87 עמודים בכתב-יד, ובהם רישומי פרוטוקול של ישיבות "הועד הפועל הציוני" בחודש אפריל 1904 – תיעוד של דיונים ארוכים בין תיאודור הרצל, מנחם אוסישקין, דוד וולפסון, מנחם שינקין, ואחרים, בנושא "תוכנית אוגנדה". [וינה], אפריל 1904. עברית ומעט גרמנית.
בחודש אוגוסט 1903, הציג הרצל בפני חברי הקונגרס הציוני את ההצעה הבריטית להקמת התיישבות יהודית במזרח אפריקה, שזכתה לכינוי "תכנית אוגנדה". ההצעה, שרבים מצירי הקונגרס ראו בה ויתור על שאיפתה העיקרית של הציונות, עוררה תגובות סוערות והביאה את התנועה אל ספו של קרע ראשון בתולדותיה. מול מחנה התומכים, בראשותו של תיאודור הרצל, התגבש מחנה מתנגדים בראשותו של מנחם אוסישקין, שהורכב בעיקר מציונים רוסים. המחלוקת בין הצדדים כללה חילופי מכתבים, האשמות פומביות ואף איומי פרישה מצד סיעת המתנגדים. במאמץ אחרון למנוע פילוג בתוך התנועה הציונית, הכריז הרצל על כינוס חירום של "הועד הפועל הציוני", שנערך בוינה בין התאריכים 11-15.4.1904.
לפנינו שמונים ושבעה עמודי פרוטוקול בכתב-יד, המתעדים את הדיונים הסוערים, ההאשמות שהוטחו בין הצדדים וההסכמה שהתקבלה בסופם של ארבעת ימי הדיונים. בין היתר, מתועדים בדפי הפרוטוקול דבריהם של הרצל עצמו (שניהל את הישיבות), מנחם אוסישקין, דוד וולפסון, מנחם שינקין, יעקב ברנשטיין כהן, יחיאל צ'לנוב, צבי בלקובסקי, מקס מנדלשטם, אלכסנדר מרמורק ואחרים.
הישיבה הראשונה מוקדשת כמעט במלואה לנאום פתיחה ארוך שנשא הרצל, ובו מוצגת עמדתו בנוגע לארץ ישראל ונימוקי תמיכתו בתוכנית: "זוהי חתיכת לחם, אני שיש לי [אולי] עוגות, בכל אופן יש לי לחם. אין לי הרשות לסרב לחתיכת לחם שמציעים לעניים". בהמשך מתועדים דבריו החריפים של אוסישקין ("אם אתם רוצים מלחמה, בבקשה, תהיה מלחמה. אנו נלחם ונראה מי ינצח"), ודבריהם של נציגים נוספים משני המחנות.
בנוסף, נידונות בישיבות סוגיות כספים, הקרן הקיימת לישראל, רכישת אדמות, פגישות עם נציגי ממשלות בעולם, תרומות לנטיעת עצי זית ונושאים נוספים.
ישיבת הפיוס של "הועד הפועל הציוני" נחשבת למפעלו הגדול האחרון של הרצל, שנפטר שלושה חודשים לאחר מכן, עבור התנועה הציונית.
1-32, 35-47 דף (87 עמודים כתובים) + [1] נספח (רצועת נייר עם תוספת בכתב-יד). שני דפים (מס' 33-34) חסרים, ייתכן שחסרים דפים נוספים בסוף הפרוטוקול. 24-33 ס"מ (רובם בגודל 33 ס"מ). מצב טוב. קמטים וכתמים בחלק מהדפים (ברובם קלים), קרעים וקרעים חסרים בשוליים (רובם קלים ומשוקמים).
מקור: אוסף משפחת רימון.

תל-אביב, ספור מאת תיאודור הירצל. העתיק לעברית: נ. ס. [נחום סוקולוב]. הוצאת האורגניזציא הציונית הרוסית, דפוס "הצפירה", ורשה, תר"ס-1902 [מעבר לעמוד השער אישור צנזורה משנת 1903].
תרגום עברי ראשון לרומן האוטופי של תיאודור הרצל, "אלטנוילנד", שראה אור בגרמנית באותה שנה. על משמעות השם העברי נכתב בעמ' 80: "ופרידריך לחש: תל אביב! (אלטניילאנד: תל - חרבה עתיקה, אביב - תחיה, דבר חדש פורח, והוא שם מקום). - אמנם כן! כִּוַנְתָּ היטב. זה היה תל עולם, תל חרבות נושנות, ועתה הוא תל אביב וחיים. על אדמתנו הישנה יסדנו מדינה חדשה".
העותק שלפנינו כרוך בכריכה קשה, עם עיטורים ואיורים מוזהבים (על גבי הכריכה האחורית מוטבעים שם הכורך וכתובתו בעיר ורשה, ברוסית).
319 עמ', 21 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. חותמות דיו על דף הבטנה ודף השער (עם נזק קל לטקסט). פגמים ושפשופים בכריכה (ברובם קלים, בעיקר בשדרה ובפינות).

שלושה מסמכים מטעם הקהילה היהודית בפקיעין וחוברת על תולדות היישוב. פקיעין ותל-אביב, 1910-1932.
1. מכתב בכתב-יד מאת יהודי הכפר פקיעין אל מנהלי בנק אנגלו-פלשתינה, מיום י"ח בחשוון תרע"א [20.11.1910]. במכתב מבקשים המתיישבים היהודים בפקיעין סיוע ברכישת אדמות סביב הכפר, ומספרים על מצבה העגום של ההתיישבות היהודית בפקיעין ועל עזיבת המתיישבים את הארץ: "אנחנו יהודי כפר פקיעין, הפליטה האחרונה של הישובים הכפריים שישבו בם אחב"י [אחינו בני ישראל] מימי עולם, פונים הננו היום אליכם... להיות לנו לפה ולמליץ בעד קהלתנו הדלה והמתמוטטת. יודע נא לכם אחינו ושרינו הנכבדים באי-כח הבנק הלאומי, כי רק לפני כשלשים שנה היו רוב קרקעות הכפר הזה, שייכים ליהודים, ואך מפני כובד המסים שהטילה אז הממשלה על אדמתנו ותבואותינו, עברו כל קרקעותינו פה כמעט לידי זרים... ומפני כן מאז עד כה הלך ישובנו פה הלוך וחסור ורבים מאתנו התפזרו אנה ואנה לחו"ל על כי אין אדמה להם לזרוע כלל... אי לזאת פונים הננו עתה בבקשה מכם מנהלים נכבדים כי תשתדלו לקנות בעדינו אדמה פה מסביב להכפר, על צד ואופן שיהיה נאות לשני הצדדים לנו ולהבנק...".
המכתב חתום בכתב-יד בידי נציגי המשפחות היהודיות בפקיעין, ובהם בני המשפחות זינאתי, עודי, מזרחי, תומא, ואחרים. כמו כן חתום המכתב ב"חותם קהל הקודש עובדי אדמה בכפר פקיען קרובה לעיהק צפת ת"ו", עם ציור עץ החרוב שבפתח מערת רבי שמעון בר יוחאי.
2. כרוז מטעם "ועד 'עדת ישורון' בכפר פקיעין, ארץ ישראל (פלשתינה)", מיום ט"ו באב תרפ"ה [5.8.1925]. פונה בבקשה למתן תרומות באמצעות השליח ציון הלוי, בשל מצבה הקשה של הקהילה היהודית: "שוחט אין לה, רופא אין לה וחדר בשביל בית ספר... אין... גם בית הכנסת העתיק שבכפר עומד לנפול". מנוסח כמכתב אישי, עם מקום למילוי שם הנמען בכתב-יד (ריק). חתום בתחתיתו בדפוס בידי ראשי הקהילה, ובחותמת דיו זהה לזו שבפריט מס' 1.
3. אישור בכתב-יד מיום 22.2.1932, שניתן למורה היהודי בן-ציון הכהן לייצג את הכפר היהודי בפני המוסדות הלאומיים בירושלים ולהיעדר מחובות ההוראה. חתום בידי ארבעה עשר מתושבי הכפר היהודיים, ובחותמת דיו של "ועד קהלת יהודי פקיעין", שונה מן החותמות שבשני המסמכים הקודמים: עץ החרוב הוחלף בעץ תמרים (כנראה, לפי האגדה שעץ החרוב הופך לעץ תמרים בכל ערב שבת).
4. היישוב היהודי בכפר פקיעין, מאת יצחק בן צבי. הוצאת "אחדות העבודה", תל-אביב, תרפ"ב [1922]. חוברת הסוקרת את תולדות היישוב היהודי בפקיעין, עם תמונות של אתרים ודמויות.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים קלים בשוליים. נקבי תיוק במכתב. קרעים משוקמים בכרוז ובאישור (עם פגיעה קלה בכיתוב). קרעים ופגמים בשדרה של החוברת, עם רצועה של נייר דבק לכל ארכה. ייתכן שחסרה עטיפתה האחורית של החוברת.
מקור: אוסף משפחת רימון.

ארבעה עלונים ומנשר שנדפסו בעת מאורעות תרפ"ט, ומיד לאחריהם, מטעם הממשל הבריטי. ירושלים, אוגוסט-ספטמבר 1929. אנגלית.
1-4. Palestine Government, Official Bulletin [ממשלת פלשתינה (א"י), בוליטין רשמי]. דפוס Greek Conv. (המנזר היווני), [ירושלים], גיליונות 2-5. 26.8-31.8.1929.
ארבעה עלונים רשמיים ובהם סקירה יומית של המאורעות על פי האזורים השונים, כולל דיווח על מספר ההרוגים והפצועים, היהודים והערבים.
5. Proclamation [מנשר] מאת הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור. דפוס Greek Conv. (המנזר היווני), ירושלים, 4.9.1929.
מנשר העוסק בחקירת המאורעות והעמדה לדין של הפורעים על ידי בתי המשפט. במנשר מוטלת האשמה לפרעות על הציבור היהודי והערבי באופן שווה, כ"תיקון" למנשר קודם שהטיל את האחריות על הצד הערבי בלבד: "הוגשו לפני תעצומות שמתוכם יש לראות שאנשים ידועים מאמינים שמשפטי אנשים הנאשמים במעשים פלילים יהיו מצומצמים לחלק אחד מן התושבים... על כן יובאו למשפט... כל הפושעים מבלי הבדל גזע או אמונה".
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. סימני קיפול וקמטים. מעט קרעים בשוליים ובקווי הקפל, חלקם מחוזקים בנייר דבק. מעט כתמים, בעיקר בגב הדפים.