"אחרית דבר, בדבר המריבה מהשערורי' בענין הרבנות דעיר ואם בישראל סאטו-מארע", כרזה גדולה מטעם "קהל עדת ישורון אויט. ארטה. דקהל יראים סאטו-מארע יע"ה". זשיבוי (Jibou), צפון רומניה, דפוס "Porolissum", תרצ"ב [1932].
כרזה גדולה (שש עמודות טקסט), מטעם הקהילה האשכנזית בסאטמר "קהל יראים", נגד מינויו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות העיר. בחלקה הראשון של הכרזה מגוללים חברי הקהילה האשכנזית את השתלשלות הפרשה מנקודת מבטם, ובחלקה השני הם מעתיקים מכתב ששלח "גאון וצדיק מפורסם... הרוצה בעילום שמו", אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, ובו הוא משדל את האדמו"ר להסיר את מועמדותו ממשרת הרבנות בסאטמר.

מינויו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר
בשלהי שנת תרפ"ח, זמן קצר לאחר פטירת רבה של סאטמר הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד, נערכו בחירות לרבנות העיר, ובין המועמדים שהוצעו למלא את מקומו היה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (שכיהן אז כאב"ד קראלי). רבי יואל זכה בבחירות במרבית הקולות; אולם הזכייה לוותה בהתנגדות חריפה של כמה מבני הקהילה שלא קיבלו את התוצאות, וערערו בפני ראשי הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות על כשרותן של הבחירות. הם טענו לזיופים חמורים ובקשו לפסול את זכייתו של רבי יואל לרבנות העיר. המחלוקת סביב הבחירה ברבי יואל לרבנות סאטמר נמשכה מספר שנים נוספות, במהלכן נערכו עוד מספר מערכות בחירות. במהלך תקופה זו פרסמו שני הצדדים כתבי פולמוס שונים התומכים כל אחד בטענותיו. בכתבים אלו פורסמו, בין היתר, מכתבים ותשובות מאת גדולי האדמו"רים והרבנים באותה העת בהונגריה וגליציה.
המחלוקת שככה רק לאחר שש שנים, כאשר שני הצדדים התרצו לבסוף וקיבלו עליהם את המינוי של רבי יואל לרבנות העיר. בשנת תרצ"ד העתיק רבי יואל את מקום מושבו מקראלי והתיישב בסאטמר – עיר על שמה נודע שמו לדורות, האדמו"ר מסאטמר.
קבלתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר היתה נקודת מפנה בכוח השפעתן של קהילות החרדים והחסידים על הציבוריות היהודית באזור מרמרוש וטרנסילבניה. רבנות העיר הגדולה סאטמר היתה עמדת כוח משמעותית, והאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ניצל את עמדת הכוח הזאת להקים באזור מעצמה של תורה וחסידות, ישיבה גדולה בת מאות תלמידים וקהילה חסידית תוססת.

47X63 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. קרעים בשוליים ובקווי הקפל, עם פגיעות בטקסט. נקבים קטנים. כתמים בגב. רישומים בעפרון.