שני מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ – רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, מתקופת צעירותו, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב, שנשלחו אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מחברון. ליובאוויטש, תרע"ב ותרע"ד.
1. דף (2 עמודים, למעלה מ-52 שורות) בכתב-ידו של האדמו"ר הריי"ץ, ללא חתימתו, מתוך מכתב אישי ארוך על גודל האחריות בחינוך תלמידים. ליובאוויטש, כסלו, [תרע"ב 1911].
נכתב לידידו המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין, מספר שבועות לאחר שהרב הבלין עלה מרוסיה לחברון, בשליחות האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בראשות קבוצת תלמידים, כדי לייסד בה את ישיבת "תורת אמת": "דע ידידי... לבי בל עמי מאז נסעתם מפה, פן ואולי אין אתם יודעים גודל הענין שבו נכנסתם, וגודל האחריות אשר לקחת... מחשבתי דבוקה רק בכם, כלומר, השוקדים אתם על עבודתכם עבודת הקודש".
בהמשך כותב לו האדמו"ר: "בעוד היותך עוד צעיר לימים כבר ניתן עליך עול ההשגחה, וטרם שנגמרו סימני בגרותך כבר התחלת להוליד נשמות ולהדריך ולחנך". לאחר מכן כותב האדמו"ר תוכחות מוסר בעניין הזהירות בעבודת החינוך: "כאשר מפקידים אותנו למנהלים ומשגיחים, על שכלנו אי אפשר לנו בשום אופן להישען, פן ח"ו וח"ו טועים אנחנו והננו אז חוטאים... להיות המחונכים שלנו מהותים נבזים כמונו (כי הלא כל ענינינו הם חומר והבל, מחשבתינו גשם ודבורינו תועבה, כפי שכל אחד יודע האמת את אשר עמו, ואם רגע ישים עינו בספר הוא רק למראה פנים... ). ורק בזה שהננו קשורים ודבוקים למי שרעיונו זך, שכלו בהיר, ונשמעים אליו [=הכוונה לאביו האדמו"ר הרש"ב], ומקיימים פקודתו בדיוק הנמרץ, אז אפשר שנוכל לצאת ידי חובותינו במקצת עכ"פ, אך גם לזה צריכים עבודה וזיכוך החומר".
בראש המכתב נכתב בהדגשה: "יהי' לך לבדך ותשלחנו חזרה".
המכתב איננו שלם, ובמקור הכיל יותר מדף אחד. הדף הנוסף אבד ברבות הימים.
חלקו הראשון של המכתב הקטוע נדפס לראשונה בספר "המשפיע", ירושלים תשמ"ב, עמ' נג-נד. משם נעתק לספר אגרותיו – אגרות קודש, כרך א', עמ' ע-עב.
[1] דף (2 עמ' כתובים), נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
2. מכתב ארוך (2 עמודים, למעלה מ-34 שורות) בעניין חובות כספיים של מוסדות ליובאוויטש בחברון, בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. נשלח אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מחברון. ליובאוויטש, טבת, תרע"ד [1914].
במכתב קובל האדמו"ר על כך שנכסי ישיבת "תורת אמת" בחברון אינם מתנהלים באחריות ובחשבון, ועל כך שמפריזים בהוצאות בלי להתחשב בהכנסות. במכתב יורד האדמו"ר לפרטי הפרטים של החשבונות, הכנסות והוצאות.
המכתב נדפס בספר "המשפיע", ירושלים תשמ"ב, עמ' רעב-רעג. לא נדפס בספר אגרותיו.
[2] עמ' כתובים, נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
הרקע למכתבים: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש.
בעת כתיבת המכתבים שלפנינו היה האדמו"ר הריי"ץ צעיר לימים, ושימש אז כיד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב. בעת כתיבת המכתב הראשון היה האדמו"ר הריי"ץ בן 31 ובעת כתיבת המכתב השני – בן 33. האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ היו נשיאי ומנהלי הישיבה, והם שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו – האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).