מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
יוסף צבי גייגר – דף מצויר לכבוד חודש אדר – צפת, אדר תרס"ט 1909
דף מצויר לכבוד חודש אדר, מעשה ידי יוסף צבי גייגר; חתום בחותמתו. צפת, אדר תרס"ט (1909).
הדף מעוטר בכתובות ובפסוקים מענייני החודש: "משנכנס אדר מרבין בשמחה"; "לחיים טובים ולשלום"; "אכלו רעים שתו ושכרו דודים"; "מזל אדר דגים"; "ויין ישמח לבב אנוש"; "לקח טוב נתתי לכם". ביניהם מצוירים צמד דגים, ידיים לוחצות זו את זו לברכה, בקבוק וגביע יין ועוגת "לעקאך". חתום בחותמתו של יוסף צבי גייגר ומתוארך אדר תרס"ט.
מנהג הקהילות במזרח אירופה ובמרכזה היה לתלות בחודש אדר לוח מעוטר – מצויר ביד או מודפס – על מקום ה"זכר לחורבן" כדי להרבות בשמחה ולמעט את האבלות שהם משמשים לה תזכורת קבועה. הלוחות הוכנו בגודל מתאים לכיסוי המקום – אמה על אמה או קרוב לכך. הלוחות נתלו גם בבתי כנסת, אף שבהם אין נוהגים להשאיר זכר לחורבן. ללוחות אלו מתכונת רגילה, והם מציגים קבוצת דימויים קבועה – דגים, מזון ומשקה, וכדומה.
48X37 ס"מ. מצב בינוני-טוב. תיקונים רבים בנייר דבק שקוף; נזקי חומציות רבים עקב התיקון. קרעים, נקבים וקמטים.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי מצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.