אוסף ובו אחד עשר ספרי שירה ופרוזה עם כריכות ועטיפות בעיצוב מודרניסטי, מעשה ידי נתן אלטמן. ברלין-פטרבורג, 1923 / מוסקבה-פטרבורג, 1928. רוסית.

כלולים באוסף:

ארבעה ספרים מאת מיכאל קוזמין (Михаи́л Алексе́евич Кузми́н; 1872-1936) – ברלין-סנקט פטרבורג, Петрополис, 1923:

• Сети, Первая книга стихов [רשתות, ספר השירים הראשון].

• Глиняные голубки, третья книга стихов [יונים מחימר, ספר השירים השלישי].

• Крылья, повесть в трех частях [כנפיים, סיפור בשלושה חלקים].

• Плавающие путешествующие, роман [נוסעים בים וביבשה]. עטיפה במצב בינוני-גרוע. MoMA 451.

שבעה (מתוך שמונה) ספרים מסדרת "כל כתבי איליה ארנבורג" – מוסקבה-לנינגרד, Земля и фабрика (ЗИФ), 1928:

• Хулио Хуренито, роман [הרפתקאותיו של חוליו חורניטו, רומן]. כרך ראשון בסדרה. בפתח הכרך לוח עם תצלום דיוקן של ארנבורג.

• Трест Д. Е., История гибели Европы, роман [תאגיד ד.א., תולדות חורבנה של אירופה]. כרך שני בסדרת "כל כתבי איליה ארנבורג".

• Любовь Жанны Ней, роман [אהבתה של ז'אנה ניי]. כרך שלישי בסדרה.

• Тринадцать трубок [שלוש עשרה מקטרות]. כרך רביעי בסדרה.

• Жизнь и гибель Николая Курбова [חייו ומותו של ניקולאי קורבוב]. כרך שישי בסדרה.

• В Проточном переулке, роман [בסמטת פרוטוצ'ני]. כרך שביעי בסדרה.

• Лик воины [פני המלחמה]. כרך שמיני בסדרה. MoMA 731.

עשרה כרכים. גודל ומצב משתנים.

נתן אלטמן (Натан Исаевич Альтман; 1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.

את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.

ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן / ניו-יורק, 1995. עמ' 146.