אחד עשר פריטי נייר בכתב-ידו של המשורר שאול טשרניחובסקי: חמש טיוטות למעשיות ושירי ילדים ושישה מכתבים ליוסף קלוזנר. סנקט פטרבורג, היידלברג, הורודנה ומקומות נוספים, המחצית הראשונה של המאה ה-20.
1-5. חמש טיוטות, כתובות בכתב-יד גדול ומנוקד, למעשיות ושירי ילדים: • "הבת קול האחרונה" – גרסה שחיבר טשרניחובסקי לאגדה על אביו של רש"י והאבן היקרה. גרסה זו שונה מעט מגרסאות מוכרות יותר של האגדה (בין היתר, שונה מקורה של האבן למקדש בג'ונגל, ותחבולתו של האב הוחלפה בניפוץ של האבן על רצפת ביתו של חשמן). בסוף הסיפור הערה בכתב-יד: "ספור זה שמעתי מפי אמי ז"ל, ולא עלתה אז בדעתי שעתיד אני לספר דבריה לתינוקות של בית ישראל בארץ ישראל"). • הזנבנוע – שיר לילדים על ציפור שמגיעה מהצפון הרחוק בעונת הסתיו (על פי הערה בשולי השיר, מבוסס השם "זנבנוע" על שמה הרוסי של הציפור, המניעה את זנבה תוך כדי הליכה. שם זה לא נקלט בעברית, ובמקומו נבחר שם אחר – "נחליאלי"). • "שירי בדיחותא" – שלושה עשר שירים קצרים עם שעשועי לשון. • "בֻּבָּתי חולה" – שיר ילדים. • "האלה והאלון" – מעשיה לילדים (כפי הנראה, חסר עמוד אחד בטיוטה זו).
על גבי ארבע מהטיוטות נכתב (בשוליים או בצדן האחורי) שם העיתון "דבר לילדים", שנדפס לראשונה בארץ ישראל בשנת 1936 (יתכן שהשירים והמעשיות פורסמו בגיליונות של עיתון זה).
6-11. שישה מכתבים (חמישה מהם כתובים על גבי גלויות) ששלח שאול טשרניחובסקי להיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר, 1901-1918. המכתבים עוסקים בעיקר בעבודתו הספרותית של טשרניחובסקי, והם מתעדים את המתחים, הדוחק והאינטריגות ששררו בעולם הספרות העברית אותן השנים: במכתב משנת 1911, מוחה טשרניחובסקי על היחס הרע שמעניקה לו הקהילה הספרותית, ואף מספר כיצד שמע על חגיגות יום הולדתו של מנדלי מוכר ספרים ממש במקרה מפי אחד העם; במכתב משנת 1917, מפציר טשרניחובסקי בקלוזנר להגיע אל ה"ועידה בפטרוגרד" (כנראה – כינוס "אגודת חובבי העברית" שבו הוסב שם האגודה ל"תרבות") ומתוודה ששלח תרגום חדש לאפוס הפיני קָלֶוָלָה אל "הוצאתו של הפונד הביאליקאי" (הוצאת "שטיבל"?); במכתב אחר משנת 1918, מתייחס טשרניחובסקי לכתב העת "שפתנו" ו"זכרונות ועד הלשון", ומציע לשלוח רשימה של שמות פטריות בעברית.
המכתבים כתובים בלשון לבבית מאוד, והם נחתמים בביטויי חיבה מפליגים, המשקפים את הקרבה הגדולה בין השניים: "רעך מנשקך", "בנשיקת רעים", "כ[ו]לו שלך", וכדומה.
חוקר הספרות וההיסטוריון יוסף קלוזנר, מהחשובים שבאנשי הרוח בתקופת "התחייה", הכיר את טשרניחובסקי עוד בנעוריו והיה ידידו כל חייו. קלוזנר ליווה את טשרניחובסקי עוד כשעשה את צעדיו הראשונים כמשורר, ומיד לאחר צאת ספרו הראשון, "חזיונות ומנגינות", פרסם מאמר בקורת תחת הכותרת "משורר בחסד עליון". לאורך השנים סייע לו בפרסום עשרות משיריו (בעיקר בכתב העת שערך – "השלח"), חיבר למעלה מעשרים מאמרים מקיפים על יצירתו וסמוך לאחר פטירתו כתב ספר מסכם: "שאול טשרניחובסקי, האדם והמשורר" (ירושלים, תש"ז).
שאול טשרניחובסקי (1875-1943) – רופא, משורר ומתרגם; מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה. ספר שיריו הראשון, "חזיונות ומנגינות" (חלק ראשון), ראה אור בשנת 1898, ונחשב לאבן-דרך בתולדות הספרות העברית. בשנים 1906-1899 למד רפואה באוניברסיטת היידלברג, ולאחר שובו לרוסיה נאלץ לחלק את זמנו בין רפואה וכתיבת שירה. בשנת 1931 עלה לארץ ישראל. טשרניחובסקי חתום על כמה מהישגיה המרשימים ביותר של "תקופת התחייה", ועבודתו הציגה שפע של מסורות אירופאיות בלבוש עברי חדש. לצד שיריו שלו, העמיד טשרניחובסקי גם כמה מהתרגומים החשובים ביותר לעברית, ובראשם תרגומיו לשירת הומרוס – האודיסיאה והאיליאדה.
מצורף: תצלום דיוקן של שאול טשרניחובסקי, חתום בחתימת ידו ומתוארך: תל-אביב, 1935. מחולק בצדו האחורי לשימוש כגלויה.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מקור: אוסף עוזי אגסי.