ספר תורת העולה, ביאורים, כוונות וטעמים על בית המקדש והקרבנות – על פי הפילוסופיה ותורת הקבלה, מאת רבינו משה איסרליש – הרמ"א. פראג, דפוס מרדכי (בן גרשום) כ"ץ, ש"ל [1570]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר.

תורת העולה הוא חיבור פילוסופי-קבלי העוסק בענייני המקדש והקרבנות. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון (הנקרא "הר") עוסק בתבנית בית המקדש והכלים שבו; החלק השני (הנקרא "שדה") עוסק בטעמים כלליים לקרבנות ולענייני הכהנים; החלק השלישי (הנקרא "בית") עוסק בפרטי כל קרבן וקרבן.

בהקדמת הספר מפרט הרמ"א את מגמת הספר ותועלותיו: "ולכן ננערתי אני משה בן לא"א מורי הפרנס הנדיב אשר נדבה רוחו לבנות מקדש מעט בניין מפואר בית אלקים אשר שם נהלך ברגש ישראל שלי"ט הנקרא משה איסרלש מקראקא לעמוד ולשרת לפני יי אלקי ולעסוק בתורת הקרבנות למצא להם טעם נכון קל להבינו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בכל יום תמיד... ואף מזבח אבנה בשברון לבי ואשברה רוחי בקרבי לעסוק בתורת המקדש והמזבח ושאר הכלים ליתן טוב טעם ודעת בעניין בניינו ותמונתו ותבניתו כתבני' אשר מראה בהר רוצה לומר כמו שעשו חכמינו ז"ל הם ההרים הגדולים שכל אחד שם נפשו בכפו להראות תבנית המשכן ואולמיו כמו שנגלה בפירושיהן... ויצאו מזה שני תועלת: הראשון, להתאונן תמיד בחורבנו כשנדע גדול התועל' שנחסר לנו בעונותנו וכמו שנ' אם אשכחך ירושלים. והשני, להיות תמיד מוכן לפנינו להקריב בו תמיד קרבנות ברעיונינו כשנשים מגמתינו מול בית קדשנו ותפארתנו...".

את שם הספר בחר הרמ"א – "לפי שידוע שאמרו רבותינו ז"ל כי קרבן העולה היה בא לכפר על הרהור הלב... על כן אקרא לזה החיבור תורת העולה, כי זאת היא העולה על לבי להקריב קרבן ה' להיות לכפרה על חטאתי, ולזכרון לפני ה' לטהר רעיוני ולנקות מחשבותי, וישלמני ויחזקני לאהבו ולעבדו" (הקדמה, שם).

הספר מציע פרשנות פילוסופית להלכות בית המקדש, תוך שילוב עם יסודות הקבלה, שנראו בעיניו תואמים, וכפי שהוא כותב: "כי חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיא, רק שבשני לשונות ידברו" (תורת העולה ח"ג פ"ד). באופן דומה הוא מתייחס באחת מתשובותיו לקשר בין הפילוסופיה לקבלה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים... כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם" (שו"ת רמ"א סי' ז). במכתב אחר כותב הרמ"א לאחר מתלמידיו: "והנה אחלה שתקנה לך אחד מספרי תורת העולה אשר לי בק"ק פוזנא ותראה בו דברים נפלאים בחכמת הפרד"ס" (שו"ת רמ"א סי' קכא).

הפילוסופיה של הספר מושפעת מאוד מתורת הרמב"ם, וכמעט בכל פרק הוא מזכירו. גם מבנה הספר, חלקיו ופרקיו, דומים לספר "מורה נבוכים" של הרמב"ם. הוא נוטה לעיון ולמחקר שכלי ברוח דברי הרמב"ם: "עדיף טפי לחקור על הדברים ולידע אותן במופתים ובמושכלות על ידי חקירה, וזהו תכלית האדם" (ח"ג פ"ז), וכן: "חכמת החכמים בכל הדורות היא להם במקום רוח הקודש" (שם).

מסגרת שער מאוירת נאה.

בדף שלפני ההקדמה שיר לכבוד המחבר מאת "מאניש". בדף האחרון, שני שירים לכבוד המחבר והספר, מאת "שמואל בר ראובן זצ"ל הנקרא שמואל זעצער איש אשכנזי מק"ק ורנקבורט דמאיין".

בדף קעב, לאחר סיום החיבור, דברי סיום מאת הרמ"א, עם פירוש על ברכת "ברוך שאמר".

רישומי בעלות בדף השער: "לה' הארץ ומלואה ומתנה נתן לעבדו הק' איצק גריסהאבר" – הגאון הנודע 
רבי יצחק איצק גריסהבר-פריינד (תק"א-תקפ"ג), תלמיד ה"נודע ביהודה". אב"ד פאקש (הונגריה) משנת תקמ"ב. עמד בקשרי שו"ת עם הגאון בעל "חתם סופר", שכותב עליו בהערצה. בשנת תקנ"ז לחם נגד הרב הרפורמי אהרן חורינר שהתיר אכילת דג-טמא בשם שטירל, ואת התכתבויותיו בנושא עם רבני דורו, הדפיס בספרו "מקל נועם" (וינה, תקנ"ט).

חתימה נוספת בשער: "ד"א הק' משה וואלף". חתימה בדף השני: "מנחם מק"ק ---". חותמות בדף פז1 ובמספר דפים נוספים: "אברהם ברבי צבי". הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה בדף כ2.

[6], קעג דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים בדף השער ובדפים הראשונים. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער ובמקומות נוספים, עם פגיעות מעטות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר (הדבקות של רצועות נייר גדולות בדפים הראשונים). סימני עש. חותמות. כריכה חדשה.

CB, no. 6483,22; Zedner, p. 576; Roest, p. 849.