ארבעה מכתבים בפלפול ובהלכה, שנשלחו אל הגאון רבי חיים ברלין (בתקופת כהונתו כאב"ד יעליסאוועטגראד ובתקופת מגוריו ירושלים), מאת חשובי רבני חב"ד ברוסיה בתקופת אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. חרסון, רומַנובקה, יקטרינוסלב וליובאוויטש, תרס"ב-תרע"ב [1902-1912].

1. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון, בענין התרת עגונה. חרסון, י"ח שבט תרס"ב [1902]. בראש המכתב חותמתו: "גרשון דובער בהרה"ג ש' זלמן ז"ל פינסקר – חופ"ק חערסאן" - הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון (תר"ה-לאחר תרע"ב), בן הגאון החסיד רבי שלמה זלמן פינסקר אב"ד קרייצבורג, ליובאוויטש וחרסון (מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" ואדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש), וחתן הגאון רבי יעקב אליהו ריבלין ראב"ד ריגא. בשנת תרל"ו התמנה לכהן כאב"ד בברעזנאוואטע (פלך חרסון), ובשנת תרמ"ו עלה לכהן על מקום אביו ברבנות העיר הגדולה חרסון.

2. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי שיימאן (שלמה) איטקין אב"ד רומַנובקה. רומַנובקה, תרס"ג [1903]. בראש הדף חותמתו: "שיימן בהרב איטקין מו"צ דק' ראמאנאווקא" - במכתב מבקש הרב איטקין את חוות דעתו של הרב ברלין בענין מכונה לשאיבת מי הבאר אל המקווה [בפתח מכתבו מזכיר הרב איטקין תשובה שקיבל מהרב ברלין שבוע ימים קודם לכן; ראה שו"ת זה בעניני מקוואות בספר "נשמת חיים – יורה דעה", ירושלים תשס"ח, סימן קכב, עמ' ריט-רכ]. הגאון החסיד רבי שיימאן איטקין (נפטר תרס"ו), רב ואב"ד העיירה רומונובקה (עיירה חב"דית בפלך חרסון), בן רבי יואל איטקין אב"ד אלכסנדריה (פלך חרסון) וחתנו וממלא מקומו של רבי ישראל לייב ינובסקי (זקנו של הרבי מליובאוויטש).

3. מכתב (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי דוב זאב קוזבניקוב מו"צ בקהילת יעקאטרינסלאוו; בענין ירושת משרת השו"ב בקהילה. יקטרינוסלב (דנייפרו), י"א ניסן תרס"ה [1905]. בראש הדף חותמתו: "דוב זאב ב"ר יוסף ז"ל קאזעווניקאוו מור'צד'פ"ק קאאטרינאסלאוו" - הגאון החסיד ר' דובער זאב וואלף קאזעווניקאוו (קוזבניקוב; נולד תקצ"ח-ת"ר בערך – נפטר טבת תרס"ח), כיהן במשך שנים רבות כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב (כיום דנייפרו). מזקני חסידי אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. בהיותו בן י"ז שנים נסע אל האדמו"ר ה"צמח צדק" בליובאוויטש, אשר שלחו ללמוד אצל רבי הלל מפאריטש (ר' הלל פאריטשער). גאון מופלג בנגלה ובחסידות; איש קדוש ומורם מעם שסיפורי מופת התפרסמו אודותיו. היה מעוטר כל שעות היום בטלית ותפילין ועסק בתורה ותפילה באריכות ובדבקות. לאחר פטירתו, התמנה רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש) על מקומו ברבנות יקטרינוסלב.

4. מכתב ארוך (קונטרס בן 10 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה. ליובאוויטש, כ"ז סיון בעת"ר [תרע"ב 1912]. בסוף המכתב חותמותיו: "חיים מינדילאוו Ch. Mendelow". שקלא וטריא בסוגיות שונות (חזקות וחזקת ממון, צרורות וכח-כוחו, ועוד).

המכתב נשלח בזמן שהותו של הרב נאה בליובאוויטש אצל רבו האדמו"ר הרש"ב, לאחר תום שליחותו בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן, בדרכו חזרה לארץ ישראל. בתקופה זו לבש הרב נאה את הבגדים המיוחדים ליהודי בוכרה ואימץ את שם המשפחה: "מענדילאוו" [=בן מענדל]. על אף גילו הצעיר בעת שליחת המכתב שלפנינו, 22 שנה בלבד, התפרסם הרב נאה בגאונותו והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי רבני ירושלים. בפתח ספרו שהדפיס באותם ימים עבור תושבי סמרקנד, "חנוך לנער" – סיכום מפורט של דיני ומנהגי הנחת תפילין בלשון הקודש ובבוכרית, נדפס, בין היתר, מכתבו של הרב ברלין אליו, שבו הוא מכנה את הרב נאה בתארי חיבה והערצה: "...החריף ובקיא גמיר וסביר וידיו רב לו לישא וליתן במלחמתה של תורה... ידידו נאמן באהבתו ומוקירו ומכבדו כרום ערכו שוחר אושרו וטובתו". [מדברי הפתיחה בראש המכתב שלפנינו אנו למדים כי קדמו לו מכתבי שו"ת נוספים: "ח"י סיון הרצתי להדר"ג מכתב ארוך ע"י אאמו"ר [רבי מנחם מענדל נאה] שליט"א, ועתה הנני לכתוב ולהציע לפני הדר"ג את הדבר הקשה ממני בקראי את מכתבו הב' אלי, לאות כי קראתי בשים לב.."].

הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה (תר"נ-תשי"ד), מחשובי חסידי ורבני חב"ד, מראשי כולל חב"ד בארץ ישראל, ורב שכונת הבוכרים בירושלים. בצעירותו היה בן בית אצל ה"שדי חמד", הרב חיים חזקיה מדיני, שהשתעשע עמו רבות בלימודו. בשנת תרע"א נסע בשליחות האדמו"ר הרש"ב לעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן וכיהן שם כרב על מקומו של דודו הרב שיל"א אליעזרוב. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה למצרים, שם ייסד ישיבה לגולים. היה בין מלוויו של האדמו"ר הריי"ץ בעת שהותו בירושלים בשנת תרפ"ט, וקיבל ממנו הסכמה לספרו "קצות השולחן". מחבר סדרת הספרים "קצות השלחן" (תשעה חלקים), "קונטרס השיעורים", וחיבורים נוספים בהלכה. עיקר פרסומו על שיטתו בגודל מידות השיעורים (מכונה בשל כך גם "בעל השיעורים").

מקבל המכתבים, הגאון המפורסם רבי חיים ברלין (תקצ"ב-תרע"ג), מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוולוז'ין. שימש כרב הראשי של מוסקבה, והשפעתו התורנית התפרסה במרחבי רוסיה. כיהן תקופה כראש ישיבה ואב"ד וולוז'ין, וברבנות קוברין ויליסבטגרד. עלה לירושלים בשנת תרס"ו, ועד מהרה הוכר במעמדו וסמכותו כאחד מגדולי רבני העיר.

ארבעה מכתבים (14 עמודים בכתב-יד). 21-22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי קל.

למיטב בדיקתנו, ארבעת המכתבים שלפנינו לא הובאו מעולם בדפוס.