שני מכתבים, מאת הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, בעניין הגזירות באשכנז [גרמניה] נגד השחיטה היהודית. ווילנא, ט"ז חשוון / ו' טבת תרצ"ז [1936].

המכתב הראשון כולו בכתב ידו וחתימתו של רבי חיים עוזר, והשני בכתיבת-יד סופרו ובחתימת ידו של הגאון רבי חיים עוזר.
נשלחו ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים [עוד מתקופת לימודיו של רבי יחזקאל בישיבת ראמיילעס בווילנא, ומתקופת כהונתו כרבה של סלוצק]. המכתבים עוסקים בשאלת ה"הימום" חשמלי של בהמות קודם השחיטה [המטריף את הבהמה עפ"י ההלכה היהודית], בעקבות חוקים אנטישמיים שנגזרו במדינות אירופה – גרמניה, שבדיה ופולין, במסגרת המלחמה של ארגוני "צער בעלי חיים" נגד השחיטה היהודית.
במכתב הראשון מספר רבי חיים עוזר על מכתביו לרבי עזרא מונק, "לאסור את השחיטה ע"י ההימום מתחילה", בהם כתב לו כמה פעמים "דברים ברורים ומפורשים" לאסור את הדבר. בהמשך מספר רבי חיים עוזר כי בשנה שעברה הגיעו אליו מברלין "הרבנים הרה"ג מוהר"י וויינבערג נ"י והרה"ג קליין נ"י אודות זה, וטיילנו ארוכות וקצרות ונמלכתי אחרי כן כי ראוי לבוא בדברים עם כמה גדולים. בינתיים עלתה ההצעה מגזירת השחיטה בפולין, וקרוב לתשע מאות רבנים הודיעו דעתם להממשלה מאיסור ההימום, ודבר זה מפורסם". רבי חיים עוזר כותב להרב אברמסקי כי הוא "תמים דעים עם רומעכ"ת שראוי להכריז האיסור עוד הפעם איסור ההימום לפני השחיטה באשכנז". בהמשך המכתב הוא כותב כי הוא מצרף "העתק מה שקבלתי משם" [=מגרמניה], ומוסיף: "והעיקר ראוי לשלוח להם עזרה ולהמציא להם בשר כשר מן החוץ...".

במכתב השני, כותב לו רבי חיים עוזר, בבקשה לפעול נגד הרב ערנפרייז משטאקהאלם (שוודיה), המנסה להתיר את ההימום החשמלי קודם שחיטה, במכתבו אל הרב הראשי לאנגליה הרב ד"ר יוסף הערץ. רבי חיים עוזר כותב לו: "בכל זאת מצאתי לנכון לבקש את רומעכ"ת נ"י לבוא אתו בדברים שיראה להשפיע על הרב ד"ר עהרענפרייז וחבריו שימשכו ידם מזה, ואקוה שדברי הרב ד"ר הערץ נ"י יהיו נשמעים אצלם".
בהמשך הוא מספר להרב אברמסקי על הצעה חדשה לעשות את ההימום החשמלי מיד לאחר השחיטה: "...מהר"ר ישראל זובער נ"י מו"צ ושו"ב ראשי בשטאקהאלם הגיעני מכתב שבו מודיע שיש תקוה לפעול בהמיניסטריון שיסכימו לעשות ההימום ע"י אלקטרי תיכף אחרי השחיטה, ושאלני אם אסכים להתיר בעניין מחשש 'מבליע דם באברים', אשר בנוגע לחשש זה התרתי בשנת תרפ"ז, והשבתי שאם יעשו ההימום אחר השחיטה והבדיקה בסימנים, בודאי יש להתיר, וישתדלו להשיג הסכמת הממשלה על זה...".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (עפ"י מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עזר הרב אברמסקי בכלכלת והצלת הרבנים ובני הישיבות פליטי המלחמה שגלו לווילנא. כמו כן הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, והמאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" (בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר). במכתבים שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות בנושאים אלו.

2 מכתבים. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. קרעים קלים בשוליים.

המכתב הראשון שלפנינו, נדפס ב"קובץ אגרות – אחיעזר", חלק ב, אגרת רכו, עמ' שסז-שסח.