ספר מנהגים, מאת רבי שמעון הלוי גינצבורג. ונציה, דפוס זואן דגארה, שנ"ג [1593]. יידיש בשילוב עברית. מהדורה שנייה של הספר, והמהדורה המאוירת הראשונה – בה נדפסו עשרות איורים בחיתוכי עץ נאים, המלווים את הטקסט. עותק נאה.
במרכז דף השער מופיע איור של דמות בעלת כנפיים האוחזת מגן ובתוכו כד. בצדדים מופיע הכיתוב: "שמעון לוי גונצבורג", שמו של מחבר הספר.
ספר מנהגים ביידיש נדפס לראשונה בוונציה בשנת ש"נ (1589). המהדורה הראשונה נדפסה ללא איורים, ובשנת שנ"ג, נדפסה המהדורה שלפנינו, בה נוספו 32 איורים בחיתוכי עץ נאים לאורך הספר. איורים אלו מקוריים למהדורה זו, והוכנו במיוחד עבורה (26 איורים שונים – ששה מהם מופיעים פעמיים).
האיורים שלפנינו התקבלו והפכו לחלק אינטגרלי מצורתו של ספר המנהגים במהדורות הבאות. הם הפכו למפורסמים ומוכרים, ונעשה בהם שימוש רב לאורך המאות ה-17 וה-18 גם בספרים אחרים, כמו הגדות של פסח, סדר ברכת המזון, וספרים שונים נוספים שנדפסו ביידיש.
האיורים הייחודיים שופכים אור על אורחות חייהם ומנהגיהם של יהודי התקופה, ומשמשים מקור חשוב לחוקרי התקופה; בין המנהגים המתוארים באיורים: אישה מדליקה נרות ב"שבת לאמפ", קידוש הלבנה, בדיקת חמץ, אפיית המצות לפסח, תספורת בל"ג בעומר, מעמד הר סיני וקבלת התורה, אמירת הקינות בתשעה באב, תקיעת השופר בחודש אלול ובראש השנה, דרשת הרב בשבת הגדול ובשבת תשובה, מנהג הכפרות בערב יום כיפור, חלוקת דברי מתיקה לילדים בשמחת תורה, הדלקת נרות חנוכה, חופה, ברית מילה, לוייה, ועוד.
חוקרים התלבטו אם האיורים הוכנו על ידי אמן יהודי או גוי. יש לציין כי באיור של הדלקת נרות חנוכה מופיעה חנוכייה בת שבעה קנים (כמו זו ששימשה בבית המקדש), ולא שמונה או תשעה קנים, הנצרכים להדלקת הנרות בחנוכה. טעות שלכאורה לא הייתה נעשית בידי אמן יהודי (ראו: Wolfthal, עמ' 95-96; הפנייה מלאה להלן).
בנוסף לאיורים המקוריים הנ"ל, מופיעים בספר גם 12 איורים קטנים של עבודות השדה והמזלות לפי חודשי השנה. איורים אלו הופיעו כבר בהגדה של פסח שראתה אור במנטובה בשנת שכ"ח.
רובו של הספר נדפס ביידיש, בגופן אשכנזי, שלימים נקרא "אותיות צו"ר" [צאינה וראינה] על שם השימוש הרב שנעשה בו בהדפסות חוזרות ונשנות של ספר זה.
הספר נדפס עבור יהודים דוברי יידיש באירופה (בדף השער: "אין אשכנז... אך וועלש לנד, פולן, פיהם, מערהרן" [=באשכנז... גם איטליה, פולין, בוהמיה, מורביה]), בעיקר להמון העם שלא הבין היטב את לשון הקודש, ושימש כמדריך עממי למנהגי מעגל השנה ומעגל החיים, בבית הכנסת ובבית. הספר נחל הצלחה מרובה והיה מאוד פופולרי: הוא נדפס בכ-50 מהדורות במשך כ-200 שנה (אף המהדורה שלפנינו יצאה לאור שלוש שנים בלבד לאחר המהדורה הראשונה).
בנוסף לאיורים שהתחדשו במהדורה שלפנינו, הוסיף בה המחבר גם תוכן חדש שלא הופיע במהדורה הראשונה. בדף השער נדפס: "מנהגים – ויל הויפשר דען דיא ערשטן זיין גיוועזן" [=מנהגים – יפים בהרבה מהראשונים].
בסוף דף פ נדפסו דברי סיום מאת המחבר: "...דז ביט דער שרייבר שמעון לוי גונצבורג" [=כך מבקש הכותב שמעון לוי גינצבורג].

ה, ח-פ, [10] דף. חסרים דפים ו-ז (בדפים אלו לא נדפסו איורים). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים בשוליים הפנימיים של דף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאחד האיורים, משוקמים במילוי נייר ובהדבקה. נקבי עש בדפים האחרונים. חיתוך דפים עם פגיעות בחלקם התחתון של חלק מדפי הלוח. סימונים ורישומים בגוף הטקסט במספר מקומות (בשולי מספר דפים רישומים עם מראי מקומות בלטינית לפסוקים המופיעים בספר). חתימה קצוצה בשולי דף ח/2: "בריינה בת שמו---". כריכת עור חדשה.

[8] דף בסוף הספר, עם "לוח אויף זיבנציג יארן" (לוח לשבעים שנה) – לוח ראשי חודשים ומועדים, מולדות ותקופות, לשנים שנ"ד-תכ"ד (1593-1664).
בעותק שלפנינו מופיעים בסוף הספר [2] דפים נוספים, ובהם שיר לכלה ("איין כלה ליד"), מאת רבי יעקב אולמא. מספור הקונטרסים בדפים אלו (כג) מתאים למספור של ספר המנהגים (המסתיים בקונטרס כב). כפי הנראה הופץ השיר גם בנפרד (בספריית הבודליאנה מופיע השיר כיחידה נפרדת, ובספריית הסמינר בניו יורק השיר כרוך בסוף ספר המנהגים).

לפנינו מהדורה נדירה במיוחד, ממנה ידועים עותקים בודדים בעולם. העותקים הידועים לנו: שני עותקים באוסף רבי דוד אופנהיים בספריית הבודליאנה באוקספורד, אחד מהם שלם; עותק אחד בספריית הסמינר בניו יורק (JTS) – בו חסרים 8 דפים הראשונים (הוצג בתערוכה, ראו: Precious Possessions: Treasures from the Library of the Jewish Theological Seminary, New York, 2001, p. 63, no. 44); עותק אחד בספרייה המלכותית של דנמרק בקופנהגן – בו חסרים 20 דפים לאורך הספר; עותק אחד באוסף משפחת גרוס בתל אביב – בו חסרים 22 דפים לאורך הספר (כולל 9 דפים הראשונים).
לא קיים באוסף הספרייה הלאומית.

ספרות:
1. ח' שמרוק, דפוסי יידיש באיטליה, איטליה, ג, א-ב, תשמ"ב, עמ' קנג-קנו, מס' 19, 20.
2. ח' שמרוק, האיורים מן המנהגים ביידיש, ויניציאה שנ"ג, בהדפסות חוזרות בדפוסי פראג במאה ה-17; בתוך: Studies in Bibliography and Booklore , טו, 1984, עמ' 31-52.
3. di aUniversit'Chava Turniansky, Erika Timm, Claudia Rosenzweig (eds.), Yiddish in Italia, Milan: Associazione italiana Amici dell Gerusalemme, 2003, p. 83 no. 41.
4. Diane Wolfthal, Picturing Yiddish: Gender, Identity, and Memory in the Illustrated Yiddish Books of Renaissance Italy. Leiden-Boston: Brill, 2004, pp. 85-154.
5. יצחק יודלוב, דגלי מדפיסים, ירושלים, תשס"ב, 2001. עמ' 36-40.

מחזור כמנהג ק"ק אשכנזים [באיטליה], עם פירוש הדרת קודש, חלק שני, סליחות ותפילות לימים נוראים ומועדי חודש תשרי. ונציה, דפוס זאן בראגדין על ידי זאן דגארה, [ש"ס 1600].
בכרך מאות רבות של הגהות בכתיבה איטלקית, עם פירושים מקוריים, השגות על פירוש הדרת קודש ומשא ומתן בדבריו, הגהות ותיקוני נוסח, הוראות והנהגות תפילה, בהיקף של חיבור שלם, על המחזור לימים נוראים ולמועדי חודש תשרי.
הכותב זוהה על ידינו כרבי אברהם סגרי אב"ד קאסאלי, מגדולי חכמי איטליה במאה ה-18. במספר מקומות נזכרים רבותיו, רבי גבריאל פונטרימולי ורבי יהודה בריאל (לדוגמה, דף יג/2: "מוהרר גפ"ן אמ' לי..."; דף פט/1: "נאמ' לי משם מ"ר הר"ר גפ"ן..."; דף רכ/2: "ומ"ר גפ"ן תרץ דמה שאמרו..."; דף קנג/1: "א"ר גפ"ן כי מה ששינה כאן..."; דף עט/1: "ומהררי"ב נר"ו פי'..." [=רבי יהודה בריאל]; דף קל/2: "מוהררי"ב אמר שצ"ל...").
בחלק מהמקומות מתקן רבי אברהם בגוף התפילות או הפיוטים, לעתים על פי נוסח מוגה שהיה בידו ולעתים על פי סברתו. כך לדוגמה מחק והוסיף מילים בתפילה לשליח ציבור "הנני העני ממעש" (בדף נה/1; בראשה כתב: "ואני הצעיר תקנתי עמ[ו]דיה כאשר תראה ולע"ד נכון הוא כזה"). במספר מקומות משתמש בביטוי "אי איישר חילי", בכותבו שלדעתו יש לשנות או לתקן במקום זה.
במקומות רבים משיג או חולק על דברי המפרש. כמו כן, כותב פירושים רבים משלו על התפילות והפיוטים. במספר מקומות מביא מדברי האר"י וענייני קבלה אחרים.
במקומות רבים מפנה לחידושים שכתב במקום אחר (לדוגמה, דף עב/2: "ועיין בחידושי על המשניות..."; שם: "ומה שכתבתי במאמרי עין ישראל בפירושי"; דף קצא/1: "וכמו שכתבתי בחידושי יעו"ש"). במספר מקומות מפנה דברים שכתב "בשו"ת אשר לי", בנושאים שונים (בדף נב/1 דן באריכות בעניין אמירת "זכרנו לחיים", ומפנה מספר פעמים ל"שו"ת שלי". מספר טיוטות בכתב-ידו של התשובה המדוברת, עם תוכן מקביל לזה שנמצא לפנינו, נמצאות בכת"י ספריית המדינה במוסקבה, Ms. Guenzburg 528).

רבי אברהם סגרי, מגדולי חכמי איטליה בראשית המאה ה-18, פוסק ומקובל. אב"ד ומ"ץ בקאסאלי [חתום לעתים גם בראשי התיבות: אס"י = אברהם סגרי]. תלמידם של רבי גבריאל פונטרימולי ורבי יהודה בריאל. נשא ונתן בקבלה עם גדולי המקובלים באיטליה בדורו; רמ"ש גירונדי כותב עליו: "כמוהר"ר אברהם סגרי היה מקובל וחסיד נושא ונותן בחכמת האמת עם תלמיד הגאון הרמ"ז... כמוהר"ר גור אריה פינצי ממנטובה וכמוהר"ר בנימין הכהן מריגייו והמקובל מוהר"ר יוסף אירגאס מליוורנו..." (תולדות גדולי ישראל, עמ' 4).
רבי אברהם היה מעורב בפולמוס על רמח"ל, כאשר נתבקש בשנת ת"צ לתהות על קנקנו; והיה מן המחרימים והלוחמים בשבתאי נחמיה חיון. מהר"ם חאגיז, שפנה אל רבי שמשון מורפורגו בעניין רמח"ל, מכנה את רבי אברהם סגרי: "הרב הגדול המושלם במעלות האב"ד נ"י עמוד הימיני דמטמרן ליה גלין [=שהנסתרות גלויות לו]...".
רבי אברהם היה ידידו, ויש אומרים אף רבו, של רבי יצחק למפרונטי. השניים למדו יחד אצל רבי יהודה בריאל במנטובה. נמנה על המסכימים בשנת תק"י על ספרו "פחד יצחק". בספר זה הובאו גם מתשובותיו בהלכה. תשובות נוספות משלו נדפסו בספרי חכמי דורו. חיבורים רבים ממנו נותרו בכתב-יד. במחזור האשכנזי "שער בת רבים" (חלק ב, ונציה, תע"ב-תע"ה) נדפסה בקשה "לזמן המגפה" מאת רבי אברהם סגרי.
רישום משפחתי מעבר לדף השער על פטירת "אבא מורי יוסף ברוך פואה", ועל פטירת "אמי מורתי בילא מהכהנים", ועל פטירת "הקצין גיסי יאושע פואה" בשנת תקצ"ז, בחתימת "אברהם פואה". בראש השער חתימות (באותיות לטיניות): "S.D.F. ".

שטו דף. 31 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי במספר דפים, חלקם עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. חלק מההגהות קצוצות מעט. כריכה ישנה, עם שדרת עור.

מקור: אוסף הרב פרופ' אליה שמואל הרטום

סדר תפלות כל השנה, כמנהג ק"ק בני רומה יצ"ו. ונציה, דפוס פייטרו ולורינצו בראגאדין בבית ייואני קאיון, שע"ו [1616].
סידור תפילה כמנהג בני רומא, הכולל תפילות לימות החול ולשבתות, לראשי חודשים ולמועדים, יוצרות, הגדה של פסח, תפילות עמידה לראש השנה וליום הכיפורים, הושענות ויוצרות לשמיני עצרת ולשמחת תורה.
בהגדה של פסח נדפסו, לצד הטקסט, שני איורים בתחריטי עץ.

שיב דף. 16 ס"מ בקירוב. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות בדף השער ובמספר דפים נוספים. סימני עש עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרע חסר קטן בתחתית דף השער, עם פגיעה קלה בטקסט. תו ספר. כריכה ישנה, עם שדרת עור מעוטרת בעיטורים מוזהבים. פגמים בכריכה.

עותק יחיד בעולם. נרשם במפעל הביבליוגרפיה על פי העותק שלפנינו (ברשומה 000306672 במפעל הביבליוגרפיה, נרשם בטעות חלק שני של מחזור לסידור שלפנינו, אך למעשה מדובר בבלבול עם מהדורה אחרת של מחזור, בעלת שני חלקים, שנדפסה באותו בית דפוס באותה השנה. הסידור שלפנינו נדפס בפני עצמו).

שני חיבורים מאת רבי יעקב יהודה לאון (כרוכים יחד): Afbeeldinge van den Tempel Salomonis / Afbeeldinge van den Tabernakel. אמשטרדם, Pieter Joosten Messchaert, [תכ"ט] 1669. הולנדית.
שני חיבורים מאת רבי יעקב יהודה לאון – חיבורו אודות בית המקדש (נדפס כטקסט משלים לדגם בית המקדש שבנה לאון), וחיבורו אודות "המשכן" – מבנה המשכן שהצטווה משה רבנו להקים לבני ישראל במדבר – המציגים שחזור של שני המבנים, את הכלים ששמשו בהם ואת המנהגים שנהגו בהם.
לפנינו מהדורה נדירה ביותר, שראתה אור בימי חייו של רבי לאון ושרדה בעותקים מעטים – מתוכם רק עותקים ספורים הכוללים את התחריטים. בעותקים שלפנינו שלושת לוחות התחריט שנדפסו עם החיבורים – שלושתם צבועים ביד בצבעים עזים ומוזהבים – המציגים את מראה מקדש שלמה (איור אשר סיפק השראה לרבים מייצוגי בית המקדש שנוצרו לאחריו), המשכן וכליו, ומפת היערכות שבטי ישראל סביב למשכן.
בפתח הספר העוסק במקדש שלמה מופיעה הטבעה של סמל בית המלוכה ההולנדי אורנז'-נסאו, הנחשבת לדוגמה יוצאת דופן של סמלי מלוכה בספרים יהודים (הטבעת סמלי מלוכה נעשתה בהרשאה בלבד, והעידה שהמלך פרש את חסותו על החיבור והמחבר).

רבי יעקב יהודה לאון טמפלו (שס"ג 1603 – אחרי תל"ה 1675), מחכמי יהדות אמשטרדם במאה ה–17. נולד בפורטוגל למשפחה ממגורשי ספרד, למד באמשטרדם אצל רבה של קהילת "נוה שלום", הרב יצחק עוזיאל. בספריו הציג שחזור של חשובי המבנים וכלי הקודש במקרא – משכן בני ישראל במדבר, מקדש שלמה, ארון הברית, ועוד, שתואר בידיו לראשונה על פי הידע המדעי של התקופה. עבודתו החלוצית קנתה לו שם בכל רחבי אירופה ואף בקרב שליטיה – המלך צ'ארלס השני, ווילם השני נסיך אורנז', אוגוסט דוכס בראונשוויג (שהורה לתרגם עבורו את החיבורים לגרמנית), ואחרים. עם הצלחת החיבורים, בנה רבי יהודה ליאון דגם מוקטן של בית המקדש, עם כלים בקנה מידה תואם, שזיכה אותו בכינוי "טמפלו" (=מקדש).
נדיר, עותקים ספורים ב-OCLC.

שני חיבורים כרוכים יחד: [2] דף, 44 עמ' (עמודים 26-31 נכרכו שלא כסדרם) + [1] לוח תחריט מתקפל (מבנה בית המקדש); [4] דף, 24 עמ' + [2] לוחות תחריטים כפולים. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. נקבי תילוע קלים בכריכה הפנימית האחורית ובדפי הבטנה האחוריים. כריכה ישנה עם דף בטנה קדמי חדש. חותמת דיו ורישום בכתב-יד בצדה הפנימי. בלאי ושפשופים. כיתוב על השדרה.

תערוכה: Only on Paper: Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection, Chicago, Columbia College, 2005.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.125.

Letters to the Jews, Inviting them to an Amicable Discussion of the Evidence of Christianity… by Joseph Priestley. כרוך (במקור) עם: Letters to Dr. Priestley, in Answer to Those he Addressed to the Jews… by David Levi. ניו-יורק, J. Harrison for B. Gomez, [תקנ"ד] 1794. אנגלית. מהדורה אמריקנית ראשונה.
שני חיבורים כרוכים יחד (שער נפרד לכל חיבור):

· "מכתבים ליהודים, המזמינים לדיון ידידותי בנושא עדויות הנצרות", מאת ג'וזף פריסטלי (Joseph Priestley, 1733-1804) – כומר, פילוסוף ומדען אנגלי.

· "מכתבים לד"ר פריסטלי, בתשובה למכתבים שהפנה ליהודים", מאת המלומד היהודי דוד לוי (1740-1799). חיבור אשר נכתב להגנת הדת היהודית, בתגובה לשניים מן המכתבים של פריסטלי.

שני החיבורים ראו אור יחד, לראשונה בארה"ב, בשנת 1794 בהוצאת סוחר הספרים היהודי בנימין גומז. הספר הינו מן הספרים היהודיים המוקדמים ביותר שנדפסו בארצות הברית; בזמן פרסומו היה לספר יחיד במינו בכך שעסק ישירות בהגנת הדת היהודית וכן נכתב והוצא לאור בידי יהודים.

131 עמ'. 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת עור ישנה, מנותקת חלקית ומשוקמת שיקום בלתי מקצועי באמצעות חוט תפירה. דפי בטנה חדשים.

סינגרמן 0080, 0082.