ספר מרחשת, שו"ת וחידושים מאת הגאון רבי חנוך העניך אייגעש מרבני ווילנא, חלק ראשון, על ענייני אורח חיים ויורה דעה, עם קונטרסים "בענין הזמה" ו"בענין יאוש". בילגורייא, דפוס נטע קרוננברג, תרצ"א [1931]. מהדורה ראשונה.
העותק של מרן הגאון בעל ה"חזון איש" עם הגהות בכתב-ידו. בדפי הספר תשע הגהות למדניות, כולן או חלקן בכתב-ידו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ (יתכן שחלק מההגהות נכתבו על ידי אחד מבאי ביתו, או שנכתבו על-ידו בתנוחה המקשה על הכתיבה, כגון בעת שכיבה על המיטה. בכל מקרה, תוכן ונוסח ההגהות אופייניים לדרכי לימודו של מרן ה"חזון איש").

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל "חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". לאחר מלחמת העולם הראשונה בה גלה לרוסיה הלבנה, חזר בשנת תר"פ לליטא והתגורר כמה שנים בווילנא. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס.
בתקופה בה התגורר ה"חזון איש" בעיר ווילנא, עמד בידידות עמוקה ובקשר רב עם רבני העיר, רבי חיים גרודז'נסקי ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת", שהיו עוסקים עמו בדברי תורה בסוגיות שונות העולות על הפרק, והעריכוהו מאוד. בספר "פאר הדור" לתולדות מרן החזון איש (חלק א, עמ' שמ) מתוארת הפרידה ממרן החזון איש בעת שיצא לדרך לארץ ישראל, במוצאי שבת קודש ז' בתמוז תרצ"ג, כאשר בראש קהל המלווים ברציף הרכבת הווילנאי, עמדו חכמי ווילנא רבי חיים עוזר ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת".

[3], ג-קכד, [1] דף + [2] דף מעטפת מודפסת (קדמית ואחורית). 34 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכה מקורית (עם שדרה חדשה), עם פגמים קלים.

כתב-יד, ספר עץ חיים, תורת האר"י הקדוש מאת רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו). [ארצות המזרח, המאה ה-18].
כתיבה מזרחית רהוטה (אופיינית למרחב העות'מאני, אולי מארץ ישראל). הכרך שלפנינו מתחיל משער כה – שער דרושי הצלם, עד סוף הספר (שער מח, המכונה בדרך כלל "שער הקליפות", מכונה כאן: "שער דרושי הקליפות"; שער מט, המכונה בדרך כלל "שער קליפת נוגה", מכונה פה: "שער הקליפות"; ושער נ' המכונה בדרך כלל "שער קיצור אבי"ע", מכונה פה [בטעות?]: "שער קליפת נוגה").
הכותב שילב הגהות והפניות בתוך סוגריים ברצף הכתיבה, ולעתים ב"חלונות" בתוך הטקסט, בהן הגהות בודדות מרבי יעקב צמח ומהרמ"ז.
בין היתר מופיעות מספר הגהות בשם "חרש"ק".
לא ברור מיהו החכם "חרש"ק" ומה פענוח ראשי התיבות. ידוע לנו כי הגאון רבי אברהם מיוחס בעל "שדה הארץ" מביאו פעמים רבות בחיבורו "דגלי אהבה" (פירוש על העץ חיים), שם הוא מכנהו בדרך כלל "מ"ד חרש"ק" (ראה במבוא לחיבור זה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ג, עמ' 26, ועמ' 50 הערה 96). הרב "שדה הארץ" הוא למעשה המקור היחיד שמביאו, כנראה מתוך כתב-יד שהיה לפניו. לפנינו מקור נוסף להגהות הרב "חרש"ק" הנ"ל (שנכתב באותה תקופה ואולי אף באותו אזור; הכתיבה דומה לכתיבת-ידו של בעל "שדה הארץ").
באחד המקומות מופיעה הגהה המתחילה "נ"ל חנן...". לא התברר לנו מיהו מגיה זה.

[235] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (עם דהיית דיו במספר מקומות). סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר דפים. כריכה חדשה.

כתב-יד, חידושי רבי יהונתן אייבשיץ על הש"ס (סוגיות בנשים-נזיקין), בכתיבת ידי תלמידיו. [צרפת וגרמניה, תק"י-תק"ל בקירוב].
כתב-היד כולל קונטרסים ממספר כותבים, שלמדו אצל רבי יהונתן אייבשיץ במץ, אלטונה והמבורג. רוב הדברים נכתבו בחיי רבם ומפיו. הקונטרסים כוללים ברובם מאמרים בפלפול ("חלוקא דרבנן"), בסוגיות שונות בש"ס, ודרשה אחת לשבת הגדול. כתב-היד היה בידי רבי משה הלברשטט, מתלמידי רבי יהונתן אייבשיץ, וחלק גדול מן הקונטרסים הם בכתיבת-ידו. חתימותיו מופיעות במספר מקומות, בסיומי המאמרים, כשהוא כותב: "שמעתי וכתבתי הקטן משה מהלברשטט".

בראשי המאמרים מופיעה לרוב כותרת עם הנושא, ייחוס הדברים לרבי יהונתן אייבשיץ, ולעתים גם ציון מקום ותאריך. לדוגמה: "חלוקא דרבנן בשמעתין דקידושין... שמעתי מאדמ"ו הגאון מהר"י נר"ו יום א' ט' שבט תק"ך לפ"ק פה המבורג", "...מאדמ"ו הגאון הגדול ה"ה מהרי"נ ז"ל אב"ד דק"ק מיץ יע"א", "...הגאון המפורסם מהרי"נ נר"ו אב"ד דק"ק מיץ ומצ"פ על שלש קהילות אה"ו", "חלוקא דרבנן בשמעתין דכתובות... מאדמ"ו הגאון מהר"י... שמעתי... חשון תקכ"א... פה המבורג". בראש מספר דפים מופיעה הכותרת: "הסברות מהגאון מהר"י נר"ו על מס' ב"מ". בכמה מן העמודים בקונטרס זה נוסף גם הרישום: "פה אלטונא תקי"ז לפ"ק". בראש עמוד אחר מופיע רישום עם התאריך תקי"ד, בחתימת משה הלברשטט הנ"ל.
בעמוד הריק שבראש הקונטרס הראשון ("חלוקי דרבנן בשמעתין דרכוב ומנהיג"), רישום מיום א' י' סיון תקכ"ו, בחתימת "איצק מגריסהאבר" על שליחת הקונטרס לידידו משה הלברשטט: "...אגב דאיתרחיש ניסע... לקיים מוצא שפתי לשלוח לו החילוק ממהר"י זצ"ל..."; רישום נוסף באותו עמוד: "לברלין – הרי זה בכי יותן ומוכשר לקבל... הבח' ידיד נפשי... כ"ה משה הלברשטט שי' בבית הק' ר' אברהם צבי". יתכן שהוא גם הכותב של הקונטרס הנשלח. כפי הנראה מדובר ברבי יצחק איצק גריסהאבר (תק"א-תקפ"ג), אב"ד פאקש, מתלמידי ה"נודע ביהודה" ומגדולי דורו (ואם כן, הרי שלפנינו ידיעה חדשה על תולדותיו, שהיה גם תלמידו של רבי יהונתן אייבשיץ).
בראשי המאמרים נזכר בדרך כלל רבי יהונתן (שנפטר בתקכ"ד) בברכת החיים, ובכמה מן הקונטרסים האחרונים הוא כבר נזכר בברכת המתים. בקונטרס האחרון מופיעה "דרשה לשבת הגדול מאדמ"ו הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה מהור"ר יהונתן זצ"ל אב"ד דק"ק מיץ ואגפי'[ה]".
רבי יהונתן אייבשיץ כותב בהקדמה לספרו "כרתי ופלתי", על כי מיעט לכתוב את חידושיו בעצמו, ועל מחברות התלמידים שרשמו את תורתו: "...ותחת אשר חשבתי להעלות על הספר כל חידושי מה שהמתקתי סוד עם תלמידי השלמים ועם חבירי הגאונים המופלגים, נתקו מורשי לבבי וניתן לכתב מגרעת מרוב טרדות, וכמה ניירות נכתבו והתעייפתי עיני ואיננו, כי יד הכל ממשמשין בהם, ואני לרוב טרדותי לא יכולתי לעשות משמרת לבל ישלטו בו זרים... והעיקר, כי כאשר למדתי ברבים דברי הש"ע ומה שחידשה נפשי, לא אצלתי מתלמידי להגיד להם את כל ונוכחת חדשים לבקרים, והמה העתיקו הדברים להם למשמרת, ומאלה נפצו הארץ ללשונם בארצם ונתחלקו לנוסחות רבות, כי כל אחד כתב כפי ענינו והבנתו והשגתו...".
הדבר גרם לעתים לתקלות, כפי שהוא כותב שם, אך מאידך מחברות אלו היו הבסיס לחיבוריו. בעריכת ספריו "כרתי ופלתי" ו"אורים ותומים", הקפיד רבי יהונתן אייבשיץ לערוך שתי מהדורות לחידושיו: תחילה, מהדורא-קמא ראשונית; ולאחר בדיקת מחברות תלמידיו הגדולים, שרשמו מפיו את חידושיו, היה שב ועורך מתוך כתביו וכתבי תלמידיו את הדברים במהדורא-בתרא (ספריו האחרים: "יערות דבש", ושאר ספרי הדרשות וביאורי התורה, הם ברובם מתוך מחברות התלמידים).
אין בידינו פרטים על התלמיד משה הלברשטט. בספר "חדושים על הלכות י"ט להרמב"ם" מאת רבי יהונתן אייבשיץ, שנדפס בברלין תקנ"ט, מופיע שמו ("ר' משה האלברשטאט") כאחד "המתנדבים לבוא על החתום לקחת את הספר הזה". בהקדמת המו"ל הקודמת לרשימת החותמים הנ"ל, הוא כותב כי החידושים "היו מונחים בכ"י... באמתחת כתבי קודש מתלמידיו החשובים והגונים, כידוע להחתומים מעבר לדף...".

[66] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. דפים וקונטרסים מנותקים. ללא כריכה.

מתוך כתב-היד שלפנינו פורסם מאמר אחד, תחת השם "קונטרס הרחקת נזיקין" (לפנינו: "בשמעתי' דחרדל"), בקובץ אוהל תורה ב' – בבא בתרא, ישיבת אור אלחנן, אייר תשנ"ב, עמ' ט-כה. שם נכתב כי כתב-היד שלפנינו היה לשעבר בגנזיו של הגאון רבי איצל'ה בלאזער אב"ד פטרבורג. למיטב ידיעתנו, שאר הדברים שבכתב-היד לא נדפסו.

מחברת בכתב-ידו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך [אויערבאך] – בירורי הלכה בעניינים שונים (בעיקר בהלכות שבת), שנכתבו בתקופות שונות. [ירושלים, תש"י-תש"ל בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות רבות, הוספות והגהות. מחברת זו נכתבה לאורך שנים, ובה הערות וחידושים בעניינים שונים בהלכה, עם כותרות קצרות לנושאים הנדונים בה: "ברכת התורה"; "פסיק רישא"; "צידה" ו"מצמצם בשבת"; "טעה במלאכתו"; "עירוב תבשילין"; "סתירה"; "מסיר טיט מבגד"; "בורר"; דיני "מוקצה", "גרף של רעי" "כלי שמלאכתו לאיסור" ו"נגיעה במוקצה"; ועוד.

הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך – ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו של הגאון רבי זליג ראובן בענגיס שכיהן כאב"ד העדה החרדית בירושלים, שלמרות היותו מזקני גאוני ליטא, החשיב ביותר את הצורב הצעיר. בביתו של הרב בענגיס הכיר הגרש"ז את רעו הגרי"ש אלישיב, ורבנים מזקני ירושלים כדוגמת רבי גרשון לפידות והרב מטעפליק. ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוקסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף איש.

מחברת הכוללת כ-22 עמ' כתובים. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. רישומים בכתב-יד עורך. מעטפת בריסטול מקורית, מעט קרועה.

קונטרס בכתב-יד (15 עמודים), תשובה הלכתית מאת הגאון רבי שמואל אביגדור תוספאה אב"ד נעשוויז וקרלין, אל הגאון רבי יעקב משה "האב"ד דק' שטאלוויץ". נעשוויז, [תרי"ד 1854 בקירוב].
תשובה הלכתית ארוכה, בדין חלוקת עזבון ע"י בית-דין, שלא בפני כל היורשים. מדובר היה ב"שלושה אחין יש להם בית המשותף, ואחד איננו [מכיון שגוייס לצבא ומקומו לא ידוע], והבית צריך תיקון והוצאות, אם רשאים למכור חלק השלישי כדי שיתוקן השני חלקים...". תשובה נוספת בעניין זה נשלחה אל השואל הנ"ל, מאת רבי יצחק אלחנן ספקטור שכיהן אז כאב"ד נובהרדוק (ראו פריט הבא). התשובה שלפנינו נשלחה אף היא בשעתו אל רבי יעקב משה והגיעה מארכיון בני-משפחתו (מסגנון הכתיבה הנאה והאחיד, נראה כי רבי שמואל אביגדור שלח אל השואל את הקונטרס בהעתקת סופרו, ואף החתימה בסופו היא כנראה בכתב-ידו של המעתיק).
למיטב ידיעתנו, התשובה שלפנינו לא נדפסה, והיא כנראה התשובה היחידה ששרדה מחלק השו"ת שלו על חלק חושן משפט, שהוכן להדפסה אך אבד בשריפה. על כך אנו למדים מהקדמת נכד המחבר בראש ספרו "שארית הפליטה" (ווארשא, תרמ"ח), המספר כי כתבי-יד רבים של רבי שמואל אביגדור, "אכלתן אש הדיוט, והיה יותר מחמש מאות באגען...". בהמשך ההקדמה הוא מפרט את תוכן החיבורים שנשרפו, בהם חלקו השני של שו"ת "שאילת שמואל":
"...בעוה"ר לא זכינו לזה, כי עלה על המוקד... וגם השני חלקים שו"[ת] על ח"מ ואה"ע, גם המה היו לברות למתלעות הלהב הגדול...".

הגאון רבי שמואל אביגדור תוספאה אב"ד קרלין (תקס"ו-תרכ"ו), מגדולי גאוני ליטא. כבר בנערותו נודע כגאון מופלג, ובגיל י"ח[!] נתמנה לרב קהילת אחו"נ בהורודנא (פרבר אחורי הנהר בעיר הורודנא) על מקום גיסו רבי בנימין דיסקין (אבי המהרי"ל דיסקין) שכיהן בה ברבנות ועבר לעיר אחרת. באותה תקופה החל לחבר את חיבורו הגדול "תנא תוספאה" על התוספתא (לימים שינה את שם משפחתו "תוספאה" על שם חיבורו זה). בשנת תקצ"ט עבר לכהן ברבנות סוויסלאץ, ולאחר תקופה עבר לכהן ברבנות אגוסטוב (פולין). בשנת תרי"ג עבר לכהן ברבנות נעשוויז, ובשנת תרט"ז עבר לקארלין על מקום רבה הגדול בעל "קרן אורה". ברבנות זו כיהן עד סוף ימיו, ושמו נודע עד היום על שם רבנותו בעיר קרלין.

מקבל המכתב, הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירעקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט) מגאוני ליטא, איש-קדוש ו"בעל מופת" מפורסם. מתלמידי רבי איצל'ה מוולוז'ין. כיהן ברבנות שטאלוביץ (עיירה סמוכה לנובהרדוק). עמד במשא ומתן בהלכה עם גדולי רבני דורו, בהם ה"נחלת דוד", רבי אייזיל חריף אב"ד סלונים, רבי שמואל אביגדור תוספאה ורבי יצחק אלחנן ספקטור. בשנת תרי"ז עבר לכהן ברבנות מוש. בנו הוא הגאון רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד אורלא ואייהומן (תר"כ-תרע"ז), חותנו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בעל ה"חזון יחזקאל".
התשובה שלפנינו נכתבה ונשלחה בין השנים תרי"ג-תרט"ז בקירוב, שכן רבי שמואל אביגדור כיהן כאב"ד נעשוויז משנת תרי"ג עד פסח תרט"ז.

ח דף (הכוללים 15 עמ' כתובים בצפיפות, בכתיבה נאה ומסודרת). 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים חסרים קטנים בפינות הדפים. דפים מנותקים. סימני עש עם מעט פגיעות בטקסט.