קונטרס שלם בכתב-ידו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין, בירור הלכתי רחב בענין כשרות יריעת ספר תורה מקלף שנעשה מבכור בהמה, וענינים נוספים. [וולוז'ין, שנות הת"ר-תר"י בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית בכתב-ידו האופייני לימי צעירותו, עם מחיקות והוספות בין השורות. 32 עמודים כתובים. רוב הקונטרס נכתב בתקופת צעירותו, ולאחר מכן הוסיף בו קטעים נוספים בתקופות מאוחרות יותר [שנות התר"כ-תר"מ].
בדפים א-ט כתב הנצי"ב תשובה בעניני כשרות יריעת ספר תורה מקלף שנעשה מבכור בהמה. בדף ט/2 חתם הנצי"ב את חתימתו: "כנלענ"ד דברי המתאבק בעפר רגלי החכמים ותלמידיהם נפתלי צבי יהודא בא"א מ"ו יעקב ברלין נ"י", לאחר חתימה זו מופיעה "השמטה" ארוכה "מה שנשמט בענין אדם אוסר דבר שאינו שלו". לאחר מכן מופיעות עוד "השמטות", שהוסיף מאוחר יותר. בדף יא/1, מופיע קטע נוסף שנכתב כתשובה למישהו שהשיג על דבריו: "מה שהקשה בבכורות ס"פ כל פסולי המוקדשין...".
בראש הקונטרס כתב הנצי"ב: "אנא ה' הַנחני בדרך אמת ואל ימעדו אשורי ואל תצל מפי דבר אמת". בדף יא/1, כתב שוב: "גם בזאת ינחני ה' בדרך מישור ואדבר גם הפעם על הדברים המסתעפים".
תוכן הדברים נדפס חלקית ובשינויים רבים בשו"ת משיב דבר, יו"ד, סימן ע"ד.
בגב הדף האחרון רישום בכתב-ידו של הגאון רבי חיים ברלין, בנו של הנצי"ב, רשימה של כתבי אביו שקיבל מאֶחָיו: "לזכרון מה שקבלתי מידי אֶחָיי שי' ביום ד' י"א אלול התרנ"ג בווארשא מחידושי מר אבא הגאון הכ"מ...".
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוואלוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח) עלה לירושלים בשנת תרי"ד, והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בירושלים.
הנצי"ב מוואלוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. בנוסף לכך היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו, במשך שנים אלו היה רגיל לחתום בכל מכתביו "העמוס בעבודה". לפנינו קונטרס מכתבי ידו המוקדמים, שנכתבו בתקופת פריחתו בימי צעירותו, קודם שהוטלו עליו כל עניני הישיבה ועניני הציבור.
הנצי"ב חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר", חידושי הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא ספרי וספרא.
בנו הגדול היה הגאון רבי חיים ברלין רבה של מוסקבה וירושלים (תקצ"ב-תרע"ג), וחתנו הגדול היה הגאון רבי רפאל שפירא (תקצ"ז-תרפ"א), ממלא מקומו בראשות ישיבת וולוז'ין, וחותנו של הגאון רבינו חיים הלוי סולובייציק מבריסק. בזיווג שני נשא הנצי"ב את בת-אחותו וגיסו רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל "ערוך השולחן", ממנה נולדו לו לעת-זקנה בניו: הרב יעקב ברלין והרב מאיר בר-אילן (תר"מ-תש"ט).
[1], י, [1], יא-יג, [2] דף. סה"כ 32 עמ' כתובים. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים וקרעים. ללא כריכה.
מצורפת חוות-דעת, מאחד מצאצאיו שהיה מעורב בהדפסת כתבי-ידו, המעיד על זיהוי כתב ידו האוטוגרפי.