הגדה לא מסורתית. [קיבוץ חניתה], תש"ד (1944).
ההגדה מודפסת במכונת כתיבה ומשוכפלת על נייר דק.
ההגדה פותחת בקטעים מנוסח ההגדה המסורתי, וממשיכה ברוח הומוריסטית: "עבדים היינו לסלעינו בחניתה, כפותים לכל גרגיר אדמה יבש וכפתור ופרח ופרי כי יבוא. ואילולא היינו משועבדים לה כֻּלנו כי אז ריקים היינו ואומללים עד עולם". בהמשך פונה ההגדה לתיאור סבלם של היהודים בכל מקומות גלותם – ממצרים ועד "הטבעתם של פליטים נענים במצולות ים על סף המכוֹרה המכוּרה לממשלת חסד", ומסכמת במילותיו של ביאליק – "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה...". לאחר פרק זה דנה ההגדה בשאיפות ההתחדשות בארץ, הבניין והתקומה: "דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה אנחנו. ידנו לבדה, ידנו החזקה את כובד העול מעל גאון צווארנו פרקה". פרודיה על הפיוט "דיינו" עוסקת בתולדותיו של קיבוץ חניתה, מתארת את הברכות שנתברך בהן הקיבוץ ומונה את בני הדור הצעיר, ילדי הקיבוץ שנולדו בו מאז העלייה על הקרקע בשנת 1938. ההגדה חותמת בתיאור האביב במילות שיר השירים ובחזון אחרית הימים – "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו וילד קטן נוהג בם".
[1] עטיפה קדמית, [13] דף, [1] עטיפה אחורית (חלקה), 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. נייר דק ושקוף. סימני קיפול וקמטים. פגמים קלים. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים, בעיקר בשולי הדפים ובעטיפה האחורית.
איננה רשומה ב-OCLC, בספרייה הלאומית ובקטלוג ההגדות הקיבוציות של נתן שטיינר.