ספר פי שנים, פירוש על סדר זרעים מאת רבינו אשר – הרא"ש, עם הוספות מהמו"ל רבי אלישע ב"ר אברהם, וחידושים מאת רבי יעקב עמדין ורבי משה חאגיז. אלטונה, דפוס אהרן בן אלי' כ"ץ, [תצ"ה 1735]. מהדורה ראשונה של פירוש הרא"ש לסדר זרעים. כולל תרשימים להמחשה.

את החיבור הביא לדפוס המו"ל רבי אלישע ב"ר אברהם מהורודנא, מכתב-יד שהיה בגנזי רבי דוד אופנהיים. בין ההסכמות שבראש הספר מובאות גם הסכמת רבי משה חאגיז, ששהה באלטונה בשנת הדפסת הספר; והסכמת רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, מאלטונה באותה שנה. להסכמתו צירף היעב"ץ קטע מחידושיו על מסכת ראש השנה, והוא נדפס לאחר הקדמת המו"ל. בסוף הספר נדפסו מספר עמודים עם חידושים מאת רבי משה חאגיז (המו"ל כותב על כך: "ראה זה מה שמצאתי בכתיבת-יד החכם מוהר"מ חאגיז נר"ו מיקירי ירושלים...").

לפנינו העותק של היעב"ץ, עם הגהות בכתב-ידו, בשני מקומות בספר:

בדף שבו נדפס הקטע מחידושיו – הוסיף היעב"ץ סימונים ותיקונים וכן הגהה בכתב-ידו.

בנוסף, בחלק החידושים של רבי משה חאגיז, הוסיף היעב"ץ מספר הגהות ארוכות בכתב-ידו, רובן הגהות חריפות בהן משיג על מהר"ם חאגיז ומבטל את דבריו במילים קשות: "מרבה דברים כאילו ראה מה שלא ראה אדם... שדרך נשים לו...", "זה תרצתי יפה והוא לא הבין", "ג"ז [=גם זה] שטות...", "ג"ז הבל כיחו וניעו להרחיב הדרוש...", "זה שטות ושכח...", "...ולא הבין דברי הרשב"א ז"ל...", "טעה וצ"ל דוידוי מעשר וקולמסו הכשילו... אלא ליתא... וא"כ על מה זה חרה לו מה פשעי מה חטאתי א"ל [=אם לא] פשפשתי ומצאתי ת"ל, ומה חסרתי ולו הונח שמצא מציאה וזכה בה, הי"ל להחזיק לנו טובה שהנחנוה לו להש[תבח]".

באחת ההגהות מזכיר היעב"ץ את חיבורו: "...עדיין צ"ע ליישב וירעו אותנו המצרים, איברא לפמ"ש [=לפי מה שכתב] האר"י ג"ז נתיישב היטב, עמ"ש [=עיין מה שכתבתי] בס"ד בשער השיר" (כוונתו לחלק "שער השיר" על הגדה של פסח, בסידורו).

פרטי הסיפור מאחורי ההגהות החריפות בספר שלפנינו, מתגלים ביומנו האישי של היעב"ץ – "מגילת ספר" (נדפס לראשונה בוורשא תרנ"ז). שם מספר היעב"ץ בהרחבה על המתח הבינאישי ששרר בינו לבין רבי משה חאגיז, שהיה שותפו ועמיתו למאבקיו בשבתאות (בהם הפולמוסים נגד רבי יונתן אייבשיץ ונגד רמח"ל), ואשר התגורר לצדו בעיר אלטונה במשך כמה שנים. בין היתר מספר היעב"ץ כי הספר שלפנינו הובא לפניו כדי שיעניק לו הסכמה. באותו זמן כבר היה גוף הספר מודפס, והיעב"ץ גילה כי החידושים של ר"מ חאגיז שנדפסו בסופו מתייחסים לדברים שכתב בספרו לחם שמים על מסכת בכורים (פרק א, משנה ד). על אף שר"מ חאגיז לא כתב בפירוש שהוא מתייחס לדברי היעב"ץ ולא הזכיר את שמו, היה ליעב"ץ ברור שהכוונה אליו, והוא חש שר"מ חאגיז משיג עליו באופן עוקצני ולא ענייני, וכי הדברים באים מתוך יריבות אישית ונקמנות. היעב"ץ מציין שם כי כבר בהסכמה שכתב לספר שלפנינו מובלעת התייחסות לדבריו של חאגיז (היא מתחילה: "...אי"ה אם יזכני השם... להוסיף שנית... ושם אדבר ג"כ אי"ה עם מי שחשב לפטפט באיזה מקום הן תנואות עלי ימצא..."). בעותק האישי שלפנינו אנו מוצאים את התגובות הנסערות של היעב"ץ בכתב-ידו, על דברי ר"מ חאגיז. מאוחר יותר שילב היעב"ץ את תוכן הדברים שכתב בהגהות שלפנינו בתוך קטע ארוך שכתב בתגובה לר"מ חאגיז, בחיבורו "עשרה הלחם" שנדפס בסוף שו"ת שאילת יעב"ץ (במסכת ביכורים פ"א מ"ד). שם הוא מוסיף ומאריך עוד בפרטי הפרשה ובתגובתו על דברי ר"מ חאגיז.

CB, no. 5015,1.