהושע'לה הורודנער" (תרכ"ד-תשרי תש"ח), דומ"ץ וראש ישיבה במינסק. נולד בסביבות העיר גרודנה, ולאחר נישואיו עבר לעיר מינסק, שם נודע בגדלותו בתורה, וכיהן בה כמו"צ ודיין מומחה. במשך השנים התמנה לראש הישיבה בבית המדרש "שואבי מים" בעיר. בתפקידו זה כיהן כעשרים שנה, רובם בתקופת רדיפות השלטון הסובייטי ברוסיה. לאחר שנכנסו הבולשביקים למינסק בשנת תר"פ הם הוציאו צו לסגירת הישיבות, המטיל עונשי מאסר והגלייה לסיביר למגידי השיעורים לתלמידי הישיבות. רבי יהושע כינס אסיפה של רבני העיר, בה הוחלט להמשיך במסירות נפש בלימוד התורה ברבים, בישיבה המחתרתית, שפוצלה לכמה בתי מדרשות במינסק, בהם הוא הרביץ תורה יחד עם רעיו: רבי ישראל יהושע ליבוביץ, רבי שלום הורביץ, רבי אריה דרדיק, ורבי שלמה גאבורין. רבי יהושע העמיד אז תלמידים רבים, אשר חיבבוהו והעריכוהו כל ימיהם, כשהם מעלים בהערצה את גודל מסירותו לתלמידיו ואהבתו הכנה לטובתם. לאחר שגברו רדיפות השלטון, נאלץ רבי יהושע להמלט ממינסק, ובשנת תרצ"ג זכה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. למרות חולשתו הרבה לעת זקנתו, התרוצץ יומם וליל לעזור לרבנים הפליטים מרוסיה, והיה מצמצם מלחמו הדל על מנת לעזור לאחרים. לאחר שהוקם ביזמתו הארגון "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא", הם העמידוהו בראש הארגון כ"נשיא כבוד". בשנת תש"ט נדפס קובץ לזכרו: "רבי יהושע מהוראדנא – מו"צ ור"מ במינסק-רוסיא", ובשנת תשס"ב נדפס ע"י צאצאיו, במהדורה חדשה עם הוספות.

[1] דף. 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.

מכתב בחתימת ידו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר. ירושלים, אלול תש"ט [1949].

מודפס במכונת כתיבה, וחתום בכתב ידו של ראש הישיבה. ברכת שנה טובה שנשלחה ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון: "לעת צאת השנה ולקראת השנה החדשה הבעל"ט הנני להביע ולאחל למעכ"ת שליט"א... ולכל משפחתו המכובדת שתחי' ברכת כתיבה וחתימה טובה בשנה טובה ומאושרת... ולהתברך בשנות חיים ברכה ושלום, א[ו]שר עושר וכבוד וכל טוב...".
בחתימת המכתב, מסיים הרב פינקל בברכות נוספות: "ואחתום בברכת חיים ושלום וכל טוב, מעיר עוז לנו ירושלם, שיזכה לראות בבנין ארמון והיכל ד' על תלו ומכונו בביאת משיח צדקנו מהרה אמן. מוקירו ומכבדו כערכו הרם – אליעזר יהוד' פינקעל".

הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל (תרל"ט-תשכ"ה), ראש ישיבת מיר בחו"ל ובארץ ישראל. בנו של "הסבא מסלבודקה" וחתנו של רבי אליהו ברוך קמאי אב"ד וראש ישיבת מיר. רבי אליעזר יהודה כיהן בראשות הישיבה בעיר מיר. לאחר גלות הישיבה לווילנא בתקופת השואה, נסע לארץ ישראל בשנת תש"א, על מנת להביא את הישיבה לארץ ישראל. הדבר אמנם לא עלה בידו, אך הבחורים הצליחו להמלט ולנדוד לשנחאיי שבמזרח הרחוק. בשנת תש"ג הקים את ישיבת מיר בירושלים, העומדת עד היום לתפארה והיא אחת הישיבות הגדולות בעולם. היה זקן ראשי הישיבות בארץ ישראל, ועזר רבות בהקמת ישיבות וכוללים ברחבי הארץ.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

המכתב שלפנינו ותצלומו נדפסו בספר "מלך ביפיו", עמ' 499.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. [ניו יורק], ניסן תש"ז [1947].

נשלח אל רעו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי "הגאב"ד דסלוצק וכעת ראש רבני לאנדאן". רבי משה כותב לו על הוצאת ספרו "דברות משה" על מסכת בבא קמא, ומבקש ממנו שיעיין בו וישלח את הערותיו ודעתו על הספר: "ומזכרון ידידותינו הגדולה מכבר עוד מרוסלאנד מקווה אני שהו"ג [שהוד גאונו] יקבלהו בשמחה וימצא חן בעיני הו"ג, והייתי שמח מאד אם היה הו"ג מעיין בו וכותב לי דעתו הגדולה עליו...".
רבי משה פיינשטיין מסיים בברכות לחג הפסח: "יתברך כ"ג וביתו וזרעו בחג כשר ושמח וגאולה שלמה בתוך כל ישראל. ידידו ואוהבו בלו"נ, משה פיינשטיין". בשולי המכתב הוא כותב כי הספר נשלח בשבוע הקודם בדואר רגיל, "ויקרא אצל הפאצט, והמכתב ע"י אויר, ולכן יתקבלו בערך זמן אחד, הנ"ל".

הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית. נשיא "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה". מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו-יורק. מחבר הספרים שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.
לפני בואו לארה"ב כיהן רבי משה פיינשטיין בשנים תרפ"א-תרצ"ו ברבנות ליובאן (שברוסיה הלבנה), תחת רדיפות השלטון הבולשביקי, ובאותה התקופה התיידד ועמד בקשרי שו"ת עם הרב אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), שכיהן ברבנות סלוצק משנת תרפ"ג והיה ממנהיגי הרבנות ברוסיה, עד מאסרו והגלייתו לסיביר בשנת תר"צ ע"י השלטונות הבולשביקים).

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.