מכירה פומבית 051 חלק ב' מכירה מקוונת: היסטוריה יהודית וציונית – ספרים – אמנות – אוטוגרפים – צילום – תחריטים, הדפסים ומפות
- and (102) Apply and filter
- jewish (67) Apply jewish filter
- map (42) Apply map filter
- travelogu (42) Apply travelogu filter
- travelogues, (42) Apply travelogues, filter
- "shana (34) Apply "shana filter
- card (34) Apply card filter
- cards, (34) Apply cards, filter
- communiti (34) Apply communiti filter
- graphic (34) Apply graphic filter
- greet (34) Apply greet filter
- languag (34) Apply languag filter
- postcard (34) Apply postcard filter
- postcards, (34) Apply postcards, filter
- shana (34) Apply shana filter
- tovah (34) Apply tovah filter
- tovah" (34) Apply tovah" filter
- palestin (33) Apply palestin filter
- palestine, (33) Apply palestine, filter
- אנטישמיות (25) Apply אנטישמיות filter
- שואה (25) Apply שואה filter
- ושארית (25) Apply ושארית filter
- הפליטה (25) Apply הפליטה filter
- אנטישמיות, (25) Apply אנטישמיות, filter
- antisemit (25) Apply antisemit filter
- antisemitism, (25) Apply antisemitism, filter
- erit (25) Apply erit filter
- establish (25) Apply establish filter
- hapletah (25) Apply hapletah filter
- holocaust (25) Apply holocaust filter
- independ (25) Apply independ filter
- independence, (25) Apply independence, filter
- isra (25) Apply isra filter
- israel (25) Apply israel filter
- of (25) Apply of filter
- she (25) Apply she filter
- she'erit (25) Apply she'erit filter
- sheerit (25) Apply sheerit filter
- war (25) Apply war filter
- illeg (22) Apply illeg filter
- immigr (22) Apply immigr filter
- mandatori (22) Apply mandatori filter
- movement (22) Apply movement filter
- underground (22) Apply underground filter
- engrav (17) Apply engrav filter
- engravings, (17) Apply engravings, filter
- photographi (17) Apply photographi filter
- print (17) Apply print filter
- scholar (17) Apply scholar filter
- work (17) Apply work filter
ז'ורז' רוּאוֹ (Georges Rouault, 1871-1958), שתי נשים, [1928].
תצריב. נדפס בספר Réincarnations du Père Ubu (פריז, 1932; לוח מס' 18).
19X27 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. נתון במסגרת ולא נבדק מחוץ לה.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
יוליוס קרול (Julius Kroll, 1896-?), שני רישומים: דיוקן המלחין גבריאל גראד / גראד מנגן בפסנתר. ברלין, 1914.
פחם וגרפיט על נייר. חתומים, מתוארים ומתוארכים.
23X30 ס"מ; 35X33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים קלים בשוליים.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
אליהו סיגָרד (סיגָד) (Eliahu Sigard, 1901-1975), חתונה.
שמן על מזוניט. חתום.
55X63 ס"מ. נקבים ושברים קלים בשולי הלוח.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
יעקב אייזנשר (1896-1980), דיוקן אישה (אשת האמן?).
אקריליק על נייר. חתום.
50X70 ס"מ.
יעקב אייזנשר (Jakob Eisenscher, 1896-1980), יליד צ'רנוביץ שבבוקובינה (בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית). את הכשרתו האמנותית רכש באקדמיה לאמנויות יפות בווינה. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס לצבא אוסטריה; ב-1915 נפל בשבי האיטלקים ועד תום המלחמה שהה במחנה שבויי מלחמה. עם שובו לצ'רנוביץ, שהייתה אז מרכז לתרבות אוונגרד יידישאית, החל יוצר חיתוכי עץ. בשנות ה-30 של המאה ה-20 היגר לפריז, שם גילה את הקוביזם: מאז הגדיר את עצמו "אקספרסיוניסט קוביסטי". בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, התיישב בתל-אביב ועסק בצילום לפרנסתו. בין השנים 1953-1968 לימד אייזנשר ב"בצלאל", ופיתח "שפת ציור סמי-קוביסטית וקולוריסטית" כלשונו של מבקר האמנות גדעון עפרת.
מקור: אוסף עוזי אגסי.
שלוש כרזות בדפוס ליתוגרפי צבעוני:
1. Nice, Soleil, Fleurs [פריז, הוצאת ה-Commissariat général au tourisme, דפוס Mourlot, 1962].
כרזת תיירות לעיר ניס בריביירה הצרפתית, בהוצאת משרד התיירות הצרפתי.
95.5X61 ס"מ בקירוב. מצב טוב. שולי הכרזה התחתונים נחתכו, ופרטי הדפוס חסרים (ללא פגיעה בהדפס). קרע קל בשוליים השמאליים.
2. Paris – l'Opera – le plafond de Chagall (détail), ליתוגרפיה על פי שאגאל (נדפסה בידי Charles Sorlier). פריז, הוצאת ה-Commissariat général au tourisme, דפוס Mourlot, [1965].
פרט מתוך ציור התקרה גדול הממדים שהכין שאגאל עבור בית האופרה בפריז, ה-Palais Garnier. בכרזה נראה החלק בציור המוקדש ל"סימפוניה הדרמטית" של הקטור ברליוז, "רומאו ויוליה".
99X63.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרעים זעירים בשוליים.
3. Metropolitan Opera – Lincoln Center – Opening September 1966, ליתוגרפיה על פי שאגאל (נדפסה בידי Charles Sorlier). דפוס Mourlot, [1966].
סצנה מתוך האופרה כרמן מאת ז'ורז' ביזה, שעוצבה בידי שאגאל בהזמנת המטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966).
99X64 ס"מ. מצב טוב. קרע חסר קטן בפינת הכרזה.
מארק שאגאל (1887–1985), אמן רוסי–צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנקט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו.
לאחר מהפכת אוקטובר התמנה שאגאל לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי והצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו. בשנת 1919 הוזמן ללמד בבית הספר צייר נוסף, שהיה מהנועזים והמשפיעים אותן השנים – קזמיר מלביץ'. מלביץ' החזיק בהשקפה אמנותית רדיקלית משל שאגאל, וביקש להנחיל לתלמידיו את הסגנון האמנותי שפיתח בעצמו, הסופרמטיזם. דמותו הכריזמטית והשקפתו החדשה קנו לו תומכים רבים, ובשנת 1920 נוסד בבית הספר קולקטיב בשם UNOVIS, שאימץ את עיקרי משנתו. בהדרגה, צברו מלביץ' ותומכיו כוח והשפעה, דחקו את רגליו של שאגאל מניהול בית הספר ולבסוף שינו את תכנית הלימודים. בעקבות זאת החליט שאגאל לעזוב את רוסיה.
בשנת 1920 עקר שאגאל למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו–יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו–יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".
שלוש עשרה כרזות ליתוגרפיות מעשה ידי מארק שאגאל. פריז, מדפיסים שונים, 1959-1977.
כרזות צבעוניות, חלקן חתומות בדפוס, שעיצב מארק שגאל לכבוד תערוכותיו – תערוכה במוזיאון האמנויות הדקורטיביות של הלובר (1959); תערוכה במוזיאון האמנויות היפות של ריימס (1960); תערוכה במוזיאון המומה בניו-יורק (מוקדשת לחלונות הצבעוניים של מרכז הדסה ירושלים – "חלונות שאגאל", 1961); ותערוכות נוספות. ארבע מהליתוגרפיות הוכנו על פי עיצובו של שאגאל בידי אמן ההדפס Charles Sorlier (1921-1990), שהיה עוזרו הקרוב של שאגאל ושותפו להכנת הדפסים.
רשימה מפורטת של הכרזות:
1. Musée des Arts décoratifs – Palais du Louvre. [פריז], דפוס Mourlot, [1959].
2.Reims – Musée des Beaux-Arts – Vitraux pour la Cathédrale de Metz: Sculptures, Céramiques, Gravures. פריז, דפוס Mourlot, [1960].
3. Chagall: Windows for Jerusalem – Hadassah. Hebrew University Medical Center… Palais du Louvre… The Museum of Modern Art. New York. צרפת, הוצאת Hadassah Medical Relief Association, דפוס Mourlot, 1961.
4. Galerie Maeght, יוני-יולי 1962. [פריז], דפוס Mourlot, [1962?].
5. Les peintres témoins de leur temps – Musée Galliéra, 17 בינואר – 17 במרץ, 1963. ליתוגרפיה על פי שגאל, מאת Charles Sorlier. [פריז], דפוס Mourlot, [1963].
6. Galerie Maeght, יוני-יולי [1964]. [פריז], דפוס Mourlot, [1964].
7. Marc Chagall – Les Vitraux de Metz – Musée des beaux-arts de Rouen, 22 במאי – 15 בספטמבר 1964. ליתוגרפיה על פי שאגאל מאת Charles Sorlier. [פריז], דפוס Mourlot, [1964].
8. Chagall: Peintures 1947-1967 – Fondation Maeght – Saint-Paul. Alpes-Maritimes. France. [פריז], דפוס Mourlot, [1967].
9. Galerie Maeght, דצמבר 1969 – ינואר 1970. [פריז], דפוס Mourlot, [1969].
10. Grand Palais 13 December 1969 – 8 March 1970. ליתוגרפיה על פי שאגאל מאת Charles Sorlier. [פריז], דפוס Mourlot, [1969 בקירוב].
11. Galerie Maeght du 25 Mai au 31 Juillet…. [פריז], דפוס Mourlot, [1972].
12. Musée National – Message Biblique – Marc Chagall – Nice. ליתוגרפיה על פי שאגאל מאת Charles Sorlier. [פריז], הוצאת réunion des musées nationaux ו-ministère affaires culturelles, [1973].
13. Chagall: gouaches et lavis – Galerie Maeght. פריז, Maeght Editeur, [1977].
גודל משתנה, 86X54 – 71X53 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים בחלק מן הכרזות. רישומים בעפרון.
מארק שאגאל (1887–1985), אמן רוסי–צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנקט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו.
לאחר מהפכת אוקטובר התמנה שאגאל לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי והצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו. בשנת 1919 הוזמן ללמד בבית הספר צייר נוסף, שהיה מהנועזים והמשפיעים אותן השנים – קזמיר מלביץ'. מלביץ' החזיק בהשקפה אמנותית רדיקלית משל שאגאל, וביקש להנחיל לתלמידיו את הסגנון האמנותי שפיתח בעצמו, הסופרמטיזם. דמותו הכריזמטית והשקפתו החדשה קנו לו תומכים רבים, ובשנת 1920 נוסד בבית הספר קולקטיב בשם UNOVIS, שאימץ את עיקרי משנתו. בהדרגה, צברו מלביץ' ותומכיו כוח והשפעה, דחקו את רגליו של שאגאל מניהול בית הספר ולבסוף שינו את תכנית הלימודים. בעקבות זאת החליט שאגאל לעזוב את רוסיה.
בשנת 1920 עקר שאגאל למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו–יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו–יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".
"אמנים למען חופש הביטוי", יוני 1987 – חתום וממוספר בדף השער
די לכיבוש 1967–1987, פורטפוליו המכיל 67 הדפסים מאת אמנים ישראלים ופלסטינים. הוצאת "אמנים למען חופש הביטוי", 16 ביוני 1987.
בשנת 1987, לציון חלוף 20 שנה ממלחמת ששת הימים, אורגנה תערוכה משותפת לאמנים ישראלים ופלסטינים בשם "די לכיבוש". בתערוכה הוצגו 67 עבודות, בהן עבודות מאת אסד עזי, מיקי תומא, עאסם אבו שקרה, תייסיר ברכאת, סולימן מנצור, אביבה אורי, נביל ענאני, יחזקאל שטרייכמן, רות שלוס, אבישי אייל, שמחה שירמן, דגנית ברסט, יחזקאל שטרייכמן יאיר גרבוז, ואחרים. העבודות המקוריות הוצגו בגלריה ארטיפקט בתל-אביב והדפסיהן הוצגו בתיאטרון אל-חכוואתי בירושלים ובמרכז התיאטרוני נווה-צדק בתל אביב. לצד התערוכה ראתה אור גם תיקיית הדפסים, המכילה את כל 67 העבודות שהוצגו בתערוכה, על נייר עבה.
כלולים בתיקייה שלפנינו: • 48 הדפסים חתומים ביד, חלקם מסומנים A.P. וחלקם ממוספרים (מספרים לא תואמים) – בהם הדפסים מאת גרשון קניספל, יאיר גרבוז, רות שלוס, דב הלר, דגנית ברסט, משה גרשוני, רפי לביא, יגאל תומרקין, אסד עזי, ברקת בן-יעקב, ואחרים. • 19 הדפסים שאינם חתומים או ממוספרים ביד (חלקם חתומים בלוח). אחד ההדפסים על נייר דק.
ההדפסים מלווים דף שער חתום בידי חלק מן האמנים וממוספר 40/200.
[1] דף שער + [67] הדפסים, 48.569X ס"מ בקירוב. כתמים קלים. קמטים קלים בפינות אחדים מהלוחות.