מכירה מקוונת 30 - מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום ההסתלקות ג' בתמוז של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון
שעון יד (מתוצרת חברת Benrus) שקיבל רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש במתנה מחמיו רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השעון מתוצרת Benrus שאבי [הריי"ץ] קנה לגיסי [הרבי מליובאוויטש] ב-1929-1930. בשעה שאבי ובעלי [הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג)] נסעו לישראל ואמריקה, אני נסעתי עם בני [בערי גורארי'] לברלין להתארח אצל אחותי [הרבנית חיה מושקא]. בהיותו באמריקה קנה אבי במתנה לגיסי את השעון מתוצרת Benrus, שהיה מאוד פופולרי בתקופה זו. גיסי ענד את השעון, לצד זה שקיבל לקראת חתונתו, במשך רוב שנות ה-30 - ראשית שנות ה-40. בשנת 1945, שעונים מתוצרת Benrus כבר נחשבו למיושנים, וגיסי הציע אותו לבני שאמר שהוא לא מעונין בו. כאשר אחותי וגיסי העתיקו את דירתם מניו יורק אווניו (New York Ave) [בשנת תשט"ו עברו הרבי והרבנית לביתם ברחוב פרזידנט (President)], אחותי מסרה לי אותו. היא לא הייתה מעוניינת בחפצים... שאין בהם שימוש. אני החלפתי את רצועות השעון. בעלי ענד אותו מספר פעמים אך גם הוא לא היה מעוניין בו עוד. אני רוצה שהוא יהיה ברשותך. כעת כשבעלי נפטר [הרש"ג נפטר באדר תשמ"ט], אני יודעת שאתה תוקיר אותו". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
בשנת תרפ"ט-תר"צ ערך האדמו"ר הריי"ץ ביקור בארץ ישראל ובארה"ב, מלווה בחתנו המבוגר הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). בכ"א תמוז תר"צ סיים הריי"ץ את ביקורו בארה"ב. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באונייה "ברמן" (SS Bremen) והגיע לברלין בכ"ז תמוז תר"צ. לאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, ושהות נוספת קצרה בברלין, חזר באמצע חודש אלול למקום מושבו בריגה. בדרכו לארץ ישראל ובשובו ממנה, וכן בעת שובו מביקורו בארה"ב, נפגש הריי"ץ בברלין עם חתנו הצעיר רבי מנחם מנדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש (רבי מנחם מנדל שניאורסון ורעייתו הרבנית חיה מושקא התגוררו בשנים תרפ"ט-תרצ"ג בברלין, ולאחר עליית הנאצים לשלטון, הם העתיקו את מקום מגוריהם לפריז).
על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ קנה את השעון שלפנינו כמתנה לחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון בעת ביקורו בשנת תר"צ בארה"ב והעניק לו אותו עם שובו לאירופה, כנראה במהלך שהייתו בברלין (בחודש תמוז ובחודש אלול תר"צ), בדרכו למקום מושבו שבריגה.
כמתואר באישור, בעת ביקורם של אביה הריי"ץ ובעלה הרש"ג בארץ ישראל ובארה"ב, התארחה הרבנית חנה גורארי', יחד עם בנה בערי, אצל אחותה חיה מושקא וגיסה רבי מנחם מנדל שניאורסון בברלין (ראו גם "אגרות קודש" הריי"ץ, כרך ט"ו אגרות ה'תמב, ה'תמט, ה'תסח).
בתמונה הידועה של הרבי מליובאוויטש יושב לצד אמו הרבנית חנה בפריז (הרבי הגיע בשנת תש"ז לפריז כדי ללוות את אמו הרבנית חנה שנמלטה מרוסיה הסובייטית בדרכה לארה"ב), הרבי נראה עונד שעון יד המזכיר בצורתו את שעון היד שלפנינו. ייתכן שזהו השעון השעון שקיבל הרבי במתנה מחמיו הריי"ץ כ-17 שנים קודם לכן בשנת תר"צ (ראו חומר מצורף).
גוף השעון: 2.5X2.5 ס"מ. מצב טוב. המנגנון המכני תקין. רצועת עור חדשה (כמתואר באישור שלפנינו, הרבנית חנה גורארי' החליפה את הרצועה המקורית בחדשה).
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
שעון יד שענדה הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, בשנות הארבעים ובראשית שנות החמישים.
שעון יד לנשים מתוצרת חברתMilos (המנגנון מתוצרת Helbros והרצועות מתוצרת Twiston), חלקו מצופה זהב 10 קראט.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחותה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השעון מתוצרת Milos Helbro שאחותי ואני ענדנו בשנות ה-40 ובראשית שנות ה-50". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
גוף השעון: 1.5X2 ס"מ בקירוב. מצב טוב. המנגנון המכני תקין.
פריטי לבוש מהמלתחה של האחיות הרבניות חיה מושקא שניאורסון וחנה גורארי'. [שנות ה-50].
כובע לבן-כחול (של חברת Gottlieb New York) ושמלה כחולה ארוכה.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את התלבושת כחולה, עם כובע כחול ולבן של Gottlieb - New York שאחותי ואני לבשנו שנינו בשנות ה-50". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
מצורף תיק יד נאה כחול (רקום בחרוזים), אשר נמסר יחד עם הבגדים שלפנינו אך אינו מוזכר באישור.
מצב טוב.
שלושה פריטי לבוש מהמלתחה של האחיות הרבניות חיה מושקא שניאורסון וחנה גורארי'. [שנות ה-60].
כובע פרווה שחור (של חברת Deborah Exclusive), וחצאית ומעיל צמר תואמים (צווארון וחפתי המעיל עשויים פרווה).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את התלבושת החומה, עם כובע פרווה שחור, שאחותי ואני לבשנו בשנות ה-60". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
מצב טוב.
שטר של 100 דולר שהתקבל מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א Research on the Frierdicker Rebbe's trip to Boston [מחקר על נסיעתו של הרבי הקודם לבוסטון]".
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. לקראת תום ביקורו, ערך הריי"ץ ביקור בן שבועיים ימים בעיר בוסטון וסביבתה (י"ט סיון - ג' תמוז תר"צ), במהלכם קיים פגישות עם מנהיגים ואישי ממשל, קיבל אנשים ליחידות, ערך אספות והתוועדויות ונשא נאומים בפני קהל רב שהתאסף בבתי הכנסת "בית-אל" ואהבת-ישורון" בעיר.
בגיליון העיתון היידישאי "מארגען זשורנאל" מה-2 ביולי נכתב אודות ביקורו של הריי"ץ בבוסטון: "הביקור של הרבי מליובאוויטש בבוסטון היה הצלחה מוראלית גדולה. החל מקבלת הפנים הראשונה... ב-15 ביוני ועד ל'צאתכם לשלום' ב-29 ביוני, הייתה כל הופעה שלו באופן של רוב עם הדרת מלך. מקום משכנו ברחוב קרופורד 104 היה, מרגע שבא ועד לרגע הפרידה, תל-תלפיות אמיתי שהכול פונים אליו. צעירים ומבוגרים, עשירים ועניים, חסידים ומתנגדים, כולם הגיעו לראות את הרבי מליובאוויטש ולשמוע דברי חסידות מפיו או מפי חתנו הרב גורארי'" (יידיש).
מצב טוב. קמטים ובלאי קל.
שטר של 100 דולר שהתקבל מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א – שאמילס ניגון Research on the life of Shamil. The Rebbe asked me to write about [מחקר על חייו של שאמיל. הרבי ביקש ממני לכתוב על ניגון שאמיל]. נת' בת"ח ות"ח Answer from Rebbe [תשובת הרבי - נתקבל בתשואות חן ותשואות חן]".
בין השנים תשי"ד-תשל"ד לימד הרבי ארבעה עשר ניגונים, מרביתם במהלך ההתוועדויות של שמחת תורה. בהתוועדות שנערכה בליל שמחת תורה שנת תשי"ט, לפנות בוקר, הרבי לימד את הניגון "שאמיל" והקדים לו מעשה: "לפני מאה או מאה וחמישים שנה חיו בהרי הקווקזים שבטים פראיים למחצה, שהיו חפשיים כציפור דרור, ולא היו עליהם הגבלות חוקי המלוכה, ואפילו לא הגבלות של בני-תרבות. כשהתחיל ה'צאר' להתפשט ולהרחיב את תחום מלכותו, רצה לכבוש גם את הרי הקווקזים... כיון שהיו על הרים גבוהים, לא עלה בידו לכובשם. בסופו של דבר... שבו את 'שאמיל', ושילחוהו לגלות בעומק רוסיא. בהיותו בגלות, הי' נזכר מזמן לזמן בהרים הגבוהים, ששם הי' בן-חורין כמו נשר בשמים, ולא היו עליו הגבלות בית-המאסר, ואפילו לא הגבלות של עיר מושב, והגבלות וכבלים של תרבות בכלל, והי' מתעורר בגעגועים מעומק נפשו אל ההרים הגבוהים. ואז הי' מנגן ניגון זה, שהתחלתו – געגועים, ותנועתו האחרונה – תקוה. וכאשר יהודי שמע ניגון זה – תרגם אותו ב'אותיות' שלו, והשתמש בו בנוגע לענין ירידת הנשמה בגוף: קודם ירידתה בגוף – היתה הנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד... ולא הי' עלי' שום מושל ושולט. אלא ש'הערימו' על הנשמה, ונטלוה ממקומה ושלחוה למטה, להתלבש בגוף ונפש הבהמית. ולכן, כשהנשמה מתבוננת אודות מקור חוצבה – מתעוררת היא בצמאון גדול... וזהו תוכן התחלת הניגון – הצמאון והגעגועים של הנשמה. ואילו הבבא האחרונה של הניגון – היא התקוה והבטחון, שסוכ"ס יעלה בידו לצאת מה'בירא עמיקתא', ולהתעלות למעלה עוד יותר ממקומו הראשון" ("תורת מנחם", כרך כד, עמ' 170-172).
מצורף מכתב-אישור (אנגלית) מאת הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מתאר מחקר שעשה עבור הרבי בשנת 1987 על דמותו ההיסטורית של שאמיל (וכן את הוראת הרבי שיפרסם מאמר בנושא; המאמר התפרסם בשנת 1992 בשבועון "כפר חב"ד"), שתמורתו קיבל את השטר שלפנינו.
מצב טוב. כתמים קלים.
שני שטרות של חמש דולר שהתקבלו מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, ביום ההסתלקות של אשתו הרבנית חיה מושקא, כ"ב שבט.
השטרות הוענקו לרב שאול שמעון דויטש ולרעייתו פאר; בשוליהם הכיתוב (בעט): "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א ביחד עם קובץ כ"ב שבט תשנ"ב".
במוצאי כ"ב שבט תשנ"ב, לרגל יום ההילולא הרביעי להסתלקות רעייתו הרבנית חיה מושקא, חילק הרבי לאחר תפילת ערבית קונטרס מיוחד בשם "קובץ כ"ב שבט", שכלל שיחות ומכתבים על מעלת נשי ובנות ישראל. כל קונטרס בא בנרתיק ניילון, בצרוף פרוסת "לעקאח" ושטר של חמש דולר (חמ"ש ראשי תיבות של שם הרבנית – "ח"יה "מ"ושקא "ש"ניאורסון). חלוקת הקובץ נמשכה כחמש שעות רצופות. לפנינו שני שטרות של חמש דולר שהתקבלו מידיו הקדושות של הרבי באותו המעמד (ללא הקונטרס).
מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.
השטרות הוענקו לרב שאול שמעון דויטש, שרשם בשוליהם (בעט): "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
מצב טוב.
שני שטרות של שקל אחד שהתקבלו מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
* שטר של שקל אחד, בשוליו נכתב (בדיו): "בס"ה כסף זה נתן מהרבי שליט"א"; "כסף זה נתן מכבוד אדמו"ר שליט"א".
* שטר של שקל חדש אחד, בשוליו נכתב (בעט): "דולר או שקל מהרבי לזושא רביקין לרגל הספר תורה (דידן נוצח [!])".
השטר הוענק להרה"ח זושא רבקין מכפר חב"ד, לרגל מעמד הכנסת ספר תורה לזכות הרבי והרבנית לבית הכנסת "בית-מנחם" בכפר חב"ד, כ"ה מרחשוון תשמ"ח, במהלכו הגיעה בשורת "דידן נצח" – הנצחון ב"משפט הספרים" (על סיום כתיבת ספר התורה לזכות הרבי והרבנית, ועל שטרות ה"שקל" שנתן הרבי להרה"ח זושא רבקין למסור למשתתפים בחגיגות שהתקיימו בעת מעמד ספר התורה לבית הכנסת "בית-מנחם" בכפר חב"ד, ועל בשורת "דידן נצח" שהגיעה במהלכן, ראה בספר "זושא של כולנו", עמ' 46-55).
7.5X13.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי קל.
שלושה תצלומי עיתונות גדולים, שצולמו בעת ביקורו בארה"ב בשנת תר"צ של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
שלושה תצלומי עיתונות מודפסים בפורמט גדול, בשחור לבן, המתעדים את הימים האחרונים לביקורם של הריי"ץ וחתנו המבוגר הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) בארה"ב:
1. תצלום של הריי"ץ וחתנו הרש"ג עומדים על מדרגות הבית הלבן, ביום פגישתו של הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, י"ד תמוז תר"צ (10 ביולי 1930 – ראה פריט מס' 10).
2-3. שני תצלומים של הריי"ץ וחתנו הרש"ג עומדים על סיפון האנייה "ברמן" (SS Bremen), ביום ד', כ' תמוז תר"צ (16 ביולי 1930), עם תום ביקורו של הריי"ץ בארה"ב, לקראת הפלגתו חזרה לאירופה ושובו לעיר מגוריו ריגא שבלטביה.
בגב שלושת התצלומים חותמות דיו (מעט דהויות) של סוכנות העיתונות International News Photos Inc. בניו-יורק.
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. לקראת תום המסע, שנמשך קרוב לשנה (י"ג אלול תרפ"ט-כ"א תמוז תר"צ), נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר בבית הלבן (י"ד תמוז). בפגישתם הודה לו הריי"ץ על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שמעניקה ממשלתו ליהודי העולם.
הריי"ץ הגיע לארה"ב מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), דודו הרב משה הורנשטיין (חתן המהר"ש) והרה"ח מרדכי דובין (חסיד חב"ד שהיה מהעסקנים היהודיים הבולטים באירופה, ציר בית הנבחרים הלטבי ומהגורמים המרכזיים שהביאו לשחרורו של הריי"ץ ממאסרו וליציאתו מרוסיה). מטרת המסע הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את יהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות". בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. הריי"ץ סיים את מסעו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen) והגיע לברלין בכ"ז תמוז. לאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, חזר הריי"ץ באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
מצורף: תצלום מהבנקט החגיגי שנערך במלון פלאז'ה בניו-יורק, בכ"ו אדר תש"ה (11 במרץ 1945), לרגל יום השנה החמישי להיווסדות "מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש" בארה"ב וקנדה. מחמת מצב בריאותו, נבצר מהריי"ץ להשתתף באירוע, ובשולחן הכבוד נראה חתנו הרש"ג, שכיהן כנשיא הוועד הפועל של "מרכז ישיבות ליובאוויטש" (ראה אגה"ק מהריי"ץ, כרך י"ד, אגרת ב'תרסב). בחזית התצלום נראה גם הרה"ח מרדכי מנטליק, ראש ישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש המרכזית. בגב התצלום חותמת דיו של "מרכז ישיבות ליובאוויטש" (United Lubavitcher Yeshivoth).
3 תצלומים. 25 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. קמטים ופגמים קלים. קרעים וקרעים חסרים (עם פגיעה קלה בשולי שניים מהתצלומים). רישומים בגב.
מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, כ"ג סיון תש"ט [1949]. מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", ובתוספת מילים בכתב-ידו.
המכתב נשלח אל המוסד כולל חב"ד בארץ הקודש - ארגון צדקה מיסודו של האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, שתפקידו לדאוג לסיפוק צרכיהם החומריים והרוחניים של חסידי חב"ד בארץ ישראל. בפתח מכתבו ממנה הריי"ץ את חברי הוועד: "הנני בזה למנות ועד ההנהלה להמוסד כולל חב"ד אשר באה"ק ת"ו שבו יכנסו האנשים [הרב אברהם חיים נאה, הרב שלמה יוסף זווין, הרב שאול דוב זיסלין, הרע"ז סלונים והרב חיים יוסף רוזנבלום]" ואת העומד בראשו: "ידידי הרב מוהר"ר זעליג סלונים שי' יעבוד בתור מנהל הכולל" (ראו פריט הבא).
בהמשך מכתבו מתאר הריי"ץ את חשיבתו של כולל חב"ד ואת ציפיותיו מחברי הוועד: "המוסד כולל חב"ד אשר יסודתו בהררי קודש הקדשים הוד כ"ק אבותי רבותינו הק'... קרוב מאד ללבי וחפצי האדיר לראותו כשהוא משוכלל ומסודר עצהיו"ט [על צד היותר טוב] ובזה הנני לבקש את חברי ועד ההנהלה שי' אשר ימסרו עצמם במרץ רב לסדר כל עניני המוסד על מכונם באופן הנרצה"; ומברך את חברי הוועד: "הנני שולח להם את ברכתי, שיעזרם השי"ת להצליח בעבודתם הק' להעמיד את המוסד כולל חב"ד על בסיס נכון בגשמיות וברוחניות".
בסוף המכתב הוסיף הריי"ץ בכתב-יד קדשו את המילים: "ומברכם בגשמיות וברוחניות"; וחתם (בתחילת שמו השני) עם האות יו"ד בכתיבה אשורית – חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
הרה"ח עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.
המכתב נדפס ב"אגרות קדש" של הריי"ץ (כרך י, אגרת ג'תקיא), על פי צילום מכתב זה שלפנינו בספר "מגדל עז" (עמ' 38).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ בקירוב. נייר דק. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול. קמטים ובלאי. נקבים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט). רישומים.
מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, ז' אלול תש"ט [1949]. מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", ובתוספת מילים בכתב-ידו.
המכתב נשלח אל שאר בשרו הרה"ח עזריאל זליג (הרע"ז) סלונים, עם מינויו למנהל כולל חב"ד בארץ הקודש (ארגון צדקה מיסודו של האדמו"ר הזקן, שתפקידו לדאוג לסיפוק צרכיהם של חסידי חב"ד בארץ ישראל).
בחודש אייר תש"ט ביקר הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) בארץ ישראל והציע לרע"ז סלונים, בשם חמיו הריי"ץ, לעמוד בראש מוסד כולל חב"ד. ואכן, במכתבו של הריי"ץ מיום כ"ג סיון (ראו פריט קודם), הוא מינה ועד הנהלה לכולל והעמיד את הרע"ז בראשותו. הרע"ז קיבל על עצמו את התפקיד, וכתב בט"ז אב לריי"ץ: "הנני מוכן בע"ה למסור את עצמי בלב ונפש לפעול בהטבת הכולל בגו"ר" ("עבד מלך", עמ' 210-211). על כך משיב לו הריי"ץ במכתב שלפנינו: "במענה על כתבו מט"ז מנ"א העבר המודיע כי נכנס הוא לעבודתו בתור מנהל המוסד כולל חב"ד באה"ק ת"ו", ומברכו: "יתן השי"ת שתהי' בשעה טובה ומוצלחת ויעזרהו למלאות את שליחותי במילואה ויברכו ויצליחו בכל הדרוש לו ולב"ב יחיו".
בסוף המכתב הוסיף הריי"ץ בכתב-יד קדשו את המילים: "בכל טוב בגשמיות וברוחניות"; וחתם (בתחילת שמו השני) עם האות יו"ד בכתיבה אשורית – חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
הרה"ח עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.
הרע"ז נולד בעיר חברון לאביו הרה"ח זאב דב, נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. התייתם בצעירותו מאביו, ולקראת שנת תרע"ג, בהיותו כבן 15, נסע ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. הרע"ז היה בן בית אצל הרבי הרש"ב וסעד על שולחנו בשבתות וחגים. בשנת תרע"ח, בעקבות מלחמת האזרחים, נסע ללמוד בסניף "תומכי תמימים" שבעיר חרסון באוקראינה. בחרסון התקרב אל החסיד הנודע ר' איצ'ע מתמיד ובעידודו סבב בקולוניות היהודיות שבפלך חרסון ומסר שיעורי חסידות. בין היתר, פעל בקולוניה "נהר טוב" (ברעזנא גבאוואטע), מקום מושבו של ר' איצ'ע. היה נוסע מעת לעת לחגים אל הרש"ב בעיר רוסטוב, ולאחר הסתלקותו, המשיך לנסוע אל בנו וממלא מקומו הריי"ץ. לאחר חג הפסח תרפ"ב חזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא מונה למשפיע בית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה, ונשא לאשה את מרת חיה פייגל (בת אחותו שיינא מושקא ובעלה הרה"ח משה שלמה כהנא שפירא, צאצא לבעל ה"מגלה עמוקות"). בשנת תרפ"ד, בעידודו והוראתו של הריי"ץ, החל את פעילותו כשד"ר ויצא למסע נדודים ברחבי העולם כולו. בשליחותו זו הוא עסק בגיוס כספים ובהפצת היהדות והחסידות וקירוב רחוקים. הוא פעל בקרב הקהילות הנדחות ביותר, בכל רחבי תבל, להקמת מקוואות, מינוי רבנים ושו"בים וקביעת שיעורים בתורה ובחסידות. בשנת תרפ"ד נטל חלק בהקמת "אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה". בתום אחת משליחויותיו העיר האדמו"ר הריי"ץ: "זעליג קען דורכברעכען א זאך" (זליג מסוגל לחולל דבר). עם תום שליחותו של הרע"ז סלונים באוסטרליה בשנת ת"ש, הוא שב לירושלים והתמסר לפעילות למען קהילות חב"ד בארץ. היה האפוטרופוס של נכסי "בית רבי" בארץ, ועמד בחלופת מכתבים הדוקה עם הרבנית שטערנא שרה אשת הרש"ב, והרבנית נחמה דינה אשת הריי"ץ. נפטר בחול המועד סוכות ונטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר דור ישרים מבורך. רבים מצאצאיו מכהנים כשלוחי חב"ד ורבני קהילות בעולם.
המכתב נדפס ב"אגרות קדש" של הריי"ץ (כרך י, אגרת ג'תקנב), על פי צילום מכתב זה שלפנינו בספר "מגדל עז" (עמ' 39).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. נייר דק. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול וקמטים. קרעים חסרים קטנים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט).