מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
מכתב חריף מהאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש – ביקורת נוקבת על "אגודת ישראל" ועל יהודי גרמניה ("חנוטי אשכנז") העומדים בראשה – תרפ"ד
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
לא נמכר
מכתב חריף עם בקורת נוקבת על "אגודת ישראל" ועל יהודי גרמניה העומדים בראשה, מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. [רוסטוב], חשון תרפ"ד [1923].
כתיבת-יד סופר, עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ. נשלח אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מירושלים.
בגוף המכתב ביקורת חריפה ביותר, שכותב האדמו"ר באריכות רבה, על ארגון "אגודת ישראל", "...אשר זה כשנתים שיצאו בשם זה ועשו בו שמות ר"ל [=רחמנא לצלן] נגד התורה". האדמו"ר מוסיף כי דבריו אינם על דרך המליצה: "אנכי אומר 'נגד התורה'... דמי שאינו מוגדר בהגדרת קדש עצמך במותר לך... הרי זה העברה על דרכי תורה".
בהמשך המכתב תוקף האדמו"ר, במילים חריפות את העסקנים של יהודי גרמניה, אותם שהיו ממנהיגי "אגודת ישראל" וראשיה בשנים ההן, ולא חושך מהם את שבט לשונו:
"...אלו האשכנזים אשר הם חושבים כי להם מותר הכל, ער איז דאך ניט קיין חסיד [=הוא הרי לא חסיד] (וכמו שמספרים על א' ששאלו אותו מדוע אתה עושה דבר זה, והוא אסור עפ"י שו"ע, השיב בין איך ניט קיין חסיד [=אני לא חסיד]). הנה באמת הוא חילול השם שעושים מה שעושים, ובפרט אשר המשיכו בכמה מיני קסמים תמימים ויראי אלקים, וילכדום ברשתם למען בצוע מזימת לבבם, והוא להגביר את החכמה חיצונית על קדושת התורה, אשר דבר זה עמוק עמוק הוא בלב חכמי אשכנז, אשר חכמתם אכלה את תורתם ויראתם, ואין בינות למו להבין איזה ענין של תורה ועבודה, ומכ"ש שיוכלו להרגיש אלעבעדיקייט [=חַיּוּת]".
בהמשך המכתב סוקר הריי"ץ את תולדות חלק מיהודי גרמניה. הוא כותב על הדור שלאחר רש"ר הירש במבט ביקורתי, אך במקביל מעלה על נס את גודל פעולותיו ומאמציו של רש"ר הירש להצלת יהדות גרמניה:
"האנשים האלה זה לא כבר ר"ל הוצאו מכבשן האפקורסות של מענדלסאן וסייעתם, ויתבוללו באנשי מדינתם ר"ל, עד אשר בא הרב הירש ועודדם לתחי', ולולא הוא לא נשאר ח"ו וח"ו אף אחד שיהי' בעל דת ה'. ובכדי להצילם מלהתבולל, התחכם להם ויקרא להם מוסדות שונות להורותם דת ישראל במקצת עכ"פ... הוא עוד קוה אשר לאט לאט יעשם ככל אחיהם העברים שיהיו יראי אלקים ויודעי תורה, אבל העת לא הספיקה. והבאים אחריו, או שדעתם היתה כן, או שלא יכלו להועיל, ונשאר כך. ועתה הנה המה מנהיגי עדת ישורון, הן המה חנוטי אשכנז, הבלתי יודעים קרוא בתורת ה', ומה גם להבין איזה סוגיא גם קלה, ריקים מכל ענין של יראת ה', ורחוקים מאיזה מושג רוחני... ואיש איש מהם יתגאה בהוותו, וגאונו אשר הוא פרקליט טוב או יודע כמה ספרי חכמה והדומה, והן המה אלו הבורים ועמי הארץ... יהיו לאלופים בישראל, המה האומרים האסור והמותר. והמה אשר עקרו ועוקרים את אשר גבלו ראשונים כמלאכים זצ"ל...".
"ויתנכלו עוד לקרוא עצמן אגודת ישראל, וכתבו על הבלאנקען את המטרה: 'לפתור ברוח התורה והמצוה' כו'. אנשים שאינם יודעים מה זה תורה ורחוקים ממנה בתכלית... והנני מתפלא במאד מאד על היראי אלקים שבאה"ק, איך לא יראו את הנחש הקדמוני הכרוך על נס אגודת ישראל בתבניתה ההווית...".
בסוף המכתב, לפני החתימה, הוסיף הריי"ץ שורה בכתב-ידו: "והנני ידי"ע [=ידידו עוז] הדו"ש [=הדורש שלומו] ומברכו ופב"ש [=ופורש בשלום] התלמידים יחי' ומברכם, יוסף יצחק ש"ס [=שניאורסון]".
המכתב נדפס בשלמותו בספר "המשפיע", ירושלים, תשמ"ב, עמ' רפה-רפז. משם נעתק לספר אגרותיו – אגרות קודש, כרך א', עמ' רפד-רפה. בספר אגרותיו הושמט גוף המכתב שבו תוקף האדמו"ר את "אגודת ישראל", ונדפסו שם רק הפתיחה והסיום.
[1] דף כפול (4 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. סימני קיפול.
כתיבת-יד סופר, עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ. נשלח אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מירושלים.
בגוף המכתב ביקורת חריפה ביותר, שכותב האדמו"ר באריכות רבה, על ארגון "אגודת ישראל", "...אשר זה כשנתים שיצאו בשם זה ועשו בו שמות ר"ל [=רחמנא לצלן] נגד התורה". האדמו"ר מוסיף כי דבריו אינם על דרך המליצה: "אנכי אומר 'נגד התורה'... דמי שאינו מוגדר בהגדרת קדש עצמך במותר לך... הרי זה העברה על דרכי תורה".
בהמשך המכתב תוקף האדמו"ר, במילים חריפות את העסקנים של יהודי גרמניה, אותם שהיו ממנהיגי "אגודת ישראל" וראשיה בשנים ההן, ולא חושך מהם את שבט לשונו:
"...אלו האשכנזים אשר הם חושבים כי להם מותר הכל, ער איז דאך ניט קיין חסיד [=הוא הרי לא חסיד] (וכמו שמספרים על א' ששאלו אותו מדוע אתה עושה דבר זה, והוא אסור עפ"י שו"ע, השיב בין איך ניט קיין חסיד [=אני לא חסיד]). הנה באמת הוא חילול השם שעושים מה שעושים, ובפרט אשר המשיכו בכמה מיני קסמים תמימים ויראי אלקים, וילכדום ברשתם למען בצוע מזימת לבבם, והוא להגביר את החכמה חיצונית על קדושת התורה, אשר דבר זה עמוק עמוק הוא בלב חכמי אשכנז, אשר חכמתם אכלה את תורתם ויראתם, ואין בינות למו להבין איזה ענין של תורה ועבודה, ומכ"ש שיוכלו להרגיש אלעבעדיקייט [=חַיּוּת]".
בהמשך המכתב סוקר הריי"ץ את תולדות חלק מיהודי גרמניה. הוא כותב על הדור שלאחר רש"ר הירש במבט ביקורתי, אך במקביל מעלה על נס את גודל פעולותיו ומאמציו של רש"ר הירש להצלת יהדות גרמניה:
"האנשים האלה זה לא כבר ר"ל הוצאו מכבשן האפקורסות של מענדלסאן וסייעתם, ויתבוללו באנשי מדינתם ר"ל, עד אשר בא הרב הירש ועודדם לתחי', ולולא הוא לא נשאר ח"ו וח"ו אף אחד שיהי' בעל דת ה'. ובכדי להצילם מלהתבולל, התחכם להם ויקרא להם מוסדות שונות להורותם דת ישראל במקצת עכ"פ... הוא עוד קוה אשר לאט לאט יעשם ככל אחיהם העברים שיהיו יראי אלקים ויודעי תורה, אבל העת לא הספיקה. והבאים אחריו, או שדעתם היתה כן, או שלא יכלו להועיל, ונשאר כך. ועתה הנה המה מנהיגי עדת ישורון, הן המה חנוטי אשכנז, הבלתי יודעים קרוא בתורת ה', ומה גם להבין איזה סוגיא גם קלה, ריקים מכל ענין של יראת ה', ורחוקים מאיזה מושג רוחני... ואיש איש מהם יתגאה בהוותו, וגאונו אשר הוא פרקליט טוב או יודע כמה ספרי חכמה והדומה, והן המה אלו הבורים ועמי הארץ... יהיו לאלופים בישראל, המה האומרים האסור והמותר. והמה אשר עקרו ועוקרים את אשר גבלו ראשונים כמלאכים זצ"ל...".
"ויתנכלו עוד לקרוא עצמן אגודת ישראל, וכתבו על הבלאנקען את המטרה: 'לפתור ברוח התורה והמצוה' כו'. אנשים שאינם יודעים מה זה תורה ורחוקים ממנה בתכלית... והנני מתפלא במאד מאד על היראי אלקים שבאה"ק, איך לא יראו את הנחש הקדמוני הכרוך על נס אגודת ישראל בתבניתה ההווית...".
בסוף המכתב, לפני החתימה, הוסיף הריי"ץ שורה בכתב-ידו: "והנני ידי"ע [=ידידו עוז] הדו"ש [=הדורש שלומו] ומברכו ופב"ש [=ופורש בשלום] התלמידים יחי' ומברכם, יוסף יצחק ש"ס [=שניאורסון]".
המכתב נדפס בשלמותו בספר "המשפיע", ירושלים, תשמ"ב, עמ' רפה-רפז. משם נעתק לספר אגרותיו – אגרות קודש, כרך א', עמ' רפד-רפה. בספר אגרותיו הושמט גוף המכתב שבו תוקף האדמו"ר את "אגודת ישראל", ונדפסו שם רק הפתיחה והסיום.
[1] דף כפול (4 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. סימני קיפול.
מכתבים – גדולי החסידות
מכתבים – גדולי החסידות