ספר גאון צבי, על שו"ע חושן משפט, מאת הגאון רבי משה צבי העליר אב"ד באקטשעוויץ. למברג (לבוב), דפוס יהודה ליב באלבאן, [ת"ר 1839-1840 בקירוב]. מהדורה ראשונה.
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר, אורשיווא וקראלי. בדף השער ובמקומות נוספים בספר – חותמות בעלות שלו, מתקופת כהונתו כאב"ד קראלי וכאב"ד אורשיווא. בראש השער רישום בעלות בכתב-יד: "לד' הארץ ומלואה, זה הספר שייך להרב החריף יקר תפארת ישראל חו"ב מרן שליט"א".
חותמות מוקדמות בתחתית השער (מטושטשות בחלקן): "...כ"ץ רובינשטיין"
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל, לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.
המחבר, הגאון המקובל רבי משה צבי העליר (נפטר תמוז תקכ"ז, אנצי' לחכמי גליציה, ב, עמ' 656-658). אב"ד באקטשעוויץ (בַּקשֶביץ) ומגדולי גאוני גליציה. מצאצאי רבי יצחק חיות אב"ד פראג בעל "אפי רברבי". נפטר בגיל צעיר, לפני הגיעו לגיל ארבעים (על פי הקדמת נכדו המו"ל). על אף זאת, היה רבם המובהק של רבים מגדולי הרבנים בגליציה, וכמו שכתבו גאוני גליציה בהסכמותיהם: "העמיד תלמידים הרבה". בין תלמידיו נודעו כמה מגדולי החסידות, רבי משולם פייביש מז'ברז' בעל "יושר דברי אמת", רבי צבי הירש קרא אב"ד בוטשאטש בעל "נטע שעשועים", ורבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה"ערבי נחל" ו"לבושי שרד".

[2], פח; ט דף. 36 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. סימני עש בשוליים. בדף פח חיתוך שוליים עם פגיעה בשורת הקולופון "תם ונשלם...". קרע חסר בראש הדף האחרון עם פגיעה במספר הדף. חותמות. כריכת עור חדשה.

תיארוך הדפסת הספר על פי פרט השנה בשער: "בשנת זה טוב לישראל לפ"ק", ועל פי רוב ההסכמות (מהתאריכים חשון-טבת ת"ר). בתחתית השער נדפס אישור צנזורה (בגרמנית) מחודש דצמבר 1838 [תקצ"ט].

חמשה חומשי תורה, מקראות גדולות, עם ל"ב פירושים. ורשא, דפוס יואל לעבענזאהן, [תר"ך] 1860. סט בחמשה כרכים. הסכמות רבנים ואדמו"רים, בהם האדמו"ר רבי ישעיה מושקט מפראגא, האדמו"ר רבי יעקב דוד מווארקא, ה"אמרי בינה" מקאליש, הנצי"ב מוולוז'ין, ועוד.
העותקים של האדמו"ר רבי יהודה הגר-הורביץ מדז'יקוב. רישומים בכתב-יד בדפי המגן של חלק מהכרכים, בהם חתימות ידו (בדף המגן של חלק שמות): "י' הורביץ". בכל הכרכים מספר הגהות בכתב-יד-קדשו.
האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ-הגר מדז'יקוב (תרס"ה-תשמ"ט, אנצי' לחסידות ב', עמ' ג-ד), בן האדמו"ר רבי אלטר יחזקאל אליהו מדז'יקוב, משושלת רופשיץ. התחנך בגרוסוורדיין בבית סבו [מצד אמו] האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ, בעל ה"אהבת ישראל", ונשא את בת דודו האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ [ממנו קיבל את שם המשפחה הגר]. בשנים תרצ"ו-תש"ד שימש כדיין ומו"צ בקלויזנבורג. לאחר השואה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם כיהן כר"מ בישיבת "בית יוסף צבי" (דושינסקי), ובה העמיד הרבה תלמידים. היה מקורב מאד לבעל ה"חזון איש". סירב להנהיג עדה, אך התקבצו סביבו חסידים ומעריצים רבים. בסוף ימיו התגורר בלונדון ושם נהג באדמו"רות. נודע כמתמיד עצום, כאיש קדוש, וכעובד ה' בדביקות גדולה. כל ימיו יגע בתורה ביגיעה עצומה. את רוב חידושי תורתו בהלכה ואגדה כתב בקיצור נמרץ בשולי גליונות ספריו שבספרייתו הגדולה. מחידושיו שנכתבו בשולי הגליונות נדפסו סדרת ספרים בשם "גליוני מהר"י".

5 כרכים. 31 ס"מ בקירוב. בראשית: [6], קלד, [20] דף. שמות: קלו, ב, ג-ח; ח, [1] דף. ויקרא: [2], פז; כ דף. במדבר: צו; ח, יג-טו דף (חסרים 4 דפים: ט-יב בספירה השניה). דברים: [2], ד-צח; כד דף (דפים ה-ח בספירה הראשונה, נכרכו לאחר דף יב). מצב כללי בינוני. סימני שימוש רב. כתמים, בלאי רב וקרעים, בהם מספר קרעים חסרים. מספר דפים מנותקים. כריכות עור מקוריות, בלויות ופגומות (באחת הכריכות סימני עש קלים). הכרכים נתונים בקופסת קרטון מהודרת.

ספר מרחשת, שו"ת וחידושים מאת הגאון רבי חנוך העניך אייגעש מרבני ווילנא, חלק ראשון, על ענייני אורח חיים ויורה דעה, עם קונטרסים "בענין הזמה" ו"בענין יאוש". בילגורייא, דפוס נטע קרוננברג, תרצ"א [1931]. מהדורה ראשונה.
העותק של מרן הגאון בעל ה"חזון איש" עם הגהות בכתב-ידו. בדפי הספר תשע הגהות למדניות, כולן או חלקן בכתב-ידו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ (יתכן שחלק מההגהות נכתבו על ידי אחד מבאי ביתו, או שנכתבו על-ידו בתנוחה המקשה על הכתיבה, כגון בעת שכיבה על המיטה. בכל מקרה, תוכן ונוסח ההגהות אופייניים לדרכי לימודו של מרן ה"חזון איש").
הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל "חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". לאחר מלחמת העולם הראשונה בה גלה לרוסיה הלבנה, חזר בשנת תר"פ לליטא והתגורר כמה שנים בווילנא. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס.
בתקופה בה התגורר ה"חזון איש" בעיר ווילנא, עמד בידידות עמוקה ובקשר רב עם רבני העיר, רבי חיים גרודז'נסקי ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת", שהיו עוסקים עמו בדברי תורה בסוגיות שונות העולות על הפרק, והעריכוהו מאוד (בספר "פאר הדור" לתולדות מרן החזון איש [חלק א, עמ' שמ] מתוארת הפרידה ממרן החזון איש בעת שיצא לדרך לארץ ישראל, במוצאי שבת קודש ז' בתמוז תרצ"ג, כאשר בראש קהל המלווים ברציף הרכבת הווילנאי, עמדו חכמי ווילנא רבי חיים עוזר ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת").

[3], ג-קכד, [1] דף + [2] דף מעטפת מודפסת (קדמית ואחורית). 34 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכה מקורית (עם שדרה חדשה), עם פגמים קלים.

קמיע עתיק לשמירה על הבית, שנהגו לתת הצדיק רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר ("ר' ישעיה'לה קרעסטירר"), האדמו"ר בעל "ישמח משה" ואדמו"רים נוספים. [אירופה, אמצע שנות הת"ר בקירוב].
כתיבת סת"ם על פיסת קלף: "ילשת באשר בוליב / והאפה הבמוג ולה".
בספר "מופת הדור" על הצדיק הנודע רבי ישעיה מקרעסטיר, מסופר שמרבית הקמיעות שנהג לתת היו בתבנית זו. שם מסופר על חנות של יהודי, שהרב מקרעסטיר שלח עבורה קמיעות כאלה וניצלה באורח פלא מהצתה של גוי מתחרה. ראו שם שני צילומים מקמיעות אלה.
בספר "אלף כתב" (מהגאון רבי יצחק ווייס מווערבוי, אות תקט"ו) מובא פענוח קמיע זה: בקמיע נרשמו שלושה פסוקי שמירה. בשורה הראשונה משולבים לסירוגין ראשי התיבות של הפסוק "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהלים קכב, ז) והפסוק "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י), ובשורה השניה ראשי תיבות הפסוק "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, א).
נוסח זה של קמיע נהג לתת האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה" לשמירה על הבית מפני גנבים ומזיקים. בקובץ "נחלת צבי" (טז, עמ' קכו-קכז) מובא צילום של קמיע דומה שכתב בעל "ישמח משה" ונתן אותו נכדו האדמו"ר בעל "ייטב לב" למשב"ק שלו – רבי מאיר שוורץ ז"ל. שם מסופר כי כאשר הגיע האדמו"ר בעל "דברי יואל" מסאטמר לארץ, הלך במיוחד לראות את הקמיע הזה והשתעשע בו. ידוע שקמיעות דומים ניתנו לאחר מכן גם על ידי אדמו"רי צאנז, בעלז, רוז'ין, סיגעט וליסקא. כמו כן, הגאון רבי הלל מקולומיא, בספרו "תשובות בית הלל החדש" (סימן לב), ממליץ לכתוב קמיע זה ו"להניחו על כל פתחי בית חדש לזמן מה, ורעה לא יאונה לא לו ולא לכל אנשי ביתו".

23X63 מ"מ. מודבק על גבי קרטון 40X95 מ"מ. מצב טוב. הדיו דהויה מעט וסדוקה (בשל יושנה).

מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יהושע הורביץ מדז'יקוב, בעל ה"עטרת ישועה". דז'יקוב (כיום: Tarnobrzeg), [שנות התר"ס בקירוב].
כתב סמיכה לשוחט רבי ישראל שו"ב:
"הן אמת ניתן לכתוב [כי] נסיתי את הרבני המופלג... מו"ה ישראל שו"ב נ"י בעסק שחיט[ות] ובדיקות, ונמצא לפני יפה והגון בכל ענינים בהל' שחיטות ובדיקות כאחד מן השוחטים הטובים, וגם הראה סכינו לפני [ונמצא] יפה... ויוכל כל אדם לאכול משחיטתו. אך הנני נותן לו כתב תעודה הלז באם יקבל עליו לחזור... בשקידה כפי הדין, וע"ז בעה"ח א' תזריע תר[---], דזיקוב. יהושע הורוויץ".
בראש המכתב ובסופו נוספו גם חותמות האדמו"ר (דהויות ופגומות).
האדמו"ר רבי יהושע הורביץ מדז'יקוב (תר"ח-טבת תרע"ג), מגדולי האדמו"רים בגליציה המערבית (דרום-מזרח פולין). בנו של האדמו"ר רבי מאיר מדז'יקוב בעל "אמרי נועם", נכדו של רבי נפתלי מרופשיץ. מגיל צעיר נודע כעילוי גאוני והתכתב עם גדולי הדור. אביו העיד עליו שבגיל עשרים כבר סיים פעמיים את ספר הזוהר. בחיי אביו הוכתר כרבה של דז'יקוב ומשנת תרל"ז החל מכהן כאדמו"ר בדז'יקוב. קהל חסידי דז'יקוב מנה בתקופתו אלפי חסידים שהתרוממו במחיצתו בתורה וביראת שמים. היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה, וממייסדי "מחזיקי הדת" בשנת תרל"ט. פרסם ספרים בהלכה ובסוגיות הש"ס: "עמק הלכה" (לבוב, תר"ל) ועוד, אך בעיקר נודע על שם סדרת ספריו "עטרת ישועה", על התורה ומועדים, ושו"ת.

[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים במרכז המכתב עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתמים.