מכתב ברכת שנה טובה, וברכות לאירוסין, בכתב ידה וחתימתה של הרבנית חנה שניאורסון. ברוקלין ניו-יורק, אלול תשי"ב [1952].
מכתב מאת הרבנית, שנשלח לידידתה תמר [איטה] גלוסקין. ברכות לשנה טובה, וברכות לרגל אירוסי הבת: "...יתן ה' שתקבלו ממנה עם בחיר-לבה רב נחת כחפצכם. עתה הנני לברכה בשנה טובה ומאושרה שנת חיים ושלום וכל טוב בכל הפרטים. דו"ש חנה שניאורסון". בשולי המכתב מוסיפה הרבנית פרישת שלום וברכת שנה טובה לכל בני המשפחה.
הרבנית הצדקנית מרת חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מחב"ד-ליובאוויטש. בתו של רבי מאיר שלמה ינובסקי אב"ד ניקולייב. אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון, שפעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר. רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד.בשנת תש"ו עברה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז.
כשקיבל בנה הרבי, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באניה לארה"ב. כשלוש שנים לאחר בואם נפטר האדמו"ר הריי"ץ ורבי מנחם מנדל שניאורסון עלה על כסאו. מאז ועד לפטירתה פעלה לצדו של בנה, אשר היה מכבדה בצורה מעוררת השתאות.
הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בעיתון "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד, ובאצילותה הורתה לעורך להשמיט את הפרקים בהם תיארה את סבלו ועינוייו של בעלה הגדול, כדי לא לצער את בנה. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה.
מקבלת המכתב: מרת תמר-איטה גלוסקין (נפטרה בשנת תשמ"ז) אשתו של רבי נפתלי גלוסקין, ובתו של רבי שמעון משה דיסקין אב"ד לכוביץ, מחבר ספר "מדרש שמעוני". בשנים תש"ד-תש"ה, כשהרבנית חנה התגוררה באלמא אטא כאלמנה בודדת, סייעה לה תמר-איטה במסירות נפש, על אף הסיכון שבדבר. באחד ממכתביה כתבה לה הרבנית חנה: "אני זוכרת היטב את היחס שלך אלי... בזמן שאף אחד לא רצה לעמוד בד' אמותיי". לאחר מספר שנים עלתה תמר-איטה לתל-אביב וגרה בשכונת הדר-יוסף. מכתבים בודדים מהתכתבויותיה עם הרבנית חנה, נדפסו ב"קובץ לחיזוק ההתקשרות – תשרי תשע"ה", אך המכתב שלפנינו לא נדפס.
אגרת דואר אוויר. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. כתמים. בלאי. סימני קיפול.