מכתב בחתימת האדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל". [גרוסוורדיין?, חשון] תרפ"ז [1926].
כתיבת ידי סופר, עם חתימת יד קדשו המלאה של האדמו"ר. בראש הדף חותמת האדמו"ר. מכתב ברכות לישועה ולרפואה שלימה: "...והנני בזה לברך אותו ואת ז'[וגתו] תחי' שיפקדו בדבר ישועה ורחמים ויתמלאו משאלות לבם לטובה". בהמשך המכתב מייעץ לו האדמו"ר לשמוע להוראות הרופאים: "דעתי נוטה שז'[וגתו] תחי' תציית לדברי הרופאים, וה' ברוב רחמי'[ו] יעזור שיהי' לה לרפואה שלימה, ויתמיד ה' את בריא[ו]ת גופה תמיד, ויזכו לבשר במהרה בשורה טובה... המעתיר בעדם לטובה ומצפה לישועת ה' ולרחמי שמים, הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
הרב הקדוש רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מוויז'ניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויז'ניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויז'ניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל". בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף כפול. 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול וקרע קל. רישום באנגלית בגב המכתב.