כתב-יד, ספר אמרות טהורות – על תורה, נביאים וכתובים, בכתיבת יד המחבר רבי שמואל גארמיזאן. [ירושלים, המחצית השנייה של המאה ה-17 בקירוב].

כרך גדול. רובו בכתיבה אוטוגרפית של הרב המחבר, ומיעוטו בכתיבה אחרת. בראשי העמודים נכתב תחילה: "ק"א [=קונטרס אחרון] לספר אמרי אמת". כותרת זו נמחקה ונכתב במקומה: "אמרות טהורות".

בראש כתב-היד מופיעה הקדמה מעניינת שכתב רבי שמואל גארמיזאן, ומאוחר יותר העביר עליה קוים למחיקה. בראש הקדמה זו מסגרת מעוטרת שבה נכתב: "ספר ים הגדול – אשר חברתי אני הצעיר קטון וזעיר שמואל גארמיזאנו והוא ביאור אתנ"ך [=אורייתא תורה נביאים כתובים] על דרך רמז וביאור מסרות שבכל פסוק מלבד ספר תורת אמת וספר לחם פנים אשר חברתי כבר והנה זה הים גדול ורחב ידים שם רמז ואין מספר מסרות קטנות עם גדולות עד אין חקר והנה הנם ג' ספרים על אתנ"ך ואיש לדרכו פנו בס"ד". גם שורות אלה נמחקו על ידי המחבר. בהקדמתו הוא מספר כי למעשה כתב שלושה חיבורים על התנ"ך, אחד על "דרך האמת" (הקבלה), השני על דרך הפשט והדרש, והחיבור שלפנינו שהוא על דרך הרמז והמסורה. בתחילה חשב לחבר את כל החיבורים יחד, אך בהמשך נמלך בדעתו וכתב כל אחד מהם בנפרד, כדי להקל על הקוראים, "שכל אחד כפי שורש נשמתו כך נכספה נפשו וכך כלתה נפשו כמבואר במקומו ויש בוחר בפשט ויש בדרש ויש ברמז ויש בסוד". בין היתר מזכיר קטע שכתב בהקדמת חיבורו לחם פנים, ובו כותב גם על עצמו: "וכבר הודעתיך בחבור לחם פנים שבימי חורפי מקדמוני בי דבר רוח ה' והרבצתי תורה ברבים שמ"ע שחרית מנחה ערבית...". על חיבורו שלפנינו כותב: "ומובטח אני באבי שבשמים שהמעיינים והדרשנים המרביצי תורה ימצאו חן בעיני ספר זה ויערב להם כמו נופת צופים כטעם לשד השמן שמן ששון שמן משחת קודש...".

רבי שמואל גארמיזאן היה מגדולי המחברים שבכל הדורות, עד שהחיד"א כותב על היקף חיבוריו: "דבר המבהיל על הרעיון על כל כתביו". הוא כתב חיבורים בכל מקצועות התורה, חידושים על הש"ס, בתנ"ך, בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר. פרופ' מאיר בניהו כותב עליו (שם): "רבי שמואל גארמיזאן גדול המחברים היה. לא קם כמותו פרשן שפירש את כל מסכתות הש"ס כולן, על כל דיבור ודיבור ועל כל תג ותג ולא רק מסכתות שיש עליהן גמרא... כמעשהו בפירוש התלמוד כך מעשהו בכתבי הקודש, שלא הניח ידו מלבארם וגם לפרשם בדרך פרד"ס וחזר ופירשם...". החיד"א מתאר (בשם הגדולים, שם) את הידוע לו על כתביו: "ומהר"ש גארמיזאן הנזכר הפליא לעשות שיטות גדולות על כל התלמוד, ויש מסכתות שעשה מהדורא בתרא, ופירוש לזרעים וטהרות, ודרושים ארבעים חמשים בכל פרשה, וביאורים לד' טורים, וכמה ספרים משו"ת. ואני ראיתי מכתבי הרב הנזכר קרוב לת"ר פליגוס [=גליונות], וידעתי נאמנה כי זה מיעוטא דמיעוטא מאשר כתב ומרובי ספריו אשר מזכיר בכתיבותיו. גם ראיתי שיטת ברכות לו ז"ל כולה על דרך האמת יותר מחמשים פליגוס. גם כל ספריו טורים ופוסקים כתובים בגליונות הרבה מאד. דבר המבהיל על הרעיון על כל כתביו. ובעוונותינו הרבים לא זכינו שנדפס מכתביו שום דבר, ולא יצא מכתביו העצומים כלל...". רק בדור האחרון, החלו לצאת לאור חיבוריו מכתב-יד, בהם עשרה כרכים של חיבורו "אמרי בינה" על מסכתות הש"ס, בהוצאת יד הרב נסים (ירושלים, תשמ"ח-תשנ"ג).

בפירוט כתבי-היד שנותרו מחיבוריו, מזכיר בניהו (במבוא שם, עמ' לח) גם את כתב-היד שלפנינו. הוא כותב כי ראה אותו לרגעים אחדים בידי סוחר ספרים בירושלים. הוא כותב בין היתר כי הסוחר "לא הרשני לעיין בכתוב-היד אלא לרגעים אחדים ומנע ממני להעתיק את הקדמת רש"ג בדף קמא שנמחקה, שבה מצויות ידיעות חשובות עליו ועל ספריו...".