מכתב ארוך (2 עמ') בכתב-ידו וחתימתו של הגאון המקובל רבי "מנחם מן בלאאמ"ו ברוך זצללה"ה", מגדולי התורה והיראה בעיר מינסק ומענקי הרוח בליטא. נעשוויז, אלול [תקע"ח 1818].
המכתב נשלח אל אחיו רבי ברוך שמעון משקלוב, וחלקו הראשון עוסק בעניינים משפחתיים שונים. בין היתר, מבקש רבי מנחם מן ממינסק, ששהה אז בעיר נעשוויז, להעביר משלוח לזוגתו שנשארה בעיר מינסק, וכותב אודות נסיעה לארץ ישראל. בהמשך הוא מדריך את אחיו בדרכי האמונה והביטחון, וכותב לו עצות מעניינות בנושא הרבצת תורה לבחורים: "...נידון המלמדות, יהי'[ה] עצתי עמך ואיעצך, שיהי'[ה] בדעתך הן ולאו שוה, ובפרט שב"ה כעת אינך צריך לזה [=מבחינה כלכלית], רק מהכרח המצוה רבה וכפולה... ע"כ חלילה לך מלעשות טצדקי גדולה או קטנה, רק לבך לשמים שיזמין לך אופן היותר מועיל ללימוד ולהשלמת המצוה רבה... ואם חפץ ה' בזה אז הרבה רוח והצלה והרבה שלוחים לטובה להזמין לידך וכפי הבא אליך תעשה. והנה זה דרכי מעודי, וכל מבקש ה' צריך למלמד יבוא יקראני ואענהו, רק צריך להודיע לרבים שרצונך ללמד, ודי בזה". בהמשך הוא כותב לאחיו על רצונו להשיג משרת מלמדות בעיר מינסק: "...וידעתי תשוקתך להיות אתי במחיצתי, וגם נפשי יודעת וחושקת מאוד, אך אין דנים אפשר וכו' [רומז למאמר: "אין דנין אפשר משאי אפשר..."], כי במינסק כעת אין בנמצא תלמידים גדולים וד"ל...".
רובו של המכתב (למעלה מעמוד) מכיל הדרכה לאחיו בדרכי אמירת שיעורים, והוא מייעץ לו ש"תרגיל את עצמך ללמוד וללמד במהירות התפיסה בעיון הטיב". רבי מנחם מן שהיה מגדולי מרביצי התורה בדורו מתאר לאחיו באריכות את סדרי לימודיו בעצמו עם התלמידים, באמירת השיעורים והחזרה של התלמידים. מתוך התיאור במכתב שלפנינו עולה כי ר' מנחם מן היה לומד עם תלמידיו מדי יום ביומו כארבעה דפי גמרא בעיון, עם רש"י ותוס' (שני דפים במסכת בבא מציעא ושני דפים במסכת חולין, עם עיון בעומק הסוגיות, ועיון בספרי הראשונים והפוסקים).
בסיום הדברים הוא חותם: "אחיך הנצמד באהבתך דוש"ת...., מנחם מן באאמ"ו ברוך זצללה"ה". לאחר החתימה מוסיף ר' מנחם מן מכתב נוסף לקרוביו ומכיריו עם מספר שורות, וחותם שוב: "דברי אהובכם וידידכם מאד, נפש תדרוש שלומכם וטובתכם כ"ה [=כל הימים] מנחם מן באאמו"ו ברוך זצללה"ה".
אגרת זו שלפנינו אינה ידועה ממקור אחר וכנראה לא נדפסה עדיין. ידועה אגרת אחרת של רבי מנחם מן, על אמונה ובטחון והסתפקות במועט, "אגרת הגר"ם ממינסק" שנדפסה ע"י רבי שמואל מאלצאן בראש ספר "אמונה והשגחה" שהדפיס מתורת הגר"א מווילנא (קניגסברג, תרכ"ד), בו מוזכר בשער: "מכתב הגאון החסיד מו"ה מנחם מן ז"ל ממינסק". אגרת זו נדפסה לאחר מכן במהדורות שונות של "אגרת הגר"א" ו"אגרת הרמב"ן".
הגאון החסיד רבי מנחם מן ממינסק (נפטר תקצ"ד), מגדולי גאוני ליטא המפורסמים בתקופת רבי חיים מוולוז'ין. בדורו כינוהו בתואר "הגאון החסיד", על שם גאונותו המופלגת בנגלה ובנסתר והנהגתו הפלאית בקודש (תואר בו כינו אז גם את הגר"א מווילנא). מגדולי מרביצי התורה בתקופתו, ראש מתיבתא ומגיד מישרים במינסק. רבים מרבני ליטא ורבני מינסק היו מתלמידיו המובהקים.
נולד בעיר פולוצק לאביו רבי ברוך סְטוֹלפֶר. התייתם בגיל רך, ונתגדל בין חכמי שקלוב. בעודו בן שמונה שנים[!] נודע לעילוי גדול היודע את כל הש"ס. מנערותו היה לו שיעור קבוע ללמוד בכל יום ויום שמונים דפי גמרא עם תוספות. עוד קודם הגיעו לגיל 12 למד חכמת הקבלה מפי הצדיק רבי ברוך מגיד מישרים בשקלוב. אז נלקח לחתן לבתו של הגאון רבי אברהם ב"ר אשר אנשיל, מרבני מינסק, בעל "עמוד הימיני" (מינסק, תקע"א), והיו מכנים אותו בעיר מינסק בשם רבי מַנדיל [כינוי חיבה לשמו מנחם מַן, מַן'דִיל. גם בהסכמות לספרו "זכרון מנחם", מכנים אותו רבני מינסק בשם "ר' מַאנדיל", ומתארים אתו בתור "הגאון הגדול המפורסם חסידא ופרישא"].
הרביץ תורה בבתי המדרש ובישיבות העיר מינסק, ורבים מחכמי ליטא היו מתלמידיו (כדוגמת בעל ה"עונג יום טוב", ועוד). התמסרותו המוחלטת ללימוד התורה, הניכרת בתוכן המכתב שלפנינו, מוזכרת גם בספרו של אייזנשטאט "רבני מינסק וחכמיה" (עמ' 27), בו מתואר רבי מַנדיל כאחד שלא פסק מללמד תורה לתלמידיו ברבים, "וַיִשְתַּדֵל לטעת בהם כל מדה נכונה והתרחקות ממותרות". מתוארת שם דרכו בקודש בסיגופים והסתפקות במועט, בפת קיבר ומים במשורה. כמו כן, מובאת שם עדות מפי רבי ברוך מרדכי מקלצק, תלמידו של רבי מנדיל – שכאשר הגיע לעיר האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ושמע את שמעו בחכמת הקבלה, הלך לראותו, ומצאהו כחוש ודל, בעל גֵו-רזה. אמר עליו בדרך הלצה "איני דַר [=רזה, ביידיש: דַאר] אלא במקום תורה". על מצבת קברו נכתבו שבחים מופלגים על גדולתו ושקידתו בתורה (רבני מינסק וחכמיה, עמ' 41-42).
שרידים מתורתו נדפסו בספר "זכרון מנחם" (ורשא, תרל"ה 1874), שהדפיס בנו רבי ישראל חיים קליין, ובספר "שארית בנימין" (ירושלים, תרכ"ג), שהדפיס תלמידו הגאון רבי בנימין אב"ד סטויפץ (שעלה לירושלים), הכותב על מורו ורבו: "הגאון הצדיק החסיד רבי מנחם מן זצללה"ה, אשר היה מפורסם בעולם גודל חסידותו ופרישותו... מסר נפשו וגופו להרביץ תורה ברבים... אין לספר צדקתו וחסידותו אשר ממש היה דומה לבר אלהין, וב"ה הירבה גבולו בתלמידים, אשר יצאו רבנים מפורסמים בעולם... כמה פעמים נשלח לו כתב רבנות מעיירות גדולות ומפורסמים, אך הוא לא רצה לקבל עליו עול רבנות, כי היה יקר אצלו להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים".
אחיו, מקבל המכתב, רבי ברוך שמעון, כיהן אח"כ כמגיד מישרים בעיר שקלוב, והוא מוזכר בהקדמה לספר "זכרון מנחם" בתור זה שמסר את הכתבים להדפסה.

[1] דף, כתוב משני צידיו וחתום פעמיים. 21 ס"מ. נייר עבה בצבע כחול. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, סימני עש וסימני קיפול. הטקסט דהוי ופגום מעט במספר מקומות.