שני ספרי אוונגרד מאת אלכסיי קרוצ'וניך, עם עטיפות בעיצוב בני הזוג גוסטב וולנטינה (קולגינה) קלוציס:

• Заумный язык у: Сейфуллиной Вс. Иванова, Леонова, Бабеля, И. Сельвинского А. Веселого и др. [השפה העל-שכלית אצל סייפולינאיה, נגד איבאנוב, לאונוב, באבל, י. שלווינסקי, א. וסלי, ואחרים] בעריכת אלכסיי קרוצ'וניך. מוסקבה, Издание всероссийского союза поэтов, 1925. רוסית.

אסופת טקסטים ויצירות ספרותיות בשפת ה"זאום" - לשון ניסיונית העושה שימוש בביטויים חסרי הוראה, מאת סופרים רוסים שונים: לידיה סייפולינה, לאוניד לאונוב, איסאק באבל, איליה סלבינסקי, ארקדי וסילייב, ואחרים. השימוש בשפת ה"זאום" משקף את הניסיון של תנועת האוונגרד הרוסית, שדגלה בחדשנות צורנית וניסיונית בספרות, באמנות ובתיאטרון, ליצור משמעות ולגעת ברגש באמצעות צלילים ומילים חסרי פשר או משמעות מילולית מוגדרת. עטיפה בעיצוב ולנטינה קוליגינה (אשתו של גוסטב קלוציס).

59, [4] עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ועקבות רטיבות בשולי הדפים. רישום הקדשה בדף השער. קרעים ובלאי בשולי העטיפה.

MoMA 599.

• Дунька-Рубиха [דונקה החוטבת], נובלת-פשע מאת אלכסיי קרוצ'וניך. מוסקבה, הוצאת המחבר, 1926. רוסית. מתוך ספרו של המחבר שראה אור במוסקבה אותה שנה: "על המאבק בחוליגניזם בספרות" (На борьбу с хулиганством в литературе). עטיפה קדמית ואחורית בעיצוב גוסטב קלוציס.

12 עמ'. 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים ובלאי קל בעטיפה ובשדרה.

אלכסיי קרוצ'וניך (1886-1968 ;Алексе́й Елисе́евич Кручёных), משורר ותיאורטיקן; מהנציגים הרדיקאליים ביותר של הפוטוריזם הרוסי. קרוצ'וניך נחשב לממציא שפת ה"זאום" (רוסית: "מעבר להיגיון") – כינוי ללשון ניסיונית העושה שימוש בביטויים חסרי הוראה (סגנון ספרותי זה נחשב למעין מקבילה רוסית של סגנון הדאדא, אף שהקדים את הופעתו בשלוש שנים). בשנת 1916 ייסד בעיר טביליסי את הקבוצה הספרותית "41°" והיה אחראי להוצאת ספריה, שנודעו בעיצובם האוונגרדי ובטכניקת ההדפס הייחודית ששימשה בהם. לאחר שובו למוסקבה הצטרף לכתב העת "לף". משנות ה-30 ואילך, בעקבות תמורות פוליטיות ברוסיה הסובייטית, מיעט לפרסם שירה והפנה את מרבית מרצו לעבודה תיאורטית בלבד. בין יצירותיו הנודעות ביותר נמנית גם הליברית לאופרה הפוטוריסטית הגדולה "הניצחון על השמש".

גוסטב קלוציס (Густав Клуцис; 1895-1938), יליד לטביה, גויס לצבא הרוסי בשנת 1915 ובשנת 1917 הגיע למוסקבה. בשנים שלאחר מכן למד אמנות אצל קזימיר מלביץ', אצל אנטואן פבזנר ובבית הספר הממשלתי לאמנות "וְחוּטֶמָא"ס" (Вхутемас – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה"). במהלך שנות ה-20 לימד ב-"וחוטמא"ס", שם הכיר את אשתו האמנית ולנטינה קולגינה (Валентина Никифоровна Кулагина-Клуцис; 1902-1987), ולאחר נישואיהם בשנת 1921 התגוררו יחד בבניין בית הספר. שיתף פעולה עם קבוצת "לף" ("חזית השמאל של האמנות") והיה ממייסדיו של איגוד האמנים "אוקטובר" (אשתו ולנטינה הצטרפה מאוחר יותר לקבוצה). עבודותיו של קלוציס, שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית, היו ברובן בעלות צביון תעמולתי. זכורות במיוחד כרזות התעמולה הקומוניסטיות שיצר יחד עם אשתו ולנטינה, שנעשו תוך שימוש נרחב בטכניקת הפוטומונטאז' (בני הזוג נחשבים לחלוצים בתחום הפוטומונטאז' בברית המועצות). על אף מסירותו המוחלטת למפלגה הקומוניסטית, נרצח קלוציס בשנת 1938, בזמן הטיהורים הגדולים של סטאלין.