כתיבה ספרדית, אופיינית ליוצא ספרד. נכתב על ידי הסופר אברהם הספרדי בן משה פרץ, עבור שמואל בן יוסף בן הלל, כפי שמורה קולופון הסופר בעמוד האחרון:

"נעתק זה הספר לנכבד ר' שמואל בן כבוד ר' יוסף נבתוי"א [=נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ] בן כבוד ר' הלל תנצב"ה השם יזכהו לקרות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות אמן נצח סלה, ונשלם זה הספר בערב שבת בין הערבים בשמנה ימים לחדש אב שנת חמשת אלפים ומאתים וחמשים ושבע לבריאת עולם במדינת סינים חדתא די על כיף ימא רבא מותבא, אני הכותב אברהם הספרדי ב"ר משה נ"ע פרץ, בילא"ו, יחלצית"ו [=ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר]".

תרשימים וטבלאות במספר עמודים. בשולי מספר עמודים הגהות, מקצתן הוספות מאת הסופר עצמו, ומספר הגהות מכותבים אחרים (כמה מהן בכתיבה ספרדית רהוטה ואחדות בכתיבה איטלקית).

ספר הפליאה הוא מספרי הקבלה הקדומים, וזהות מחברו איננה ידועה. היו שייחסוהו לרבי נחוניה בן הקנה, או לאביו, והיו שייחסוהו לרבי אביגדור קרא. מקביל לו החיבור "ספר הקנה", על טעמי המצוות, שנתחבר כנראה על ידי אותו מחבר. גם ספר הפליאה מכונה לעתים "ספר הקנה" או "ספר הקנה הארוך" (ראו: ישראל מ' תא שמע, היכן נתחברו ספרי 'הקנה' וה'פליאה'?, כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, כרך ג, איטליה וביזנטיון, ירושלים תשס"ו, עמ' 218-228; מיכל קושניר-אורון, ה'פליאה' ו'הקנה' – יסודות הקבלה שבהם, עמדתם הדתית חברתית ודרך עצובם הספרותית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, ירושלים תש"ם). ספר הפליאה נדפס לראשונה בקוריץ תקמ"ד, בהסכמת גדולי צדיקי החסידות, ומאוחר יותר נדפס שנית בפרמשילה תרמ"ד.

חלקו הראשון של החיבור חסר בכתב-היד שלפנינו. כתב-היד מתחיל בטקסט המקביל לדף פא, א (שורה 12) במהדורת פרמישלא. על פי שרידי ספירת הקונטרסים חסרים בראש כתב-היד עשרה קונטרסים ודף נוסף מן הקונטרס שנמצא כעת בראש כתב-היד. כמו כן, חסרים שני דפים בין דפים 6-7.

כתב-היד היה בעבר בעיר חלב שבסוריה, שם ראהו החוקר אלקן נתן אדלר, ותיאר אותו ברשימה על ביקורו בחלב, שפרסם בספר הזכרון לדוד קאופמן (Gedenkbuch zur Erinnerung an David Kaufmann, hrsg. von M. Brann und F. Rosenthal, ברסלאו, 1900, עמ' 132).

תיאור קודיקולוגי מפורט של כתב-היד נרשם אצל: קולט סיראט, מלאכי בית אריה ומרדכי גלצר, אוצר כתבי-יד עבריים מימי-הביניים בציוני תאריך עד שנת הש' – חלק שלישי, תיאורים – כתבי-יד בספריות ישראל וצרפת, מפעל הפאליאוגראפיה העברית, ירושלים-פאריס תשמ"ו, כרך 3, דף 125.

בשם "סינים" או "סינים חדתא" כונתה במקורות יהודיים העיר "טראבלוס", היא טריפולי שבלבנון (ראו לדוגמה: שו"ת דברי ריבות, לרבי שמואל אדרבי, סימן שמה; וראו: ש' אסף, תרביץ, ג, תרצ"ב, עמ' 345. מקור השם בתרגום רס"ג לבראשית י, יז, שבו תורגמה המילה "הסיני" ל"אלטראבלסיין". אדלר ברשימתו הנ"ל מזהה בטעות את המקום כ"Cochin China"!).