ספר נחלת שמעון, מאמרי מוסר וחסידות על פרשיות התורה, מאת רבי שמעון דייטש אשכנזי אב"ד דובראמיל, תלמיד רבי אלימלך מליז'נסק. [לאשצוב, ללא שם מדפיס, תקע"ה 1815]. מהדורה ראשונה.
מהדורה ראשונה זו יצאה לאור ע"י תלמיד המחבר רבי שמואל מפרעמיסלא. במהדורה זו לא נדפסו דברי תורה על פרשת בראשית. בסוף ספר שמות (דף כ/2 מהספירה הראשונה), מופיע קטע מאת המו"ל, בו הוא משער כי רבו המחבר ז"ל לא רצה להעמיק ולהאריך בענייני "עשרה דורות מאדם ועד נח", מטעמים עמוקים על פי סתרי הקבלה – "על כן גם המחבר לא העריך בם ערך דבר קדשו, וכמוס עמדו בלי לפרשם" (יש לציין שבמהדורה השניה של הספר, פולנאה תקפ"א, נדפסו במקום זאת ליקוטים על פרשיות אלה, מספרי חסידות אחרים. הוספות אלו נדפסו במהדורה השניה, ואילו המהדורות הבאות אחריה נדפסו על פי המהדורה הראשונה, ואין בהן את ההוספות הנ"ל).
המחבר, רבי שמעון דייטש אשכנזי אב"ד דובראמיל (נפטר חשון תקס"ב), גאון וקדוש, מחשובי תלמידיו של רבי אלימלך מליז'נסק. נקדש ונערץ ע"י גדולי החסידות. שמועותיו מובאות בהערכה בכתבי גדולי החסידות, כדוגמת ה"בני יששכר", "מלוא הרועים", רבי אלכסנדר מקומרנא, רבי משה מקוז'ניץ ועוד. התכתב בהלכה עם גדולי רבני דורו, והשאיר אחריו בכתב-יד חיבורים רבים על הש"ס והפוסקים, ושאלות ותשובות. לאחר פטירתו כילתה שריפה את כל חיבוריו. חיבורו זה נכתב ע"י תלמידיו שהעלו על הכתב את דרשותיו שנשא מידי שבת בשבתו. המחבר לא השאיר אחריו צאצאים. הספר נקרא ע"י המו"ל "נחלת שמעון", כי "זה חלקו מכל עמלו, לא הניח אחריו ברכה זרע ברך, כי אם בגפו יבא בגפו יצא, וזאת יהיה לו למורשה" (מהקדמת המו"ל). בעל ה"ישועות יעקב" כותב בהסכמתו לספר: "בעת היות משכני בק' יערסלב, היה סמוך ונראה אלי, וכמה פעמים היה לו פתחון פה לפני בענינים הנוגעים לדינא, וכל דבריו בחזקת בדוקין". בספר זה מביא המחבר מדברי רבו הגדול מליז'נסק: "וכן הוא בספר מו"ר הרב הקדוש מו' אלימלך זללה"ה" (פרשת וארא). מקום מנוחתו של רבי שמעון אשכנזי בעיר דובראמיל היה למקום תפילה, ועד לימי השואה היו רבים הנוהרים להעתיר תפילה במקום קבורתו. מאחר שלא זכה לבנים, הונהג בבית מדרשו שבעירו לומר תפילת "עלינו לשבח" אחר תפילת שחרית של שבת לפני קריאת התורה, והיו אומרים קדיש מיוחד לעילוי נשמתו (אור יקרות לרש"ח פרוש, ד', עמ' שעט). האדמו"ר בעל "בית אברהם" מסלונים היה רגיל לספר בשם רבי שמעון מדובראמיל, שהיה מתאר את רוממות יום השבת בביתו של רבי אלימלך מליז'נסק. הוא סיפר כי קדושת השבת היתה כה מורגשת בבית רבו, עד שבכל יום שישי היו העוזרות המבשלות במטבח מבקשות סליחה אחת מהשניה, כפי הנהוג בערב יום כיפור בתפוצות ישראל, "כדי שלא יעכב אותן מלהרגיש קדושת השבת, על ידי התרעומת שיש מזו על זו", והוסיף רבי שמעון מדובראמיל, שבעת שראה זאת, אמר לו רבי אלעזר, בנו של רבי אלימלך: "ראה איך מגיע אור שבת קודש של מר אבא... אפילו השפחות משיגים האור" (בית אברהם, סלונים, עמ' סז, רנט).

[4], ב-ה, ה-כ; לח דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים בחלק מהדפים. קרעים, בהם קרע חסר בדף השער, משוקמים בהדבקות נייר-דבק. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים ברובם בהדבקות נייר-דבק. פגם בהדפסה באחד הדפים, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

ספר אור לשמים, מאמרי חסידות על פרשיות התורה, חידושים על סוגיות הש"ס ושו"ת, מאת האדמו"ר רבי מאיר הלוי רוטנברג אב"ד סטאבניץ ואפטא, תלמיד החוזה מלובלין. [לבוב, ללא שם מדפיס, תר"י 1850]. מהדורה ראשונה. בסוף הספר נדפסה הסכמת ה"דברי חיים" מצאנז.
בתחילת הספר נדפסה "תפלה מהרב הק' בעהמ"ח זי"ע" – תפלתו המפורסמת של המחבר: "רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר...". במהדורות המאוחרות של הספר, החל ממהדורת תרע"ד ואילך, נדפס לפני התפלה: "אשר הרב הק' מראדאמסק בעהמ"ח ס' תפארת שלמה זצוקלה"ה הי' רגיל לאומרה בכל יום ערב ובוקר, ואמר שהיא סגולה נוראה לפרנסה ולהצלחה לאומרה בכל יום".
הספר נערך והובא לדפוס על ידי חתן המחבר רבי מנחם מנדל רובין אב"ד גלוגוב. בהקדמתו הוא כותב כי "בעת יצאו הדברים מפיו הקדוש כמעט נתבטל ממציאות הגשמיות, ושכינה מדברת מתוך גרונו, וכל דבריו הק'[דושים] הי'[ה] מה שנשפע לו משמים בעת ההיא, כאשר שמעתי ממנו כמה וכמה פעמים. אשרי עין אשר ראו זיו והדרת אור השכינה שהי' שורה על פניו הק', ואשרי אוזן ששמעו דבריו הק' היוצאים בקדושה ובטהרה".
בדף השער ובמספר דפים נוספים: חתימות (בעיפרון) וחותמות של רבי "מרדכי דויד טייטילבוים חונה פעיה"ק צפת".
האדמו"ר רבי מרדכי דוד טייטלבוים (נפטר בצפת כסלו תר"פ), בן רבי נחום צבי טייטלבוים (אחיו של בעל ה"ייטב לב" ונכדו של ה"ישמח משה"). כיהן כאב"ד סטיטשין ולאחר מכן כאב"ד דרוהוביטש. היה בן-דודם של האדמו"ר ממונקאטש בעל "מנחת אלעזר" ושל האדמו"ר מסיגט בעל "קדושת יו"ט". בשנת תרס"ב עלה לארץ ישראל, התגורר בכפר מירון ובעיר צפת, ונודע בה בשם האדמו"ר מדרוהוביטש. בנו הוא האדמו"ר מהוסאקוב רבי יצחק טייטלבוים הי"ד, אביו של רבי מרדכי דוד טייטלבוים האדמו"ר מהוסאקוב-באר שבע.

חתימה בדף השער: "נפתלי צבי מא--". תיקונים והגהות קצרות בכתב-יד במספר דפים.
[1], עד, עז-עח, [1], עח-פא, [1] דף. ספירת דפים משובשת. 22.5 ס"מ. נייר ירקרק (בחלקו). מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. הדבקות נייר-דבק בשולי דף השער ומספר דפים נוספים. חיתוך דפים עם פגיעה קלה בטקסט במספר דפים. חותמות. כריכת עור חדשה.

ספר אוהב ישראל, דרושים על התורה בדרך החסידות, מאת האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. ז'יטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא, תרכ"ג 1863. מהדורה ראשונה.
הספר הובא לדפוס ע"י נכד המחבר, האדמו"ר רבי משולם זוסיא מזינקוב. המו"ל מספר בהקדמתו על אביו האדמו"ר רבי יצחק מאיר, בן המחבר, "בראותו כי רבו המעתיקים כל אחד לפי דעתו, וחשש מפני הטועין... בחר באיש אחד חריף ומופלג בתורה, ספרא רבא, ומינה אותו לרשום הדברים הקדושים היוצאים מפיו הק', ואחר כל שבת ומועד העלה לפני עיני קדשו של זקני זצוקלל"ה, ולפרקים תיקן כפי הצורך...". בהמשך ההקדמה מספר על הסיבה שהספר נקרא בשם אוהב ישראל, "יען כי הוי מרגלי בפומי דרב, אשר במדה זאת יוכל להתפארה אפי' לפני ב"ד של מעלה, אשר אהבת ישראל תקועה בלבו. וטרם הלקח ארון אלקים צוה לבניו, שלא ירשמו על מצבת אבן שיציינו על בנין הנפש שלו שום שבח, רק: אוהב ישראל...".
רבי יוסף שאול נתנזון כותב בהסכמתו (למהדורת לבוב): "...היה אוהב בכל לבו ונפשו כל ישראל, ובפרט להת"ח היה מקרבם בכל עוז. ואבותינו ספרו לנו בעת שהיה כאן [לבוב] היו הכל כל גדולי ישראל שבעירינו, והיו משכימים ובאים אצלו, וראו נפלאות מתורתו...".

[1], קיז דף. שיבוש בסדר דפים עא-עד. 25 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים (כתמים קשים בדפים האחרונים). קרעים חסרים גדולים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות בטקסט. דפים אלה שוקמו באופן מקצועי במילוי נייר. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. יתכן שמספר דפים הושלמו מעותק אחר. חותמות. כריכת עור חדשה.

ספר משנת חכמים, חידושים על ששה סדרי משנה, חלקים א-ו, מאת רבי משולם פייביש הלוי הורביץ מקרמניץ (חותנו של רבי אברהם המלאך, וסבו-זקנו של רבי ישראל מרוז'ין). אוסטרהא, דפוס אהרן בן יונה, [תקנ"ו 1796]. מהדורה ראשונה. ששת החלקים נכרכו בששה כרכים. עותק מיוחד ובו ששה שערים לכל אחד מששת הסדרים (ראו להלן).
מעבר לעמוד השער של חלק נזיקין, רישום בעלות (מחוק בחלקו) בכתב-ידו ובחתימתו של הגה"ק רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא: "לה' הארץ ומלאה--- מספר ישראל לפרט, הק' בצלאל בהגאון אמיתי מו"ה--- זללה"ה החו'[נה] פה ק"ק אוסטרהא". חתימה נוספת בכותרת של דף א' בחלק זה: "בצלאל מרגליות".
הגאון רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא (נפטר תקפ"א; אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ' שסד-שסה), בנו של הגה"ק רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא (תס"ח בערך-תק"נ; מגדולי תלמידי הבעש"ט וממקורביו הראשונים; בעל "מאיר נתיבים" ו"אור עולם"), וחתן רבי יהושע מדרוהוביטש. כיהן בתחילה כאב"ד זוויהעל. לאחר פטירת אביו בתק"נ מילא את מקומו ברבנות אוסטרהא עד לפטירתו (למעלה משלושים שנה). נודע כגאון ומקובל, חסיד ועניו. מתוקף תפקידו כרבה של אוסטרהא, כתב הסכמות לספרים רבים, בהם ספרי חסידות חשובים שנדפסו באותה התקופה (כולל הספר שלפנינו). בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט", הוא מספר על דברים בשם הבעש"ט ששמע מאביו: "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי מורי ורבי הגאון החסיד רבן של בני הגולה... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט, ומרגלא בפומיה... שהרבה לספר בשבחו של הבעש"ט". רבי בצלאל היה "סופר ומליץ בעל לשון צח ומשורר בחרוזים, והרבה מהסכמותיו כתב בדרך שיר" (מזכרת לגדולי אוסטרהא, עמ' 271). כתב חיבור בשם "כתר שבת" (לא נדפס). רבי בצלאל היה קשור מאד אל הרה"ק רבי זושא מאניפולי, ובכל פעם שהיה רבי זושא מגיע לאוסטרהא, היה מתאכסן בביתו של רבי בצלאל. בספר "שפתי צדיקים" לרבי פנחס מדינוביץ, מובאים מעט דברי תורה בשמו. נפטר בשנת תקפ"א, ועל מצבתו נכתב: "הורם המצנפת ונפלה העטרה... אדמו"ר הרב הגאון הגדול חסיד ועניו חריף ובקי בנגלה ובנסתר, אספקלריא המאירה...".
בראש הספר נדפסו הסכמות ה"נודע ביהודה", בעל ה"הפלאה", רבי שאול אב"ד אמשטרדם, רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא, רבי רפאל הכהן אב"ד המבורג, ורבנים נוספים. בראש סדר נשים – הסכמות רבי אליעזר קאליר אב"ד קעלין ורבי דוד צבי אויערבך אב"ד קרמניץ (חותנו של מהרנ"ת מברסלב).
המחבר, הגאון הקדוש רבי משולם פייביש הלוי הורביץ (נולד ת"ע בערך, נפטר בחודש כסלו, בין השנים תקמ"ו-תקנ"א), נולד בעיר קרמניץ (מזרח-גליציה), בה התגורר כל ימיו והרביץ תורה לתלמידים. נודע כקדוש מרחם, וכמו שכותב עליו רבי אלעזר קאליר בהסכמתו: "קדושתו מרחם... בגבורה של תורה כארי מתגבר... עד שנתפרסם שמו הטוב כחד מדרי קמאי והיושבים במלאכת התורה לראשונה, הוא כבוד הרב המובהק דפקיע שמיה בין גדולי הדור... ורק תורתו אומנתו לומד תורה לשמה". גם ה"נודע ביהודה" כותב עליו בהסכמתו, בהפלגה שלא כדרכו: "...כבוד האי סבא יקירא הרב... המופלג מאוד בתורה ובמעשים כבוד שמו מהור"ר פייבש הלוי... תנא הוא כחד הראשונים... ובעודי במדינת פולין כבר שמעתי שמעו הטוב כי הוא ממש יחיד באהלות...". בעל ה"הפלאה" כותב עליו בהסכמתו: "...כבוד אהובי ידידי הרב המופלג בשם טוב חריף ובקי מוהר"ר משולם פייבוש נ"י מק"ק קרעמיניץ".
בתו גיטל נישאה להרב הקדוש רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש, והיא סבתו של רבי ישראל מרוז'ין. על שידוך זה רווחים סיפורים רבים בשושלות החסידות של צאצאיו. האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלינצא סיפר כי המגיד ממזריטש שאל מן השמים "להגיד לו מי הוא התלמיד חכם שבדור אז, בכדי לשדך עמו וליתן בת תלמיד חכם שבדור לבנו הה"ק המלאך ז"ל, והשיבו לו על הרב הגאון ר' פייבל מקראמניץ" (תולדות הנפלאות, ורשא תרנ"ט, אות קכג). במקור אחר מסופר: "...שזקננו המגיד הגדול ממעזריטש חשקה נפשו לקחת את בת הגאון רבינו משולם פייבוש עבור בנו הרה"ק רבי אברהם המלאך, היות שהיא בת תלמיד חכם הלומד תורה לשמה בקדושה ובטהרה, ובכן שלח כמה מתלמידיו לרבינו הגאון להציע לו השידוך" (תולדות המשנת חכמים, עמ' תרצד, בסוף ספר משנת חכמים, מהדורת מכון בית אבות, ברוקלין ניו יורק, תשע"ה 2014. ראו שם סיפורים נוספים אודות השידוך, ואודות פגישתו המופלאה עם המגיד ממזריטש ויחסו לגודל קדושת המגיד ובנו הקדוש רבי אברהם המלאך).

ששה כרכים. זרעים: [3], לג דף. מועד: [1], טו דף. נשים: [1], כב דף. נזיקין: [1], כ דף. קדשים: [1], כד דף. טהרות: [1], מה, [1] דף. שיבוש בסדר שני הדפים האחרונים בחלק טהרות. 19.5-20.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. סימן עש עם פגיעות בטקסט לאורך מספר דפים בכרך טהרות, וסימני עש רבים עם פגיעות בטקסט בשני הדפים הראשונים בכרך נזיקין. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים במספר מקומות. כריכות חדשות (אחידות).

בעותק שלפנינו מופיעים ששה דפי שער – שער אחד בראש כל סדר. השער הראשון כללי ומאויר. בראשי הסדרים מועד ונשים – שערים מיוחדים, המותאמים לכל אחד מן הסדרים. בראש סדר נזיקין – שער מאויר הזהה לשער שבראש הספר. בראש הסדרים קדשים וטהרות – שער לא מאויר. במפעל הביבליוגרפיה נרשם עותק עם ארבעה שערים בלבד, ללא שערים בסדרים קדשים וטהרות.

ספר תהילים עם פירושי רש"י ומצודות ופירוש ביידיש-דייטש, עם סדר מעמדות על פי הרב מאפטא. ורשא, דפוס רבי נתן שריפטגיססער, תרכ"ד 1864. שער נפרד לסדר מעמדות.
מהדורה זו נדפסה לזיכוי הרבים על ידי האדמו"ר הקדוש רבי יצחק מנסכיז, והיא ידועה כספר סגולה (ראו להלן).
לפנינו עותק מיוחס שהגיע מירושתו של הרב הקדוש מנסכיז, מו"ל הספר, אל הרב הקדוש מסטעפין, כפי שמעיד הרישום בכתב-יד בשער סדר מעמדות: "זה התהלים שנתן לי הרב הקדוש מסטעפין שזכה בירושתו של הרב הקדוש מניסכיז זכותו יגין עלינו ועל כל ישראל בכלל ובפרט, שייך להרבני מו"ה פינחס בהרבני יצחק ארי' ליב נ"י מראחוואלפקי" (חתימה נוספת של אותו כותב בשער התהלים).
"הרב הקדוש מסטעפין" המוזכר פה, שאליו הגיע ספר התהלים שלפנינו לאחר פטירת הרב מנסכיז, הוא כנראה אחיינו של הרב הקדוש מנסכיז – האדמו"ר רבי לוי יצחק מסטעפין (בנו של רבי יוסף מאוסטילה, אחיו הבכור של הרב מנסכיז).
בראש ספרו של הרב מנסכיז, "תולדת יצחק" (ורשא תרכ"ח), בשולי השער השני, נכתב כי ספר התהלים נדפס על ידי האדמו"ר לזיכוי הרבים ("בדפוס של הרבני מו"ה נתן שריפטיגסער אשר הדפיס בשנת תרכ"ד ששת אלפים ספרי תהלים בהוצאת מרן זצוק"ל כדי לזכות את הרבים"). למרות שנדפס באלפי עותקים, לא נותרו ממנו עותקים רבים בעולם (לא מופיע בקטלוג הספריה הלאומית. במפעל הביבליוגרפיה נרשם על פי צילום ממכירה פומבית).
לפי המסופר בספר "זכרון טוב" (ענייני נתינתו צדקה, אות ד), בשנת תרכ"ד החליט האדמו"ר להדפיס ספרי תהלים ולמוכרם במחצית מעלות ההדפסה, "כדי שיתנו לב לקנותם ולומר תהלים בכל יום, כדי לזכות הרבים, ולכבוד דוד המלך ע"ה שהיה מגזע יחוסו, והדפיס כששה אלפים... וקשרו אותם בקשירת עור". בתחילה חשב למכור כל ספר בשני זהובים בלבד, אך לאחר שפרצה שריפה וכילתה את בית מדרשו, מכר כל ספר בעד רובל שלם וכך מימן את בנייתו מחדש, ו"כשהיו נמכרים, היה כבוד אדמו"ר לוקחם בידו ומברך איזה ברכה למקבל התהלים, ולפעמים היה מנשק התהלים ונותנו להקונה". עוד מסופר כי רבי יצחק מנסכיז היה ממעט בדיבור ברבים, אך בשנה האחרונה לחייו יצא מגדרו ודרש את חידושיו על פרשיות השבוע ואת ביאוריו על ספר תהלים. בזמן שאמר את ביאוריו על תהלים "היה רגיל כבוד אדמו"ר להחזיק... התהלים שהדפיס בוורשא, ומהם היה מבאר חידושי תורתו" (שם, ענייני חידושי תורתו, אות יא).
בשער הראשון ובשער ספר מעמדות נכתב כי סדר המעמדות הוא "ע"פ הגאון המפורסם בוצינא קדישא איש אלהים קדוש מו' אברהם יהושע העשיל זלה"ה מאפטא" [האדמו"ר בעל "אוהב ישראל" מאפטא]. מעבר לדף השער של סדר מעמדות מובאת הסכמת בנו של "האוהב ישראל" – רבי יצחק מאיר מזינקוב (ממהדורת מז'יבוז' תקפ"ז).
האדמו"ר רבי יצחק מנסכיז (תקמ"ט-תרכ"ח), בן זקוניו של האדמו"ר רבי מרדכי מנסכיז. תלמיד מובהק של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאת נכדתו נשא לאשה, ואף מסר דברי תורה רבים בשמו. היה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והחוזה מלובלין. נתמנה לאדמו"ר בגיל צעיר וכיהן למעלה משישים שנה באדמו"רות. נודע בתפילותיו ובמעשי מופתים וגילויים שמימיים. נערץ בכל חוגי החסידות, כאיש קדוש ומופלא בחסידותו. "עבודתו עבודת הקודש ליחד יחודים ולהמשיך שפע רב טוב לבית ישראל – בבחינת צדיק יסוד עולם" (מתוך מכתבו של רבי ברוך שפירא, מבחירי חסידי פשיסחא וקוצק, אל בעל ה"שפת אמת"). מתלמידיו הנודעים: האדמו"רים רבי אלימלך מגרודז'יסק, רבי יעקב צבי מפוריסוב, ועוד.
בן-אחיו, הרב הקדוש רבי לוי יצחק קצנלבוגן מסטעפין (נולד כנראה אחרי תק"ע – נפטר טבת תרל"ד, אנצי' לחסידות, ג, עמ' כז), בנו של הרב הקדוש רבי יוסף מאוסטילה (תקכ"ד-תק"צ; בנו של הרה"ק רבי מרדכי מנסכיז ואחיו הבכור של הרה"ק רבי יצחק מנסכיז), חתנו של הרה"ק רבי ישראל דוב בער המגיד מסטעפין (נפטר חשון תרי"ב; אדמו"ר נודע, בן-בתו של הרה"ק רבי מיכל מזלוטשוב), ובזיווג שני נשא את הרבנית מושקט גיטל נכדת הרה"ק מברדיטשוב (זכרון טוב, עמ' 89). משנת תרי"ב כיהן באדמו"רות בסטעפין על מקום חותנו, וחסידים רבים היו נוהרים לחצר קדשו בסטעפין. היה מקורב מאד לדודו הרב הקדוש מנשכיז, "...והסטעפינער מלבד שהיה רגיל לנסוע לדודו למרן ז"ל, היה רגיל ג"כ לשלוח מכתבים למרן, כפעם בפעם..." (זכרון טוב, עמ' 72, מכתב יא). בהסכמתו לספר "תולדות יצחק" הוא כותב על דודו הקדוש: "...עיר וקדיש נחית מן שמייא, כחד מן קמייא, ומי הוא אשר לא שמע מגודל קדושה יתירה דהוה ביה, הלא מקצות הארץ נהרו אליו ויגישו לפניו המון מסתריהם, הן במילי דעלמא והן במילי דשמייא, והמציא מזור וארוכה לנגעי לבבות, כאשר ישאל איש בדבר האלוקים, ופעל במפעלות אלוקים טובת ישראל, צדיק גוזר והקב"ה מקיים...".
בסוף הספר כרוכים שני דפים בכתב-יד, מכותב לא ידוע. באחד מהם העתקה של קטע מ"ספר הגן ודרך משה" (נדפס לראשונה לבוב תקנ"ב), ובדף השני קטעי דרוש לפרשת ואתחנן ולפרשת מסעי (בתוך הדברים מביא הכותב: "כמו ששמעתי אומרים בשם הרב הגאון מברדיטשוב זצלל"ה...").
בדף המגן הקדמי הקדשה בכתב-יד (משנת 1954).

עותק שלם. [1], שג, [1]; לא דף (הדף שאחרי השער נכרך בטעות לאחר ספר התהלים) + [2] דפים בכתב-יד שנכרכו בסוף הספר. 19 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים. קרעים, קרעים חסרים, בלאי ופגמים, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. שיקומים בהדבקת נייר דבק חומצי (סלוטייפ). חיתוך שוליים עם פגיעה בכותרות העמוד במספר דפים. מספר דפים מנותקים. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת חלקית.